"לילה קשוח", סקירה

הסרט החדש "לילה קשוח" (Rough Night) הוא בסך הכל קומדיה פרועה המסווגת כ-R (כלומר, מוגבלת לגילאי 17 ומעלה בארה"ב), מהסוג שיוצא כל קיץ כדי לתת מנוחה למוח וקונטרה לסרטי האקשן. זה באמת לא משהו יוצא דופן בלוח ההפצה השנתי או איזושהי סטיית תקן בעולם הקולנוע המסחרי. עם זאת, הקונטקסט הכללי של יציאת הסרט הופך אותו לאירוע גדול הרבה יותר, כזה שמעניק לו משמעות רחבה.
"לילה קשוח" יוצא שבועיים לאחר ש"וונדר וומן" שבר את ציפיות חזאי ההכנסות ועשה מספרים משוגעים בקופות, ואפילו חובק, אם כי באופן מעט מוגזם בעיני, על ידי הביקורת. גם "וונדר וומן" הוא בסך הכל, על פניו, עוד סרט גיבורי על מפס יצור, אבל הסיפור הגדול ביותר מאחוריו, הוא שבכס הבימוי שלו ישבה אישה (פטי ג'נקינס, שזהו סרטה הראשון מאז "מונטסר" לפני 14 שנה) ובמרכזו גיבורה ולא גיבור. זה הפך את "וונדר וומן" למשהו הרבה יותר גדול מסתם עוד סרט פופקורן, אלא להוכחה נוספת (כמה עוד צריך, למען השם?) שנשים יכולות לביים גם סרטי אקשן, ולא רק דרמות אינדי וסרטי young adult בתקציב מהוסס. זה אמנם קרה בעבר, למשל עם מימי לדר או קת'רין ביגאלו, אבל מעט מדי ובמרווחים גדולים מדי.
המשמעות המגדרית של "וונדר וומן" זהה בצורה זו אחרת ל"לילה קשוח", אותו ביימה לוצ'יה אניילו (הסדרה "ברוד סיטי") בטבילת האש הראשונה שלה בקולנוע. זה נכון שמצב הבמאיות בעולם הקומדיה טוב מזה שבגזרת האקשן, וזה נכון שנשים גם ביימו קומדיות בסיווג R בעבר – גם אם מעט מאוד. מהשנים האחרונות אפשר להיזכר בעיקר ב"הרווקה", "זה מסובך" וגם "חברים בכל מחיר" ו"פרטים אינטימיים", שניהם מתום האלף הקודם – אבל עכשיו זו הפעם הראשונה אולי אי פעם שאישה כותבת ומביימת קומדיית R אולפנית שעוסקת באופן בלעדי סביב נשים, וכל הגברים בה שחקני משנה.
אלו הופכים את הסרט הזה לאירוע, למשהו שסוחב על עצמו מטען גדול יותר ממה שקומדיה בידורית אמורה לקחת על עצמה, אבל ביקום של התרבות הפופולרית לדברים האלה יש משמעות, ולנו נותר לחכות ולראות האם "לילה קשוח" יהיה להצלחה והאם יהיו לו השלכות על ההזדמנויות שבמאיות יקבלו בעתיד.
על זה, ועוד כמה דברים, ניהלתי עם לוצ'יה אניילו שיחה שהתפרסמה בכלכליסט בתחילת השבוע, אז אתם מוזמנים לקרוא אותה. לכן בטקסט שלפניכם אני מרשה לעצמי להניח לעניין הזה ולדבר על הסרט עצמו ועל מה שהוא רוצה להיות – סרט שנועד להצחיק אותנו.

את "לילה קשוח" כתבה אניילו יחד עם בן זוגה פול דאונס, שגם משחק. התבנית של הסיפור בסיסית ומוכרת: כמה חברות טובות נפגשות לאחר זמן מה של ניתוק לכמה ימים של חגיגות, אך משהו משתבש ומוציא את הכל משליטה.
באופן יותר נקודתי – "לילה קשוח" מספר על ארבע חברות טובות מהקולג', שהחיים פיצלו אותן, אשר מתכנסות לרגל מסיבת הרווקות של ג'ס (סקרלט ג'והנסון), הנמצאת בעיצומו של מרוץ למשרה בסנאט. היא נאספת על ידי אליס (ג'יליאן בל, שהתגלתה ב"רחוב ג'אמפ 22"), השומרת בקנאות על תואר "החברה הכי טובה שלה" למרות שהקשר ביניהן התרופף מאוד, והן חוברות לפרנקי (אילנה גלייזר, מיוצרות "ברוד סיטי") שהיא אקטביסטית לסבית פרועה, ובלייר שעומדת בפני משפט משמורת על בנה הקטן (זואי קרביץ, שצריך לשים אליה לב. היא באמת שחקנית מפתיעה) שבין שתיהן היה רומן בימי הקולג'. יחד החברות נוסעות לבית גדול על החוף של פלורידה, שם מצטרפת אליהן חברה חדשה של ג'ס, פיפה האוסטרלית (קייט מקינון, אחת מאנשי השנה של סריטה), לסופ"ש בילויים והתפרעויות. אחרי שהן חגגו בכמה מועדונים, הן ממשיכות את הערב בבית, ומחכות לחשפן שיגיע כדי להצית מחדש את הלילה. הוא אכן מופיע באיזשהו שלב, ובעננת ההיי שלהן הן לא שמות לב שהוא מתנהג מעט מוזר. האמת היא שלא יהיו להן הרבה הזדמנויות לשים לב לכך, כי לפני שהן מבינות מה קורה, תאונה די טראגית מתרחשת, מסיתה את ערב הבילויים מהמסלול המתוכנן שלו והופכות את הלילה לשרשרת של אירועים משוגעים לגמרי.

יכול להיות שהעלילה הזו מזכירה לכם אי אילו סרטים, ובצדק. מ"סוף שבוע אצל ברני", דרך "מסיבת רווקות", "עד החתונה זה יעבור" (סרט הביכורים של פיטר ברג, עם כריסטיאן סלייטר וקמרון דיאז), וגם "בדרך לחתונה עוצרים בווגאס", "הרווקה" שהוזכר מקודם ועוד ועוד. בריאיון שלנו אמרה לי אניילו שדווקא לא הסרטים האלו הם ההשראה שלה (אם כי היא הכירה בחשיבותם) אלא שהניצוץ לרעיון לתסריט הגיע מההבנה שלה ושל דאונס כמה הם התרחקו מהחברים שלהם מאז שהקריירה שלהם זינקה, והם רצו לעשות גרסה פרועה של "החברים של אלכס". ואם לצטט את המשפט המעולה שאמרה לי, "הכנסנו פנימה גופה של חשפן כי זה היה הרבה יותר מעניין מסתם נשים מדברות".
אז בהנחה שהמסגרת העלילתית די מוכרת, והיגיון סביר ממש לא חלק מהמשוואה הזו, סרט כמו "לילה קשוח" נשען בעיקר על שני דברים – הבדיחות וההופעות. ובהקשר הזה מדובר בניצחון מוחץ. "לילה קשוח" הוא הסרט הכי מצחיק שראיתי עד כה השנה, ועם איך שמפת ההפצה של המשך הקיץ נראית, היא גם תישאר במקום די גבוה עד ש-2017 תסתיים. בפוסט ה"מתכוננים לקיץ" המסורתי כתבתי שזהו הסרט שאני הכי חושש ממנו, ואני כל כך שמח לבשר שכל פחדי התבדו. זה היה פשוט כיף אדיר לראות אותו.

לסרט יש היפוך מגדרי מאוד מעניין לא רק בתחום החשפן/חשפנית אלא גם מול מסיבת הרווקים המקבילה וההתנהלות של הדמויות הנשיות בכל מה שקשור למיניות. לעיתים זה נראה כמו "התנהלות גברית סטריאוטיפית" שפשוט מונחת על נשים, ולמרות שזה יכול להרגיש שטחי ואפילו שמרני, זה עדיין מספק לסרט נקודת מבט קצת אחרת, וככזו גם מרעננת ומיוחדת. על הבדיחות, הפיזיות והמילוליות, בסרט לא אפרט כאן כי ממש אין סיבה להרוס אותן למי שלא ראה. וכן, חלק מהן עובדות מעולה, חלק מהן באופן חלקי, ואחוז נמוך לא לגמרי קולע, אבל מכיוון שהסרט כל כך עמוס, וכמעט כל רגע בו הוא בעצם גאג, המצב הוא גם אם משהו מסוים לא תופס, במהרה יגיע אחד אחר. מה שאולי הכי מרשים בתסריט, הוא שבזמן שהערב של הבנות יוצא משליטה במהירות מסחררת, ולמרות שהן באמת עושות כל החלטה שגויה שאפשר, עדיין יש משהו אמין ונכון בעולם הזה, ועל אף הכל הדמויות הראשיות מעוררות הזדהות וחיבה, ולא מרגישות קריקטוריסטיות או שטוחות.

זה כמובן קשור גם להופעות. סקרלט ג'והנסון, בגדול, קיבלה את התפקיד שעל פניו הוא הכפוי טובה של החבורה, מכיוון שהיא ה"סטרייט מן", היא השפויה שמדגישה את הטירוף של חברותיה. ועם זאת, ג'והנסון מצליחה לנצל כל רגע קומי שלה ומזכירה שיש לה תזמון מעולה, כפי שכבר נוכחנו בעבר ב"דון ג'ון" או "יחי הקיסר!". ההומור של הדמות שלה הוא היותר סביר ונורמלי מאשר כל השאר, אבל היא ממש לא נבלעת ברקע או סובלת מאיזושהי נחיתות.
התפקיד הראשי השני של הסרט הוא אליס, אותה מגלמת, כאמור, ג'יליאן בל. גם היא קומיקאית נפלאה, והיא ראויה לשבחים רבים על התפקיד שלה פה, אבל היא היחידה שפחות הצליחה למצוא את האיזון בין הטירוף לבין הדרמה הכואבת שניצבת במרכז דמותה. אין ספק שהיא זו שקיבלה את הדמות הקשה ביותר, בעיקר בגלל שכל כך הרבה תלוי עליה גם בתחום הקומי וגם הדרמטי. זו משימה קשה, ובל עומדת בה בהצלחה, אם כי לא מוחלטת, בעיני.

אילנה גלייזר וזואי קרביץ מצוינות אף הן, ונהנות מעלילת משנה הקשורה למתח המיני והרומנטי ביניהן, ומכיוון שהן נהנות מכל רגע, גם אנחנו. הכימיה שלהן פשוט מעולה וגם הופכת את הסרט לאחד המוצלחים בתחום הלהט"בי של הזמן האחרון.
עם זאת, לא מפתיע שזו קייט מקינון שגונבת את ההצגה ומשתלטת על הסרט. היא ה"קלף הפרוע" של הצוות, דמות מטורללת לחלוטין שקשה להאמין שקיימת במציאות (בניגוד לשאר הבנות), אבל הגברת הזו כל כך טובה במה שהיא עושה שהיא שידרוג עצום, ולא משהו שאפשר לקחת כמובן מאליו. מקינון, שלאחרונה הופיעה ב"מכסחות השדים" (שם לדעתי לא השתמשו בה כראוי) וזכתה בפרס האמי על שלל הדמויות שהיא מגלמת בתכנית "סאטרדיי נייט לייב", אותה היא לקחה כבת ערובה כבר לפני כמה שנים ומשאירה מאז אבק לשאר חבריה לצוות, היא סיבה מספיק טובה לראות את "לילה קשוח".
עוד בקאסט נמצאים דמי מור שממש כיף לראות אותה משוחררת ופרועה, טיי בורל ("משפחה מודרנית"), דין ווינטרס, וכאמור פול דאונס שמקבל עלילת משנה מקבילה שעומדת נפלא גם בפני עצמה.

סביר להניח שההומור של "לילה קשוח" לא יתאים לכל הצופים, וכאמור הוא סוחב על עצמו מטען הרבה יותר גדול ממה הוא צריך או מגיע לו, אבל בשביל מה שהוא בא לעשות, הוא באמת סרט מצטיין. בתקופה הכל כך חיוורת ולא מעניינת שאנחנו נמצאים בה בהקשר להיצע הקולנועי, הוא בולט לטובה במיוחד.