"ג'יו ג'יטסו": נורא כמו שזה נראה?

הפעם הייתי יכולה לתמצת את הטקסט במילה אחת: כן. אבל קרה משהו במהלך הצפייה בסרט המד"ב-אקשן אמנויות-לחימה "ג'יו ג'יטסו" (Jiu Jitsu), שגרם לי לחשוב על הקו הדק בין סרט נורא עם ניקולס קייג' חובש כובע סירה מנייר שהדמות שלו עשתה שיהווה הנאה צרופה, לעומת סרט נורא עם ניקולס קייג' חובש כובע סירה מנייר שהדמות שלו עשתה שיעורר תסכול. מספיק תסכול כדי שארצה לכתוב עליו משהו במסגרת הפינה הלא-רשמית שפתחתי בסריטה לטובת סרטים איומים.

קייג' הוא אפילו לא השחקן האהוב והמוערך היחיד בתוצר הלא מהנה שביים דימיטרי לוגות'טיס, שגם כתב יחד עם ג'ים מקגראת'. הסקירה של אור על "לתפוס את הבוס/יום המוות" חושפת את החיבה המוצדקת שלו לכישורים הגופניים וגם למשחק של פרנק גרילו בן ה-55. כן, זה הגיל של השחקן העסוק בערך כמו קייג', אבל עם מיקוד בסרטים שיש בהם נתח מכובד של אקשן. שניהם כאן אך לא בתפקידים הראשי. גם לא אמני הלחימה ריק יון או טוני ג׳ה, המכבדים את הסרט בנוכחותם. זה שמור לשחקן והפעלולן אלן מוסי. באמתחתו מגוון סרטי אקשן ואמנויות לחימה, כולל שני סרטי "קיקבוקסר" גם בהם שיתף פעולה עם אותם היוצרים. כאן הוא מגלם את ג'ייק, לוחם מיומן שבורח ממשהו לא ברור אי שם בבורמה, וגם לא זוכר מי הוא, מה הוא, או איך קוראים לו. בזמן שהוא במנוסה, הוא מצניח אותנו הישר אל תוך האקשן ומוביל אל מה שאמור להיות עלילה.

ג'ייק ניצל על ידי אדם מסתורי שעוד נפגוש בהמשך (קייג' כמובן), זוכה לטיפול מדייגים מקומיים ואז נשבה על ידי חיילים אמריקאים. הוא הולך איתם מכות עם כמעט כולם. סצנת חקירה מביכה אחת או שתיים אחר-כך, בגלל דיאלוג דרמטי ואיטי שמשוחק באופן דרמטי ואיטי, עדיין נותר משהו מבדר בסרט. בהמשך מצילה אותו חבורה של לוחמים ולוחמות עם סטייל מרהיב ובגדים מעוררי קנאה. באמת, יחידת אמניות ואמני הג'יו גיטסו בהובלת האריגן (גרילו), נראים כאילו ירדו הרגע ממסלול של תצוגה אם אנדר ארמור היו עושים אופנה. בכל אופן, הם מכירים את ג'ק, דואגים לו ומקווים שיצליח לתפוס בחזרה את מקומו בין שורותיהם, אחרי אירוע שהדרך הטובה ביותר לתאר אותו הוא כפדיחה נוראית מצידו.

האירוע קשור בקרב שמתחולל כל שש שנים בין חבורת הלוחמים לבין חייזר שמגיע לכדור הארץ כי הוא מעוניין בקצת אקשן. לחייזר כנראה אין חברים, והוא מגיע לכדור הארץ כדי למצוא במי לבעוט כדי לפרוק תסכולים. סליחה, זה אמור להיות קרב עם מיתולוגיה ושבו יש גם לבני האדם סיכוי לנצח. יש בו גם כללי טקס כי החייזר מאוד מעריך ג'יו ג'יטסו, ומשחק לפי החוקים. או שלא. כי הוא חייזר ויש לו נשק שהוא לא יהסס לשלוף כדי לגוון, וגם מן עננת גז שממלאת את המסכה בחליפת החלל שלו בכל פעם שהוא נפגע ומחדשת את כוחו. היא גם חושפת את העיצוב העצוב שלו. מדובר באיש בחליפה, שעל הקסדה שלו הלבישו פרצוף שאמור להיראות מאיים, אולי חייתי, אבל הוא בעיקר חסר ייחוד. לפעמים הוא מחליף צבעים מאדום ללבן. או משהו.

על איך להתכונן לקרב ולמה ג'ק צריך לרצות לקחת חלק בכל העניין הזה מספר לו מנטור מטורלל. בבית מבודד שהוא סוג של בור באדמה הוא פוגש את וויילי (קייג' כמובן) שהוא משהו בין שוטה הכפר לגנדלף של הג'יו ג'יטסו, במיתוס שכוח האל בו מתנהל הסרט. וויילי פוצח במונולוג שרק חלקו נראה קשור למה שראינו עד עכשיו, וחלקו האחר נראה כאילו לא נתנו לקייג' תסריט, או שהוא בחר להתעלם ממנו לאור הרמה הגבוהה, ולאלתר. הוא מקניט את ג'ק אבל גם מדבר על הבית שלו וחובש כובע סירה מנייר. שהוא עשה. ומקדיש לו רגע אחד יותר מדי של שביעות רצון. הוא כנראה אמור לעצבן את ג'ק מספיק כדי לגרום לו להיזכר מי הוא ומה הוא צריך לעשות כדי להביס את החייזר הבודד, אבל הוא בעיקר עושה מה שבא לו. זה נחמד לרגע, הוא אפילו מודע לכך שהוא מנטור מבוגר שמביע פה ושם עייפות מכל העניין. אבל מה שמתרחש ביניהם לא מרגיש קשור יותר מדי לשאר הסרט, אפילו שבשלב כלשהו וויילי מלווה את חבורת הלוחמים כדי לעזור, לתת השראה, או סתם כדי שיהיה לו עם מי לעשן.

האם באמת נורא כמו שהוא נראה?

כן, אבל.

כמה נורא?

זו הבעיה. מדובר בסרט גרוע בגלל שהקצב והאופן שבו הוא בנוי ומספר סיפור מסביב לקרבות אינו עונה לחוקים שהוא בעצמו קובע. ככזה, המתח שהיה אמור להחזיק אותנו מול המסך מתפוגג אל מול הרנדומליות של כוחו של החייזר הנבזי. האפקטים הקוליים שמלווים את הגעתו ומהלכי הקרב שלו, משהו בין צפירה של אונייה טובעת לקריאת ייאוש של פרה עייפה, לא עוזרים לייצר דרמה היכן שיש חבטות סתמיות. גם תנועת המצלמה שנחווית לפרקים כמו גו פרו חובבים, לא עוזרת. היא נעה בין תזיזיתיות רוטטת לפאנים איטיים רבי משמעות, ואף אחד מהקצוות האלו לא מפצה על מה שבאמת קורה כאן – שעמום.

גרילו לא מנוצל כראוי למעט סצנת קרב אחת, אולי כדי לא להאפיל על הגיבור הצעיר, אולי סתם כי היוצרים לא יודעים מה טוב להם. ואולי, הסיבה ההגיונית יותר היא אותה סיבה שהנוכחות של קייג' נראית מודבקת. כי יש מגבלות תקציב, ושני השחקנים המוכרים יותר גם עולים יותר או עסוקים יותר, והגיעו לפחות זמן. זה משהו הגיוני שקורה, אבל עם קייג' זה צרם כאן במיוחד. כשמשלבים דמות כלשהי בתפקיד קטן אפשר בכל זאת לארוג אותה לתוך התסריט כך שהיא תרגיש אורגנית. קייג' לא מקבל תפקיד גדול, מה שיכול לבדר ולנחם גם כשהוא ניצב במרכז סרטים מחרידים. או לפחות תופס נתח משמעותי גם בסרטים מפוספסים כמו "וויליז וונדרלנד". כאן מצד אחד יש כמה נקודות מפתח שנשענות על הנוכחות של קייג' והדינמיקה שלו עם הגיבור, ומצד שני הוא לא מי שמבלה איתנו זמן מסך. הוא רוב הזמן חיצוני לעלילה ומבליח כסוג של דאוס אקס קייג'. הוא מופיע במנות מרוכזות אבל לא מספקות, אפילו כשהוא חובש כובע סירה מנייר. שהדמות שלו עשתה.

למה ככה?

כי כשגם קייג' וגם גרילו נמצאים במשהו שנשמע כה מופרך כמו חייזר שמחפש אלופי ג'יו ג'יטסו כדי להיאבק איתם, חושי הטראש מדגדגים. אבל שום מהלך לא מאפשר להם לבוא על סיפוקם. קייג' לא באמת מצליח לעניין כאן כי הוא משמש כקביים תלושים לעלילה ולהתפתחות של גיבור שבעיקר מספק הבעות של תמיהה ולא משחק יותר מדי טוב. וזה היה יכול להיות נסלח אם היו נותנים לקרבות להיות קרבות. בתחילת הסרט יש כמה דקות בהן ג'ייק ניצב לבדו מול חיילים נטולי פנים. ועד כמה שבולטת תחושת החובבנות עם המצלמה הרועדת בקטע אותנטי לכאורה, הסצנות האלו היו אינטסיביות, מעניינות, וניכר שמי שביים אותן אוהב אקשן. אבל זה עצוב וצורם פי כמה שברגע שהדבר הגדול שלקראתו הסרט נבנה מגיע, מדובר במשהו שעושה הרבה רעש וענני עשן אבל לא מקיים את ההבטחה לאקשן מסעיר. ככה זה, קשה להרשים כשהגוף שלך מוגבל עם חליפת חלל.

כדי להוסיף חוסר קוהרנטיות, הסרט מפריד בין מעין פרקים בכותרות בומבסטיות על גבי קטעי קומיקס. לא אנימציה, ממש איור שבנוי כמו דף מחוברת. מדוע? כי אפשר וכי אולי ככה נחשוב שיש סיכוי להתפתחות מעניינת כלשהי. אבל לא. מה שיקרה הוא מה שקרה. חייזר עצוב הולך מכות באופן מגושם ונטול חן עם שחקנים שיודעים להילחם אבל לא נדע לעולם עד כמה, כי הם אפופים בתנועות מצלמה וזוויות צילום שעושות קצת כאב ראש ובעיקר גורמות להכל לחזור על עצמו. אין משהו אומלל יותר מחייזר עצוב. סליחה, מסרט אקשן משעמם. עד כדי כך שלקח לי שלושה ניסיונות כדי לצלוח את הסוף שלו. בכל פעם היה משהו יותר טוב לעשות, נניח להסתכל על השטיח ולהבין אם מה שיש עליו זה לכלוך או חתיכת תפוצ'יפס וכמה זמן היא שם. מה לעשות, הרגע של ניקולס קייג' חובש כובע סירה מנייר שהדמות שלו עשתה חלף מזמן, והיה כה קצר.

מי כן ייהנו מהסרט?

אולי מי שניחנו בבקיאות באמנות הלחימה המדוברת, או באפקטים מיוחדים, וימצאו הנאה בפירוק ביקורתי של הסרט מהצד הזה. גם זה לא בטוח. כל השאר, עזבו, עדיף לבהות בתמונה של קייג' חובש כובע סירה מנייר על הראש. שהדמות שלו עשתה.

מילה טובה לסיום?

עיצוב התלבושות נהדר. מכנסיים וחולצות הדוקים בגווני שחור ואפור עם שכמיות מתנפנפות באותם צבעים ועם נגיעות של כסף ורשתות. ויחס די שווה בין הלוחמים ללוחמות ברמת היכולות הפיזית וברמת העור החשוף. הבגדים האלו נראים טוב על כולם וכולן בסרט. אני מוכנה להתלבש ככה כל יום כל היום גם בלי שרירים להראות.

וניקולס קייג' חובש כובע סירה מנייר. שהדמות שלו עשתה. ונראה שמח לגבי זה.

עוד סרטים נוראים כמו שהם נראים, או שלא:
נחשים על המטוס
קאטס