סרטים חדשים: ״כוחו של הכלב״, ״פחד״, ״משפחה מנצחת״, ״לילה שטוף שמש״, ״מחשמלת״, ״קליפורד הכלב האדום הגדול״

לפני ששת הסרטים החדשים של השבוע, אני מתרגש לכתוב שמה שאתם קוראים ואתן קוראות כעת הוא הפוסט ה-4,000 של סריטה. לא עברו חודשיים מאז יום ההולדת ה-11 שלנו והנה בא עוד ציון דרך, שהוא תמיד הזדמנות להודות לכל מי שמבקרים או מבקרות פה, תרתי משמע. זה כל הזמן שאני מקציב לחגיגות משום שלוח ההפצה מתמלא, חלק מהפסטיבלים עוד בעיצומם, ואחרים כמו מבט על קולנוע נורדי או פסטיבל הקולנוע היהודי כבר בפתח. נתייחס אליהם בשבוע הבא כי בינתיים מתדפקות על הדלת סקירות רבות לסרטים החדשים. לא כולל ״מכסחי השדים: החיים שאחרי״ (Ghostbusters: Afterlife) שהיה אמור לעלות בארץ יחד עם ארה״ב אבל נדחה לשבוע הבא (שהוא יותר צפוף בעיניי אבל מה אני יודע). כדי לסבך עוד יותר את העניינים, הסרט הראשון ברשימה הוא בכלל של נטפליקס אבל יוקרן בבתי הקולנוע, ובאופן משעשע גם מזכיר בשם סרט מאוד שונה ממנו שעולה השבוע. סרטים של נטפליקס שמוקרנים בנטפליקס, להבדיל, יחכו לסוף המדור.

כוחו של הכלב (The Power of the Dog) – הסרט המדובר לעיל הוא חזרתה לקולנוע של ג׳יין קמפיון, אחרי הסדרה ״קצה האגם״ ולראשונה מאז ״כוכב בהיר״ לפני תריסר שנים. הבמאית המשפיעה עיבדה את ספרו של תומאס סבאג׳, שקרוי על שם פסוק מספר תהלים (מה שלא עבר בתרגום). זו הפקה של נטפליקס, משותפת לארה״ב, בריטניה, ניו-זילנד (מולדתה של קמפיון) ומדינות נוספות, אבל כחלק מהפצה עולמית זכינו גם בישראל לצפות בו על המסך הגדול. זאת אחרי סיבוב פסטיבלים נרחב שכלל את רביעיית החורף (ונציה, טורונטו, טלורייד, ניו יורק) ופרסים דוגמת פרס הבימוי בוונציה או הסרט הטוב ביותר בסן סבסטיאן. בקיצור, לא יהיה מפתיע למצוא את הסרט הזה באוסקרים בהמשך הדרך. בנדיקט קאמברבץ׳ מגלם בוקר קשוח ואכזר כלפי חוץ. אל החווה שלו ושל אחיו (ג׳סי פלמונס) עוברים אשתו החדשה של האח (קירסטן דאנסט) ובנה העדין (קודי סמית׳-מקפי) המשנים את ההתנהגות של הגיבור לשני קצוות מנוגדים. כתבתי על הסרט בקצרה בזמן פסטיבל ניו יורק, שם הצעתי שהוא לא בדיוק ״הב ברוקבק״ כפי שזה אולי נשמע, וגם ניחשתי שנשוב ונכתוב עליו.

משפחה מנצחת (King Richard) – מקרה נדיר של שני שמות לא טובים לסרט אחד, שעוסק בכלל באחיות הטניסאיות ונוס וסרינה וויליאמס דרך הדמות של אביהן. וויל סמית׳ מגלם את ריצ׳רד וויליאמס, מי שהחליט שבנותיו יהיו אלופות טניס עוד כשהיו ילדות ועשה כל שביכולתו להגשים זאת. מי שמכירים את הסיפור לא זקוקים לעוד מידע, וגם מי שלא כנראה לא יופתעו יותר מדי מהעלילה יש להניח. את האחיות הצעירות מגלמות סאניה סידני ודמי סינגלטון, אונג'אנו אליס היא אם המשפחה, ג׳ון ברנתל בתפקיד משנה ועוד. זהו תסריט הביכורים של איש הארט זאק ביילין, והבמאי הוא ריינלדו מרקוס גרין (״Monsters and Men״). הסרט יוקרן בארץ גם בדיבוב לרוסית בחלק מבתי הקולנוע ויקבל גם הוא סקירה.

פחד (Fear / Strah) – אם תראו רק סרט בולגרי אחד השנה בשחור-לבן, כנראה שזה צריך להיות זה. סרטו של איוואילו חריסטוב סחף הרבה שבחים בפסטיבל חיפה, כולל אצלנו מטעם אור מיד בפתיחה, וגם על אדמת אירופה עמוסת הפסטיבלים. זה היה עוד לפני שהפך לנציג הבולגרי לאוסקר הבינלאומי. הוא נשמע כמו דרמה מדכאת על גזענות אבל הובטח לי שוב ושוב שצוחקים בו לא מעט, או כל הזמן, אז אני מעביר הלאה את המידע. גיבורת הסרט היא אלמנה שמאבדת את עבודתה כמורה משום שבית הספר בכפר הקטן שלה נסגר. הכפר ממוקם סמוך לגבול של בולגריה עם טורקיה, מה שהופך את המקום ליעד עבור פליטים אפריקאים. אחד מהם, ששמו מזכיר חטיף ישראלי פופולרי, פוגש בה ומשנה את חייה. סווטלנה יאנצ'בה ומיכאל פלמינג מככבים.

פחד

לילה שטוף שמש (The Sunlit Night) – נישאר באירופה, עם הפקה גרמנית-נורוובגית, אבל ייתכן שהפעם תזהו את השמות של חלק מהשחקנים בסרט שרובו דובר אנגלית. ג׳ני סלייט מגלמת ציירת שחייה קורסים והיא מחליטה לקחת עבודה כשוליה של אמן נורווגי (פרידטוב סאהיים) המבקש אותה לצבוע אסם שלם בצהוב. בין לבין היא מתוודעת אל דמויות צבעוניות לא פחות במקום המרוחק, למשל אמריקאי שמנסה לחיות כמו המקומיים (זאק גליפנאקיס) או אם ובן (ג׳יליאן אנדרסון ואלכס שארפ) שהגיעו לערוך קבורה ויקינגית לאב המשפחה. רבקה דיינרסטין עיבדה את ספרה שלה לתסריט, אותו ביים דויד וננדט הגרמני (״הוא חזר״).

מחשמלת (Jolt) – טכנית גם זה סרט סטרימינג (אמזון) שמופץ בקולנוע, אבל הוא די שונה מזה שפתח את המדור, למשל בתקוות אוסקר. זוכרים וזוכרות את ״קראנק״? זה נשמע דומה רק בהיפוך, ולא רק מגדרית. קייט בקינסייל מגלמת אישה עם פתיל קצר ונטיות רצחניות כשהיא עצבנית, שזה רוב הזמן על פי הטריילר. בכדי לשלוט במצבה מותקנים בגופה מכשירים המעניקים לה שוקים חשמליים שמחזירים אותה למוטב, ספק באלגוריה על טיפולי עבר נגד היסטריה נשית בהתחשב בכך שהבמאית טניה ווקסלר חתומה גם על ״היסטריה״ שעוסק בדיוק בזה. בכל מקרה, הגיבורה צריכה דווקא לתעל את הזעם שלה כדי לרדת לשורש הסכסוך שמתרקם בינה ובין טיפוסים מפוקפקים. את הקאסט משלימים ג׳יי קורטני, בובי קנאבלה, לוורן קוקס, סוזן סרנדון, סטנלי טוצ׳י ואורי פפר.

קליפורד הכלב האדום הגדול (Clifford the Big Red Dog) – מאוד משעשע ששני סרטים עם כלבים בכותרת מגיעים ארצה באותו השבוע, אבל קשה לי להאמין שיתבלבלו ביניהם. בהתבסס על ספריו של נורמן בריידוול, זהו סיפור על כלבלב אדום שבזכות אהבה שמרעיפה עליו ילדה (דרבי קמפ מסרטי ״להציל את חג המולד״) הופך להיות גדול יותר ויותר. לא כמו כלב גדול, כמו בית קטן. זה קצת מקשה על שאר המשפחה והסביבה, בקומדיית חג המולד המוקדמת הזו שביים וולט בקר (״אלווין והצ׳יפמאנקס 4״). בבתי הקולנוע בישראל תוכלו לבחור בין השפה האנגלית עם כתוביות בעברית, לבין דיבוב לשפת הקודש של שחקנים כמו ג׳ון קליז, טוני הייל וג׳ק ווייטהול.

מאיר שניצר – מבקר הקולנוע האגדי/הידוע-לשמצה, פרש מתפקידו ב״מעריב״ בסוף החודש הקודם. כמו בפעם האחרונה שזה קרה, אי אז כשמעריב התפרק והולחם מחדש, זה עבר בשקט יחסי (הזדמנות טובה לקשר לראיון שערכתי עימו בעכבר העיר), אם כי הפעם מדובר בפרישה לגמלאות. אולי לא כולם יודעים ויודעות איזו דמות משמעותית שניצר היה בעולם העיתונות והקולנוע בישראל בימים שאף אחד מהתחומים האלה לא ממש היה קיים כפי שהוא היום. בדיוק בשביל זה ישב לשוחח איתו יאיר רוה, בפודקאסט סינמסקופ ברדיו ״הקצה״, המקוטלגת בתור חלק א׳. נהניתי להאזין לה, למרות שלא מדברים שם הרבה על קולנוע, אז פרגנתי בקישור. ואם כבר פרגונים, ברכות לאבנר שביט שמחליף את שניצר בפרינט של מעריב ומבלי להחליף מקום עבודה (וואלה! ומעריב שייכים לאותו בעלים).

סרטים חדשים ב-VOD

גנבי העולם (Shoplifters of the World) – מפל של סרטים שהיו בקולנוע בישראל מוקדם יותר השנה והגיע זמן המדף שלהם, יישפך אל ספריות ה-VOD למיניהן. כידוע, אני לא אוהב לחזור על עצמי ולכן אתמקד בסרטים שטרם נראו בארץ והמסך הביתי הוא בכורתם. כזהו סרטו של סטיבן קייג׳ק שנשמע כמו מחווה ללהקת הסמיתס עוד מהכותרת, ואכן כך. הוא מתמקד בחבורת צעירים ומתרחש בלילה אחד פרוע בדנוור קולורדו, בו תחנת רדיו נחטפת באיומי אקדח. נחשו מה השדר נדרש להשמיע, או גלו החל ממחר (ה-18.11) בלעדית ב-yes.

״טיק, טיק… בום!״ (tick, tick…Boom!) – נקפוץ אל מחרתיים (19.11) ונשוב אל נטפליקס, אצלה בעצם התחיל המדור הזה לפני המון זמן. גם זה סרט שכותרתו תגיד לא מעט למעריצי מוזיקאי מסויים ושום דבר לאחרים, אני ביניהם. זאת משום שהסרט קרוי על שם מחזמר של ג׳ונתן לארסון, מי שעבודתו המוכרת ביותר היא ״רנט״ (Rent) אבל לפני שכבש את ברודוויי היה ניו-יורקר דלפון שחלם על הבמות של רובע התיאטראות. בסרט מגלם אותו אנדרו גארפילד בשעה שהוא עומל על אופרת רוק עתידנית, מנסה לא להזניח את חבריו ומתקשה לכלכל את עצמו. הקאסט מפוצץ בכשרון כיאה לסרט מוזיקלי, למשל ונסה האדג׳נס (שיש לה גם את ״נסיכה בהחלפה: בעקבות הכוכב הרומנטי״ בנטפליקס בסופש זה אם תרצו דאבל פיצ׳ר), או ברדלי וויטפורד בתור סטיבן סונדהיים. אולם, הסרט נשען חזק גם לכיוון דרמה ביוגרפית, ע״פ תסריט של סטיבן לוונסון (״אוון הנסון היקר״) ובבימוי לין-מנואל מירנדה (״המילטון״). תאמינו או לא, זה הסרט הראשון שהוא מביים ובכל מקרה יש לו שנה מוגזמת, עם ״ויוו״ ו״שכונה על הגובה״ ועוד מעט ״אנקאנטו״. מעניין איך הוא נח ואם זה כולל כתיבה או הלחנה.

אלאניס מוריסט: Jagged – נחמד לחסוך לי עבודה ולהעניק לסרט שם עברי שמכיל בתוכו את הסרט הלועזי. גם הוא קשור למוזיקה אבל בניגוד לשני האחרים לעיל מדובר בדוקו-מוזיקלי לכל דבר, רוקומנטרי אם תרצו, על אלילת הפופ-רוק הקנדית אלאניס מוריסט. ספציפית על 1995 ואלבומה פורץ הדרך ״Jagged Little Pill״ לצד נסיבות חייה והסביבה הגברית בה פעלה. הבמאית היא אליסון קליימן, מי שמרבה להתמקד באישים בסרטיה מאז שפרצה לזירת הקולנוע הדוקומנטרי עם ״Ai Weiwei: Never Sorry״. זה שמה, לא ״קיימן״ כמו שכתוב בתיק העיתונות ונגרר משם לכמה אתרים אחרים (עצה לקולגות: לא להעתיק הודעות לעיתונות). היא הספיקה להסתכסך עם הכוכבת, ששיתפה פעולה עם הסרט עד שצפתה בו, מה שלכאורה אמור להפוך אותו לעוד יותר מעניין לצפייה. הסרט ישודר ב-HOT8 במוצ״ש ולאחר מכן יהיה זמין ב-HOT VOD, אבל כיוון שמדובר בהפקה של HBO יש להניח שיצוץ בכל הפלטפורמות בישראל.