סרטים חדשים: ״היא״, ״ג'ק ריצ'ר: אין דרך חזרה״, ״השכנים של ג'ונס״, ״ים של עצים״

הבלוג לוקח עוד נשימה מפסטיבל חיפה, שם אור ועופר צופים במרץ בסרטים וחולקים את רשמיהם בפוסטים, ואף מראיינים קולנוענים (נתחיל לפרסם גם את השיחות הללו בקרוב). פוסט ההפוגה הזה יכלול התייחסות לארבעת הסרטים החדשים שעולים לאקרנים באופן סדיר, אבל כמובן שגם אחד מהם שייך ליבול החיפאי השנה, שלא נתנתק מהכרמל ליותר מכמה רגעים.

״היא״ (Elle), הוא הסרט הנ״ל, שהספיק כבר לא מעט בטרם עלה לאקרנים: הוא הפך לשנוי במחלוקת עוד בבכורתו בפסטיבל קאן, הרים גבה או שתיים כשהפך לנציג הצרפתי לאוסקרים, ואף זכה כבר לשני טקסטים קצרים ומתחמקים במכוון – של אור בפוסט ההמלצות טרום הפסטיבל, ושלי בעת שצפיתי בו בפסטיבל ניו יורק. ההתחמקות הזו מדיון שיצריך חדירה אל הקרביים של הסרט המורכב והלא-חד-משמעי הזה נבעה מן העובדה שידענו כי הוא ידרוש טקסט שכנראה יכלול ספויילרים, מהם אמנע גם עכשיו. אספר רק שפול ורהובן הוותיק (״רובוקופ״, ״זיכרון גורלי״) חוזר לעשייה אחרי הפסקה ארוכה, כדי לביים את איזבל הופר במותחן מתעתע המתחיל כשגבר זר פורץ לביתה ומחלל את גופה, ממשיך בניסיון שלה למצוא את הפושע מבלי באמת להתאושש מן הטראומה, ואז הולך משם לכיוונים מאוד לא צפויים או אפילו צפיים. אולי עוד נשוב ונדון בכך מא׳ ועד ת׳.

״ג'ק ריצ'ר: אין דרך חזרה״ (Jack Reacher: Never Go Back) משיב את טום קרוז לתפקיד הסוכן המיוחד שכיכב בספרי לי צ׳יילד, ארבע שנים מאז הסרט הקודם והראשון בסדרה. הפעם ריצ׳ר הפורש, שהספיק להתיידד עם המחליפה שלו (קובי סמולדרס), נאלץ לשוב לעזרתה לאחר שהיא נחשדת בריגול. הוא מאמין כי היא הופללה ויוצא לגלות את האמת, במטרה לחשוף קנוניית ריגול פנים-אמריקאית. אדוארד זוויק, שעבד עם קרוז ב״הסמוראי האחרון״, התיישב הפעם בכס הבמאי, ואף כתב את התסריט במשותף עם שותפו הקבוע מרשל הרשקוביץ, ועם ריצ׳רד וונק שבדרך כלל כותב את הסרטים של אנטואן פוקווה (כולל ״שבעת המופלאים״ שמוקרן עדיין על המסכים).

״השכנים של ג'ונס״ (Keeping Up with the Joneses), הזוכה בתואר השם העברי המטעה של השבוע, אינו מכיל אף דמות בשם ג׳ונס. זהו שם המשפחה של השכנים החדשים (ג׳ון האם וגל גדות) בשכונה הפרברית השלווה והמשמימה, בה גרים בני הזוג גפני (זאק גאליפינקיס ואיילה פישר). הג׳ונסים המושלמים הופכים למרכז הרכילות והשמועות של השכונה, ומחפשים את קרבתם של הגפנים, המפולגים ביניהם בשאלה האם מדובר במרגלים בינלאומיים, או באנשים חביבים שבאמת מנסים להתיידד עימם. זה קצת יותר מצחיק ממה שזה נשמע, במיוחד כשתשובה לשאלה הזו מגיעה. את קומדיית האקשן כתב מייקל לסייר (״השוד המתוחכם״) וביים גרג מוטולה (״סופרבאד״). כתבתי על הסרט לעכבר העיר.

״ים של עצים״ (Sea of Trees) היה אמור להיחגג בתור הסרט החדש של גאס ואן סנט, עם מתיו מקונוהי, נעמי ווטס וקן וואטנבה בתפקידים הראשיים. אלא שמאז שזכה למפלים של בוז ולעג בפסטיבל קאן הקודם, נעלם הסרט במחשכים וצץ רק כעת, כשנה וחצי לאחר מכן. כריס ספורלינג (״קבור״, ״רחמים״) כתב את התסריט, המביא את סיפורו של אמריקאי אובדני המגיע ליערות הסמוכים להר פוג׳י אשר ביפן, במטרה לשים קץ לחייו. אלא שבדרך הוא פוגש בזר מקומי, והשניים מתיידדים מספיק כדי לנסות ולחפש מוצא מן הסבך ולהישאר בחיים.

פלוס – נשים בתמונה והצד האפל של פיקסאר

קול קוראת – עמותת נשים בתמונה ומספר גופים חברו יחד לטובת מענקי פיתוח תסריט לסרט עלילתי באורך מלא המיועד ליוצרות (בלבד). במהלך השנה הקלנדרית הבאה יוענקו כמעט 300 אלף ש״ח לקולנועניות ישראליות המבקשות להביא לקו הגמר תסריטים, כפי שנעשה בעבר (״ההר״ של יעל קיים הוא דוגמה שקופצת לראש לפרוייקט שהוגשם גם בזכות מענק זה). יש לכן עד ה-27.10 להגיש, בעזרת הלינק המצורף, בו גם נמצאים עוד פרטים. קדימה לעבודה, הפריחה של הקולנוע הישראלי בשנים האחרונות היא גם לבלוב מבורך של קולות נשיים חדשים, וזו דרך להמשכיות.

זמן שאול – הוא סרט קצר שצץ ברשת במספר מקומות השבוע, אז לא יכולתי להתעלם ממנו. מה גם שהוא מרהיב, מסופר נהדר, ובעיקר מפתיע בהתחשב בכך שחתומים עליו אנימטורים מאולפני ״פיקסאר״, שמוכיחים כאן לאן הם מתעלים את המחשבות האפלות שלהם בזמן העבודה על עוד סרט צבעוני וברוב המקרים גם די אופטימי. למרות שפיקסאר הוכיחו בעיניי מורכבות רגשית לאורך השנים, כולל רגעי אימה טהורים ב״צעצוע של סיפור 3״ למשל, שש וחצי הדקות שכאן למטה הן כנראה השחורות ביותר שהיו מקושרות עם האולפן, גם אם לא מדובר בסרט רשמי שלהם. צפו:

https://vimeo.com/187257744