סרטים חדשים: ״טורי ולוקיטה״, ״אח ואחות״, ״כלואים״, ״המרוץ של טייסון״

הפזמון המוכר והמאוס ״המצב הבטחוני״ חוזר כמו בכל קיץ, מעיב על חגיגות האירוויזיון שיוצא היום לדרך, ואולי גם אירוע השקת פסטיבל דוקאביב. אנחנו בסריטה בכל זאת נתרכז באחרון, כלומר באירוע הקולנוע הדוקומנטרי המרכזי של השנה בישראל, שייפתח חגיגית ביום חמישי (מחר) ויימשך בין ה-11 וה-20 בחודש מאי. כדי להתכונן לאירוע יש את פוסט ההמלצות המשותף של חבריי ושותפיי, כאשר אני מתכנן להשתתף מרחוק והם ימשיכו לדווח מן הפסטיבל עצמו. אני מקווה ומאמין שהוא לא ייפגע אנושות ממה שמתבשל בקבינט הביטחון, והדבר נכון גם לגבי הסרטים החדשים בבתי הקולנוע, הלא הם הסיבה למדור זה. אחרי הרביעייה החדשה אפזול קצת לנעשה בסינמטקים ועל המסך הביתי.

טורי ולוקיטה (Tori and Lokita) – בדיוק שנה אחרי בכורתו בפסטיבל קאן, שם זכה בפרס מיוחד (״פרס ה-75״ שהומצא לטובת האירוע), עולה לאקרנים סרטם של האחים הבלגים ז׳אן-פייר ולוק דארדן. בישראל אפשר היה לראותו בין היתר בפסטיבלים של ירושלים והערבה, כאשר באירוע הירושלמי בחרו לכבד בפרס את השחקן הצעיר פבלו שילס, המגלם את טורי. ז'ואלי אמבונדו היא לוקיטה, ויחד הם מגלמים צמד פליטים אפריקאיים המעמיד פני אח ואחות על מנת לזכות במקלט בבלגיה. הנערה והילד חסרים מסמכים שיוכיחו את הקשר ביניהם ופונים לדרכים חוקיות פחות על מנת להישאר באירופה, מה שמסבך אותם לא רק עם הרשויות אלא גם עם מי שעוזרים להם כמו גם עם רשת סחר סמים מקומית. איכשהו יצא שלא כתבנו על הסרט הנוכחי של הדארדנים עד כה, וזו ההזדמנות לתקן. התמונה בראש הפוסט היא מתוך הסרט.

אח ואחות (Brother and Sister) – מאותו פסטיבל קאן, סרט נוסף דובר צרפתית שכותרתו הייתה יכולה להתאים לזה שהוזכר לעיל. לשם גיוון, בכורת הסרט בישראל הייתה בפסטיבל חיפה והבמאי הוא ארנו דפלשן, שסרטו הקודם (״הונאה״) דילג על בתי הקולנוע בארץ. האח והאחות הפעם הם מריון קוטיאר ומלוויל פופו (״לורנס בכל מקרה״, ״קיץ 85״), והסכסוך ביניהם חורג מעבר לריב משפחתי: הם ניתקו קשר במשך 20 שנה. היא שחקנית מפורסמת, הוא מורה ומשורר, שניהם מקנאים זה בזו ומשפיעים על החיים הפרטיים האחד של השנייה גם מבלי להתראות. עלילת הסרט מאחדת אותם סביב טרגדיה משפחתית, מה שיכול להוביל לתחילת פיוס או לפיצוץ גדול אף יותר. עוד בקאסט: גולשיפטה פרהאני וז׳ואל קודנס.

אח ואחות

כלואים (Play Dead) – יש גם סרטים דוברי אנגלית במדור השבוע, אל דאגה. אם כי אפשר היה לחשוד אחרת על פי שם היוצר, פטריק לוסייה, אבל הוא קנדי שפועל בארה״ב מזה שנים כבמאי (״טריק״, ״דרקולה 2000״) וכעורך (הסיוט החדש", "ליל המסכות: 20 שנה אחרי" ומותג "צעקה"). הפעם הוא מביים על פי תסריט של הצמד מאחורי ״אפקט החסינות״, אדם מייסון וסיימון בוייס, המתרחש בחדר מתים. הגיבורה, בגילומה של ביילי מדיסון (״טרף לילי״), היא סטודנטית לקרימינולוגיה המזייפת את מותה כדי להתגנב אל חדר גופות. שם היא מאמינה כי נמצאת ראייה שתזכה את אחיה המואשם בפשע. התוכנית שלה מצליחה אבל היא מגלה כי איננה הגופה היחידה שקמה לחיים במקום, בו הפתולוג הראשי (ג׳רי אוקונל) מנהל עסק צד רווחי.

המרוץ של טייסון (Tyson's Run) – הסרט האמריקאי השני להפעם נכתב ובוים בידי קים באס (״תאומות״, ״קינן וקל״). מככב בו מייג׳ור דודסון, שחקן צעיר על הספקטרום האוטיסטי שכבר הספיק לצבור קילומטראז׳ בהוליווד. הוא מגלם את טייסון, המצטרף אל בית ספר ״רגיל״ בגיל 15 בעידודה של אמו (איימי סמארט). אביו (רורי קוצ׳ריין) בטוח פחות במהלך, אולי משום שהוא המורה לספורט ויודע שטייסון יחפש את קרבתו. לאחר שהוא חווה קשיים חברתיים, טייסון מנסה להוכיח את עצמו לאביו על ידי הרשמה לריצת מרתון. הוא אפילו נעזר במאמן אישי (ברקד עבדי) במטרה להתגבר על היעדר האתלטיות המובנה שלו ושלל המכשולים הסביבתיים והפנימיים העומדים בדרכו.

סינמטק הרצליה – יחל ביום חמישי בתוכנית מיוחדת תחת הכותרת ״תרגילים בהתבגרות״. ספציפית באותו יום יוקרן אחד הסרטים האהובים עליי מהשנים האחרונות, ״מגרש משחקים״ שובר הלב, בהמשך יגיע ״ברוכים הבאים לבית הבובות״ הניינטיזי (שבמקרה גם מדסקסים השבוע בפודקאסט הנפלא The Next Picture Show), והכל לכבוד ״קירבה״ של לוקאס דונט, גם הוא מפסטיבל קאן שעבר. את סרט ההתבגרות הבלגי הזה תוכלו לראות החודש גם בסינמטקים אחרים, נדמה לי שחולון היה הראשון לפתוח עימו את החודש, ואנסה לבצע רגע סגירת מעגל בנושא. כי באותו יום חמישי שהוא מחר, יוקרן בסינמטק חולון ״מתחת לעור״, שכתבנו עליו המון במשך העשור האחרון וכיכב אצלנו במצעדים. באימת החודש הקודם, כבר הזמין אתכם ואתכן אור סיגולי, שהוא גם מנהל התוכניה של סינמטק חולון יש להזכיר, לצפות בסרט ובהנחה. אני מוכרח להצטרף אליו ולו רק בגלל שזו הדרך האולטימטיבית לחגוג את העובדה שישי פיצ׳ר חדש של ג׳ונתן גלייזר בפסטיבל קאן עוד שבוע וקצת.

סרטים חדשים ב-VOD

האימא

הממלכה (The Kingdom) – סדרת המופת המכוננת של הטלוויזיה הסקנדינבית בכלל ולארס פון טרייר בפרט, חזרה אשתקד לעונה שלישית ומאוחרת. ממש כמו מקור ההשראה המוצהר שלה, ״טווין פיקס״. החל ממחר, חמישי ה-11.5, תוכלו למצוא בסינמטק של yes את שתי העונות הראשונות (ארבעה פרקים של כשעה כל אחד), ואת העונה השלישית והחדשה (חמישה פרקים). לקרוא לזה סדרת בית חולים יהיה האנדרסטייטמנט של המאה שעברה, אבל זו אכן המסגרת העלילתית, וזה מסע אפל אך מרתק ששווה לצאת אליו. בסינמטק ת״א כבר החלו בהקרנת העונות המוקדמות, כפי שעשו בזמן אמת בשנות ה-90, ומקרינים החודש גם את העונה המאוחרת. זאת בעוד אצל yes בחרו לעטוף את השיבה של ״הממלכה״ במיני-רטרוספקטיבה לבמאי שמאחורי המותג: ״לשבור את הגלים״, ״רוקדת בחשכה״, ״דוגוויל״, אבל גם טרילוגיית אירופה (״אלמנט הפשע״, ״מגיפה״, ״רכבות לילה״) מראשית דרכו של לארס פון נודניק, הרבה לפני שהתחרפן סופית.

האימא (The Mother) – ביום שישי (12.5) יציינו בנטפליקס את יום האם קצת מוקדם מהתאריך המקורי (14.5) ובאופן מקורי למדי. זאת משום שמאחורי הכותרת הגנרית מסתתרת ג׳ניפר לופז במצברוח נקמני ולוחמני. היא מגלמת מתנקשת שאם הבנתי נכון מכונה ״האימא״, או אולי זה משום שנטשה את בתה כדי להגן עליה וכעת צריכה לשוב מפרישה כדי להציל אותה באמת. הבמאית היא ניקי קארו (״מולאן״ וממש מזמן גם ״לרכב על הלוויתן״), התסריטאית הראשית היא מישה גרין (״ארץ לאבקראפט״) ואת הקאסט מעטרים גאל גרסיה ברנאל, פול רייסי, וג׳וזף פיינס.

אני לא – סרטו של תומר הימן, בהפקת האחים הימן, מגיע אל המסך הביתי אחרי חודשים רבים של הצלחה בבתי הקולנוע. אפשר יהיה לצפות בו החל מיום ראשון ה-14.5 ב-HOT8 וכן ב-HOT VOD ואולי הגיע הזמן שנעשה זאת גם אנחנו. או אני, אם לדבר בשם עצמי. הסרט עוקב אחר נער בשם אורן לוי החולם להיות במאי קולנוע ומתנער מתוויות ואבחונים שקילגו אותו כבעל תסמונת אספרגר. הסרט מלווה אותו במסע אל גואטמלה למציאת הוריו הביולוגיים, ביחסיו עם משפחתו המאמצת ועם מוסדות החברה, ובהתבוננות פנימה דרך מצלמת הווידאו בה הוא מתעד את עצמו.