"מבוכים ודרקונים: כבוד בין גנבים", סקירה 

זה כנראה לא השבוע בו יש חשק גדול ללכת לקולנוע. מצד שני, יש משהו מנחם ומייצר ביטחון באולמות הגדולים עם הקירות העבים (אולי). ולצערי, הסקירה הזו מגיעה באיחור כך שאפשר לשער שמי שמשחק התפקידים וגלגולי הקובייה "מבוכים ודרקונים" יקר לליבם, כבר צפו בסרט החדש של המותג שנמצא בעלייה פופולרית וכלכלית מטאורית בשנים האחרונות. הוא כבר יצא מתחומי הילדים והנוער, כשיותר ויותר מבוגרים נהנים מתוכן שקשור אליו ומהמשחק, המורכב למדיי, בזכות חבורת שחקנים שהם גם מדבבים בשם "Critical Roll" שהפכו את התחביב לאימפרייה, והמופע של המשחק בתוך הסדרה "דברים מוזרים". ובזמן שמדובר, באמת, ועם כל ההסתייגויות בצפייה קולנועית משובחת, קלאסית אפילו, "מבוכים ודרקונים: כבוד בין גנבים" (Dungeons & Dragons: Honor Among Thieves) יעבוד היטב גם על מסך קטן יותר עם הפסקות לנשנושים ושירותים. 

סרט ההרפתקאות רווי האקשן וההומור שביימו ג'ון פרנסיס דיילי וג'ונת'ן גולדשטיין ("לילה בטירוף" והתסריט של "ספיידרמן: השיבה הביתה") שגם כתבו את התסריט עם מייקל ג'ילו לפי פיתוח רעיון שלו ושל כריס מקיי ("לגו באטמן" וממש עכשיו "רנפילד"), מפתיע בכמה שהוא מצליח לדייק בהגשה. הוא מספק בידור, כיף, הומור לפעמים מטופש לרמת הסלפסטיק כולל דרקון שמן ומגושם במיוחד, בתוך סיפור במבנה ארוז היטב, עם מספיק מרווח נשימה לאיפיון דמויות והיחסים ביניהן. האיפיון מאפשר לנו לרצות לבלות זמן בחברתן, מה שהופך 134 דקות למהנות ועוברות בנעימים. הוא לא חף מפגמים, אבל הוא מצליח לאזן בין התייחסות מכבדת ולא מתנצלת למשחק התפקידים עליו הוא מסתמך, לבין פנייה לקהל רחב יותר, כזה שבסך הכל רוצה ללכת (או להישאר בבית) ולראות משהו סוחף במידה, מעלה חיוך וכמה צחוקים במקומות מתבקשים, עם קסמים ורעים וטובים עם מניעים ופגמים, וסגירה מספקת מכל הכיוונים. 

העלילה והכניסה שלנו אליה מופקדת בידי אדגין (כריס פיין, וכמה מתאים לו לגלם דמות קצת פחות רצינית), זמר נודד בן אנוש (bard, מקצוע קיים במשחק, כפי שהקפידו לבנות את כל הדמויות בסרט) עם נטייה להידרדר לגניבות בגלל נסיבות חיים טרגיות. הוא מספר עליהן ברוח טובה ועם מספיק הפסקות לבדיחות כדי לא להפיל אותנו לכובד שלא נוכל להתרומם ממנו. כשהיה בשפל המדרגה הוא פגש את הולגה (מישל רודריגז, שאולי לא תשימו לב, אבל הפסיקה לגלח את בתי השחי שלה לטובת התפקיד), ברברית אנושית (שוב, מדובר בסוג של "מקצוע" או סט של תכונות, מייד אבהיר), מה שאומר שמדובר בלוחמת מיומנת ונוחה לכעוס. היא עזרה לו להתאושש ולגדל את הבת שלו, והשניים יחד עם קוסם (ג'סטיס סמית') מגושם וגנב מתוחכם (יו גרנט, שמתבגר אל תפקידי נבל מהנים במיוחד לצפייה) משגשגים מגניבות לא מזיקות, עד שמשהו מסתבך, כפי שנוטה לקרות. משם הסרט מתמקד בניסיון של אדגין להשיב אליו את הבת שלו וחפץ קסום שאבד. 

אני לא נכנסת ליותר פרטים כדי לאפשר לצפות בלי הנחות מוקדמות. כן כדאי לדעת שבעוד הפיסקה כאן למעלה יכולה להוביל עלילה עם טון קודר, הגישה של אדגין היא אופטימית מיסודה וכך כל הסרט מתובל בהפוגות ששומרות אותו קליל ונוח. אלו מאפשרות לו להעלות נושאים כבדים ורציניים כמו, בין היתר, התמודדות עם דימוי עצמי נמוך, התגברות על אובדן, ושאלה על מה מגדיר משפחה – ביולוגיה או חיבור רגשי, בחיוך ותוך כדי ירידות הדדיות וסצנות אקשן מרהיבות. 

היוצרים כנראה עשו את התחקיר שלהם לעומק, או שבאמת יש להם רקע של חיבה והשתתפות במשחק, כמו הדמות שדיילי גילם בזמנו ב"זרוקים ויורמים". וזה ניכר. העקרונות של המשחק כוללים דמויות שהן ארכיטיפים שונים, שמורכבים משני חלקים – גזע (species באנגלית, מה שנשמע קצת פחות, ובכן, גזעני) ומקצוע (class). לא ניכנס פה לנבכי הניואנסים של איך לבנות דמות מעניינת כדי לשחק "מבוכים ודרקונים" בצורה שלא תשעמם אותך ואת החברים והחברות שלך לשולחן, אבל אפשר להרכיב כל גזע לכל מקצוע, ואלו מספקים לך תכונות וכישורים מסוימים שאפשר לראות בהם יתרונות וחסרונות, במהלך קרבות שהם חלק אינטגרלי מהעלילה של המשחק, וגם במהלך פיתוח יחסים עם הדמויות האחרות ופתרון בעיות שונות. עבור תסריטאים טובים, מדובר בתפריט נוח להרכבת דמויות טיפוסיות שכל מי שבקהל יוכלו להזדהות עם מי מהן, וגם מספיק מרווח תמרון כדי לבנות דמויות שאינן צפויות. 

יש גם עלילות מובנות של הרפתקאות ודמויות חוזרות של נבלים, גיבורים ודמויות שמגיחות כדי לסייע לשחקנים לקדם עלילה או לתת להם משימה ואז מסתלקות כלעומת שבאו. והסרט עושה שימוש מושכל בכמה כאלו. למשל, הדרקון האדום והשמן הוא דרקון ספציפי שמביני עניין יכירו ויצהלו למראהו. אותו הדבר לגבי ציון שמות של מקומות וערים. גם הכוחות האפלים שרוחשים מתחת לפני השטח בסרט, בהובלה של קוסמת מסתורית (דייזי הד) קיימים ומוכרים. הרצון לדייק ולכבד את חומרי המקור הגיע לרמה שכאשר היוצרים הבינו שאין כלא מוכר בתוך העולמות של "מבוכים ודרקונים" הם פנו לחברת "wizards of the coast" שאמונה על כל התכנים של המשחק ונמצאת כבר זמן מה בבעלות ענקית הצעצועים האסברו. יחד הם שיתפו פעולה ויצרו כלא שהפך לחלק מהעולם הרשמי של "מבוכים ודרקונים". כל זה יכול לעבור מעל הראש למי שהמשחק לא קשור אליהם, וזה בסדר. אלו קורות ואבני בניין שנמצאים שם כדי שמי שבקיא יעריך את הבנייה שנעשתה, ומי שלא, פשוט ייהנה מהתוצר. 

יש בסרט כמה מקומות בהם הוא נופל, בעיקר בכמה תגובות של דמויות לחלק מהאירועים שלא יושבות בצורה הכי אמינה בעולם. הוא גם לפרקים, בגלל הרצון ככל הנראה להראות כמה שיותר, מייצר מגוון מפגשים ועיקופים שיכולים לעבור כעיכובים לא הכרחיים. עם זאת, אחד העיכובים האלה מציג הופעת אורח חביבה במיוחד של ברדלי קופר. ואחד המקומות הכי בולטים שיכולים לצרום הוא שרוב האתגרים בו נפתרים באופן נוח בזכות קשר שיש בין הדמויות לכל מיני חפצים שהן צריכות להשיג. יש בו מגמה חוזרת של דאוס-אקס-"אה אני יודעת איפה החפץ הזה נמצא, דוד של סבא של אחות שלי שמר עליו בקרב". זה משהו שמאוד הולם לעלילות של משחקי "מבוכים ודרקונים", כי בדרך כלל יש קשרים ישירים בין העלילה לבין מגוון חפצים ורמזים שמקבלים בדרך, אבל בסרט שמתחיל ומסיים סיפור בפעם אחת, במקום בקמפיין שנמשך שבועות ולפעמים חודשים ארוכים, הריבוי שלהם מרגיש מלאכותי למדיי. 

וכן, למתקטננים אפשר להתלונן על כמה דמויות שקיבלו טיפול פשטני או לא טיפוסי. אדגין מתוקף היותו זמר נודד כן יכול בהחלט להחזיק גם כלי נשק. אנשים יכולים גם לנגן ולשיר, וגם להילחם, ואפילו להילחם היטב ולדעת כמה קסמים שימושיים במיוחד (ואני יודעת, אני ברד טיפלינג שאוהבת להשתמש ב-desonant whispers בכל הזדמנות). מצד שני, הבחירה לתת לחבורה של הרפתקנים מנהיג גברי שלא משתמש בחרבות או פאלוס אחר כדי להכות באויב היא מפתיעה ואפילו מרעננת. עוד טרוניה חוזרת הגיעה לגבי הדמות של דוריק (סופיה ליליס). דוריק מצטרפת לחבורה מתוך מניעים מוסריים, והיא מגלמת טיפלינג, הולכת על שתיים שמתהדרת בקרניים וזנב ובמקור גם בגוון עור אדום, סגול, שחור. מדובר בדרך כלל ביצורים מרהיבים ומאיימים בחזותם – עם קמצוץ של שדוניות. מה שאי אפשר לומר על דוריק שעושה יותר רושם של איילה עדינה. גם כאן אפשר להסביר את הבחירה הזו כי יש ניגוד בין המראה של הדמות לבין חלק מהיכולות שלה שהופך אותה למעט יותר מעניינת, וגם כי, מה לעשות, יהיה למעריצים הרבה יותר קל להתחפש אליה בכנסים ובמסיבות כשלא יהיה צורך לצבוע את כל העור בסגול. 

"מבוכים ודרקונים" כיום הוא מכונה כלכלכלית משומנת היטב. ככזו, משמח לראות שהסרט שהוציאה מצליח לא להיות נטול נשמה או חדווה, בזמן שהוא משרת גם את המותג וגם את הקהל הרחב. בעולם שבו רוב מה שאמור לבדר יושב תחת היקום הקולנועי המסרב להרפות של מארוול, או היקום הקולנועי המסרב לקום לתחייה של DC וביניהם "מלחמת הכוכבים" שאחוזה בציפורניה המכניות של דיסני פלוס, יש משהו כמעט נוגע ללב בקיומו של סרט live action שלוקח אותנו לעולמות הפנטזיה, לא מתיימר, אבל גם לא מכוון לילדים בלבד. קשה לדעת אם הוא יוביל לסרט נוסף כי הוא אמנם הכניס בינתיים 202 מיליון דולר, אבל גם עלה כ-150 מיליון, אז לא מדובר בלהיט כלכלי ענק. בינתיים אפשר ליהנות מהתוצר השנון שיש, עם או בלי ידע מוקדם.