"גנוב על העולם", סקירה

כשסיפרתי לאחד האבות בעבודה שצפיתי ב"גנוב על העולם" (Despicable Me 3) העיניים שלו נדלקו. קיץ עכשיו, וכיף וטוב להעביר קצת פחות משעה וחצי ממוזגת עם הילדים בקולנוע, במיוחד אם מדובר בקומדיית המשך למותג שהם כבר אוהבים כמו סרטי "גנוב על" ו"המיניונים". הסרט בבימוי קייל בלדה, פייר קופין ואריק גילון לפי תסריט של סינקו פול וקן דאוריו – פחות או יותר אותו צוות שעבד על הסרטים הקודמים – מציג את הפרק הבא בעלילות המשפחה של גרו (סטיב קארל), הנבל שהפך לסוכן נגד נבלים אחרים, הסוכנת המהוללת ואשתו לוסי (קריסטין וויג), הילדות המאומצות שלהם והמיניונים, עם הבטחה להתפתחות משפחתית ועלילתית מעניינת.

מה שקורה שם, בגדול, הוא שהפעם גרו מגלה שיש לו אח נוסף (גם הוא בגילום קולו של סטיב קארל, שמנהל דיאלוגים וסצנות שלמות עם עצמו), דרו. על פניו מדובר באח המוצלח יותר של המשפחה, והעובדה שאימו (בהופעת אורח זריזה של ג'ולי אנדרוז) אומרת את זה באופן די מפורש לא עוזרת. יש לו בלורית, ועוד אחת בלונדינית, הוא עשיר וגר באחוזה ענקית על אי בו הוא מגדל המון חזירים שדרושים לכלכלה הכפרית המקומית. הוא מזמין את גרו וכל המשפחה אליו להתארח בדיוק כשגרו נמצא בנקודת שפל בקריירה שקשורה לנבל של הסרט, בלת'זר בראט (בקולו של טריי פארקר, מהיוצרים של "סאות' פארק").
בראט היה ילד פרחחי (כמובן) וגיבור סדרה לילדים באייטיז, שאיבד את כל תהילתו ושפיותו כשהסדרה איבדה מהפופולריות שלה בזמן שבראט החל לצמח שיער פנים, פצעונים וכל השאר. עכשיו הוא מעין בדיחת אייטיז מתגלגלת, עם אימונית סגולה, שפם מפואר ותספורת מולט מביכה, שזומם לגנוב מלא דברים וגם לנקום בכל מי ששכחו אותו. את כל זה הוא עושה על ידי שחזור סצנות מסדרת העבר שלו, שבה הוא היה מחריב ערים – כמו מעין גודזילה בדמות ילד בן עשר.

עם פסקול שמתחלק בין פארל וויליאמס להמנוני פופ מסונתזים, חומרי הגלם לסרט קיץ קליל כולם כאן: מתיחות ויריבות בין אחים שצריכה להיפתר על מנת ששניהם יהיו מרוצים באמת, אמא מאמצת טרייה שרוצה להתקבל על ידי הבנות כקרובת משפחה אמיתית, ערכים של חברות ומשפחתיות, ומרדף אחרי נבל שאמור להיות מלא בגגים מצחיקים ונוסטלגיים. תוסיפו לזה את המיניונים שלא משנה מה הם ממלמלים, מישהו בקהל כבר יישפך מצחוק, וההצלחה אמורה להיות בכיס הקטן של "גנוב על העולם".
זה אמור היה להיות כל כך פשוט, אז למה אני לא מצליחה להתנער מהתחושה שצפיתי בסרט שעיקר מטרתו קצירת רווחים על עוד צעצועי מיניונים, עם כמה שפחות השקעה בפיתוח תסריט? יש בו קריצה לסדרות אייטיז שהמהות שלהן הייתה מכירת דמויות מהסדרה, כולל פרסומות לצעצועים בני דמותו של בלתזר בראט בתוך הסרט, וצי של בובות מרושעות בדמותו, אבל אני לא בטוחה שהקריצה הזו מכוונת לצופים, או לארנקים שלהם.

ברור שאין טעם להתיפייף בנושא הזה יותר מדי. סרטים צריכים להרוויח כדי שהתעשייה הזו תמשיך להתקיים, וחלק גדול מהרווחים יכול להגיע ממוצרים נלווים. אני מבינה, אני בסדר עם זה ואני לוקחת חלק במשחק המסחרי הזה בעצמי – כל עוד התחושה היא שגם הסרט עצמו טוב, ולא רק דמויות הפופ שנמכרות עוד לפני שהוא יוצא לאקרנים. אין מה לצפות מסרט כמו "גנוב על העולם" שיהיה מופת נרטיבי, אבל אפשר ומותר לצפות ממנו שיהיה מבדר באמת גם עבור ההורים ושיעביר מגוון מסרים יותר ערכי, סליחה על ההתחסדות, לילדים. במקרה הזה העלילה פשוטה מדי – כל התחלה של התפתחות ורעיון נפתרים מהר מאוד, והנבל יותר נלעג מאשר מצחיק.
כמו "החיים הסודיים של חיות המחמד", שמעורבים בו חלק מאותם היוצרים, לפעמים עצם העובדה שהאנימציה עצמה מושקעת ונראית טוב מספיקה כדי שהסרט יקבל הדים חיוביים, וחבל. יש מקום להעריך את הטכניקה, אבל יש נטייה, לדעתי, להיות סלחניים יותר כשזה נוגע לסרטי ילדים מונפשים, ואין לכך סיבה באמת, בטח לא אחרי שראינו שאפשר להפיק יצירות כמו "קובו: אגדה של סמוראי" ו"זוטרופוליס".

באמת שלא באתי להרוס לאף ילד את גיבורי התרבות שלו, וכשדיברנו על הסרט בעבודה הבנתי שגם אם הייתי רוצה, כנראה שהמכונה המשומנת של המותג חזקה הרבה יותר ממני:

– הבן שלי ממש אוהב את המיניונים. איך הסרט?
– תראה…
– מה, לא טוב?
– זה תלוי. אהבת את הסרט של המיניונים?
– הוא היה בסדר.
– אז הסרט הזה קצת פחות בסדר, וגם קצת יותר בעייתי מבחינת מסרים לילדים לדעתי.
– בעייתי? באמת?
– אני לא יודעת, הבדיחות לא ממש הצחיקו אותי, הסיפור בין שני האחים והמתח בגלל ההבדלים ביניהם נפתר ממש מהר והפך זניח, היו כמה קטעים שמתנשאים על תרבויות אחרות, לועגים לשמנים, מציגים את האמא המאמצת כמו קלישאה של אישה.
– לועגים לשמנים?!
– יש שם איזה ילד קטן וקצת פתטי ושמן, ולוסי דוחפת את הבת הבכורה להיות נחמדה אליו בהתאם לכללי המקום של הכפר שדרו גר בו. רק שבטעות יוצא שהוא מפרש את הנימוס שלה כחלק ממשחק חיזור שעושים שם. כשהוא בא לבקר אותה ומתברר שהן לא הבינו באמת את חוקי המקום יוצא שהן גם מנפנפות אותו, גם צועקות על אמא שלו כי היא כפרייה בורה ושעירה ומגרשות אותם מהאחוזה של האח העשיר. כל זה כדי שלוסי תרגיש שהיא אמא מוצלחת סוף סוף.
– אבל גם גרו רוצה להיות אבא טוב.
– כן… אבל לא אכפת לו שהבנות יקראו לו "אבא", הוא פשוט מנהל איתן מערכת יחסים טובה וזהו. לוסי ממש מתעסקת בזה כל הסרט, היא רוצה שהן יקראו לה אמא. זה כל מה שהיא כל הסרט, אישה שתנצח רק אם היא תוכר כ"אמא", וזה סבבה לשבור דברים ולזלזל באנשים אחרים כדי להגיע לשם. לא התלהבתי. וגם הנבל ביאס אותי.
– מה, הוא נראה מצחיק בטירוף בתור קריקטורת אייטיז בטריילר!
– אולי אני אוהבת את האייטיז יותר מדי, ואולי סתם כתבו אותו כמו שטיק אחד שחוזר על עצמו עם שפם וקיטר (keyboard guitar). קצת ריחמתי עליו וזזתי באי נוחות בכיסא בכל פעם שהוא עשה חיקוי של מייקל ג'קסון.
– ולא היה בסרט שום דבר טוב?
– המיניונים היו חמודים כרגיל, אבל הם עדיין פשוט מספרים לנו שזה מעולה לדעת את מקומך ולהיות עובד זוטר במקרה הטוב, וסוג של עבד שנתון לחסדיו של בוס, גם אם הוא כושל, במקרה הרע. כן היה משהו טוב אחד, סיפור צדדי על איך הבת הקטנה רוצה למצוא חד קרן, וגם כשמתברר שהוא סתם גדי עם קרן אחת כי השנייה לא צמחה לו, היא אוהבת אותו באותה מידה, כי צריך לקבל את מה שיש לנו גם אם זה לא מושלם בלה בלה בלה בלה.
– חבל. אבל הבן שלי ממש אוהב את המיניונים.
– אתה בטוח הולך לראות את הסרט הא?
– בטוח. מתי אמרת שהוא יוצא?