סרטים חדשים: ״בשורות טובות״, ״פורד נגד פרארי״, ״המלאכיות של צ'ארלי״, ״העורב הלבן״

בזמן שבחוץ מנשבות רוחות לא נעימות של לחימה, אנחנו כאן בסריטה נמשיך להתעסק בקולנוע. בתקווה שבתי הקולנוע יהיו פתוחים להקרנות, יש ארבעה סרטים חדשים להתייחס אליהם החל ממחר. במידה ולא, אוסיף ארבעה סרטים לצפייה ביתית בחלק השני של המדור. ואם הכל יילך כשורה, מחר גם מתחיל פסטיבל ״או לה לה״ לקומדיות צרפתיות, עליו עוד נרחיב, ובשבוע הבא יתקיים בחולון פסטיבל ״פרינט סקרין״ לאמנות דיגיטלית. כיוון שתוכניית הסרטים מצומצמת השנה, אתייחס אל משבצת הקלאסיקות הסוף-אייטיזיות בה תוכלו לראות בהקרנת חוצות של ״ההרפתקה הגדולה של ביל וטד״ (אקסלנט!) ו״יום במלכודת״ (Innerspace). בהזדמנות זו, מזל טוב גדול לסינמטק ירושלים שחנך מחדש את אולם 1 השבוע, מי שהיו מוזמנים ומוזמנות לחלוק רשמים. עדכון: התלבטתי האם להחשיב את ההקרנות הספורות של ״האירי״ (The Irishman) בקולנוע לב כחלק מההיצע השבועי, משום שהתאריך הרשמי הוא רק בשבוע הבא. אז רק לידיעה, סרטו של מרטין סקורסזה כבר זמין לצפייה, על כל שלוש וחצי שעותיו המרהיבות, שבועיים לפני שהוא מגיע אל נטפליקס ושבוע לפני הבכורה הרשמית (ואפילו הקרנת העיתונאים אם הבנתי נכון).

״בשורות טובות״, לא להתבלבל עם הסדרה של אמזון פריים, מגיע אל בתי הקולנוע בתזמון שהוא מצמרר כשם שהוא ניתן לחיזוי. זאת משום שברקע של העלילה המרכזית נורים מטחי טילים על יישובי עוטף עזה ואל חלקים שונים בישראל, ממש כמו במציאות הלא משתנה שלנו. במרכז סרטו של ארז תדמור (״ארץ פצועה״, ״נמל בית״), מעין הרחבה לסרטו הקצר וזוכה פרס אופיר ״נפילות״, נמצא זוג (רועי אסף, שגם שותף לתסריט, ונלי תגר) המנסה להיכנס להיריון בעזרת טיפולי פוריות. זה לא תמיד פשוט כשהבעל עסוק מדי בעבודה, האישה מרגישה שההורמונים והרופאים משתלטים על חייה, והמשפחה בעיקר לוחצת. בתפקידי משנה אפשר למצוא את שמיל בן ארי, אוולין הגואל, אלי גורנשטיין, רמי הויברגר, ערן פסח ואילן דר. לא הספקנו לכתוב על הסרט במהלך פסטיבל חיפה (העמוס בתולדות סריטה) בו התחרה, ובעונת האופיר אותה סיים עם ארבע מועמדויות ידינו היו כבולות. נראה שזו ההזדמנות שלנו.

״פורד נגד פרארי״ (Ford v Ferrari), סרט הפתיחה של פסטיבל חיפה, דווקא כן זכה לסיקור – בדיווח הראשון של עופר. כפי שרומזת הכותרת בשאגת מנוע כפולה, מדובר ביריבות בין שתי הענקיות המוטוריות, האמריקאית והאיטלקית. מה ששם הסרט לא מספר הוא שמדובר ביריבות על מסלול המירוצים, ועוד יותר ספציפית – מירוץ לה מאן 1966. מי שמובילים את הקאסט הם מאט דיימון וכריסטיאן בייל, המגלמים את שתי התקוות של יצרנית הרכב האמריקאית לנצח את פרארי במירוץ הצרפתי שאורך 24 שעות של נהיגה. בקאסט התומך בולטים קטרינה באלף, ג׳ון ברנתל וטרייסי לטס בתפקיד הנרי פורד השני, נכדו של מייסד החברה. הבמאי הוא ג׳יימס מנגולד (״לוגאן – וולברין״, ״הולך בדרכי״), ואת התסריט כתבו ג'ז באטרוורת' וג'ון-הנרי באטרוורת' (״קצה המחר״) יחד עם ג'ייסון קלר (״תכנית בריחה״).

״המלאכיות של צ'ארלי״ (Charlie's Angels), ריבוט שני אם אינני טועה לסדרה הסבנטיזית, רוצה שנשכח את פארה פוסט וחברותיה ואפילו את קמרון דיאז ושותפותיה. כ-15 שנה אחרי הניסיון הקודם, קבלו את קריסטן סטיוארט, נעמי סקוט (הנסיכה יסמין מ״אלאדין״ החדש) ואלה בלינסקה (בתפקיד מרכזי ראשון בקולנוע). השלוש מגלמות צוות בלתי ניתן לעצירה של סוכנות חרש / מתנקשות קטלניות / האקריות מיומנות או כל מה שתחפצו בערך, על פי הטריילר. הן מקבלות את המשימות שלהן מאדם מסתורי בשם צ׳ארלי ומי שעוזרת להן להתכונן היא אליזבת׳ בנקס, שגם ביימה וחתומה על התסריט, שזו סיבה לאופטימיות בהתחשב ב״פיץ׳ פרפקט 2״ שלה. הכותבים הנוספים הם אוון ספיליוטופולוס (״היפה והחיה״ גרסת הרימייק) ודייויד אוברן (״הבית באגם״), וכוכבים נוספים על המסך הם סר פטריק סטיוארט, דג׳ימון הונסו וסאם קלאפין.

״העורב הלבן״ (The White Crow), סרט שלישי לסופש זה שערך את בכורתו בפסטיבל חיפה בחודש שעבר, מביא אל המסך את סיפורו של אמן הבלט רודולף נורייב. מי שנולד ברוסיה, גדל בימי מלחמת העולם השנייה ופרץ הרבה דרכים – הוא התפרסם באמצע המאה שעברה באחד משיאיה של המלחמה הקרה, שילב בין סגנונות קלאסיים ומודרניים, ערק למערב והפך לכוכב בינלאומי, בזמן שניהל יחסים מורכבים עם מולדתו והיה הומוסקסואל מוצהר. בסרט מגלם אותו הרקדן אולג איבנקו, שזהו לו תפקיד קולנועי ראשון, ולצידו אדל אקזרקופולוס וסרגיי פולונין. השם המעניין אף יותר הוא זה של הבמאי – רייף פיינס, השחקן שגם מביים מעת לעת (״קוריולאנוס״), וחמד לעצמו בסרט את התפקיד של אלכסנדר פושקין. התסריטאי דייויד הייר (״השעות״, ״נער קריאה״) עיבד את ספרה של ג'ולי קבאנה אודות נורייב, בהפקה בריטית הדוברת רוסית, אנגלית וצרפתית. תמונות מתוך הסרט מעטרות את הפוסט.

צפייה ביתית

תיאטרון אפולו (The Apollo) – כבר זמין בסלקום TV שבוע בדיוק, אז מצד אחד פספסתי את התזמון של עלייתו אבל מאידך לא מאוחר להפנות אליו זרקור כי הוא עדיין בספריה המקוונת. מדובר בסרט הפתיחה של פסטיבל טרייבקה האחרון, דוקומנטרי מאת רוג׳ר רוס וויליאמס, שזכה באוסקר על הדוקו הקצר שלו ״Music by Prudence״ אבל אולי מוכר יותר בזכות ״החיים, סרט מצויר״ המקסים. בסרטו הנוכחי הוא משרטט דיוקן של תיאטרון אפולו האגדי של שכונת הארלם הניו-יורקית, החל ממי שהופיעו במקום לאורך השנים ועד לחשיבותו התרבותית והקהילתית.

הזמיר (The Nightingale) – סרטה מעורר המחלוקת של ג׳ניפר קנט (״הבאבאדוק״) מגיע ב-14.11 לספריות של yes, HOT וסלקום TV. בשילוב של דרמה תקופתית ומותחן נקמה, אישה אירית וגשש אבוריג׳ני מפלסים את דרכם בטסמניה של 1825 כדי להתעמת עם קצין בריטי אלים, בסרט שהדיונים סביבו התייחסו למה שהוא מראה ולא מראה מבחינת אלימות וחמלה. אולי זו אחת הסיבות שהסרט דילג על בתי הקולנוע בארץ והסתפק בפסטיבל ירושלים ובסינמטקים, בעוד מפסטיבל ונציה דאשתקד הוא יצא עם שני פרסים ועם סקירה של עופר.

חינוך פריזאי (A Paris Education) – ערך מסלול דומה לקודמו מבחינת הצופה הישראלי, שיכול היה לתפוס אותו בפסטיבל ירושלים בעקבות המלצה חמה של עופר, או בסינמטקים לאחר מכן, וגם הוא יהיה זמין לצפייה ביתית החל מה-14.11 אבל בלעדית אצל yesVOD. סרטו של ז'אן-פול סיווראק מתאר את קורותיו של סטודנט לקולנוע שהגיע אל פריז מליון, מערבב בין האישי והמקצועי ומתאהב בקולנוע ובאחרים שסביבו.

ציפור רעידת האדמה (Earthquake Bird) – הוא עוד פרויקט עם שמות די מרשימים שנוחת ככה סתם בנטפליקס, ספציפית ביום שישי המתקרב (15.11). זהו עיבוד של ווש ווסטמורלנד (״עדיין אליס״, ״קולט״) לרב המכר של סוזנה ג׳ונס, על משולש אהבים אפל בטוקיו של 1989. אליסיה ויקנדר מגלמת מתרגמת, שמתאהבת בצלם (נאוקי קוביאשי), ומי שנכנסת בין שניהם היא ריילי קיו, שכמובן נעלמת באופן מסתורי ונחשו את מי הולכים לחקור בקשר לזה. נשמע כמו שילוב של מותחן פשע ודרמה רומנטית, אבל נראה לפי הטריילר יותר בי-מובי מהתיאור הזה.