סרטים חדשים: ״אמריקה״, ״מבט מבפנים״, ״מבצע פורצ'ן: תרגיל מלחמה״, ״מייגן״, ״רופא בהחלפה״, ״המסע שלי עם האריס״

שנה חדשה שמחה כמו שאומרים בחו״ל, וגם סוף שבוע ראשון של 2023 שמביא עימו שישה סרטים חדשים אל בתי הקולנוע. לפני כן רק תזכורת לאופן בו סיימנו את 2022, לפני שתאבד הרלוונטיות, והבטחה שנמשיך למצוא סיבות לכתוב על קולנוע גם בשנה הלועזית החדשה. עופר ואני כבר התחלנו בכך מוקדם יותר השבוע עם חזרה אל סרטי עבר של רג׳אמולי ואקרמן, שני קולנוענים שספק אם הוזכרו אי פעם באותו משפט. אור ולירון עומלים אף הם, אל דאגה, אולי על משהו לקראת יום שישי ה-13, לא מאשר ולא מכחיש. אבל אלו צרות של הסופש הבא בעוד זה הנוכחי מספק לראשונה מזה תקופה יותר מאשר סרט אחד-שניים לשקול לפנות זמן לצפייה וכתיבה אודותם. אליהם יצטרפו כמה סרטים ממאגר הצפייה הביתית המתעדכן תדיר, והבטחה שאשתדל יותר מתמיד לעדכן על הנעשה בסינמטקים (או לפחות אחד מהם) בכל מדור ומדור. אני מקווה שנתחיל את השנה הזו ברגל ימין.

אמריקה – בדיוק כמו ״האופה מברלין״, גם סרטו השני של אופיר ראול גרייצר החל את דרכו בפסטיבל ירושלים, שם אור כתב עליו כפי שאפשר לקרוא בלינק, ואז המתין לחודש ינואר לטובת הפצה בבתי הקולנוע. אז זה נגמר עם זכייה יוצאת דופן בפרס אופיר, אבל רק סביב ספטמבר נוכל לגלות האם הברק יכה פעמיים. עד אז יש יותר מסיבה אחת לצפות בסרט, שהוא הרבה יותר מאשר ״האופה מברלין רק עם פרחים במקום עוגות״ כפי שאפשר לחשוד מתיאור העלילה, הכוללת שיבה מחו״ל ארצה ומשולש יחסים. האמת היא שאני לא בטוח מה נחשב ספוילר במלודרמה היפהפיה הזו, אז אערפל קצת. מיכאל מושונוב מגלם מדריך שחייה ישראלי שהיגר מזמן ליבשת שהעניקה את שמה לסרט. הוא נאלץ לשוב לישראל בנסיבות שאינן משמחות אבל פוגש חבר ילדות (עופרי ביטרמן), המאורס למוכרת פרחים (אושרת אינגדשט, זוכת פרס השחקנית בפסטיבל ירושלים). יותר מזה חבל לגלות אבל תשמחו על אלמודובר הישראלי (השוואה סגנונית) שיידע למלא את המסך בפאר חזותי מופרז לצד רגשות כמוסים ועדינים יותר. גרייצר שב לעבוד עם הצלם עומרי אלוני, העורכת מיכל אופנהיים והמלחין דומיניק שרפנטייה, בין היתר. התמונה בראש הפוסט היא מתוך הסרט.

מבט מבפנים (R.M.N) – סרט נוסף שכבר כתבנו עליו, שוב אור אבל הפעם בפסטיבל חיפה, ושלא כדאי לגלות יותר מדי מהעלילה רצופת האינטריגות שלו. חשוב יותר לדעת שזהו סרטו של כריסטיאן מונג׳יו, עדיין הטוב והמוכר שבבמאי רומניה העכשוויים (״בגרות״, ״מעבר לגבעות״, ״4-3-2״). מקום התרחשות העלילה הוא כפר בטרנסילבניה שיש בו מיעוט הונגרי החי בין הרומנים המהווים את הרוב באיזור. גיבור הסיפור היגר לגרמניה לצרכי עבודה, אבל נאלץ לשוב אל הכפר ומשנה את הדינמיקה במקום: בחיי בנו שסובל מטראומה לא מוסברת, אביו המזדקן והדועך, ושתי נשים שאחת מהן היא אמו של הילד והשנייה מאהבת לשעבר. האחרונה גם מנהלת את המפעל/מאפייה האיזורית ונאלצת להיעזר בעובדים זרים לפני חג המולד, אך כיוון שאינם אירופאים הגזענות של התושבים כלפיהם הופכת גלויה ואף מסוכנת. יש עוד הרבה מאוד עלילה, האמינו לי, וגם דיאלוגים מרובים בשלל שפות (ספרתי לפחות שש שונות) מגובים בהופעות משחק מוחצות.

מבצע פורצ'ן: תרגיל מלחמה (Operation Fortune: Ruse de guerre) – הסרט הזה של גאי ריצ׳י אמנם חדש אבל הטריילר שלו קיים כל-כך הרבה זמן עד כי נוצרה בי ההרגשה שכבר כתבתי עליו. למעשה, אפילו לא צפיתי בו עדיין, אבל אחרי ״שומר טינה״ יש מקום לאופטימיות סביב הבמאי הבריטי הוותיק. ג׳ייסון סטייתהם מגלם ראש צוות למשימות מיוחדות, הנשלח לסכל מכירת נשק חדשני למיליארדר מסוכן (יו גרנט). אופן הפעולה הנבחר, מסיבות שיוסברו בסרט אפשר לקוות, הוא חטיפת כוכב הוליוודי (ג׳וש הראטנט) שאהוב במיוחד על הנבל ושיתופו במשחק הריגול והסיכול. עוד שמות מוכרים בקאסט של קומדיית הפעולה הזו הם קרי אלווס, אדי מרסן ואוברי פלאזה, כאשר המעמד של האחרונה השתנה מעט בעקבות השנה שחלפה. אולי זה כן היה חכם לעכב את הסרט הזה בשנה שלמה? עוד קצת פלאזה בהמשך.

״מבט מבפנים״

מייגן (M3GAN) – זה לא באמת חודש ינואר בלי כמה סרטי אימה דומיננטיים, וההפקה של ג׳ייסון בלום את ג׳יימס וואן תנסה להיות אחד מהם. וואן גם שותף לתסריט, שכתבה אקילה קופר (״מורעל״) וביים ג׳רארד ג'ונסטון. הפרמיס לוקח את סרטי הבובות המפחידות/רדופות אל עולם הרובוטיקה, במקרה זה בובה רובוטית ששמה כשם הסרט. אליסון וויליאמס מגלמת מהנדסת שצריכה לפתע לטפל באחיינית הקטנה שלה (ויולט מקגרו, היא נלי מהסדרה ״בית היל״), שהתייתמה מהוריה. חוסר ההצלחה לאזן בין התפקיד החדש לבין לחצי העבודה מוביל את הדודה לצוות לילדונת חברה אנדרואידית מן המעבדות שלה, ולתכנת את מייגן כך שתגן על חברתה האנושית בכל מחיר. מעניין מה כבר יכול להשתבש כשמורים לרובוט להגן על בן אנוש בלי לאסור עליו לפגוע בבני אנוש אחרים. נשמע שאצטרך לצפות ולגלות.

המסע שלי עם האריס (Best Sellers) – הבטחתי עוד אוברי פלאזה והנה היא שוב, הפעם כמוציאה לאור. היא מגלה שסופר קשיש שנחשב למת (מייקל קיין שיבדל״א) עדיין חייב ספר אחרון להוצאה, על פי החוזה שלו. אחרי מספר שכנועים הוא מתרצה אבל אז מגלה שעליו גם לצאת לטור עם הספר ועם המו״לית הצעירה. זה השלב בו המוניטין הנוראי שלו מתגלה כנכון במיוחד, בשעה שהוא מנסה לחבל בכל האופרציה והגיבורה מתחילה לתהות על הבחירות בחייה. האם הדרמה הקומית הזו תסתיים בחברות אמת? האם יש קשר משפחתי לסרט ״גברת האריס נוסעת לפריז״? והאם זו בעצם עונה אבודה של הסדרה ״האקס״? תשאלו את התסריטאי אנטוני גריקו, או הבמאית לינה רוסלר.

רופא בהחלפה (A Good Doctor) – מספיק עם האנגלית, נעבור לקומדיה צרפתית. אמנם מודל 2019 אבל נדמה לי שלא הוקרנה בישראל קודם לכן. המועד הוא ערב חג המולד וכל הרופאים הפריזאים מצאו תירוצים להתחמק מתורנויות וקריאות חירום. מישל בלאן מגלם רופא ותיק שכן עונה לקריאות בערב החג, עד שתאונה מותירה אותו בלי היכולת לסייע או אפילו להתנייד. הפתרון? שליח פיצה (חכים ג׳מילי) שעבר לידו במקרה ומוכן להיכנס אל נעלי הדוקטור – הרופא מנחה אותו באוזניות והוא נאלץ להתמודד עם כל מיני מקרים, שיש להניח כי יזלגו לצד הקומי והצרפתי של הדברים. סרטו של טריסטאן סגלה.

פסטיבל אקינו – מהדורה שביעית לאירוע הקולנוע היפני המרכזי בלוח השנה הישראלי, שהחל כיוזמה של סינמטק ירושלים אבל תוכלו למצוא אותו בכל הסינמטקים החל מה-5.1 ובערך עד סוף החודש (התאריכים משתנים מסינמטק לסינמטק). סרט הפתיחה הוא ״חיי אהבה״ של קוג'י פוקאדה, בן בית בפסטיבל ("הרמוניום", "נערה נעדרת"), העוסק הפעם בתא משפחתי המתמודד עם טרגדיה. סרטים בולטים נוספים הם ״100 פרחים״ על צעיר המתמודד עם הדמנציה של אמו, ״תוכנית 75״ מפסטיבל קאן על עתיד דיסטופי בו קשישים מעודדים לסיים את חייהם בידי הממשל, ״קטנה, איטית אבל יציבה״ אודות מתאגרפת חירשת והאתגרים הניצבים בדרכה לצמרת, וגם הסרט עם השם המנצח של הפסטיבל השנה – "תן לי לשמוע את צעדיך היחפים" (במרכזו שני גברים היוצרים מסע דמיוני כדי לשמח אישה עיוורת). אם זה נשמע מדכא מדי יש גם קומדיות, מוזרות בהתאם למסורת יפן, למשל ״שוטרים לא-בקצב״ על בלש פשלונר שהעונש שלו הוא מינוי לתזמורת המשטרה, או ״פופורן״ המספר על גבר שמתעורר בוקר אחד ללא איבר זכרתו וצריך לאתר אותו, בעיה משום שאותו איבר פיתח יכולות תעופה. התוכניה המלאה באתרי הסינמטק, הנה של ירושלים.

סרטים חדשים ב-VOD

ג׳ון האם הוא פלטש

חשוד ושמו פלטש (Confess, Fletch) – גם את החלק הזה של המדור נפתח עם סרט שיש לנו כבר טקסט עליו, כי בחודש שעבר לא ידעתי מה אופק ההפצה שלו. מסתבר שהוא נועד לספריית ההשאלה (בתשלום נוסף אם הבנתי טוב) של yes החל מה-5 בינואר. מדובר בעיבוד חדש לספרי הבילוש הקומיים בכיכובו של העיתונאי החוקר פלטש, שבאייטיז גילם אותו צ׳בי צ׳ייס ובגרסת גרג מוטולה זהו ג׳ון האם שיורה שנינויות ופותר תעלומות. את הסרט הוא מתחיל דווקא בתור חשוד ברצח, אותו ינסה לפתור לפני המשטרה, ובדרך יפגוש גלריית דמויות מבדרת (קייל מקלכלן, מרשה גיי הארדן, אנני מאמולו, ג׳ון סלטרי, לוסי פאנץ׳, לורנזה איצו, רוי ווד ג׳וניור, איידן מיירי ועוד).

ויולט (Violet) – סרט הביכורים של השחקנית-יוצרת ג'סטין בייטמן (״קשרי משפחה״), ואחותו של ג׳ייסון בייטמן כמובן, מגיע אף הוא לספריות של יס מחר (5.1). אוליביה מאן מגלמת את הדמות מן הכותרת, אישה שחייה נשלטים בידי קול פנימי ומשפיל במיוחד (ג׳סטין ת׳רו). על אף שיש לה עבודה וזוגיות (עם לוק ברייסי אם הבנתי נכונה את הטריילר) היא מבינה שכל הבחירות שלה בחיים מונעות מפחד ושהשוטר הפנימי מדכא אותה, ומחליטה לקחת את השליטה בידיה. מעניין אם זו מטפורה והאם הפטריארכיה נפגעה בעקבות הסרט.

עיניה התכולות (The Pale Blue Eye) – נסיים אצל נטפליקס בסרט של שישי (6.1), בסרט שנדמה כי יש הרבה סיבות לראותו. או לפחות שמות. כריסטיאן בייל מוביל את ההפקה התקופתית הזו, שביים סקוט קופר המרבה לעבוד עם השחקן (״אחים בדם״, ״אויבים״). הוא מגלם בלש הנשלח לחקור מוות מסתורי באקדמיית צוערים, שם הוא נעזר בלא אחר מאשר אדגר אלן פו (הארי מלינג). עוד בקאסט העמוס להתפקע: ג׳יליאן אנדרסון, לוסי בוינטון, שרלוט גינסבורג, טובי ג׳ונס, סיימון מקברני, טימותי ספול ורוברט דובאל, בין היתר.