אוסקר 2023/24: כל המתמודדים בפרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר – חלק ב'

בכל ההתרגשות מהחלק הראשון של גרסת 2023 בסדרת כל המתמודדים לאוסקר הבינלאומי הטוב ביותר, פרחו מזיכרוני שני דברים שאולי כדאי להתייחס אליהם. הראשון הוא לספר לכם שהדדליין להגשת הסרטים הוא ה-2 באוקטובר, כדי שתהיו בעניינים; והשני הוא שכשיפן בחרה לשלוח את "ימים מושלמים" של וים ונדרס הגרמני, היא בעצם פסחה על הסרט החדש של מי שהביא לה את האוסקר לפני שנתיים, ריוסוקה המגוצ'י. סרטו החדש "הרשע אינו קיים" זכה ממש לאחרונה בפרס השני בחשיבותו של פסטיבל ונציה, אז יכול להיות שזה עניין של כשירות והפצה, אבל מאוד מסקרן מה הסיפור מאחורי הבחירה הזו. בכל מקרה, חשבתי שזה ראוי לציון.

בחלק השני של הסדרה המתגלגלת תמצאו תריסר סרטים שמצטרפים ל-14 מהחלק הקודם. אם המחשבון שלי באייפון צודק, זה אומר 26 מדינות שהכריזו על נציגיהן, כלומר משהו כמו שליש מהכמות הסופית. לרשימה הזו תצטרף מדינה נוספת ממש הערב, לא אחרת מאשר ישראל. בתום טקס פרסי האופיר נגלה מי זכה בפרס הסרט ואוטומטית יישלח לאוסקר, כי איכשהו זה עדיין דבר הגיוני. אתם יודעים שאנחנו מילולית המדינה היחידה שפועלת במתכונת הזו, נכון?
לפחות אנחנו מיוחדים.

אל המרוץ לאוסקר בקטגורית הסרט הבינלאומי מצטרפות בחלק הזה בעיקר מדינות מאירופה, כאלו שפעם היו שחקניות גדולות אבל כוכבן דעך, וכאלו שהפתיעו לאחרונה ואולי יעשו זאת שוב.

המתמודדים לפרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר באוסקר ה-96
חלק 2

בוטן – "הנזיר והאקדח" (The Monk and the Gun)
הנציגות הראשונה של המדינה הקטנה והמבודדת הייתה ב-1999. לקח לה 21 שנה להגיש סרט נוסף, "לונאנה: יש יאק בכיתה". למרבה הצער הקורונה שיבשה את תאריכי היציאה שלו ולכן לא היה כשיר לאוסקר באותה שנה. התפנית הגיעה כאשר האקדמיה האמריקאית הגמישה את חוקיה, ואיפשרה להגיש אותו שנה שנייה ברציפות. אז קרה הבלתי יאומן – הסרט הלא מוכר ונטול הבאזז הזה הצליח להשתחל לא רק לרשימה המקוצרת, אלא גם לחמשת המועמדים הסופיים של 2021, עוקף סרטים עטירי פרסים כמו "טיטאן" ו"ממוריה". אתם ודאי נתקלתם בו כשהופץ בישראל, כי הסרט הזה היה להיט לא קטן בכלל.
שנה שעברה בוטן פסחה על האוסקר, אבל השנה היא חוזרת עם סרט שהוקרן בטולרייד ויוקרן בטורונטו, בבימויו של פאו צ'וינינג דורג'י, האיש שאחראי גם על "לונאנה", אז בכלל חגיגה. סרטו מספר על אמריקאי שיוצא למצוא מטמון בהרי המדינה, ושם חובר לנזיר צעיר. התמונה מראשית הפוסט לקוחה ממנו.
סיכוי להיכנס ל-15: פעם שעברה זה עבד להם, אז למה לא שוב?

בולגריה – "בלאגה לומדת לקח" (Blaga's Lesson)
אם הייתם שואלים אותי, הייתי קורא לזה "הלקח של בלאגה" אבל ספציפית אינני יכול כי כבר יש לו שם רשמי בעברית. בקרוב מאוד גם תגלו למה.
זהו הזוכה הגדול של פסטיבל קארלובי וארי (רמז בגודל צ'כיה לאיזה פסטיבל ישראלי יגיע), והוא מאת הבמאי סטפן קומנדרב, האיש שהכי קרב את בולגריה לאוסקר כאשר סרטו מ-2008, "העולם גדול והישועה מעבר לפינה" נכנס לרשימה המקוצרת. מאז קומנדרב נשלח כנציג בולגריה שוב, עם "גזר דין" ב-2015 אבל זה לא הניב פרי.
סרטו החדש הוא דרמה מצוינת במיוחד על בלאגה (אלי סקורצ'בה המעולה), מורה בת 70 לבולגרית שזה עתה התאלמנה, ומנסה לרכוש לה ולבעלה המנוח חלקת קבר יוקרתית. לצערה היא נופלת קורבן להונאה טלפונית שגורמת לה להפסיד את כל כספה. בלאגה נכנסת למרוץ נגד השעון להשיג מחדש כסף כדי שלא תאבד את החלקה, ובדרך המוסר שלה מתחיל להישחק.
סיכוי להיכנס ל-15: נמוך כנראה, אבל לגמרי מגיע לו להיות שם.

בלאגה לומדת לקח

בוליביה – "האורח" (El Visitante)
זוכה פרס התסריט של פסטיבל טרייבקה 2022 הוא הנציג ה-16 של בוליביה לאוסקר. סרטו של מרטין בולוק מספר על אסיר משוחרר המנסה להתאחד עם בתו, אבל מולו עומד לא אחר מאשר אביו, מנהיג הקהילה האוונגליסטית.
בוליביה טרם הייתה מועמדת לאוסקר.
סיכוי להיכנס ל-15: חלש.

בוסניה והרצגובינה – "טיול שנתי" (Excursion)
זוכת העבר ("שטח הפקר") והמאוד קרובה לזכות בעבר ("לאן את הולכת, אאידה?") בחרה בסרטה של אונה גוניאק, עורכת לרוב שזהו סרט הביכורים שלה. אימאם היא צעירה בכיתה ט' שמצליחה לתפוס את תשומת לבו של נער מבוגר ממנה, והאינטרקציה ביניהם מולידה שמועה שהיא בהיריון. הסנסציה מתפשטת, מטלטלת את סביבתה ואפילו מאיימת על הטיול השנתי, למרות שזה משהו שמאוד קל לבדוק אז לא לגמרי בטוח מה קורה בכל השעה וחצי הזו. אם לבחון לפי פסטיבל לוקרנו, שם הוקרן הסרט, כנראה שבכל זאת יש סיבה למה העניינים מסתבכים.
סיכוי להיכנס ל-15: ייתכן, אני מניח.

הולנד – "חלומות מתוקים" (Sweet Dreams)
סרטה השני של הבמאית ההולנדית-בוסנית אנה סנדהריבק נשלח לייצג את הולנד לאחר שהוקרן בפסטיבל לוקרנו, שם העניק לרנה סאוטנדייק את פרס השחקנית הטובה ביותר.
על אף שצברה שלושה אוסקרים בעברה ("התקיפה", "שושלת אנטוניה", "שאלה של אופי") הולנד נכנסה לבצורת קשה לאחרונה. למעשה, עברו 20 שנה מאז מועמדותה האחרונה, ואני לא בטוח אם השנה הזו תשנה משהו.
מדובר בסרט מרהיב אך מרושע למדי, שמתרחש באינדונזיה של תחילת המאה העשרים, שם חי יאן, קולוניאליסט הולנדי וגבר די דוחה באופן כללי, שמנהל את מפעל הסוכר, כמובן בתנאי עבדות למקומיים. לילה אחד יאן נופל ומת, ואשתו (סאוטנדייק) מזמנת את בנה היחיד ואת כלתה ההיריונית לבוא ולהשתלט על עסקי המפעל. אבל לא רק שהזוג הצעיר ממש לא בקטע, מתברר שהאבא הוריש את המפעל, מקור הכסף היחיד של המשפחה, לבנו הממזר, תוצאה של הרומן שלו עם מנהלת משק הבית הצעירה. האריסטוקרטים המפונקים לא זורמים על זה.
סיכוי להיכנס ל-15: חלומות מתוקים. זה מה שיש לי להגיד על זה.

הונגריה – "ארבע נשמותיו של זאב הערבות" (Four Souls of Coyote)
סרט האנימציה הראשון שנשלח השנה לתחרות מגיע מהונגריה, זוכת שני האוסקרים ("מפיסטו", "הבן של שאול"), ולמרבה הצער הוא איננו סיפור בארבעה מערכות על וויל אי. קויוטי בניסיונותיו לתפוס את רוד-ראנר החמקמק. למעשה, הבמאי ארון גאודר פנה אל המורשת האינדיאנית לספר סיפור עם אג'נדה אקולוגית, בו חבורת צעירים מנסה למנוע הנחת צינור גז בשטחם. מיפ מיפ.
סיכוי להיכנס ל-15: לא באמת.

טורקיה – "על עשבים יבשים" (About Dry Grasses)
מעניין עוד כמה שנים אפתח באותן המילים על הנציגות הטורקית: אחרי שרומניה ודרום קוריאה סוף סוף התקבלו לאוסקר, טורקיה היא בעצם מעצמת הקולנוע האחרונה שאין לה אפילו מועמדות אחת לשמה. לכן, על פניו, אנחנו עם חדשות טובות השנה. המדינה בחרה לשלוח סרט של גדול יוצריה כיום, נורי בילג' ג'יילן, בסרט שזכה לשבחים בקאן ואף ניכס את פרס השחקנית. אורון כתב עליו מחוויותיו משם. האם זה מה שיצליח לשבור את החומה? ובכן, אם להסתכל על ההיסטוריה אז התשובה שלילית.
מבין 29 הניסיונות של טורקיה עד כה, חמישה היו מאת ג'יילן: "מרחק", "שלושה קופים", "היו זמנים באנטוליה", "שנת חורף" ו"עץ האגס הפראי". להוציא את "שלושה קופים", הם אפילו לא נכנסו לרשימה המקוצרת. אולי הפעם זה יהיה אחרת.
סיכוי להיכנס ל-15: כמו כל סרט עם פרס מפסטיבל גדול, בהחלט קיים. אפילו אם זו טורקיה.

על עשבים יבשים

ליטא – "אינך מזכיר לי דבר" (Slow / Tu Man Nieko Neprimeni)
כמו בוליביה, גם ליטא חוגגת את הנציגות ה-16 שלה, וזאת היא עושה עם סרטה השני של מאריה קאווטרדזה, בו מערכת יחסים נרקמת בין אלנה הרקדנית ודובידאס המתרגם לשפת הסימנים, וכשהידידות מקבלת מאפיינים אינטימיים יותר השניים צריכים להתמודד עם כך שדובידאס הוא א-סקסואלי. שיהיה בהצלחה לכולם.
הוועדה הליטאית כנראה מאוד מאמינה בסרט הזה, שבכורתו הייתה בפסטיבל סאנדנס שם זכה בפרס הבימוי בתחרות הבינלאומית. אחת מחברות הוועדה, המבקרת איולדה קיידוסיוטה, הכריזה ש"הבמאית מצאה גיבורים מקוריים ולא סטנדרטים. הם מורכבים, משכנעים, ואם להודות על האמת, מעולם לא נראו על המסך לפני". מילים גדולות בהחלט.
ליטא לא הייתה מועמדת לאוסקר עדיין.
סיכוי להיכנס ל-15: לא בטוח… קיידוסיוטה נשמעת די נחרצת בעניין…

סלובניה – "רוכבים" (Jezdeca)
סרט מסע והתבגרות שמתרחש בשנת 1999, שנים ספורות אחרי התפרקות יוגוסלביה, נשלח לייצג את סלובניה. סרטו של דומיניק מרסי מוציא שני צעירים ובחורה לטיול אופנועים בנוף המשתנה של מזרח אירופה, שם יעברו חוויות מטלטלות ויתעמתו עם חייהם ועתידם ועוד דברים שכותבים בתקצירים.
סלובניה מעולם לא הייתה מועמדת לאוסקר.
סיכוי להיכנס ל-15: מצטער.

קירגיסטן – "זה מה שאני זוכר" (This is What I Remember)
בפעם החמישית נשלח הבמאי אקטן ארים קובאט ("גנב האור") לייצג את קירגיסטן באוסקר, והפעם עם סרט על גבר שאיבד את זיכרונו וחוזר חזרה למולדתו לאחר עשורים ברוסיה. זה כל מה שיש לי לספר לכם בנידון.
סיכוי להיכנס ל-15: אולי. מי יודע.

קרואטיה – "עקבות" (Tragovi)
בסרט הביכורים של דוברווקה טוריץ' מדענית בשם אנה עוברת משבר קיומי לאחר שאביה נפטר, והיא נותרה היחידה מהשושלת המשפחתית. מחקרה, שעוסק בסמלים מיסטיים על מצבות, גורם לה להתמודד עם עברה, עתידה והטראומה שהיא סוחבת על כתפיה.
קוראטיה לא הייתה מועמדת לאוסקר, וזהו נסיונה ה-33.
סיכוי להיכנס ל-15: לא מצליח לראות את זה קורה.

רומניה – "אל תצפו ליותר מדי מסוף העולם" (Do Not Expect Too Much from the End of the World)
חשבו לעצמם הרומנים, כבר שלוש פעמים שלחנו סרט של ראדו ג'וד לאוסקר. שלוש פעמים הוא לא התקבל. לכן הדבר הנכון לעשות הוא לשלוח אותו בפעם הרביעית, אבל הפעם עם סרט של 163 דקות. זה יראה להם מה זה!
אחרי "בראבו", "לא אכפת לי אם ההיסטוריה תזכור אותנו כברברים" ו"מין חסר מזל, או: פורנו משוגעים" (שני האחרונים סרטים מדהימים), ג'וד נשלח להטריל את האקדמיה עם סרט שהביא לו פרס מיוחד בפסטיבל לוקרנו וממש לאחרונה הוקרן גם בטורונטו. העלילה לא תמיד החלק המשמעותי כשזה מגיע לבמאי האדיר הזה, אז רק אומר שהוא תואר כ"סרט שחוקר את הנוף המסחרר של קולנוע, קפיטליזם וטכנולוגיה ברומניה שאחרי הדיקטטורה". מה עוד אנחנו צריכים בעולם הזה?
רומניה הייתה מועמדת פעם אחת עם "קולקטיב", שגם צץ בקטגורית הסרט התיעודי הטוב ביותר.
סיכוי להיכנס ל-15: יאללה, בואו נהיה אופטימיים.

בפרק הבא כבר נכליל את ישראל בקלחת הקולנועית המבעבעת הזו, ואולי נגלה עוד כמה שמות גדולים ומסקרנים. אנחנו אפילו לא באמצע של המסע.

אל תצפו ליותר מדי מסוף העולם