• ״טהורה״, סקירה לסרט האימה עם סידני סוויני
  • ״שומר הברים״, סקירה לגרסת 2024
  • בחזרה אל ״שומר הברים״ מ-1989 לקראת החידוש
  • ״אהובת הקצין הצרפתי״, סקירה

״שתי אחיות גרמניות״, מבט על סרטה של מרגרטה פון טרוטה

19 ביולי 2020 מאת עופר ליברגל

לפני כשלוש שנים סיימתי לכתוב כאן על כל סרטי אינגמר ברגמן. בשנים שחלפו מאז נותרתי עם טעם של עוד, מה גם שברגמן הוסיף להיות נוכח בשיח הקולנועי עם הקרנה של רוב סרטיו בסינמטקים בשנת ה-100 להולדתו. גם מאז כבר עבר זמן ולא מכבר ציינו בעולם 102 שנה להולדת הבמאי. אחד מן הסרטים שנוצרו לרגל ציון יום ההולדת העגול של ברגמן היה סרטה של מרגרטה פון טרוטה "מחפשת את ברגמן", בו ציינה הבמאית (בפירוט מלא גאווה) כי כאשר ברגמן התבקש על ידי פסטיבל גטבורג לבחור את ה-11 שעיצבו את חייו / הסרטים האהובים עליו, הוא בחר גם סרט אחד שלה. מבט על הרשימה מסמל את סרטה של פון טרוטה כיוצא דופן מכמה סיבות – הוא היחיד שנוצר בידי במאית, הוא הכי חדש ברשימה (מנצח בקצת את "המנצח" של אנז'יי ויידה), וגם הכי פוליטי ואקטואלי מכל הסרטים ברשימה (גם בקטגוריה זו, ויידה בסוג של סגנות).

בחיפוש אחר קשר ישיר ליצירה של ברגמן, הסרט של פון טרוטה בו הוא בחר לרשימה שלו נראה אפילו מעט פוליטי מדי ביחס ליצירתו שלו. הסרטים של ברגמן אומנם כוללים לפעמים משלים פוליטיים בתקופות שונות או רמיזות לשינויים חברתיים. כשעסק במחאה של ממש או באירועים שהסעירו את העולם בתקופה בה הוא יצר את הסרטים, הוא העדיף לרוב מטאפורות לא חד-משמעיות. מלחמת ויטנאם הייתה רק רקע למשבר נפשי ב"פרסונה", ברמה שייתכן וחלק מן הקוראים שצפו בסרט של ברגמן מנסים כעת להיזכר איפה הייתה התייחסות למלחמת וייטנאם בסרט. לעומת הקולנוע שלו, הסרט של פון טרוטה שהוא בחר לא רק מתייחס לאירוע פוליטי שהסעיר את גרמניה ואירופה כולה בשנים שקדמו לעשייתו, הוא גם מבצע זאת בדרך פרובוקטיבית במיוחד. יש בסרט מספר דברים שנראים זרים מאוד לברגמן, אולם בסופו של דבר ניתן להבין מה גרם לו לשבח ולהילחם עבור סרטה של פון טרוטה בהזדמנויות שונות. כבר עם בכורתו, עמד ברגמן בראש חבר השופטים שהעניק לפון טרוטה את פרס אריה הזהב בפסטיבל ונציה של 1981 והוא לא היה לבד – הסרט גרף חמישה פרסים בפסטיבל, מאת צוותי שיפוט שונים.

כנראה כבר עברתי את הנקודה בה הייתי צריך לציין את שם הסרט בו אעסוק בפוסט זה, אולם כאן אני ניצב בבעיה, שכן לסרט יש מספר שמות. במקור הגרמני הוא Die bleierne Zeit, בעברית "שתי אחיות גרמניות", ובאנגלית הסרט נקרא על שם הגיבורות "Marianne & Juliane" כלומר "מריאנה ויוליאנה" או אם תרצו "מריאן ויוליאן", ככינוי (פסטיבל סרטי נשים ברחובות הלך עם "מריאן וז'וליאן" – שם שלא תואם את דרך הביטוי הגרמנית). באיטליה וצרפת השם שלו היה "שנות העופרת", שם הדומה למקור הגרמני ושהיה קשור לתקופה של טרור פוליטי שעבר על אירופה מימין ומשמאל. בישראל הוא ידוע כנראה בווריאציה על כל אחד משלוש השמות הללו בצורה ישירה או עקיפה. את השם שניתן לו בפסטיבל סרטי נשים כבר ציינתי, אבל נתקלתי גם ב"שנות העופרת", "שנות הבדיל", וגם "האחיות", שם מבלבל כי רק שנתיים לפני כן ביימה פון טרוטה סרט בשם "אחיות, או איזון השמחה" (Sisters, or The Balance of Happiness). בסרט נוסף זה ניתן לראות השפעות של ברגמן בצורה ישירה יותר לדעתי ואדון גם בו בקצרה בהמשך. אולם בכל הנוגע לשם הסרט המרכזי, אני מרגיש חופשי ללכת עם כל שם עברי שאבחר ולכן אלך קרוב למקור ואל "שתי אחיות גרמניות", גם אם ייתכן וכל השמות זכו לתמיכה כלשהי מצד היוצרת.

שתי האחיות הגרמניות נקראת בסרט מריאנה ויוליאנה קליין, אולם אין ספק כי הן מבוססת בצורה ישירה על גוּדרוֹן וכריסטיאנה אנסלין. גודרון אנסלין הייתה אחת מן המייסדות והמנהיגות של קבוצת באדר-מיינהוף (או "סיעת הצבא האדום") ארגון טרור שמאלני שפעל בגרמניה בראשית שנות הששים ותחילת שנות השבעים. כריסטיאנה, לה מוקדש הסרט, הייתה עיתונאית בכתב עת פמינסטי ובעלת עמדות שמאל הרבה פחות קיצוניות. בסצנה הראשונה בסרט בה מוצג מפגש של שתי האחיות, יוליאנה (המבוסס על כריסטיאנה) אומרת כי היא מסכימה עם "חלק מן הרעיונות" של מריאנה, אולם עבור מריאנה, הרעיונות אינם מה שחשוב, אלא המעשים ואי הציות לכללי החברה המשעבדת. מריאנה בזה לכתב העת בו כותבת אחותה, ספק בגלל שהיא רואה בו עוד ירחון לנשים (אף כי יוליאנה מדגישה כי אין בו רכילות או עצות ליופי) וספק בגלל שהוא חלק מן המערכת של צורת החשיבה המערבית, בלי קשר לתוכן שאולי מובע בו.

רוב הסרט מתחרש לאורך שנות השבעים, אך הוא גם כולל מספר קטעי פאלשבק לשנות הילדות של השתיים כבנות לכומר, במה שנראה כמשפחה גרמנית מסורתית. ככל שמתקדם הסרט, המינון של הפלאשבקים עולה וחושף את המרד של הנשים לא רק נגד הסביבה הדתית, אלא נגד הזהות הגרמנית שהובילה לנאציזם. השתיים היו פעוטות בזמן המלחמה ובגיל ההתבגרות החינוך שהן מקבלות משלב בין סרטים המציגים את זוועות הנאצים לבקשת בעלות הברית שניצחו במלחמה, לבין המורים וההורים, אשר מתפחים זהות גרמנית מסרותית יותר. כזו ששתי הנשים יוצאות נגדה בצורה שונה בימי בית הספר ובבגרות. הן ההליכה לכיוון של אקטיביזם אלים והן הניסיון לשנות את הדרך המחשבה בעזרת כתב עת מהווים סוג של התנגדות בעוצמה שונה לסביבה בה גיבורת הסרט גדלו. הכותרת "שתי אחיות גרמניות" מצביעה על הקו של הסרט ולמעשה טוענת/מאשימה כי העבר הגרמני טרם לכך כי ארגון השמאל הקיצוני במדינה הפך לאלים. הסרט מציג סוג של יחס אמביוולנטי כלפי האקטיביזם הרדיקלי לצד ביקורת ישירה יותר כלפי העבר.

ניתן לומר כי העמדות של הסרט קרובות לאלה של יוליאנה (יוטה למפה), כלומר לדמות הפחות רדיקלית אך עדיין אידיאליסטית וחדורה באמונה כי יש לשנות משהו בדרכי העולם. לא רק בשל כך, הסרט מתמקד ביוליאנה ולמעשה מציג תמיד אותה או את נקודת המבט שלה. הסרט מתחיל בשנים בהן מריאנה נמלטת מן החוק בתור מבוקשת, ומאוחר יותר כאסירה שמנסה לתקשר עם חבריה לתנועה ועדיין סבורה כי יש להפיל כל משטר שאיננו קומוניסטי, כולל באמצעים אלימים. ההתמקדות בנקודת המבט של יוליאנה הופכת את דמותה של מריאנה (ברברה סוקובה) לסוג של חידה, כאשר כמעט כל מפגש איתה כולל יותר מידע שמוסתר ממידע שניתן. העיסוק בפן האלים של האקטיביזם שלה כמעט ואינו מוזכר בצורה ישירה, האירועים שהפכו אותה למבוקשת לא מצולמים, ויוליאנה פשוט מקבלת את המצב לפיו אחותה במנוסה מן החוק ותיצור עמה קשר ברגעים שיהיה לה נוח.

הדיווח העיקרי על הפעילות הפוליטית של מריאנה, ולמעשה הסצנה היחידה בסרט בה יוליאנה אינה נוכחת על המסך, הוא מכתב בו היא מספרת לאחותה על העבודה שלה בביירות, עם פעיל מקומי אשר מלבד חשיבה קומוניסטית מקדם גם את הנשים בעולם הערבי. באותו מכתב מציינת מריאנה כי ויתרה על כל הבגדים שלה למען המקומיים, דבר המאפשר לראות את הצדדים החיוביים בפעילות שלה, המחוזקים בידי צילומים של ילדים קטנים המסתכלים על דמותה בהערצה. אולם, באף רגע בסרט הייצוג של מריאנה אינו חיובי לגמרי. סצנת המכתב נקטעת כאשר מריאנה וחברי הנהגה נוספים של ארגון המחתרת מגיעים בלי התרעה לביתה של יוליאנה באמצע הלילה, מפריעים למנוחה שלה ושל בן זוגה (רודיגר ווגלר) בצורה גסה ועוזבים במהירות. אך לא לפני שמריאנה בודקת עם יש בגדים של אחותה שהיא תוכל לקחת. מריאנה לא מפגינה שום חיבה או הבנה כלפי אחותה, אבל דורשת ממנה ציות טוטאלי לכל בקשה כאשר היא כן יוזמת מגע כלשהו. חוזק זה של הסרט לא נמשך זמן רב, שכן מיד אחרי סצנת הביקור הלילי, אנו לומדים כי מריאנה נעצרה. רוב הסרט עוסק בקשר בין שתי האחיות כאשר אחת מהן נמצאת בכלא.

דומה כי אהבה בין השתיים מעולם לא פגה, אולם סולם הערכים שלהן השתנה לגמרי. מריאנה מעמידה את חשיבות התנועה לפני כל מניע אחר, כולל שמירה על כללי מוסר או ציות לרגש. בעוד יוליאנה באה לבקר אותה כאחות, מריאנה חושבת על איך היא יכולה להיעזר באחותה לצרכי התנועה. למרות שבשום שלב יוליאנה אינה שותפה לאמונה במחאה אלימה, היא כן מקבלת מסר שיש להעביר מחוץ לכתלי הכלא. הדבר נעשה בסצנה המתכתבת עם סצנת חיפוש הבגדים בלילה – מריאנה ויוליאנה מחליפות סוודרים בסיום אחד הביקורים (תוך שצוות האבטחה של הכלא יכול להביט בגופן העירום) וכך חומק גם פתק המעביר מידע לעולם שבחוץ. בין שתי הסצנות של חיפוש והחלפת בגדים עובר לא מעט זמן, וישנה גם סצנה אחרת של חיפוש על גופה של יוליאנה לפני ביקור. היא שואלת מה היא כבר יכולה להחביא מתחת לחולצה שהיא מתבקשת לפשוט, כך שהסרט גם מראה שמאחורי מהלך אבטחה שנראה כמו התעללות קיים גם סוג של היגיון. אך חילופי הבגדים מרמזים גם על השפעה הדדית שחומקת מהיגיון. יוליאנה מרגישה קשורה לאחותה גם במחיר של משברים רבים בחיי הזוגיות ואף פירוק הקשר. למעשה, ככל שמריאנה יותר רחוקה פיזית, ההשפעה שלה הופכת אינטנסיבית יותר. בכך, הסרט מסיט את המוקד מן הדיון הפוליטי בדרכי מחאה שונות ועובר לדיון במערכת יחסים בין דמויות ובשאלה של זהות ושייכות למשפחה ממנה באנו ולקרבה לאנשים אותם אנחנו אוהבים.

זה כבר נושא יותר "ברגמני" באופי שלו. אף כי לא נראה לי שפון טרוטה בהכרח יצרה את סרטה במחשבה או השפעה מן הבמאי השוודי, ציינתי כבר כי סרט קודם שלה נראה קרוב יותר לעולמו. יש לציין כי סרטה "אחיות, או איזון השמחה", שאב השראה מאוד חופשית ממחזה של אוגוסט סטרינברג, מחזאי שברגמן עיבד לבמה מספר רב של פעמים. הוא מכיל מספר קווי דמיון ל"שתי אחיות גרמניות" שלה, אף כי בסרט המוקדם יותר אין כל דיון ממשי במחאה הפוליטית. אם יש לו רובד פוליטי הוא בתיאור העולם הקר של עבודה במשרד קפיטלסטי מודרני. יוטה למפה מגלמת בסרט זה את מריה, מזכירה מצליחה למנהל חברה, החיה בדירה עם אחותה הקטנה, אנה. אנה היא סטודנטית החיה במימון ובתמיכת אחותה הגדולה, החשה ניתוק מלימודיה או מכל היבט של חייה שאינו אחותה. הדבר מוביל לזעם ברגע שהאחות מתחילה לנהל מערכת יחסים עם גבר, אך התמונה היא יותר ממערכת של קנאה ושאיפה לאינטימיות.

פון טרוטה מציגה את האחות הבכורה כמי שחיה גם דרך שליטה על האחות הקטנה, או בכלל אישה אחרת, ובמהלך הסרט מריה מתחילה בהדרגה לשלוט בחיי צעירה נוספת. הדבר המעניין בקשר בין הסרטים הוא שלמרות שיש דמיון בעלילות, למפה מגלמת בכל אחד מהן אישה שונה לגמרי. ב"אחיות, או איזון השמחה" היא מציגה תחילה חזית קשוחה וקרירה, ונחשפת בחלק מן הסצנות כאבודה/לא מסוגלת לתפקד בעולם שבראה לעצמה. זאת בעוד שב"שתי אחיות גרמניות" היא האחות הנשלטת, דמות שדומה כי בכל דיאלוג שלה עם אדם אחר היא קודם כל מבקשת עזרה או תמיכה. אולם, בפועל היא יודעת לנהוג גם באסרטיביות ואף מדגימה חוזק נפשי במספר רגעים קשים מאוד.

בסופו של דבר, המקום בו "שתי אחיות גרמניות" דורש מיוליאנה את ההחלטה הקשה מכל נוגע לדמות אחרת אשר פותחת ומסיימת את הסרט. מדובר בדמות של יאן, בנה של מריאנה שנולד רגע לפני שאמו פנתה לנתיב הטרור. בראשית הסרט, אביו משאיר אותו אצל יוליאנה בניגוד לרצון הגיבורה, שטוענת כי היא לא רוצה לגדל ילדים בחייה. בסיום, אחרי מספר תהפוכות בחייו של יאן, הוא חוזר לחזקתה של יוליאנה ודורש ממנה לא רק לטפל באדם אחר, אלא גם לספר את כל מה שהיא יודעת על אחותה. יוליאנה סבורה כי לספר על מריאנה ידגים את הדבקות שלה בעזרה לחלשים ואת ההליכה שלה אחרי האמונה, אך הסרט מקפיא את פניה בשוט הסיום רגע לפני שהיא מספרת. אולי מתוך הבנה כי ברגע שסתפר את הדברים, יוליאנה לא תוכל יותר להעמיד פנים כי הצדדים באישיות של אחותה עמם לא הסכימה אינם כה חמורים. הפתיחה והסיום של הסרט עם דמות הילד מייצרת גם סוג של גלגל – כשם שהאחיות שבמרכז הסרט הן תגובה לפשעי הדור הקודם, בנה של מריאנה צריך לחיות ולספוג את החטאים שלה, את חוסר ההתאמה לחברה בה עליו לגדול.

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.