• ״טהורה״, סקירה לסרט האימה עם סידני סוויני
  • ״שומר הברים״, סקירה לגרסת 2024
  • בחזרה אל ״שומר הברים״ מ-1989 לקראת החידוש
  • ״אהובת הקצין הצרפתי״, סקירה
  • סרטים חדשים: ״טהורה״ מכניס את סידני סוויני למנזר

״בגרות״ (Unseen), סקירה לסרט של מתן יאיר

4 באפריל 2019 מאת עופר ליברגל

דרך ארוכה ויוצאת דופן עברה על סרטו של מתן יאיר, ״בגרות״ בדרך ליציאה לסבב הקרנות בסינמטקים החודש. בשנת 2012 החל יאיר לצלם את הסרט בלי תמיכה מקרנות הקולנוע, כאשר הוא מגלם את התפקיד הראשי בקאסט המורכב ברובו המכריע משחקנים לא-מקצועיים, המגלמים דמויות הקרובות לחייהן. לאחר כמה גרסאות ראשוניות, קרן הקולנוע הישראלי העניקה לסרט מענק השלמה וב-2015 נערכה גרסה של היצירה, שלא יצאה לאקרנים או הוקרנה בפסטיבלים. בזמן שעבר מאז כבר יצא להקרנות בארץ סרט רומני בעל שם זהה ויאיר המשיך לפרויקט הבא, סרטו המצוין והמצליח ״פיגומים״. אחרי ההצלחה, חזר הבמאי לסרטו הקודם, זה שכעת זוכה לראות אור מקרנה. אומנם בהפצה מאוד מצומצמת ובאיחור ניכר, אבל מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. אף כי שמו הלועזי של הסרט הוא ״Unseen״ זהו סרט צנוע ומיוחד שראוי שהקהל הישראלי יצפה בו.

ניתן לראות בסרט שילוב בין שני סרטים קודמים של הבמאי: הסרט התיעודי ״רשום לך בתעודת זהות שאני אבא שלך״ בו עסק הבמאי במערכת היחסים שלו עם אביו מרדכי שנטש את המשפחה (האב, שנפטר לאחרונה ומופיע בסרט), ו״פיגומים״ העלילתי שעסק בין היתר בקשר בין תלמיד מוכשר עם רקע בעייתי למורה לספרות. ״בגרות״ גם מהלך על התפר שבין התיעודי לעלילתי – הבמאי, שהוא גם מורה לספרות, מגלם מורה לספרות המדריך כיתה בעייתית בשבועות לקראת בחינת הבגרות. בשעות הערב הוא מבקר את אביו בבית הדיור המוגן ומנסה, ללא הצלחה יתרה, לשכנע את האב לבצע פעולות שאינן צפייה באירועי ספורט בטלוויזיה. הדמיון לסרט תיעודי נשמר גם במבנה, שמבוסס יותר על אפיזודות המתכתבות זו עם זו ופחות על שלד סיפורי של שלוש מערכות.

אולם, אין לטעות – מדובר בסרט מחושב ומתוכנן היטב. סרט בו כל רגע עובד הן ברמה הריאליסטית והן ברמה הסימבולית, אתגר לא פשוט בו במאים רבים נופלים. סמוך לתחילת הסרט, יאיר מנסה להסביר לתלמידיו למה הכוונה באמצעי עיצוב בשיר, בדומה לעיצוב שיער. באותו אופן, הוא לוקח אמצעי עיצוב מספרות ומוצא להם מקבילה קולנועית, אך לא במחיר של ויתור על האותנטיות. סרט ישראלי אחר המוצג בימים אלו, ״בוקר טוב ילד״ של שרון בר זיו, נע בין סצנות קטנות ויפות לסצנות בהן הסאבטקסט משתלט ופוגם בעצמת החוויה. בסרטים של יאיר אין רגעים כאלו, גם אם יש שפע של סמלים שניתן לנתח ושחודרים ליצירה, או הקבלות בין החיים של הגיבור מול הכיתה לבין הקשר שלו עם אביו.

למשל, השמות השונים של הסרט בעברית ובאנגלית מתכתבים עם היצירה במספר דרכים. המורה לא רק מכין את התלמידים לבגרות, הוא גם נמצא במצב תמידי של ספק לגבי בגרותו האישית בסיטואציות לא פשוטות, ובעיקר בחוסר היכולת שלו לשדר אסרטיביות מול תלמידים, מורים אחרים, או אביו. אותו ״אנסין״ הוא לא רק הקטע שמכשיל את תלמידיו במבחן, אלא גם המצב של המורה מול המערכת ומול התלמידים שלא תמיד מקשיבים או מבינים אותו. זהו גם המצב של התלמידים בכיתה מול התלמידים בכיתות המכובדות יותר של בית הספר, או במצבים אחרים בחיים כפי שהמורה מנסה להסביר להם.

גיבור סרט מנסה כל הזמן לנהל דיאלוג עם אנשים בעלי רקע תרבותי שונה משלו ומצוי במצוקה תמידית עקב היעדר שפה משותפת, אירוני בכך שהוא הרי מגיע מתחום המקדש את השפה. תלמידי בית ספר באים כולם כנראה מרקע קשה עליו רק נרמז, אבל אינם מוצגים כמכלול – כל אחד מהם מהווה אתגר שונה, מתקשה מול החומר בדרך אחרת, או מייחס חשיבות שונה ללימודים בכלל ולספרות בפרט. המורה מנסה בו זמנית להיות סמכותי כלפיהם ולהיות חבר שלהם, לעבור עמם ביחד את המסע. בעוד המורה עוסק בתחום הומני ומופשט, אביו מוצג בסרט כנוכחות פיזית חזקה ופרקטית עד כאב. בסצנה הראשונה בהשתתפותו הוא מופיע בלי חולצה ונחשף גוף גדול ומבוגר, כאשר הבן מנסה לדבר עמו על עברו הוא כמעט ואינו מגיב, אלא אם הדבר מתנגש בצרכיו – להיות בדירתו ולצפות באירועי הספורט. הסרט גם מראה את הרגעים הדקים בהם אהבת הספרות מצויה גם אצל האב וגם מראה שרידים של הטראומה שגרמה לפרידה, גם עם הדמויות לא משוחחות על כך באופן ישיר. שכן, אין סיבה שידברו על כך בשלב זה.

גם כאשר הוא נדרש לסצנות בעלות גוון בוטה, משהו באישיות הצנועה של יאיר כשחקן וכבמאי חודר לכל סצנה, כולל לרגעים שיכולים להיות בעייתים. למשל קו עלילה בה תלמידה שהמורה מדריך באופן אישי משדרת רמזים מיניים כלפיו. אף כי הסרט מעביר במספר דרכים את הערכים בהם יאיר מאמין כאיש הוראה, לא מדובר בסרט שהוא שיר הלל לגיבור שלו, בן דמותו של הבמאי. הסרט מכיל לא מעט רגעים של ביקורת עצמית ויש בו גם רגעים של כישלון כפי שיש בו רגעים קטנים של הצלחה והתגברות על אתגרים.

כמו ״פיגומים״, גם סרט זה עוסק בהכנות לבגרות הוא אף מביע בין השורות סוג של תסכול כלפי הכוונת ההוראה במקצוע ההומני להצלחה בבחינות. הרגעים החשובים בסרט הם אלו בהם המורה מנסה להשמיע את קולו ולדבר בזכות פוטנציאל של תלמידים אשר נכשלים מסיבות שונות, או מקומות בהם הוא מקווה לזנוח את תכנית הלימודים וללמד משהו אחר על מהות הספרות והחיים. לעיתים מדובר ברגעים שנופלים מעט מן הרמה של שאר הסרט, למשל ישיבת מורים שנראית כרגע היחיד בסרט שחסר בו גוון אותנטי. לעיתים אלו רגעי שיא, כמו זה בו מתן מספר לאביו על תקווה כי האב ילמד במקומו את הכיתה ויספר לתלמידים מעריצים את כל מה שהוא לא ממש חולק עם בנו, או רגע מזוקק בו המורה משיב לשאלה מה זה בעצם ספרות. התשובה שלו יכולה להגדיר גם משהו ממהות האמנות בכלל, כולל הקולנוע.

/// התמונות מתוך הטריילר

תגובות

  1. ריקי הגיב:

    סקירה מעמיקה על סרט רגיש מאד ומרגש מאד של במאי אינטליגנטי ומיוחד . תודה רבה !

  2. יונתן הגיב:

    הדמות המרכזית אשר מניעה את העלילה בסרט היא המורה, כמו סרט המשך מקסים לפיגומים עם נקודת מבטו של המורה, מתן יאיר. דמות מרגשת אשר נמצאת במאבק תמידי עם העולם שבחוץ.

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.