סרטים חדשים: ״השכן שלי אדולף״, ״קאט!״, ״איש ושמו אוטו״, ״נחיתת חירום״, ״קינג״, ״המשאלה של דלפי״

ינואר תמיד היה תקופה של חדשות מדכאות או הפך להיות כזה? סתם תוהה בזמן שאני מבטיח להמשיך להתרכז בכתיבה על סרטים, משהו שנמשיך לעשות כאן לא משנה מזג האוויר בעמודי האקטואליה וסביבתם. זמן טוב להזכיר שאיזור התגובות שלנו אינו המקום להפיץ שנאה, יש לנו מספיק מזה במקומות אחרים ואנחנו משתדלים להתרכז בחיובי. שישה סרטים חדשים בבתי הקולנוע ינסו לעזור בנושא, לצד ניסיון שלי לעגל לעשרה בזכות אופציות טריות לצפייה ביתית, עם כל מיני אירועים ועניינים נוספים הקשורים לקולנוע בין לבין. סרט שראיתי התייחסות אליו אבל לא מצאתי בבתי הקולנוע נקרא ״הקורבן״ (The Offering) והוא לא יהיה חלק מהמדור השבוע, אלא אם ממש החמצתי את מועדי ומיקומי ההקרנה שלו.

השכן שלי אדולף – סרטו של לאון פרודובסקי (״חמש שעות מפריז״) ערך את בכורתו בפסטיבל חיפה, שם כתב עליו עופר. כעת תורו לבחון את תגובת הקהל הישראלי הרחב לרעיון בבסיס התסריט של פרודובסקי ודמיטרי מלינסקי: מה אם חשדת שהשכן שלך הוא לא אחר מאשר אדולף היטלר? זה מה שקורה בדרום אמריקה של 1960, קצת אחרי לכידת אדולף אייכמן, לגיבור הסיפור שמגלם דייויד היימן. הוא לא משתגע על השכן החדש שלו, בגלל מוצאו הגרמני וכלבו הנובח, אבל מפגש מקרוב מעלה בו את החשד שזהו הצורר הגרמני שנחשב למת. שגרירות ישראל לא לוקחת את גיבורנו ברצינות והוא מחליט להתקרב ולחקור בעצמו. אודו קיאר בתפקיד השכן, בהפקה בינאלומית בה מככבות גם אוליביה סילהבי וכנרת פלד. התמונה בראש הפוסט היא מתוך הסרט.

קאט! (!Final Cut / Coupez) – הסרט היחיד השבוע שמתאים לצפייה ביום שישי ה-13 (עוד על התאריך בהמשך המדור), הוא הרימייק הצרפתי לקומדיית הזומבים היפנית ״One Cut of the Dead״. מישל הזנוויציוס, שספק מחפש את דרכו מאז האוסקר לפני עשור על ״הארטיסט״, שב אל שורשיו הקומיים ומתקיל את ז׳אנר סרטי הזומבים דרך סיפורו של צוות הפקה המנסה לצלם סרט זומבים תקציב אך מתקפת זומבים אמיתית פושטת על סט הצילומים ומסבכת את המצב. זה הרבה יותר פשוט וקומי, גם אם מטא-קולנועי, מהתיאור היבש. על המסך תוכלו למצוא כמובן את זוגתו של הבמאי, ברניס בז׳ו, וכן את רומן דוריס, גרגורי גדבואה (״דלישס״) והשחקנית שנשמעת כמו שלוש-ארבע שחקניות, מטילדה אנה אינגריד לוץ (״נקמה״). הייתי מוכן להישבע שכתבנו על הסרט עם בכורתו בפסטיבל ירושלים, אבל כנראה שלא ואולי הגיע הזמן לעשות זאת לכבוד ההקרנות המיוחדות בקולנוע לב שישמשו לו כהפצה לכל דבר מבחינת המדור.

איש ושמו אוטו (A Man Called Otto) – עוד רימייק קומי, הפעם אמריקאי לסרט שוודי (שמבוסס על ספר), שנקרא ב-2015 ״איש ושמו אובה״. באמריקאית אובה הפך לאוטו (אבל לא כמו רובוטריק) והתוצאה היא שם הרבה יותר מצחיק בעברית, בלי כוונה. את הגיבור מגלם טום הנקס, שכאילו חותר כאן נגד התדמית האבהית והחביבה שלו בדמות של קשיש נרגן. הוא איבד את הטעם לחיים אחרי מות אשתו וכל היתקלות עם בני אנוש אחרים מוציא ממנו נהמות או חריקת שיניים. מה שיסיט אותו מן המסלול המלנכולי הזה הם שכניו החדשים ומלאי החיים, בדגש על אם המשפחה בגילומה של הכוכבת המקסיקנית מריאנה טרביניו. דייויד מגי (״חיי פיי״) עיבד את התסריט ומי שביים הוא מארק פורסטר (״כריסטופר רובין״).

נחיתת חירום (Plane) – גם סרטים משנתון 2023 יוקרנו השבוע בקולנועים, למשל מותחן הפעולה החדש בכיכובו של ג׳רארד באטלר. הוא מגלם טייס מסחרי שנאלץ לחמוק מסופת ברקים עזה, וכאשר המטוס נפגע מבצע נחיתת חירום על אי בודד. שכמובן מתחוללת בו מלחמת אזרחים, מה שמוביל לחטיפת הנוסעים וניסיון של הטייס לחלצם. בן הברית היחיד שלו הוא אסיר מסוכן של ה-FBI (שהועבר ליעדו הבא בטיסה מסחרית, כן?), אותו מגלם מייק קולטר. אני בטוח שזה רק התקציר ובסרט עצמו יש הסברים לכל השאלות, וזה לא ״מצור אווירי״. את התסריט הגו וכתבו צ׳ארלס קאמינג הטירון וג׳יי.פי. דייויס (״חוזה מסוכן״), והבמאי הוא ז׳אן-פרנסואה רישה (״נמלטת״).

״קאט!״

קינג (King) – נעבור אל אגף סרטי הילדים, המדובבים לעברית, מצולמים או לא. במקרה הזה, הפקה בלגית-צרפתית שאינה באנימציה מלבד האריה ששמו כשם הסרט. קינג הוא כפיר אריות, הנמלט משדה התעופה הצרפתי אורלי הישר אל ביתם של שני הילדים גיבורי הסיפור, אח ואחות (לו למברשט וליאו לורליאק, אם הצלחתי לתעתק נכונה). הם מבינים מהחדשות כי המקום אליו מיועד הלביא הצעיר אינו אידיאלי עבורו ומחליטים להשיבו לאפריקה, בעזרת סבא שלהם (ז'רארד דרמון). אני מקווה שכולם בסדר בסוף כי אני מזהה כמה כשלים אפשריים בתוכנית, וגם טרנד לא ברור של ידידות בין ילדים וחתולים גדולים בקולנוע (אחרי ״מיה והאריה הלבן״ למשל). דויד מורו הוא הבמאי, תסריטאים יש המון כי ככה זה בצרפת.

המשאלה של דלפי (Magic Arch 3D) – אין קשר לסדרת הניינטיז ״במצולות הים עם דלפי״, אם כי גם סרט האנימציה הזה מתמקד בדולפין אמיץ לב בשם דלפי. להבנתי זה סרט המשך למשהו שנקרא ״Sea Level״, שיתוף פעולה בין רוסיה, הונגריה וארה״ב משום מה. הבמאי וסילי רובנסקי חתום על סרטים כמו ״תעלול של טיול״ או הגרסה הבאמת-מוזרה של ״פינוקיו״ מהשנה החולפת, שזה זהב מדובב מבחינת המפיצים המקומיים, שוב משום מה. אם לא תעלבו מאיכות האנימציה, תמצאו/תושיבו את הדור הבא מול סיפור על שלל יצורי ים שמוצאים אתר מגשים משאלות, בו משתמשים הצלופחים כדי להתחזק ולאיים על שלוות האוקיינוס. בטריילר העברי מבטיחים ״מהכותבים של צעצוע של סיפור״, ואכן התסריטאי הנוסף הוא אלק סוקולוב, אחד מהרבה אנשים עם קרדיט כתיבה בפיצ׳ר הראשון של פיקסאר (גם ג׳וס ווידון, למשל).

נילי טל – הקולנוענית זוכת פרס מפעל חיים של הפורום הדוקומנטרי בישראל, תזכה למחווה בסינמטק ת״א. החל משישי (13.1) ולמשך שבוע יוקרן הפרויקט התיעודי ארוך השנים שלה ״כלות מאוקראינה״, וכן סרטה האישי ״בת 60 מחפשת אהבה״ שיפתח את הרטרוספקטיבה הזו.

יום שישי ה-13 – עוד בסינמטקים בסוף השבוע, סרטי אימה לכבוד התאריך המקולל. בתל-אביב תוכלו לראות את ״סמייל״, מן המדוברים של השנתון החולף. בסינמטקים אחרים מקדימים את החגיגות ביום, למשל ״וידאודרום״ של קרוננברג שיוקרן בסינמטק חיפה בחמישי או ערב אימה בסינמטק שדרות שכולל את הקרנת ״הניצוץ״ של קובריק וגם הרצאה של ד"ר מירי מוהבן-שקד. מבטיחים לספק עוד רעיונות לצפייה מבהילה לקראת הסופש.

פורום המבקרים – הכריז השבוע על פודקאסט חדש שייקרא באופן הולם ״קבוצת ביקורת״. ד״ר פבלו אוטין מנחה, נעמה רק עורכת ומפיקה, ובכל פרק מחדש תתנהל שיחה עם חברת או חבר פורום הביקורת על ״סרט שתפס אותם בשנה החולפת. סרט שריגש אותם, עניין אותם, הכעיס אותם או הכל ביחד״ כך בהגדרה. הפרקים יגיעו בשבועות הקרובים אבל כבר עכשיו עלו לאוויר שניים מהם, הראשון עם עופר ליברגל שלנו אודות ״הכול בכל מקום בבת אחת״ והשני עם יעל שוב (טיים אאוט) על ״אמילי״ שהוחמץ לטענתה. כהוכחה, גם אנחנו לא כתבנו עליו סקירה אז אולי כדאי להקשיב ליעל, תרתי משמע.

סרטים חדשים ב-VOD

נסיגה

עדינה (Gentle) – עוד סרט שהוקרן בפסטיבל חיפה, אבל מגיע לספרייה של yes מחר (12.1) במקום לקולנוע. כתבתי עליו בכלל במהלך פסטיבל סאנדנס, לפני שנה שלמה, בלי לדעת שייקח זמן רב עד שיהיה זמין שוב לקהל ישראלי. לזלו צ'ויה ואנה נמש כתבו וביימו את הדרמה בכיכובה של אסתר צ׳ונקה, מפתחת גוף מקצועית שמגלמת דמות הקרובה לעולמה. הסרט מתחיל עם מבט על הסגפנות שבמקצועה והסיכונים הבריאותיים, בדגש על הנשיות של הגיבורה והאופן בו בוחנים את גופה השרירי, ומתפתח משם יחד עם העלילה המלאה בבעיות כלכליות ומוסריות.

סיבוב איטלקי (Spin Me Round) – חשבתם שאין אוברי פלאזה השבוע? חישבו שנית או הציצו בספרייה של yes החל ממחר (12.1). אמנם אליסון ברי מובילה את הקומדיה הרומנטית/קולינרית הזו, וגם שותפה לתסריט, אבל הבמאי-תסריטאי הוא ג׳ף ביינה, בן-זוגה של פלאזה שגם מופיעה בתפקיד משנה. הסיפור מתחיל עם צעירה אמריקאית שזוכה בחופשה אירופאית, אותה היא מבקשת לנצל כדי לחקור את עולם הקולינריה של איטליה בהרפתקה שכמובן לא עולה כמתוכנן. חלק מהפרצופים המוכרים בתפקידי המשנה כוללים את: ליל ריי האורי, מולי שאנון, בן סינקלר, אלסנדרו ניבולה וג׳ייק פיקינג.

היער המוגן (The Territory) – נעבור אל יום שישי (13.1) ואל דיסני+ שם אפשר יהיה למצוא צמד דוקומנטריים חדשים בהפקת נשיונל ג׳אוגרפיק (לבית דיסני, למי ששכחו). זה של אלכס פריץ החל את דרכו בסאנדנס והוקרן בישראל בפסטיבל ירושלים, ומתעד את מצבו של שבט ילידי השוכן בברזיל, ביערות הגשם של האמזונס. מה שהייתה בעבר טריטוריה רחבה ושמורה מוגנת נחנקת כיום כמובלעה בין חוות חקלאיות, כולל פולשים העוברים על החוק בעידוד מדיניות הממשל של הנשיא היוצא בולסונרו. הילידים משיבים מלחמה בעזרת ציוד צילום והנצחת הפשעים והעוולות שנגרמים להם אבל הבמאי מנסה גם להביא את הצד של המתנחלים כמו גם של הפעילים הסביבתיים וההומוניטריים בברזיל.

נסיגה (Retrograde) – לצד ההגעה אל דיסני+ באותו תאריך כמו הסרט לעיל, הייתי רוצה גם להמליץ על הצפייה בסרט הזה ממש הערב (11.1) בסינמטק תל אביב, בהקרנה חד-פעמית של קולנוע דוקאביב. ההזדמנות הקודמת לראות את סרטו התיעודי מתיו היינמן (״ארץ הקרטל״) הייתה בפסטיבל דוקאביב גליל, ואולי המסך הגדול יעזור לעכל את האירוע המתועד – נסיגת הכוחות האמריקאים מאפגניסטן לאחר 20 שנות לחימה לצד המקומיים. הבמאי מתלווה גם אל החיילים האפגניים, שמרגישים חשופים לפתע, כאשר התקווה המחודשת לעצמאות מתחלפת בחרדה מפני שובו של שלטון הטאליבן. בכל מסך שבו תבחרו לצפות, קחו בחשבון תיעוד ישיר עם מינימום פילטרים להתרחשויות מאוד לא קלות לעיכול.