במקום סרטים חדשים: מהדורת צפייה ביתית 33

שמונה חודשים בלי בתי קולנוע בישראל, זה מה שמביא איתו התאריך של היום. בכל העולם אפשר לראות את אפקט הנדנדה בכל האספקטים של המלחמה בווירוס שהפך את 2020 לשלו, וזה נכון שאין לדעת מה יביא מחר, אבל העקביות הישראלית של צפצוף רציף על עולם התרבות בולט במיוחד. אם בחודשים הראשונים עוד הסתמנו מאבקים, מתווים או סתם עניין והבנה של כמה המצב חמור באופן כללי, האחרונים הוכיחו שאין שום כוונה אמיתית לנקוף אצבע. לפחות יש פסטיבלים אונליין, וגם הדרייב-אין של תל אביב חזר לפעול ממש היום ועד הסופש. הוא ייארח סרטים מפסטיבל הקולנוע הגאה ומצטרף למיזמים נוספים ברחבי הארץ, כמו זה של פסטיבל סרטים בערבה. על שניהם אפשר לקרוא את המדריכים שהכנו, ומשניהם גם התחלנו לדווח למעשה – עופר מהפסטיבל שבסלון שלו על סרט הפתיחה של ״בערבה״, אור מהסינמטק שבדירתו על החדש של קזבייה דולן במסגרת הפסטיבל הגאה. אבל מסתבר שיש עוד ועוד אירועי קולנוע החודש שטרם הזכרתי. אעשה זאת ואז נעבור להיצע עצום בגודלו בפלטפורמות הצפייה הביתית הרגילות.

פסטיבל הקולנוע של ירושלים – אחד האירועים המשמעותיים בלוח השנה הסינפילי נדחה ונדחה אבל יתקיים השנה בין ה-10 וה-20 בדצמבר, בדיוק בזמן לחג החנוכה. עוד נדון בו יותר סמוך למועד אבל כבר עכשיו נודע על סרט הפתיחה והנעילה. הראשון יהיה ״סאבלט״ של איתן פוקס, אחרי בכורה בטרייבקה והמשך סבב פסטיבלים עולמי, והאחרון הוא "סיפור(י) אהבה" (Love Affair(s) של עמנואל מורה מיבול פסטיבל קאן שלא היה. מומלץ להתעדכן באתר הפסטיבל שוודאי יביא חדשות בכל שבוע מעתה ועד הפתיחה, ובינתיים להתחמם עם פסטיבל הקולנוע היהודי שגם הוא מאת אותו צוות ירושלמי.

פסטיבל הקומדיה הצרפתי – הידוע גם בשם ״או לה לה!״ מתחיל מהדורה ארוכה ורבת דרכי גישה החל מה-22 בנובמבר ולמשך חודש שלם. אפשר יהיה לצפות אונליין בסרטים דרך הסינמטקים של תל אביב, ירושלים ושדרות, באתר קולנוע לב וב-yesVOD בקטגוריה ייעודית. התוכניה עדיין לא באוויר בשום מקום שבדקתי אז כדאי לבדוק אצל ספק התוכן החביב עליכם ועליכן שוב בקרוב, וסליחה מראש שלא ארשום כאן את כל 24 הסרטים שמרכיבים את הפסטיבל המקוון. הם מתחלקים בערך שווה בשווה בין סרטים חדשים ובין קלאסיקות, מסגרת שבעצמה מורכבת מסרטים ותיקים כמו ״רבע עוף״ בכיכובו של לואי דה פינס, ועד הצלחות עכשוויות יותר דוגמת ״מחוברים לחיים״ או ״משפחת בלייה״, מה שהופך גם את הפסטיבל הזה לשילוב בין מהדורה חדשה וסרטי ״המיטב״ משנים קודמות.
סרט הפתיחה יהיה ״סול״ (Sol) של ז'יזאבל מרקז, על רקדנית טנגו ארגנטינאית במסע לפריז לפגוש לראשונה את נכדה. מבין החדשים, כבר הוזכר כאן בבלוג בעבר ״בלוז ערבי״ של מאנל לבידי, עם גולשיפטה פרהאני כפריזאית שפותחת קליניקה לטיפול פסיכולוגי בבית משפחתה בטוניס. ואולי שווה להזכיר את ״ברוכים הבאים למשפחה שלנו״ של ג'רום קומנדר ואלן קורנו שנעזר בתבנית של קומדיית פגישה עם המחותנים, ולא פחות משלושה סרטים בכיכובו של קאד מראד. באחד מהם, ״המשימה״, הוא מאבד את הדובי שקנה לבתו בשדה התעופה. יש גם קומדיות על בגידות ותקצירים שיגמרו למשטרת התקינות הפוליטית להתפלץ, בנוהל.

פסטיבל הקולנוע האנתרופולוגי – יתקיים בין ה-23 וה-26 בסינמטק ירושלים אונליין, במהדורתו התשיעית של הפסטיבל שתכלול. סרט הפתיחה ״העולם כחול כתפוז״ שמגיע מפסטיבל חיפה, ו״ביתה של משפחת אנצ׳ה״ שהשתתף בדוקאביב, הם שניים מהשמות שיהיו אולי מוכרים לקהל שכבר התרגל לעקוב אחרי הפסטיבלים מהבית. יתר הסרטים הם: ״מנהרה״ הגיאורגי יציג את ההתנגשות בין האוכלוסיה המקומית למעצמה הסינית סביב עבודות תשתית לרכבת מהירה בין אסיה ואירופה; ״בלולה זאב מזהב״ המתחקה אחר התארגנות עובדים במחצבת אבנים בבורקינה פאסו; ״החיים שאנו מכירים״ עוקב אחר שתי אחיות חקלאיות מפורטוגל שעובדות בשיטות מסורתיות; ״אבאל'ה״ הוא יומן קולנוע של אב טרי המגדל את בתו התינוקת לאחר שהיגר לדנמרק בעקבות זוגתו; ופינת הקלאסיקה – ״אריא״ מ-1959, בו הדוקומנטריסטית מרגוט בן אסארף מונצואלה מתעדת כורי מלח ודייגים העובדים מזריחה עד שקיעה. כל הסרטים ילוו בשיחות או הרצאות זום, וכל הפרטים נמצאים באתר הפסטיבל.

יום שישי ה-13 – מגיע מחר, והסינמטקים נערכו עם כמה סרטי אימה. בדרייב-אין של תל אביב יוקרנו ״ויואריום״ מהשנה החולפת וגם ״אנחנו״ הלא-מספיק-מוערך של ג׳ורדן פיל. בסינמנט הרצליה בחרו ב״אודישן״ של טאקשי מייקה, מסוג הסרטים שבאמת מבטיחים שינה טרופה, בליווי הרצאה של תומר קמרלינג, מבקר הקולנוע של מאקו. גם בשאר המקומות המספקים סרטים עד הבית יציינו את התאריך, כפי שאפשר להתרשם בחלק הבא של המדור.

סרטים חדשים ב-VOD

Never Rarely Sometime Always

לפני הכל, בשבוע שעבר סרט חדש החליק בין הסדקים. זה קרה משום שהוא זמין רק בנטפליקס מחוץ לאמריקה, מה שגרם לי לפספס את בואו למרות תזכורות ביומן. בוש ונכלם אני פותח את החלק הזה של המדור איתו, כאילו שהיו חסרים סרטים השבוע, אבל אולי זה בעצם נחמד שהוא משלים עשירייה.

בובספוג הסרט: מבצע הצלה (The SpongeBob Movie: Sponge on the Run) – זהו הסרט שנשמט מהרשימה של השבוע שעבר, ואולי בכלל אין צורך להציגו כי נטפליקס כבר הציעו אותו לכם ולכן. עבור מעריצי הספוג בוב, מדובר בסרט הראשון פוסט עידן סטיבן הילנבורג, יוצר הסדרה המונפשת, שהלך לעולמו. מי שביים הפעם הוא טים היל, מכותבי הסדרה, והעלילה מתחילה עם חטיפתו של גרי, חילזון המחמד האהוב של בובספוג, היוצא למבצע הצלה בעיר האבודה אטלנטיק סיטי כדי להשיב את חברו מידיו של פוסידון (מאט בארי, איזה ליהוק מושלם). אל צוות המדבבים הקבוע מצטרפים בין היתר גם אקוופינה (סליחה שלא הכנתי בדיחת מים), סנופ דוג (למי שצריך עוד הוכחה שמדובר במותג לסטלנים) וקיאנו ריבס (בתפקיד שיח, איך לא).

עיר רצחנית / עיר על הקצה (Cut Throat City) – השם העברי הכפול מרמז ששוב סלקום tv ו-yes שכחו לתאם גרסאות, וגם התאריכים שונים. בסלקום הסרט אמור להיות זמין מאתמול, אל יס הוא יגיע רק בסוף החודש. בכל מקרה, מדובר בדרמת פשע על רקע הוריקן קתרינה, אז חבורת צעירים בהובלת שאמיק מור (מיילס מוראלס בשבילכם) נקלעת לצרות כלכליות ופונה לפתרון הקרימינלי, מה שכמובן לא הולך חלק. את תסריט הביכורים של פי.ג׳י. קושיירי ביים ריזה (RZA), ומפה לשם זה כבר סרטו השלישי באורך מלא של הראפר. על המסך תמצאו גם הופעות אורח של ווסלי סנייפס, טרנס האוורד, איזה גונזלס ואיתן הוק.

עוד יום בגן עדן – סרטו של תומר חלפון, שערך את בכורתו בדוקאביב, הגיע אתמול אל yes דוקו. העלילה מתחילה על אי בהוואי, ומכאן גן העדן שבכותרת, אבל מדובר ככל הנראה בשם אירוני. זאת משום שתומר ומתאיה, הנמצאים בתהליך לקראת הורות משותפת, נאלצים להתמודד עם נסיון התאבדות של אמא של מתאיה. האם שוקעת בתרדמת וכאשר היא מקיצה ממנה כאשר מספר חודשים, בהם התנהלו דיונים על השארתה בחיים באמצעים מלאכותיים, מה שמעלה מחדש שאלות על מחלת הנפש שלה בפרט ועל זכותו של אדם לקבוע את גורלו.

לגמרי תחת שליטה (Totally Under Control) – גם הסרט הזה זמין מאז אתמול, אבל ב-HOT8, וגם לו יש כותרת אירונית. עדכון: אפשר למצוא אותו גם ב-yes אבל עם התוספת ״טראמפ והקורונה״ בשמו. בארה״ב הגיע הסרט אל שירותי ה-VOD בזמן לבחירות לנשיאות, אל ישראל הוא מגיע קצת אחרי אבל עדיין רלוונטי. זאת משום שהדוקומנטרי הזה מציג את ההתמודדות של ממשל טראמפ עם מגפת הקורונה, בפירוט די מעורר תדהמה על כל הכשלים שעלו בחיי אדם. אלכס גיבני הפורה ביים במשותף עם אופליה הארוטיונן וסוזן הילינג׳ר, והתוצאה היא הסרט הכי מקיף ויסודי שיצא לי לראות עד כה על התפרצות הווירוס בארה״ב. אולי ארחיב על כך.

מה שרצינו (What We Wanted) – נציג אוסטריה לאוסקר, כפי שאפשר לקרוא בפוסט הייעודי של אור, נחת אתמול בנטפליקס. מה שרצו בני הזוג מן הכותרת הוא להיכנס להריון, אבל אחרי עוד טיפול פוריות שנכשל הם מקבלים את המלצת הרופאה שלהם לצאת לנופש ולנקות את הראש. אלא שהמשפחה הנופשת לידם מעלה מחדש את הנושא ומשם צפים ועולים כל המתחים בין שני ההורים בפוטנציה. לביניה וילסון ואליאס מובארק מגלמים את התפקידים הראשיים, בסרטה הראשון כבמאית של אולריקה קופלר, שעיבדה יחד עם סנדרה בולה ומארי קרויצר את ספרו של פטר סטאם.

שיער רע (Bad Hair) – מביא אותנו לא רק אל התאריך של היום (חמישי ה-12.11) אלא גם סוף סוף אל טריטוריות קולנוע האימה לכבוד סוף השבוע. אלא שכבר בשלב התקציר מתגנבת התחושה שמדובר בקומדיה או פארודיה על הז׳אנר. זאת משום שהסרט, שעלילתו מתרחשת ב-1989, מתמקד באישה צעירה ושאפתנית (אל לוריין) שתוספות השיער שלה מתגלות כמכושפות ובעלות רצון מרושע משלהן. כיוון שזה סרט של ג׳סטין סימיאן (״אנשים לבנים יקרים״) אפשר לזהות מראש מטפורות על הסללה וזהות שחורה. הקאסט שכולל גם את לינה וויית, ג׳יי פארו, קלי רולנד, לברן קוקס, ונסה וויליאמס וגם ג׳יימס ואן דר ביק, משום מה. הסרט זמין אצל yes וגם בסינמטק תל-אביב אונליין.

כל החיים לפניו (The Life Ahead) – עיבוד חדש לספרו הנודע של רומן גארי, הפעם באיטליה ועם סופיה לורן בתור מאדאם רוזה. סיפורו של ילד יתום בשם מומו (איברהים גיי בהופעת בכורה), המוצא עצמו במעון של הגברת אותה ניסה לשדוד. רוזה היא ניצולת שואה שמטפלת בילדים נטושים, אבל מתקשה במיוחד למצוא את הדרך אל ליבו של מומו. אדוארדו פונטי (״עימות עם העבר״), במאי בזכות עצמו אבל גם בנה של השחקנית האגדית בתפקיד הראשי, חתום על העיבוד יחד עם אוגו קיטי (התסריטאי של מתאו גארונה) ופביו נאטלה. האם הסרט הזה יכול להתחרות בגרסה הצרפתית זוכת האוסקר של משה מזרחי? נגלה מחר (שישי ה-13.11) בנטפליקס.

להתבגר בגדול / מבוגר אחראי (Big Time Adolescence) – בדיוק אותו סיפור של כפל שמות כמו כמה פסקאות לעיל, וזו לא פעם אחרונה להיום. סרט הביכורים של ג׳ייסון אורלי הקדים את ״המלך של סטטן איילנד״ כשהציב את הקומיקאי פיט דייוידסון בתפקיד מרכזי, אבל הוא מגיע ארצה רק כעת, אחרי סרטו של ג׳אד אפטאו. דייוידסון הוא האקס של אחותו של גיבור הסרט, תיכוניסט שתופס בבילוי עם הבחור המבוגר ממנו כשיא המגניבות ועל הדרך חווה שיעורים בהתבגרות באמריקה הפרברית. מעריצי ״אמריקן ונדל״ יזהו את גריפין גלאק בתפקיד הראשי, בעוד את אמילי ארלוק אני לא זיהיתי אבל היא בכל הסדרות, מסתבר. הסרט יגיע מחר אל סלקום tv בשם הראשון ובסוף החודש אל יס בשם השני.

אף פעם, לעתים רחוקות, לפעמים, תמיד (Never Rarely Sometimes Always) – אני כל-כך נרגש שהסרט הזה מגיע לישראל לפני סוף השנה, כפי שתעיד הבחירה בתמונות מתוכו לפוסט זה, עד שלא אכפת לי מחוסר התיאום הסלקום-יסי הפעם. זאת מכיוון ששום רשימת סיכום שנתית לא תהיה שלמה בלעדיו, כך שהכנתי את עצמי מראש וכתבתי עליו כבר במסגרת ״מחכים לתרגום״ לפני חודשיים וקצת. אור הקדים אף יותר והזכיר אותו שוב ושוב בסיכום המחצית. אבל הסרט החל את מסעו עם תחילת השנה האזרחית בפסטיבל סאנדנס משם יצא מעוטר, המשיך משם לזכיה בדב הכסף בברלין וזכה להיות מופץ למשך סופש אחד מקולל בו נסגרו בתי הקולנוע בארה״ב. סרטה של אליזה היטמן (״חולדות חוף״) מלווה שתי צעירות (סידני פלאניגן וטליה ריידר) באודיסיאה חרישית מפנסילבניה לניו יורק במטרה לבצע הפלה. כמה פשוט, ככה מפרק רגשית. בסלקום tv החל ממחר יקראו לו כפי שכתבתי כאן, אצל יס הלכו על ״נדיר״ במקום ״לעתים רחוקות״ וממתינים עד סוף החודש.

גשם בעיניים: דבורה עומר – נסיים עם גלישה קלה אל יום ראשון ה-15.11, אז יפציע סרט זה ב-HOT8 ולפני כן (היום ומחר למעשה) בסינמטק הרצליה אונליין. בתאריכים אלא כבר נדע האם המועמד לפרס אופיר יהפוך לזוכה, עד אז לזכותו נזקפת התחרות הישראלית בפסטיבל דוקאביב. רון עומר, בנה של הסופרת דבורה עומר ובמאי הסרט, מצייר דיוקן אוהב אך מורכב של אמו. המיקוד הוא במאורעות בילדותה של מי שהפכה לסופרת ילדים, שסבלה מעברה בזמן שחצבה לה מקום של כבוד בתולדות הספרות העברית.