• ״לעולם לא מאוחר״, סקירה
  • האפיפיורים
  • אוסקר 2019/20: איגודי השחקנים, המלבישים והסאונד
  • סרטים חדשים: ״קצין ומרגל״ בפינה לשיפוטכם
  • פסטיבל סולידריות 2019: דיווח של עופר
  • Little Monsters :מחכים לתרגום
  • אוסקר 2019/20: אפשר לומר שהתחלנו באופן רשמי
  • ״אטלנטיקה״, סקירת נטפליקס
  • ״יד אבודה״, סקירת נטפליקס
  • סרטים מן העבר - מהדורה מיוחדת
  • המלצות סינמטקים: מהדורת דצמבר 2019
  • ״בלון״, סקירה
  • ״רצח כתוב היטב״ סקירה
  • ״האירי״, סקירה וניתוח סרטו של מרטין סקורסזה

סרטים חדשים: ״סיפור נישואים״, ״רצח כתוב היטב״, ״משחקים באש״, ״לעולם לא מאוחר״, ״בלון״

27 בנובמבר 2019 מאת אורון שמיר

חודש נובמבר מפנה את מקומו ואירועי דצמבר כבר נערמים בתיבת המייל שלנו, וירוכזו בפוסט המלצות הסינמטקים של עופר בשבוע הבא. אבל יש גם אירוע ממש בסוף השבוע הזה שטרם התייחסנו אליו – מהדורה חדשה של פסטיבל לסבית קטלנית. במוצאי שבת ה-30 בנובמבר יתקבצו בסינמטק תל-אביב שמונה סרטים קצרים של במאיות, עם מכנה משותף של להט״בי בדגש על אהבת נשים. על אחד מהם, ״השכמה״ זוכה הפרסים של סיון נועם שמעון, כתבנו בימי פסטיבל הסטודנטים, את האחרים נשמח לגלות יחד עם הקהל: "הלילה", בבימוי אמילי שיר סגל; "השואה נגמרה, ביצ'", בבימוי אלה אלטמן; "לזרוק את הזבל" בבימוי בר כהן; "לא אמרתי אסור" בבימוי מיכל בר; "שליש" בבימוי דניאל שבלבוים; "פעימות" בבימוי רחלי גאוי; ו"איפה ישנת בלילה?" בבימוי עדן רומן אשר. מטעמי נוחות, הסרטים חולקו לשני מקבצים שווים, שיוקרנו עם הפסקה באמצע, וכל מקבץ בעצם יוקרן פעמיים כדי שיהיה מקום לכולן, מ-17:00 בערב ועד שיתחלף התאריך. כרטיסים, אם נותרו, ופרטים נוספים באתר האירוע.

יש לנו חמישה סרטים חדשים להתייחס אליהם בבתי הקולנוע, חלקם מאיימים לאתגר את רשימות סיכומי השנה שאנחנו כבר עומלים עליהן מאחורי הקלעים. לפני כן, ביליתי 10 דקות אבודות בניסיון להבין האם ״10 דקות אבודות״ עולה אף הוא לאקרנים השבוע, מסתמן שנדחה לשבוע הבא. נסתדר בלעדיו, כי יש מה לראות בימים הקרובים, ואם לא אז ריכזתי את מה שמגיע לנטפליקס בתור אופציות נוספות.

״סיפור נישואים״ (Marriage Story), סרטו של נואה באומבך, יקווה לנכס לעצמו כמה וכמה מועמדויות בטקס האוסקר המתקרב. מבכורתו העולמית בפסטיבל ונציה, שם כתב עליו עופר, הוא יצא בידיים ריקות, לבושתם של חבר השופטים. עם הקרנתו בארץ, המתאפשרת למרות שמדובר בהפקה של נטפליקס שתגיע לשרתים שלה בקרוב, דבק בו התעתיק של ״נישואים״ ולא ״נישואין״, אבל בכל מקרה מדובר בהתפוררות של מערכת יחסים ובסיפור גירושין. אדם דרייבר וסקרלט ג׳והנסון מגלמים זוג אמנים, במאי ושחקנית תיאטרון, שבתחילת הסרט מתחילים בתהליך ארוך וכואב של פרידה. הם מקווים לעשות זאת עם כמה כאבי לב למשפחות שלהם ולבנם המשותף (אז׳י רוברטסון) וכמה שפחות בתי משפט, אבל מוצאים עצמם נעזרים יותר ויותר בעורכי דין, בגילומם של לורה דרן, ריי ליוטה ואלן אלדה. מבלי להגזים, מדובר כנראה בסרט הכי טוב של באומבך מאז ״חיים בין השורות״, בעל הנושא הדומה, והמשפט הזה בא ממי שבחר את ״פרנסס הא״ לאחד מסרטי העשור.

״רצח כתוב היטב״ (Knives Out) משיב את הבמאי-תסריטאי ריאן ג׳ונסון אל ז׳אנר אותו חקר בסרטו הראשון, ״בריק״. אלא שהפעם לא מדובר בניאו-נואר בלשי, אלא בסרט תעלומה עם בלש במרכזו, בסגנון אגתה כריסטי או ״הרמז״. הבלש הוא דניאל קרייג, ולצידו שני אנשי חוק (לאקית׳ סטנפילד ונואה סיגן) המבקשים לגלות מי אחראי למותו של סופר ספרי מתח מפורסם (כריסטופר פלאמר), בלילה שאחרי חגיגת יום הולדתו ה-85. כולם חשודים: מבני המשפחה הרבים שנכחו באירוע (ג׳יימי לי קרטיס, דון ג׳ונסון, מייקל שאנון, כריס אוונס, טוני קולט ועוד) ועד המטפלת האישית (אנה דה ארמס) ועוזרת הבית (אידי פטרסון). יותר מזה אין צורך לדעת, חוץ מזה שהשם העברי הרגיז אותי, אבל על כך בסקירה שתגיע בקרוב. וכמו שכתבתי על הסרט האחר עתיר הכוכבים מאת אוטר אמריקאי שעולה השבוע, נדמה לי שזה הכי טוב שלו מאז אותו ״בריק״. אבל זה בא ממישהו שלפעמים שוכח איך ״מלחמת הכוכבים: אחרוני הג׳דיי״ הפך לאחד מסרטי העשור של סריטה.

״לעולם לא מאוחר״ (Edie), אחד משני סרטים שערכו את בכורתם הישראלית בפסטיבל חיפה בחודש שעבר, מביא את סיפורה של קשישה המבקשת לטפס על ההר הסקוטי סילבן. מגלמת אותה שילה הנקוק ובזכות השם הלועזי תוכלו לנחש את שמה של הגיבורה. מעבר למסע הקשה ולמכשולים שיעמדו בדרכה, הטיפוס מוביל גם להרהורים על חייה וליחס משתנה כלפי המדריך הצעיר שלה (קווין גאת׳רי). אני גם מניח שבני משפחתה דואגים לה, כי בתחילת הטריילר היא בורחת מבית אבות ומשאירה להם הודעה, וגם כי יש עוד לא מעט שחקנים בקרדיטים. את הסרט ביים סיימון האנטר, שגם חתום על התסריט במשותף עם אדוארד לינדן-בל ואליזבת׳ או׳האלורן. לא הכרתי אף פרויקט קודם של איש מהם.

״בלון״ (Ballon), גם הוא התחיל בחיפה וכעת מרחיב את הפצתו, מביא למסך סיפור אמיתי ממזרח גרמניה של 1979. שתי משפחות ניסו לחצות את הגבול לצד המערבי בעזרת כדור פורח (שאינו סתם בלון יש לציין), אך התרסקו מאות מטרים בלבד מחומת ברלין ונותרו בצד ממנו המריאו. הם הצליחו לחמוק מזירת האירוע אבל הרשויות החלו במצוד אחריהם, עניין מבהיל למדי בימי השטאזי. בעוד על הגיבורים לשמור על פרופיל נמוך, הכמיהה שלהם לחופש דוחפת אותם לתכנן ניסיון שני ולתפור הפעם כדור פורח עמיד יותר שיישא אותם אל החירות. בקאסט אפשר למצוא שמות ופרצופים מוכרים מן הקולנוע הגרמני, כמו דייויד קרוס (״טראוטמן״), אליסיה פון ריטברג (״זעם״) ותומאס קרטצ׳מן (״הפסנתרן״). הבמאי הוא מיכאל בולי הרביג ושותפיו לתסריט הם קיט הופקינס ות׳ילו רושייסן. סקירה בקרוב.

״משחקים באש״ (Playing With Fire) מעביר אותנו אל הצד הקליל יותר של המדור, ובו המתאבק-שחקן ג׳ון סינה יילך בדרכם של שוורצנגר, וין דיזל, דה רוק ושאר שרירנים – וייאלץ לשמור על זאטוטים. באופן קומי, כמובן, כי הוא גבר מגודל והם ילדים וזה מצחיק משום מה. סינה מגלם כבאי עשוי ללא חת, שיחד עם צוות העלית שלו (קיגן-מייקל קי וג'ון לגוויזמו) צריך להשגיח על שלושה ילדים בגילים שונים שחולצו משריפה. אני מקווה שזה עד שההורים/מישהו יבוא לקחת אותם, כי הכבאים לא ממש עושים עבודה טובה, ואין דבר מצחיק יותר מסכנת חיים, נכון? בקיצור לא לגמרי הבנתי את הרעיון מאחורי סרטו של אנדי פיקמן, שספק משיב אותו אל ימי ״מהפכה בבית״, אבל העיקר שבטריילר יש כלב חמוד ובדיחות פלוצים. את התסריט כתבו דן איוון האלמוני ומאט ליברמן (להציל את חג המולד״ דאשתקד והחידוש ל״משפחת אדמס״ מהשנה).

ובינתיים, בנטפליקס

האירי (The Irishman) – האפוס של מרטין סקורסזה שהוקרן החודש בבתי הקולנוע, מגיע גם אל הסלון של מי שאין לו או לה שלפוחית לשלוש שעות וחצי של סרט הגדול מכל מסך ביתי. אני לא חושב שיימאס לי להמליץ עליו, וסקרן לראות איך הוא מחזיק צפייה נוספת על הספה, אולי בחלוקה לכמה ישיבות אם תסלחו לי. למי שפספסו את אחד האירועים המדוברים של השנה, סקורסזה שב אל ז׳אנר דרמות הפשע ואיחד על המסך את רוברט דה נירו, ג׳ו פשי ואל פאצ׳ינו (ועוד המון) כדי לספר על מתנקש מזדקן המביט לאחור על חייו. יש לנו סקירה מפורטת של עופר.

אטלנטיקה (Atlantics / Atlantique) – סרטה זוכה הגרנד פרי בפסטיבל קאן של מאטי דיופ, ונציג סנגל לאוסקר שיש המנבאים לו לעלות שלב ואולי גם להיות מועמד, מדלג על הפסטיבלים בארץ ויגיע אלינו ישירות הביתה. העלילה מתחילה בבירה הסנגלית, דקר, שם עובדי בניין מעוכבי משכורת מחליטים לקחת את גורלם בידם ולברוח דרך הים אל עתיד טוב יותר. בלב הסיפור משולש רומנטי, והדיווחים מקאן הבטיחו גם רוחות רפאים, אבל בקטע פיוטי ולאו דווקא מאיים. הוסיפו שחקנים מקומיים והפקה בשיתוף צרפת ובלגיה ותקבלו חתיכת סרט מסקרן.

יד אבודה (I Lost My Body) – גם הוא צרפתי ואף יצא מעוטר מקאן, בפרס הגדול של מסגרת המשנה ״שבוע הביקורת״. מדובר ביצירת אנימציה מאת ז׳רמי קלפאן וגיום לורן (התסריטאי הקבוע של ז׳אן-פייר ז׳נה שיצר איתו את ״אמלי״, ״דליקטסן״ וכל השאר). במרכזה, ובכן, יד שמנסה למצוא את הגוף אליו היא שייכת, כאשר במקביל נפרש לפנינו סיפור אהבה צעיר ובין-גזעי. הטריילר מהמם בעיניי וכן, גם זה מגיע אל שרתי נטפליקס מחרתיים. סופש חזק אצל ענקית הסטרימינג, אין מה לומר.

תגובות

  1. חובבן הגיב:

    אני זוכר את הסרט בלון מילדותי עם אותה עלילה בדיוק

    1. הסרט שאתה זוכר הוא "בריחה באישון ליל" הפקה של דיסני על סמך אותו סיפור אמתי. הרחבה על כך תהיה בסקירה שתעלה בימים הקרובים.

  2. דודי מיכ הגיב:

    מדור מצויין, אכן ריאן ג'ונסון ונואה ב, במאים מצוינים (גם אם לא בהכל), רק טרוניה טכנית- אטלנטיקה ויד אבודה- עדיין לא יצאו בנטפליקס ישראל, יש להם דפים עם "תזכורת". אבל כנראה יש עוד שבוע או משהו.

    1. אורון שמיר הגיב:

      לכן כתבתי שהם עולים בסופש. סרטים בנטפליקס כמעט תמיד מגיעים בשישי.
      וכמו שהמדור הזה מתפרסם ברביעי ועוסק בסרטים שיהיו זמינים בחמישי.
      שיהיה זמן מראש לעשות תוכניות 🙂

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.