סרטים חדשים: ״מי מפחד מסנטה״, ״למה זה מגיע לי 3״, ״מהצד״, ״מצור אווירי״, ״וואן פיס הסרט: רד״

החודש האחרון של השנה הלועזית תיכף איתנו, וגם קדחת סיכומי השנה המתקרבת. בכל זאת אנחנו מנסים להספיק להתכונן גם לעתיד הקרוב, כפי שעשה עופר עם המדריכים שלו לפסטיבלים (הנורדי, סולידריות), או לצפות אל האופק כמו שהדגים אור בספיישל סרטי חג המולד הנטפליקסיים. בעתיד הקרוב, ממש מחר למעשה, אפשר למצוא חמישה סרטים חדשים בבתי הקולנוע. לא כולל ״הבן שלי״ (Nowhere Special) שיערוך טרום-בכורות בסופש, אבל נתייחס אליו במדור הבא כאשר יעלה מסחרית לאקרנים באופן סדיר. כתמיד, השתדלתי לדוג כמה תוספות מעולמות הסטרימינג והם יככבו בתת-מדור משלהם.

מי מפחד מסנטה (Violent Night) – את השאלה שבכותרת אפשר להפנות אל מפיצי הסרטים בישראל, שרק לאחרונה בחרו לאמץ את רוח החג הנוצרי אחרי שנים של בעתה. מוזר שהם בחרו לעשות זאת דווקא עם סרט כמו קומדיית הפעולה שהופכת את סנטה קלאוס לגיבור-על מכושף, אבל אני לא שופט. דייויד הארבור מגלם את הקדוש האגדי שמתכונן לעוד חג מולד טיפוסי, עד שהוא נקרא לעזרה על ידי ילדה המצויה ברשימת הילדים הטובים שלו. הבית שלה מותקף בידי שודדים (בהנהגת ג׳ון לגוויזמו) החומדים את תכולת הכספת, והסב של חג המולד הוא מה שעומד בינם ובין השלל. אם תמיד רציתם לראות את סנטה משתמש בקישוטי החג כדי לחסל אנשים בדרכים יצירתיות, הבמאי טומי וירקולה ישמח לעזור. יש לו איזה קטע עם שלגים (״Dead Snow״ הראשון והשני) ואגדות (״הנזל וגרטל ציידי מכשפות״, ״מה קרה ליום שני״). על הרעיון המוזר אחראים התסריטאים פט קייסי וג׳וש מילר(״סוניק – הסרט״). התמונה בראש הפוסט היא מתוך הסרט.

למה זה מגיע לי 3 (Qu'est-ce qu'on a tous fait au Bon Dieu / Serial (Bad) Weddings 3) – הקומדיה הצרפתית החביבה על שרת התרבות לשעבר זוכה לסגור טרילוגיה, ולהמשיך להפיץ גזענות חביבה ובלתי מזיקה (לכאורה). כריסטיאן קלבייה ושנטל לובי שבים לגלם זוג צרפתי מבוגר ושונא זרים, שהבנות שלו פשוט לא מפסיקות להתחתן עם בני תרבויות מגוונות: בין אם מבחינת מוצא (אפריקאי, אסיאתי) או דת (יהדות, קתוליות). החתנים משגעים את הגיבורים ולכבוד יום הנישואין ה-40 שלהם, הבנות מחליטות על איחוד משפחות. זה כנראה יוביל לעוד בדיחות על כמה כולנו שונים זה מזה, אם לשפוט לפי סרטיו הקודמים של פיליפ דה שברון (בהם צפיתי, לכן הטון המלגלג), אבל אולי הוא יפתיע.

מהצד (In from the Side) – מן העבר השני של התעלה, דרמת הספורט הבריטית הזו היא גם הדרמה הגאה לשבוע זה בקולנועים. העלילה מפגישה חזיתית בין שני שחקני ראגבי קשוחים ומסוקסים לסיפור אהבה הומואי, אותו הם צריכים להסתיר מחבריהם לקבוצה. לא בגלל הומופוביה אלא משום ששניהם מצויים בזוגיות, ואחד מהם רק מתאמן עם הקבוצה לצרכי שיקום מפציעה לפני שישוב אל קבוצת האם שלו, הבכירה יותר. את שני הנאהבים המזוקנים מגלמים אלכסנדר לינקולן ואלכסנדר קינג, מוקפים בהרבה גברים מרוחים בבוץ החופנים זה את זה כי ככה משחקים ראגבי, אם כל אחד מהדברים הללו הוא הקטע שלכם ושלכן. הבמאי-תסריטאי הוא מאט קרטר, איש אפקטים (סרטי ״הארי פוטר״) שעדיין פעיל (״13 חיים״), שנעזר בכתיבת התסריט באדם סילבר.

מצור אווירי (Money Plane) – מצד אחד אני מאוד שמח שמפיצים גם סרטים כאלה בבתי הקולנוע בישראל, סרט שהוא מה שקרוי ״גרוע בכוונה״ או ״פוטנציאל קאלט״. מצד אחר, לא ממש הבחנתי בהתייחסות לפן ההומוריסטי של הסרט, שלא לומר הטראשי בטירוף, ולפחות על פי התקציר אפשר אולי לחשוב שמדובר בסרט אקשן ולא בקומדיה. אולי הרפרנס ל״מצור ימי״ בכותרת העברית אמור למשוך את הקהל הנכון, בעוד השם המקורי אמור להעלות בזיכרון סרטים כמו ״נחשים על המטוס״. אדם קופלנד, או אדג׳ כפי שהוא מוכר לצופי ה-WWE, מככב כפושע בעל חוב המסכים למשימה מסוכנת: לשדוד קזינו הממוקם על מטוס ומלא בקרימינלים גדולים ומסוכנים ממנו. יתר הקאסט מעניק לסרטו של אנדרו לורנס, שחקן שהפך לבמאי, ניחוח של סרט אמיתי: קלסי גרמר, דניס ריצ׳ארדס ותומאס ג׳יין.

וואן פיס הסרט: רד (One Piece Film: Red) – עוד אירוע משמח תמיד הוא הפצתם של סרטי אנימציה יפנית, אבל במקרה הזה אני הוא מי שצריך לבקש את המעריצות והמעריצים לספר לי את התקציר. סליחה מראש על כל טעות, אבל בקווים כלליים ולהבנתי הדלה, מדובר במותג אנימה ותיק שהתגלגל לא רק בתור סדרה אלא גם כרצף סרטים, את הנוכחי מביים גורו טאניגוצ'י. העלילה קצת הזכירה לי את ״בל״, משום שהיא מתמקדת בזמרת האהובה בעולם של הסרט המסתירה את זהותה האמיתית ומתכוננת לקונצרט ענק. תגלית אודות זהותה ועברה מטלטלות את הספינה, והמטפורה הימית זה רק משום שיש המון פיראטים בטריילר.

סרטים חדשים ב-VOD

מקל מחודד

מקל מחודד (Sharp Stick) – לפני חודש צץ באמזון אחד מבין שני סרטים שביימה השנה לנה דנהאם, ומחר תוכלו למצוא ב-yes גם את השני בו כבר צפיתי בפסטיבל סאנדנס. אני ממליץ על הסרט כמו על מקל מחודד לעין, כלומר כלל לא, אבל מעולם לא התממשקתי עם היצירות של דנהאם אז אולי אני מקרה אבוד. קריסטין פרוסט מובילה את הסיפור כאישה צעירה שאולי יש לה איזה עניין רפואי הגורם לה להתנהג באופן ילדותי וכפייתי (זה לא מוסבר בסרט), המתחילה את התפתחותה המינית בגיל מאוחר יחסית. זה קורה לה עם אב לילד על הספקטרום, לו היא משמשת כשמרטפית. ג׳ון ברנתל הוא מושא תשוקתה, דנהאם עצמה היא האישה הנבגדת, ג׳ניפר ג׳ייסון לי היא האם המטורללת של הגיבורה וטיילור פייג׳ היא אחותה.

הנסיעה של חיי (Joyride) – מכיוון שרק יס שלחו לי קומוניקט על החודש הבא, נמשיך איתם ונישאר בתאריך של מחר (אם הסרטים הנ״ל זמינים גם אצל הוט/סלקום/פרטנר ושות׳, סליחה). על סרט עם אוליביה קולמן קשה לי לפסוח, מה שמביא אותנו לדרמה שביימה אמר ריינולדס (״רחוק יותר״). קולמן מתעוררת במושב האחורי של מונית נוסעת, מגלה לתדהמתה שהנהג הוא בכלל ילד במנוסה. הוא מגלה לא רק אותה אלא גם תינוקת השייכת לה, וכך מתחיל סרט המסע הבריטי הזה – היא צריכה להגיע לנקודה מסוימת כדי ״למסור חבילה״, ולכן אולי דווקא תיעזר בנהג הקטן במקום להלשין עליו. אנחנו ממש בשבוע הרעיונות המשונים לסרטים, מוטיב שהתגנב גם לחלק זה של המדור.

רוברט דאוני סיניור (.Sr) – נסיים אצל נטפליקס שבחרה להקדיש את יום שישי (2.12) לסרט התיעודי שנחשף לראשונה בפסטיבל ניו-יורק, ושמו העברי מגלה את מושאו יותר מאשר זה באנגלית. יש המכירים אותו בתור אביו של השחקן רוברט דאוני ג׳וניור, אבל דאוני האב הוא במאי של קומדיות פולחן משנות ה-60 וה-70 המשתייך למה שהיה קרוי תרבות-נגד. שורה של אנשי קולנוע, בהם השחקן והבן, מלווים את דאוני סיניור בזקנתו ושבים אל שיאי הקריירה שלו. הבמאי הוא כריס סמית׳, מי שחתום מצד אחד על סרטים סנסציוניים (״פסטיבל FYRE״) ומאידך על ביוגרפיות כנות ומרגשות (״ג׳ים ואנדי״). אולי הוא בכלל ישוב כאן לרוח האנרכיזם שאפיינה את ״סרט אמריקאי״ שלו, נצפה ונגלה.