"שומרי הגלקסיה: חלק 3", סקירה

אחרי תשע שנים, שני סרטי קולנוע בכיכובם, עוד שלושה בהם היו חלק מאנסמבל וספיישל טלוויזיוני, הגיע הזמן להיפרד משומרי הגלקסיה, חבורת הבנדיטים המארוולים שהעולם אימץ באהבה שאין לה גבולות.
מרגיש כאילו הכול השתנה מאז "שומרי הגלקסיה" הראשון, שיצא באוגוסט 2014. היקום המשותף של דיסני-מארוול ידע שיאים ותחתיות, עולם הקולנוע וההפצה התהפך כמה פעמים בחסות סטרימינג ומגיפות, המנהיג של המותג, ג'יימס גאן, פוטר, עבר למתחרים ואז חזר לסיבוב אחרון, ובגדול שום דבר לא נשאר כשהיה.
האמת היא שמה שהובטח לנו כפרק הסיום של "שומרי הגלקסיה" (למרות שאף פעם אי אפשר לדעת), מגיע אלינו באיזושהי נקודת שפל של ה-MCU. שלב ארבע שהסתיים בשנה שעברה נחשב מאכזב, לא סיפק אירועי תרבות שהתרגלנו לקבל מהמפיק-ארכיטקט קווין פייגי והצוות שלו, הקהל התחיל להתעייף, והפתיחה של שלב חמש – "אנטמן והצרעה: קוואנטומאניה" התקבל במשיכת כתפיים אדישה במקרה הטוב, ובוז מופגן במקרה הרע.
הרבה נתלה על כתפי השומרים עם הסרט החדש, בעיקר להוכיח שמארוול עדיין יכולה לנפק ביצי זהב, לשלוט בקופות, ולשכנע שיש עוד כוח ורלוונטיות לגיבורי העל שעיצבו את הקולנוע הפופולרי באלף החדש. כל זה בזמן שאנחנו זוכרים שסרט ההמשך, "שומרי הגלקסיה: חלק 2" הרגיש יותר כמו שאריות מחוממות.

יש לא מעט מה לומר על "שומרי הגלקסיה: חלק 3" (Guardians of the Galaxy, vol. 3) כי זה באמת סרט עמוס להפליא, ואנסה לגעת בכמה שיותר – כמובן ללא ספויילרים בכלל – אבל לפני שאכנס לפינות האפלות יותר שלו, ואפלות הן בהחלט, אולי כדאי לפזר את העמימות ולומר שהוא כנראה סרט היקום המשותף הטוב ביותר מאז "סוף משחק", או "ספיידרמן: אין דרך הביתה" למחמירים. אמנם הרף שקבע השלב הרביעי איננו גבוה בשום אופן, אבל הסרט הזה הוא מנת כיף מסעירה וגדושה מאוד.
העיצוב של העולם מרהיב כל דקה, בטח אחרי מפח הנפש של "קוואנטומאניה", גם הפעם השימוש בשירי פופ אדיר, והדינמיקה של השומרים ומלוויהם מוכיחה את עצמה כקלף החזק ביותר של גיבורי מארוול. כריס פראט (שיחד עם "האחים סופר מריו – הסרט" כנראה יהיה השחקן הרווחי ביותר של 2023) ממשיך בתהליך השיקום שלו אחרי המון תפקידים לא מעניינים וכמה בעיות תדמית לא פשוטות, מחזיר את פיטר קווייל לימיו הטובים. לצדו זואי סלדנה, דייב באטיסטה, פום קלמנטיף וברדלי קופר כולם בטופ שלהם. התוספות המהנות הן וויל פולטר, בתפקיד לא מאוד מפותח אלא כזה שכנראה אמור להפוך למשהו משמעותי יותר בעתיד, נראה שיושב פה טוב. אפילו הצלחתי מדי פעם להתעלם מהדמיון הפיזי שלו ליאיר נתניהו, ומבטיח לכם שזה לא היה קל. בתחום ההופעות הקוליות כמובן שצריך לציין את וין דיזל כגרוט, אבל בעיקר את המועמדת לאוסקר מריה בקלובה בתפקיד כלבת החלל הסובייטית קוזמו. אליזבת' דביקי היא כנראה המבוזבזת ביותר של הקאסט ומהצד השני של הסקאלה – זוהי קארן גילן כנבולה ששוב חוטפת את הסרט. היא לגמרי מצטיינת פרק הפרידה הזה.

אבל ל"שומרי הגלקסיה: חלק 3" יש עוד משמעות בדברי הימים של ה-MCU – זו פרידה לא רק מגיבורים אהובים אלא גם מהאוטר האחרון של הקונגלמרט, הבמאי היחיד שהצליח למנוע מהחליפות שם בדיסני לדלל את החזון האומנותי שלו.
לדיסני-מארוול יש היסטוריה ארוכה ומפותלת עם הבמאיות והבמאים שבחרה. היא ניסתה להביא שמות גדולים ורבי זכויות כדי לקדם ולשדרג את הסרטים, אבל איכשהו כולם נמעכו בפס הייצור עד שכמעט ולא נותר מהם דבר. השיא היה כאשר אדגר רייט פוטר מ"אנטמן", אבל ראינו את זה קורה עם קייט שורטלנד, קלואי ז'או, סם ריימי, ואנה בודן וריאן פלק בין היתר. לא היה מחמיא לאף אחד מהנוגעים בדבר.
ג'יימס גאן, שהובא ליקום המשותף לאחר שני סרטים מרושעים ואלימים ("סלית'ר", "סופר"), אמנם היה צריך למתן את הדם והאכזריות לטובת סיווג נמוך יותר, אבל "שומרי הגלקסיה" הראשון היה הרבה יותר חצוף ובוטה מכל מה שראינו לפני או אחרי. אחרי שטאייקה וואיטיטי אכזב עם "תור: אהבה ורעם", גאן הוא בעצם הסיכוי היחיד לסרט מארוול עם אישיות. לטוב ולרע.

הסיפור עם גאן והיקום המשותף הוא אחד המרתקים והמסועפים אז רק אזכיר בקצרה שדיסני, בתקופת חילופי משמר בהנהלה, החליטו שלא להחזיר אותו לחלק השלישי בעקבות כמה ציוצים לא ראויים שפרסם לפני כמה שנים. מי שהסתערו על השלל החדש היו וורנר, שהציעו לגאן להצטרף לשורות D.C. גאן הלך על זה, והספיק לחתום על אתחול של "יחידת המתאבדים" והסדרה "פיסמייקר", לפני שדיסני חזרו אליו על הברכיים. כך גאן הפך להיות הגשר היחיד בין סרטי גיבורי העל המתחרים (תוספת אחרי הפרסום: גם ג'וס ווידון עשה דאבל דיפ, כמובן), אבל את הנשמה שלו השאיר אצל וורנר, ואפילו קיבל על עצמו את המשימה המאוד מסובכת לשקם את העולם הקולנועי של D.C ולעשות קצת סדר בפח האשפה הבוער ההוא. כנראה שהוא יצליח.

התמונות באדיבות פורום פילם

אני מתעכב על הנוכחות של גאן, כי זה הדבר הראשון שלדעתי צריך להיות ברור בהקשר של "שומרי הגלקסיה: חלק 3". נראה שכחלק מהחוזה דיסני נתנו לגאן "קייט בלאנשט" לעשות מה שבראש שלו, ואנחנו יודעים כמה הראש של הבחור הזה מעוות. מבחינת הווייב, הסרט החדש של דיסני-מארוול הוא הרבה יותר "יחידת המתאבדים" האחרון מאשר "הנוקמים". זה סרט שממש דוחק את גבולות ה-PG-13, ולא רק בגלל שבחרו להשתמש ב"פאקינג" היחיד שהסיווג מותיר, אלא גם בכמה אימג'ים שאנחנו לא רגילים לראות בסרטי פופקורן צבעוניים על חלליות. מי שהיו ילדים כאשר שני "שומרי הגלקסיה" הקודמים יצאו כנראה כבר מבוגרים מספיק להתמודד עם זה, אבל קטנים יותר אולי כדאי שיחכו כמה שנים.
הטון של "שומרי הגלקסיה: חלק 3" אפל כבר על ההתחלה. מבלי להסגיר דבר וחצי דבר, מסצנת הפרולוג ועד כתוביות הפתיחה, שניהם מתמקדים ברוקט, הסרט החדש נוטע תחושה של כאב וטראומה שממשיכה לאורך כל הסרט. ובגלל שיש לא מעט רגעי פלאשבק, קשה לדעת מתי יגיעו. אני באופן אישי התכווצתי בכל פעם שחוזרים לסיפור המקור של רוקט, ולא אבוש להודות שהורדתי את העיניים מהמסך כמה פעמים, סתם כי היו אימג'ים שלא רציתי בראש שלי.
לאלו שרוצים קצת יותר מידע שלא באמת חושף הרבה – דמיינו גרסה פוטו-ריאליסטית לסצנות החדר של סיד פיליפס ב"צעצוע של סיפור", רק עם חיות פרוותיות במקום צעצועים.

עלילת "שומרי הגלקסיה: חלק 3" מצומצמת יותר מרוב סרטי הסדרה. השומרים לא מנסים להציל את העולם, אלא רק את רוקט. כביכול מבחינת הסיכונים אנחנו על אש מאוד מאוד נמוכה, אבל תסמכו על גאן שלתוך זה יצליח להכניס כמה דברים שמקפיצים את המחט למעלה. למשל על אף המסגרת המינימליסטית, הנבל של הסרט הזה הוא, בעיני, הנורא והמרושע ביותר בכל תולדות ה-MCU. זהו "הוד התפתחותו" (אם זה השם הרשמי), אותו מגלם השחקן הניגרי צ'וקוודי יוג'י, יבוא של גאן מ"פיסמייקר" של D.C, והוא באמת הדבר הכי נאלח שאפשר להעלות על הדעת. הדמות, כמובן. לא יוג'י, חלילה. אני בטוח שהוא בחור מאוד נחמד.

על אף שהקדשתי לכך מספר רב של מילים, לא מדובר בסרט שואה. לפחות לא מאה אחוז מהזמן. כנהוג אצל "שומרי הגלקסיה" יש גם הרבה הומור ואקשן, אבל, שוב, גם פה יש כוכבית מאוד גדולה.
ייתכן ואני וההומור של גאן לא מאוד מסתדרים. אמנם "סלית'ר" הוא אחד האהובים עלי, אבל "יחידת המתאבדים" היה בשבילי עינוי. ההומור שלו מאוד ספציפי ומאוד מאוד מרושע. הרבה פעמים זה לא בא לי בטוב, אבל בהחלט מדובר ברגישויות אישיות והכי רחוק שאפשר מאובייקטיביות. אני לא צוחק כשילדה קטנה מקבלת כדורסל לפנים, כשרוכב אופנוע חף מפשע פוגש אגרוף תוך כדי נסיעה, או כשנבולה מדברת על העינויים שעברה מת'אנוס כפאנץ' לבדיחה. לא אומר שזה שלילי לצחוק מזה, הכל לג'יט, פשוט אצלי זה פחות עובר. ככזה, על אף שבסך הכללי הייתה לי הנאה גדולה מהסרט, יותר מדי דברים בשילוב בין הטון הסלפסטיקי-מופרז אל מול האפל והדכאוני בלבלו אותי. זה היה כמו לאכול חטיף מאוד מתוק ואז לנגוס באחד מאוד מלוח, ובהצלחה לבטן שלך בשעה הקרובה.
אני יצאתי די מותש מ"שומרי הגלקסיה: חלק 3" אבל זה לא בהכרח נזקף לחובתו. העיניים שלי נצצו גם מהאקשן וגם מהדמעות, והראש שלי פעם משעתיים וחצי של אנרגיה שכמעט לא עצרה לרגע. זו לא הייתה החוויה הכי קלה בעולם, אבל לפחות היא הפעילה אותי, וזה משהו שכבר הרבה זמן אי אפשר היה להגיד על סרט של היקום המשותף.