״כוח הטיטאנים״, סקירה לקראת הקרנת הגרסה המקורית בסינמטק חולון (וכרטיסים בהנחה)

התכנון המקורי היה לפתוח את הפוסט עם כמה תלונות הפצה הנוגעות ליחס שזוכים לו לעיתים תכופות מדי סרטים מונפשים בישראל. אחד הטריגרים היה הפצתו של הסרט ״Teen Titans Go! To the Movies״ בדיבוב עברי בלבד ותחת השם ״כוח הטיטאנים! חיים בסרט״, כאשר החלק השני של הכותרת הוא ״חידוד״ לשוני שאין לו מחילה ב-2018 מבחינתי. אלא שכפי שאולי כבר גילו מי שהלכו עם הילדים לגרסה המדובבת לשפת הקודש, מדובר בסרט מספיק טוב כדי להמליץ עליו גם לקהל מבוגר – וזה מה שהתכוונתי לעשות. אלא שאז הגיעה היוזמה המבורכת של סינמטק חולון ועין הדג, שחודש מאז הגעת הסרט המדובב למסכים איחדו כוחות להקרנה חד-פעמית לגרסה המקורית. זה יקרה ביום חמישי הקרוב, ה-6 בספטמבר, בשעה 20:30 בסינמטק חולון. לפני הקרנת הסרט תוכלו לשמוע הרצאה של האיש והדג, דורון פישלר, ומכיוון שאת הסינמטק מפעילים אנשים שהם קסם, יש גם הנחה לקוראי וקוראות סריטה! בעת הזמנת הכרטיסים, הקישו את קוד ההנחה 666 וכרטיס יעלה 25 שח״ח במקום 38, כלומר שני שליש מהמחיר הנקוב וחיסכון 13 ש"ח (מה שאומר שאנשי חולון ניחנו גם בחוש הומור שטני, אם תשימו לב למספרים).

אין לי מושג למה האולם לא מלא עדיין, ואל תגידו שפרסי אופיר שייערכו באותה השעה זו הסיבה. ההסבר היחידי שאני יכול לחשוב עליו הוא שמערך השיווק של הסרט שיכנע בחודש האחרון כי מדובר במוצר לילדים בלבד. אז אני כאן כדי להגיד שזה לא רק לא מדוייק, אלא גם שבקלות מדובר בפארודיית גיבורי העל המוצלחת של השנה. לגמרי אפשר היה לשווק אותה בתור קומדיית הסופר-גיבורים האובר-מודעת-לעצמה שחיפשתם, (או: ״זה כמו דדפול רק לא גרוע״ אם ממש רוצים להתחצף), אבל אני כנראה שב ומתקשה לעקוב אחר ההיגיון של המפיצים לגבי איזה סרטים מוצגים רק בשפה הרשמית היחידה במדינת ישראל, מה שנובע כנראה מהשקפות עולם שונות בנוגע לקהלי היעד. כתמיד, אשוב ואדגיש שאני מבין ומכיר לא רק בחשיבות הדיבוב העברי (גם אני הייתי פעם בן 5) אלא גם בעבודה שמשקיעים אנשים שזהו המקצוע וזו הפרנסה שלהם. אבל הופעה קולית דינה כמשחק לכל דבר בעיניי, והדיבוב המקורי הוא הרבה פעמים הנשמה של הסרט, כך שאין לו תחליף.

במבט ראשון ולכאורה בלבד, אפשר להבין מדוע הסרט הזה נראה כסרט לילדים, שלא לומר לזאטוטים. הוא מבוסס על מותג אנימציה שגרסת הסדרה שלו משודרת כבר שנים בערוץ הילדים. בנוסף, סגנון האנימציה מאוד קארטוּני, הצבעוניות בוהקת וגם הטון מבודח וילדותי. יחד עם התותב המזעזע ״חיים בסרט״ אף מבוגר שפוי בדעתו לא יתקרב, אפילו חובבי וחובבות סרטי קומיקס שיזהו מהפוסטר גרסאות של גיבורי-על מוכרים כמו רובין או סייבורג. אבל במקרה של ״כוח הטיטאנים״ ויתור שכזה הוא כל-כך חבל בעיניי – כי לא היו מצטיינים ממנו השנה בתחומו. כל בדיחות הז׳אנר שנעדרו או לא תמיד פגעו ב״משפחת סופר-על 2״? הן כאן ובכמויות בלתי סבירות. יכול להיות ש״דדפול 2״ מתעלה על כך, לא ראיתי ואין לי כוונה להשלים – אני תמיד אעדיף סרט לבני 5 על פני סרט לבני 15. בכל מקרה ועל פי התגובות להמשכון של ריאן ריינולדס, אני די בספק שהוא מתקרב לקרסוליים של הטיטאנים הצעירים, שכמובן שמים גם אותו ללעג – כמו כל סרט גיבורים אחר שרק תרצו.

זה רק אחד האלמנטים שהופכים את הסרט הזה לחווית צפייה שבהכרח שונה למבוגרים ולילדים – כמות הידע בתרבות הפופולרית שצריך כדי להבין את כל הירידות או הרפרנסים בעצם מכריחה את הצופה להיות בגיל דו-ספרתי. גם ידע ספציפי בעולמות ויקומי הקומיקס השונים הוא כמעט הכרחי כאן. לדוגמה, היכרות עם שם האלטר-אגו של גיבור מסויים יכולה להיות ההבדל בין טוויסט עלילתי למשהו שרואים מקילומטר. אני חייב להודות שהידע שלי היה מספיק בקושי ואין לי ספק שפספסתי עשרות בדיחות וחידודים (מתוך מאות, ואני לא מגזים). כי כשהטיטאנים הצעירים לועגים לגיבורים כמו סופרמן, באטמן, גרין לנטרן או וונדר-וומן – זה בסדר, הכל נשאר במשפחת DC קומיקס. אבל יש גם ירידות על המתחרים ממארוול בכלל ועל סרטי הנוקמים בפרט, כמו שקורה מיד בכותרות הפתיחה ולא מפסיק עד הסיום. יחד עם כל הצחוקים הספציפיים על חשבון דדפול, דמות מארוולית של אולפני פוקס – זה כבר נועז על גבול החתרני.

העלילה היא הדבר שהכי פחות עניין את היוצרים, ולראייה היא מתניעה בשלב מאוחר יחסית וגם נשכחת בכל מיני שלבים לטובת גאגים או סיקוונסים שכל מטרתם לשעשע. אבל בכל זאת יש כאן סיפור, המתמקד בחבורת סופר-גיבורים נערית ושטותניקית – כח הטיטאנים. רובין, עוזרו הצעיר והאקרובטי של באטמן, הוא המנהיג וכמו למורו – גם לו אין כוחות על. לצידו אפשר למצוא את: סייבורג (המוכר כעת לכל מסרט ״ליגת הצדק״) שחציו אדם וחציו מכונה, מה שמאפשר לו להפוך לכל דבר מכני; ביסטבוי הירקרק שיכול לשנות צורה לכל חיה; סטארפייר שהיא נסיכה חייזרית כתומת אור ו-ורודת שיער שיכולה לעוף ולירות הבזקי אנרגיה; ורייבן, אחת הדמויות הכי עוצמתיות שנראו בז׳אנר מבחינתי. ברירת המחדל שלה היא לרחף והיא מסתתרת מתחת לגלימה סגולה ומעטה כמעט מוחשי של דכדוך ואדישות נעורים, אבל אלה אפילו לא הכוחות שלה. בכוחה לשלוט בכל דבר בעזרת שדות אנרגיה שחורים ומוזרים, והיא גם יכולה לפתוח פורטל מכל מקום לכל מקום ואף לכלוא שם את מי שמעצבן אותה.

למרות הכוחות המרשימים למחצה, איש לא לוקח ברצינות את החבורה הזו. אולי זה בגלל שהם בעצמם מעדיפים להתבטל, לרקוד ולשיר או להנות במקום להציל את העולם. כשהם כן מנסים, זה לרוב נגמר באסון. אבל הקש ששובר אותם, במיוחד את רובין, הוא הבכורה לסרט החדש ״Batman Again״ (שם מעולה!) שמבהיר לו כי לעולם לא יהיה גיבור-על אמיתי עד שלא יהיה סרט אודותיו. בניסיון לשכנע את הבמאית החזקה בהוליווד (כן כן) שמגיע לו ולחבריו סרט אודותם, כח הטיטאנים זקוק לנבל-על להילחם בו. חשוב להם גם שיהיה כיף להגיד את השם שלו בדרמטיות (עוד אבחנה ז׳אנרית משעשעת). הם מקבלים את מבוקשם במפגש עם סלייד, רשע עם בעיה דומה לשלהם – גם אותו לא לוקחים ברצינות, בעיקר כי כולם חושבים שהוא דדפול (״אז מתי אתה עושה את הקטע של לשבור את הקיר הרביעי?״ מקניטים אותו הטיטאנים הצעירים במפגש הראשון).

הבמאים הם אהרון הורבאט ופיטר רידה מיכאיל, ואת התסריט כתב הורבאט יחד עם מייקל ג׳לניק – כולם חתומים גם על הסדרה המקורית. מדובר ביוצרים די אקלקטיים מכל בחינה ומשוחררים לגמרי ממוסכמות סיפוריות, אבל רק לכאורה. האופן שבו הם משלבים את סיפורי המקור של כל דמות עבור מי שלא מכיר את הסדרה (כמוני) הוא אגבי אך נכון ולא מסיח את הדעת. כשהם מגיעים לטפל בסיפורי מקור של דמויות אחרות זה כבר נוטה אל המבריק. זאת כאילו לא חוכמה משום שמדובר בפארודיה, כלומר יצירה הלועגת ליצירה אחרת שעבדה קשה ממנה ביצירת הדמויות, אבל בעיניי זה גם היתרון הסרט והדגמה מוצלחת של מה ניתן לעשות אם לא עושים יותר מדי כבוד. מן העבר השני, יש כאן עסק עם נבל עם תוכנית שמזכירה מאוד את זו של הרשע ב״משפחת סופר-על 2״. יש להניח שגם זו פארודיה שלועגת לעצלנות או לתבניתיות בסרטי גיבורי-על, אבל אם כך – מה זה אומר על הסרט של בראד בירד?

אלה רק חלק מן הבדיחות או האזכורים שאני לא בטוח איך הצליחו לתרגם בגרסה העברית, אליה אין לי גישה ובה לא צפיתי. הרבה מן ההומור הוא ויזואלי או לפחות ניתן להבנה בכל שפה, בהנחה שראיתם מספיק סרטי סופר-גיבורים כדי לקלוט את כל הרפרנסים, אך יש גם כמה מקומות שבהם אני ממש חושש או חרד לביצוע של המדבבים – בעיקר בעניין מבטאים וזהויות אתניות. סטארפייר מדברת בטעויות דקדוקיות בשל חייזריותה, ורייבן נשמעת כאילו היא מאזינה ליותר מדי גראנג׳ בזמנה הפנוי, אבל את זה עוד אפשר לתרגם לעברית עכשווית. לעומתן, סייבורג הוא נער שחור וכל העגה שלו או ההומור העצמי שלו מותאם לכך, וזה גם המקרה של ביסטבוי, שהוא אמנם ירוק אבל נשמע קצת לטיני. לפעמים, בסיוטים שלי, אני מדמיין מדבב ישראלי חסר מזל מנסה לעשות חיקוי שלהם בלי לצאת גזען.

גם אם המציאות ורודה יותר וכל הבדיחות ואפיוני הדמויות דובבו בעברית לעילא ולעילא –בגרסת המקור יש צוות זריז לשון ומלא אופי שחבל לא להנות ממנו גם בארץ. את החמישיה הפותחת מדבבים אותם חבר׳ה מהסדרה, ואלו הם גרג סיפס, סקוט מנוויל, קארי פייטון (איזקל מ״המתים המהלכים״), טארה סטרונג (באבלס מ״פאואר פאף גירלז״) והינדן וולץ׳ (פרינסס באבלגאם מ״אדוונצ׳ר טיים״). כולם שחקנים ושחקניות עם קילומטראז׳ פנומנלי בעולם הדיבוב, מסדרות מצויירות ועד עיבודי קומיקס. השמות המפורסמים יותר תופסים את תפקידי המשנה, אם זו קריסטן בל בתור הבמאית החביבה על הגיבורים, ניקולס קייג׳ סוף סוף בתור סופרמן, וכמובן וויל ארנט וקול הבס שלו בתפקיד סלייד הנבל. אני לא פסיכולוג אבל נשמע שהוא נהנה פה הרבה יותר מלהיות לגו באטמן, עוד סרט שפשוט ביאס אותי בבחירות שלו, בטח בהשוואת בדיעבד ל״כוח הטיטאנים״.

יכול להיות שלהגיע בלי ציפיות עזר לי להנות מהסרט ולחוות אותו כהפתעה, בטח כמי שלא צפה בגרסת הסדרה, שכבר יצא לי לקרוא כי מעריציה ומעריצותיה טוענים שמדובר בירידה ברמה. יחד עם השוני במטען הגיקי של כל צופה, אפשר לגמרי להבין את מי שיקחו את הצד של מפיצי הסרט ויראו בו כשעשוע לטף ותו לא. עבורי הוא היה מבדר ומרענן אחרי קיץ שרובו סרטים כבדים מדי או תמוהים למדי, בטח בז׳אנר בו הוא פועל ובוודאי שמהכיוון של דיסני, אז אין מבסוט ממני על ההזדמנות להמליץ על הגרסה שאשכרה ראיתי ותוקרן בישראל באופן חד-פעמי בסינמטק חולון, כאמור לעיל. מי שצפו בו בבתי הקולנוע בהקרנות מסחריות ויבואו שוב, אולי יוכלו לאשר כאן את החששות שלי. שמעתי, לדוגמה, שרגע הסיום של הסרט שונה לחלוטין, סיבה בפני עצמה לצפות בו באנגלית – שם הוא מכיל רגע סיום מהגדולים של השנה בקולנוע. אגב, הישארו אל תוך הקרדיטים – זה סרט גיבורי-על, למרות הכל, והוא לא יוותר על סצנה נוספת במהלכם.