סרטים חדשים: ״הנוקמים: סוף המשחק״, ״הסודות של ג׳ואן״, ״אפשר לנשום בשקט״

ברמה התיאורטית, יש לנו שלושה סרטים חדשים לסוף השבוע. אבל אם להאמין להייפ ולאמצעי תקשורת אחרים, התחושה היא שיש רק סרט אחד חדש שלמעשה זמין כבר היום (למי שקנו כרטיסים מספיק זמן מראש). אז נתחיל איתו ונעבור לאופציות הנוספות, למי שפחות בעניין של גיבורי-על בכלל או מארוול בפרט – ונסתפק בזה. חיפשתי בכורות מעניינות בשירותי הטלוויזיה או הסטרימינג ובחיי שלא מצאתי דבר. באמת, לכו לים או תקראו איזה ספר בסופש, לא יודע מה להגיד. אולם, חודש מאי המתקרב מביא עימו פסטיבלים גדולים שיהיו מגובים אצלנו בפוסטים גדולים לא פחות, אז מאחורי הקלעים לא משעמם לרגע ובקרוב גם על המסכים לא יהיה.

״הנוקמים: סוף המשחק״ (Avengers: Endgame) מגיע כבר היום אם הבנתי נכון, אבל גם מלא עד אפס מקום ברוב האולמות. ככה זה כשאתה הסרט שאמור להיות פרק סיום העונה שנמשכה 11 שנים ו-22 סרטים. מי שעקבו באדיקות אחר היקום הקולנועי של מארוול ודאי לא זקוקים לשום הסבר, ומי שלא בטוחים על מה אני מקשקש כנראה כבר דילגו לפסקה הבאה. לכל מקרה שהוא, ניסינו להכין לבאות בדרכנו ובשילוב עם חגיגות הפסח, כולל לינקים לדעות שלנו על רוב סרטי מארוול עד כה. העלילה נשמרת בסוד אז אין טעם לדבר עליה, בעיקר כי מספיק לדעת שמדובר בהמשך ישיר למה שקרה ב״מלחמת האינסוף״. מבלי לספיילר אפילו אותו, כל מי ששרד את זעמו של ת׳אנוס ישוב לאקשן והפעם אל הנוקמים תצטרף קפטן מארוול (ברי לארסון) שהוצגה בסרט משלה לפני כמה שבועות. האחים אנטוני וג׳ו רוסו שבים אל כס הבימוי, יחד עם התסריטאים שלהם, כריסטופר מרקוס וסטיבן מקפילי. סקירה תתפרסם ברגע שיהיה מותר, עד אז כולנו נהיה במתח רק עוד קצת, מה יש?

״הסודות של ג׳ואן״ (Red Joan), במעבר חד, הוא דרמה בריטית עם אלמנטים של מותחן ריגול. ג׳ודי דנץ׳ מגלמת את ג׳ואן סטנלי, שסוכנים מיוחדים מתדפקים על דלתה ומאשימים אותה בריגול לטובת רוסיה בגילה המופלג. לטענתם, הקשישה הבריטית הבלתי מזיקה למראה חברה לכוחות קומוניסטיים (ופתאום הכותרת באנגלית מסתדרת) עוד לפני מלחמת העולם השנייה ומרגלת עבורם מאז ועד היום, חדשות קצת כבדות עבור משפחתה. סופי קוקסון מגלמת את הדמות הראשית בפלאשבקים לימי נעוריה, ולצידה מופיעים גם טום יוז, סטיבן קמפבל מור, בן מיילס ותרזה סרבובה. הבמאי הוא טרבור נאן (״ליידי ג׳יין״) ואת התסריט כתבה לינדזי שפירו (״אינד״). הסרט מבוסס על סיפור אמיתי, נחשו לבד מה זה אומר.

״אפשר לנשום בשקט״ (And Breathe Normally) מגיע אלינו מאיסלנד, משהו שקורה פעמים בודדות בשנה, אבל באופן נדיר עוד יותר מדובר בסרט של במאית איסלנדית. אגב, באיסלנד אין שמות משפחה לכן השם השני של הגברים תמיד נגמר ב״סון״ כלומר בנו של, בעוד של הנשים מסתיים ב״דוטיר״, הבת של. אז אני לא בטוח אם איזולד אוגדוטיר היא הבמאית הראשונה מן המדינה הקטנטנה שסרט שלה מוקרן בישראל, אבל היא לבטח אחת מן הבודדות. זהו סרט הביכורים שלה, מה שלא הפריע לה לזכות בפרס הבימוי בפסטיבל סאנדנס ולהיות נוכחת בעוד המוני פסטיבלים שחלקם המטירו עליה פרסים נוספים. אחד מהם הוא פסטיבל ירושלים, שם צפה בסרט אור ואף כתב עליו. הסיפור מפגיש שתי דמויות שונות לכאורה, האחת היא אם חד-הורית מתקשה כלכלית העובדת בביקורת דרכונים, והאחרת היא מבקשת מקלט אפריקאית. בסרט מככבים כריסטין תורה הראלדסדוטיר, באבטידה סאדיו ופטריק נוקבי פטורסון. התמונות בפוסט זה לקוחות מתוך הסרט.