• רשימת המועמדים המלאה לפרסי אופיר 2017 הגיעו
  • סרטים חדשים:
  • הטרילוגיה האמריקאית של ג׳ורג׳ סטיבנס - ״שיין״
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 37
  • לוגאן לאקי
  • ״טירת הזכוכית״, סקירה
  • מחשבות ותובנות על המועמדים לפרסי אופיר 2017
  • סרטים חדשים: ״לוגאן לאקי״ של סודרברג
  • רטרוספקטיבה למקס אופולס בסינמטקים

״קונג: אי הגולגולת״, סקירה

18 במרץ 2017 מאת עופר ליברגל

רגע אחד באמצע הסרט ״קונג: אי הגולגולת״ (Kong: Skull Island) הצליח להגדיר עבורי היטב את אופיו של הסרט כולו. אישה רואה ממותה נאנקת מכאב אחרי שמסוק קרב התרסק עליה והיא אינה מצליחה להשתחרר. האישה מנסה להרים את המסוק בכוחות עצמה. היא נכשלת מכיוון שאישה לא יכולה להרים מסוק, או אפילו קרוב לכך. אבל באמצע הסצנה המגוחכת הזו, המסוק מורם לפתע ונחשף, לא בפעם הראשונה בסרט, המראה המרשים של קינג קונג (או רק קונג עם מוותרים על התואר הרשמי). אותו קוף ענק הוא לכאורה מפחיד אבל בפועל תמיד הדמות הכי נוגעת ללב ומנסה לעזור לאחר בכל הסרטים בכיכובו. המראה של קונג בסרט הזה מרשים מאוד – זוהי גרסה אפילו יותר גדולה של הקוף הענק ממה שחזינו בו בשלוש הפעמים הקודמות בהם הוצג סיפורו הקולנועי. בסצנה הזאת הסרט הוא בו זמנית אידיוטי ומרהיב, נטול כל היגיון פנימי אבל עדיין מהנה.

עוד היבט של הסצנה הזו הוא שהשחקנית שמגלמת את האישה היא ברי לארסון, כלת פרס אוסקר שמתייחסת גם לתפקידה בסרט זה בשיא הרצינות. היא מנסה להפגין מנעד רגשי רחב ואמין, לייצר כימיה עם יתר השחקנים בסרט (בעיקר עם טום הידלסטון, ספק האינטרס הרומנטי של דמותה) ולהבין את המקום שממנה פועלת הדמות שלה, צלמת עיתונאות שמאלנית שמנסה להפוך את העולם למקום יותר טוב בעזרת העבודה שלה. המשחק המשובח שלה לא ממש עוזר לסרט, שכן הוא מרגיש לא במקום. הסרט הזה נוצר על מנת שנוכל לראות קוף ענק בעימות עם כלי טיס שתוקפים אותו, בלי סיבה הגיונית יותר מדי בסרט זה, ומאוחר יותר עם מה שנראה כמו דינוזאור ענק. או במילים אחרות: הכוכב בסרט הזה אינו המשחק, אלא האפקטים. אלו משובחים.

הגרסה הזו של קונג נוצרה בעיקר על מנת להכין את הקרקע לסרט בו הקוף הענק יתמודד בקרוב עם המפלצת המיתולוגית גודזילה. לזכות יוצרי הסרט, בראשות הבמאי ג'ורדן ווט-רוברטס, ייאמר שהם כנראה מודעים לכך שלא מדובר במשהו שאמור להיות רציני מדי. וזאת למרות שגייסו לסרט כמות גדולה של כוכבים לפני ואחרי המצלמה. בניגוד לפיטר ג'קסון, שהפך את הסיפור הביזארי של קונג לסרט אפי אשר ממצה כל כיוון שהסיפור הלא הגיוני הזה יכול ללכת אליו, בסרט הנוכחי הכוונה הייתה להפוך את המופרך למופרך-עוד-יותר, ואת הלא-אמין לחגיגה של חוסר סבירות וגיחוך. אמנם שעתיים הן יותר מדי עבור סרט מסוג זה, אבל בהשוואה לגרסה של ג'קסון מדובר בהקלה מבורכת. אולם, הוויתור הטוטאלי על הנימה הרצינית תורם גם לכך שבניגוד לגרסה של ג'קסון, הסרט הזה לא מייצר דימויים חדשים שייחרטו בזיכרון. האפקטים מרהיבים, אבל לא פורצי דרך.

בנוסף, ולמרות הנימה הקלילה, הסרטים אשר מספרים את סיפורו של קונג תמיד ניסו גם להגיד משהו על טבע האדם. הסרט המקורי משנת 1933 ביום בידי מריאן קופר וארנסט שדסאק, בשיאו של המשבר הכלכלי. הוא הציג מפיק שרוצה לעשות סרט פאר דווקא בתקופה זו ויוצא לאי מרוחק בו שמע כי קיימים יוצרי ענק. מה שהוא רואה שם עולה על כל מה שדמיין – שחקנית כושלת בסרטו לוכדת את עיניו של קוף הענק קונג והוא מתאהב בה. אנשי ההפקה מנצלים את המצב, לוכדים את קונג ומביאים אותו לניו יורק על מנת להציג אותו כמופע ראווה. כאשר הוא חש איום לחיי אהובתו הוא בורח ומנסה להגן עליה. הצבא האמריקאי יוצא לחסלו – והקהל מריע לחיה ולא לצבא, בסרט שסימן בזמן אמת את איבוד האמון של הציבור בממסד. אמנם עשיתי ספוילר לסרט ההוא, אבל מדובר בסרט שהדימוי המסיים שלו והמשפט "זו הייתה היפה שהרגה את החיה" הפך כבר לקלאסיקה, כך שאני סבור שאין בכך נזק רב. בסרט הנוכחי אין הגעה למנהטן, ולמעשה הוא מהווה אולי סוג של גרסה אלטרנטיבית לחלק הראשון של היצירה המקורית.

בניגוד לשני הניסיונות הקודמים להתחיל מחדש את סיפורו הקולנועי של קונג, יוצרי הסרט הנוכחי בחרו שלא להרחיב את סיפור האהבה בין קוף הענק לאהובתו האנושית ולמעשה ויתרו עליו כמעט לחלוטין. גם ההקבלה לעולם הבידור נזנחה ובמקום זאת, המחשבה כי דווקא הצבא האמריקאי הוא הרע בסיפור הוקצנה בסרט זה. העלילה מתרחשת בנקודה היסטורית אחרת בה הציבור האמריקאי איבד את אמון שלו בממשל – סיום מלחמת ויאטנם. יזם מדעי (ג'ון גודמן) רוצה להוציא משלחת מחקר לאי הגולגולת ומסתיר מרוב חבריה את התכלית האמתית של המשימה. בגלל כוחות שכנוע ומזל, יחידה של מסוקי קרב בהובלת מפקד שאינו מרוצה מכך שהמלחמה הסתיימה (סמואל אל. ג'קסון, שממחזר את עצמו יותר מדי) נבחרת ללוות את המשימה. לצוות מצטרפים גם מספר מדענים, מורה דרך שלא מכיר את הדרך (הידלסטון) וצלמת ששונאת את הצבא (לארסון). עם ההגעה לאי הגולגולת, הצבא פועל בתוקפנות לא הגיונית כלפי האי עצמו וכלפי החיות אשר נגלות בו, דבר אשר גורם להפרדת כוחות. החייל שנותר מבודד מן הכוח העיקרי מגולם בידי טובי קבל, שבמקרה גם מספק את לכידת התנועה לקונג (הוא לא מוצלח כמו אנדי סירקס, אבל אף אחד לא באמת ציפה).

על האי עצמו, חלק מן הדמויות נתקלות באמריקאי שיודע טוב מאוד איך לשרוד שם, מכיוון שהוא היה בו מאז מלחמת העולם השנייה. מגלם אותו ג'ון סי. ריילי שהמשחק הקומי שלו תואם בדיוק את הטון של הסרט. השם של הדמות הוז הוא האנק מארלו, שם משפחה שאינו יוכל להיות מקרי ובמקרה של סרט זה הכוונה היא לאזכר את ספריו של ג'וזף קונרד על מסעות בעולם, ובעיקר את ״לב המאפליה״ הנובלה שהיוותה את המקור לסרט ״אפוקליפסה עכשיו״. כן, הסרט על יצורי ענק שחיים באי שמוקף בסופת ברקים תמידית מתכתב עם אחד מן הסרטים הכי קודרים אי פעם על טבעה של המלחמה ביותר מדרך אחת.

למעשה, ״קונג: אי הגולגולת״ הוא סרט אשר מכיל התייחסות כמעט לכל סרט קאנוני על מלחמת ויאטנם, במטרה להראות עד כמה דרך החשיבה הצבאית בעת מלחמה מרעילה את המוח גם בסיטואציות אחרות, וגורמת לאדם להיות אכזרי כלפי הטבע. זהו מסר מעמיק ודומה כי הסרט מאמין בו, אבל הוא דואג לשמור אותו בעיקר ברקע. כי הרי לא מדובר בסרט שאמור לגרום לקהל לחשוב יותר מדי, אלא יותר להנות ממופע הראווה הקולנועי ואולי גם לצחוק מדי פעם. הוא עושה את העבודה בצורה לא רעה, אבל גם בלתי זכירה או יוצאת דופן. והיותו של הסרט הזה בלתי זכיר יכולה להיות קצץ בעייתית מכיוון שכפי שכבר אמרתי, המטרה העיקרית שלו היא להכין את הקרקע לסרט הבא.

השאר תגובה