סרטים חדשים: ״מיס סלואן״, ״למה דווקא הוא?״, ״לאן נפלוש עכשיו?״, ״לשיר״, ״מתח גבוה״, ״תפוס ת׳דרקון״

שישה סרטים חדשים מצטרפים אל לוח ההקרנות בבתי הקולנוע, ומתחלקים די שווה בשווה בין דרמות רציניות לקומדיות מטופשות, סרטים מונפשים לעומת מצולמים, ואפילו סרטים שבאמת ראויים לתואר המפוקפק ממילא ״חדשים״ וכאלה שקצת פחות. כיוון שהייתי חרוץ מדי בשבועות הקודמים של דצמבר, נדמה לי שכיסיתי את כל אירועי החודש הזה ולכן הפעם לא תהיה פינת הפלוס. במקום זאת, אזכיר שהתחלנו הלכה למעשה עם סיכומי השנה של הבלוג השבוע, ואחרי סקירות הסופש יגיע שבוע שכל כולו חנוכה וסיכומים מראשון ועד שבת. בינתיים, אם פספסתם או החמצתן, תנו מבט בסיכום האימה המסורתי של אור, באסופת הסרטים הגרועים של 2016 על פי סריטה, ובסיכום האישי של לירון, לראשונה אצלנו, ובו תקפה את מושג הבאזז מכל כיוון אפשרי ויצרה רשימה מסכמת משלה בהתבסס על ציפיות מול תוצאות.

״מיס סלואן״ (Miss Sloane), כנראה הראוי ביותר לצפייה מבין ההיצע השבועי, הוא אחת מהפתעות התקופה. מדובר בתסריט ביכורים של אחד ג׳ונתן פררה (חפשו את הראיון שערך עימו אור בכלכליסט), שביים ג׳ון מאדן (אציין כאן את הרימייק שביים ל״החוב״, ולא נגיד את ״שייקספיר מאוהב״ או ״מלון מריגולד האקזוטי״). ג׳סיקה צ׳סטיין, כפרה עליה, מגלמת לוביסטית פוליטית הפועלת בוושינגטון הבירה, ונודעת בקרב עמיתיה ואויביה כטובה והקשוחה בתחום. כשהיא מחליטה לנטוש את הפירמה שלה בגלל קמפיין לעידוד נשיאת נשק בארה״ב (המעודדת את אזרחיה לעשות זאת גם כך), זו רק הפתעה ראשונה מני רבות – סלואן עוברת לעבוד בשביל המתחרים ומתנגחת בפוליטיקאים שהציעו לה את הקמפיין בכל העוצמה. תשכחו מפוליטיקה יבשושית וחשבו על סרטי ריגול קרירי מזג כרפרנס מתאים, ולמרות שצ׳סטיין לבדה היא סיבה בפני עצמה לראות סרט, זרקו פנימה גם את מארק סטרונג, אליסון פיל, מייקל סטולברג, גוּגוּ אמבתה-רוֹ, ג׳ון ליתגו, סם ווטרסטון ועוד. ביקורת שלי בעכבר, וסקירה גם בסריטה.

״למה דווקא הוא?״ (Why Him?), קומדיית חג מולד נוספת למקרה שחסרה לכם או לכן אחת, מתהדרת גם בז׳אנר נוסף – פגוש את ההורים. או במקרה של משפחת פלמינג, פגוש את החבר המולטי-מיליונר והילדותי עד אימה שהבת הסתירה מהוריה ואחיה, לסוף שבוע חגיגי ומלא הפתעות נוראיות בביתו של היזם הצעיר והפרוע. בריאן קרנסטון ומייגן מולאלי הם ההורים הקצת מרובעים ממישיגן, זואי דויטש (״האקדמיה לערפדים״) היא האוצר היקר שלהם, וג׳יימס פרנקו מגלם את בן זוגה האקסצנטרי. עוד בקאסט: גריפין גלאק הצעיר (״חטיבת הביניים״) בתפקיד האח הקטן, קיגן-מייקל קי כיד ימינו המוזר אף יותר של פרנקו, וסלבס בתפקיד עצמם. על הבימוי חתום ג׳ון המבורג (״ואז הגיעה פולי״, ״I Love You, Man״), שגם כתב את התסריט יחד עם איאן הלפר (״The Oranges״) וג׳ונה היל (גם אני הייתי מופתע). גם על הסרט הזה כתבתי לעכבר העיר, ותיתכן עליו סקירה בבלוג.

״לאן נפלוש עכשיו?״ (Where to Invade Next) הוא לא סרטו החדש של הדוקומנטריסט והפרובוקטור מייקל מור. התואר הזה שייך ל״טראמפלנד״, אותו הוציא הבמאי השנה בסמוך לבחירות לנשיאות. למעשה, ״לאן נפלוש עכשיו?״ חגג לא מזמן יום הולדת שנה, אבל מגיע רק כעת לאקרנים בישראל. מור מתפקד בסרט כפולש אמריקאי יחיד לכל מיני מדינות באירופה ואפריקה, במטרה לבדוק האם אפשר ליישם חלק מן המנגנונים שלהם במולדתו האמריקאית (לדוגמה – אחוז גבוה של נשים בתפקידים פוליטיים בכירים באיסלנד, או מועדי חופשה נדיבים כנהוג באיטליה). בקיצור, מייקל מור נהיה חיים הכט. או שאולי התקציר לא מדייק, קראו את הביקורת של אור בכלכליסט כדי לדעת.

״מתח גבוה״ (High Strung), שהיה אמור לעלות מוקדם יותר החודש, הגיע סוף סוף אל פרקו. התקציר העברי כה שיעשע אותי, אז פשוט אדביק אותו פה במלואו: ״סרטו של הבמאי מייקל דמיאן, מפגש בין כנר היפהופ לרקדנית קלאסית ברכבת התחתית בניו יורק מוביל לשיתוף פעולה מפתיע שמקרב בין תחומי המוזיקה השונים״. את ״כנר ההיפ-הופ״ (מונח שחוזר גם בתקצירים באנגלית) מגלם ניקולאס גאליציין, ולצידו הרקדנית-שחקנית קינאן קמפה. לצערי אני לא מכיר אותם, או אף אחד בקאסט, או את היוצרים, הזוג מייקל וג׳נין דמיאן. וגם ראיתי כבר ״סטפ-אפ״.

״לשיר״ (Sing) הוא ללא ספק הסרט עם מינון הכוכבים הגבוה של השבוע, אך כולם רק תרמו את קולם לסרט האנימציה החדש של אולפני אילומיניישן (״החיים הסודיים של חיות המחמד״, ״המיניונים״ וכדומה). אם נמאס לכם או לכן מסרטי חיות מדברות, שימו לב לחידוש הבא – חיות שרות! (תמונה להמחשה בראש הפוסט). מתיו מקונוהי מגלם ווקאלית דב קואלה שיש לו הזדמנות אחרונה להציל את התיאטרון שלו, והוא בוחר משום מה בארגון תחרות כשרונות שירה. אל הבמה עולים ריס וויתרספון, סקרלט ג׳והנסון, סת׳ מקפרלן, ג׳ון סי. ריילי, טארון אג׳רטון, ג׳ניפר הדסון והרשימה עוד ארוכה. גארת׳ ג׳נינגס (״הבן של רמבו״) כתב, וחולק את קרדיט הבימוי עם האנימטור כריסטוף לורדלט, שעבד על סרטים קודמים מאת האולפן. הסרט יעלה לאקרנים בישראל בדיבוב המקורי או בעברית, בתלת-מימד או בגרסה הנכונה יותר.

״תפוס ת'דרקון״ (Der Kleine Ritter Trenk), הפקה גרמנית-אוסטרית כפי שמסגיר שמו הלועזי, יוקרן בארץ בדיבוב לעברית בלבד. הפירוש המילולי של השם המקורי הוא ״האביר הקטן טרנק״, ולמרות השם העברי אין שום קשר בינו ובין סרטי ״הדרקון הראשון שלי״, או סרטים אחרים שמצווים לתפוס משהו. טרנק מן הכותרת הוא בן איכרים בימי הביניים, החולם להיות אביר שנלחם בדרקונים ומציל עלמות במצוקה, או לכל הפחות מציל את משפחתו מציפורני השליטה של אדונם המרשע. הסרט מבוסס על ספרי קריסטן בואי והובא למסכים בידי גריט הרמנס (״הצילו כיווצתי את המורה״) ואנטוני פאוור (אנימטור ותיק עם קרדיטים שמגיעים עד ״צבי הנינג׳ה״ בגרסת הניינטיז הטלוויזיונית והאהובה).

כיוון שאני יודע שאתם ודאי שואלים את עצמכם, ואתן ודאי שואלות, כיצד בעצם נראה כנר היפ-הופ, ומשום שלא אוכל לסיים את המדור מבלי לגלות זאת בעצמי – הנה התשובה: