״עמק״, סקירה
26 במרץ 2016 מאת שני קיניסו"הנוער" של תום שובל, "שש פעמים" של יונתן גורפינקל ורונה סגל, וכעת גם "עמק", סרט הביכורים של סופי ארטוס – שלושה סרטי התבגרות שעוסקים ומתקיימים בחברה שהאלימות בה כבר נראית כפיתרון הטבעי וההגיוני ביותר. חברה שבה יש תחושה שהשרירותיות הכרוכה בהפעלתו של האקט האלים כבר החלה להתטשטש כמעט עד כדי היעלמות. אל תוך השרירותיות הזו התבגרו גיבורי הסרטים הנ"ל, ובמידה רבה אצל חלקם זהו המוצא הראשוני לפתרון ואף לביטוי עצמי. יחד עם זאת, אלו אינם סרטים ניהיליסטיים ומנוכרים, אלא הומניסטיים דווקא. סרטים אשר בסצנות מסוימות שמים לעצמם למטרה לפענח את הארעיות האניגמטית שבתהליך עיצוב הזהות והתודעה בגיל ההתבגרות. בעיניי, "עמק" הוא לחלוטין סרט כזה, ועל כך בהמשך.
"עמק" הופץ סוף כל סוף בבתי הקולנוע לאחר דחייה כפולה ובאיחור של שנתיים. ב-2014 עוד ניתן היה למצוא אותו במתמודדים של פרס אופיר. הפצתו באווירה הישראלית הנוכחית רק היטיבה עימו – רצח הנערה הילי סובול, לצד אירועי האינתיפאדה השלישית כשבתוכם צץ ועולה מחדש הדיון אודות נשיאת כלי נשק, רק מטעינים את הצפייה הנוכחית בעוד משמעות עצובה. זה לא ש"עמק" המטריד היה צריך את אירועי המציאות העגומה בשביל להדגיש את מסריו, אך אלו כאמור נקודות נוספות ומשניות שממלאות את המחשבות בזמן הצפייה. כל זאת בזמן שאחד הדגשים הלא מפותחים מספיק בסרט עוסק במכאובי ההתבגרות מזווית לא מקורית במיוחד, אך דרך ההתבוננות של ארטוס מצליחה להפתיע ולרגש.
הסרט עוסק במשולש בבית ספר תיכון במגדל העמק. הסרט מתמקד בעיקרו בסיפורו של ג'וש (נווה צור) נער אשר מסווה את רגישותו בהתנהגות כוחנית ואלימה, אשר מגיע מבית מורכב. הוא גר עם אימו, אחיו הקטן ואחיו הגדול והמאיים, אבי (מאור שוויצר) אשר מתעמר ללא הפסקה בג'וש. לאחר תקרית אלימה בין ג׳וש לבין דוד (רועי ניק), תלמיד חדש וחידתי שרק נקלט בבית הספר, השניים מתיידדים במהרה. זה קורה בעיקר על רקע הסקרנות של בת כיתתם, לינוי (ג'וי ריגר), בדוד, לאחר שג'וש מבהיר לו שהיא "האישה שלו". בין הנערים להוריהם מערכת יחסים מורכבת גם כן, אך כמובן שזהו לא העיקר. השלישייה נוהגת להיפגש במעין חורשה הסמוכה לבית הספר שאליה מתנקזים כל הפחדים, התסכולים והמאווים שלהם. חורשה שעל אף גודלה צרה מלהכיל את כל אלו.
כאמור עמק הוא סרט אווירתי על אותה תחושת זמניות מאיימת ומושכת של תהליך ההתבגרות. סרט על ההבנה של הדמויות את עובדת היותן בעיצומם של תהליכי גיבוש זהות, ועל רתיעתן וחרדתן מהבנה זו, שכוללת בתוכה גם אי-הבנה אודות ההרסנות האלימה אליה היא עלולה להוביל. יחד עם זאת, נושאו העיקרי של הסרט הוא עדיין אלימות בני הנוער כבעיה חברתית וערכית, בליווי דיון בתוצאותיה של הזנחה פושעת ואלימה בדרכה אף היא של הפריפריה- וכל האסוציאציות המיידיות שעולות לשמע מושג זה. החדירה של האלימות ודרך פעולתה שורה על כל הסרט ומחלחלת לכל נושא בו – החל ממערכות היחסים של הדמויות, ועד המפגש שלהן עם סביבתן ועם העצמי. זה נכון בעיקר בכל הקשור להגדרת הגבריות בכלל ולהדגשת קודי ההתנהגות הגבריים בפרט.
יחד עם זאת, התסריט של "עמק", שנכתב בידי הבמאית סופי ארטוס, הוא מה שמונע ממנו להיות סרט מצוין, והוא מעיד יותר מכול על בוסריות היצירה. מהדידקטיות עוד ניתן להתעלם במידה מסוימת, אך העיצוב השטחי של העלילה והדמויות הוא מה שבאמת מאכזב, מה גם שהעלילה עצמה מאוד צפויה. מה שהופך את הסרט למוצלח ולכזה שמפתיע בסחף שהוא יוצר, הינו הבימוי של ארטוס, שמשכילה למהול את הריאליזם החברתי המעיק עם אווירה שיש בה נגיעות סוריאליסטיות אפלות. תורמת לכך גם עבודת הצילום הנפלאה של גיורא ביח (״מי מפחד מהזאב הרע״) שמצליחה להשרות, ולעיתים אף להנכיח, את האווירה המסתורית של תהליך ההתבגרות באופן הישיר ביותר.
יותר מכל תורמים לכך חברי הקאסט המופלא של הסרט. כולם כוכבי ילדים במקור, אשר מצליחים באופן מרשים מאוד לעצב דמויות שכתובות בצורה מעט מוגבלת, להעשיר את אישיותן ולהעניק להן ניואנסים אישיים וייחודיים. נווה צור (מהסדרה "גאליס") הוא מבחינתי התגלית של הסרט, המצליח לעצב דמות מחוספסת, מורכבת ומרגשת. גם רועי ניק מרשים, ואת המשולש משלימה היטב ג'וי ריגר, שבעצם נוכחותה יש משהו שאותי לפחות מכשף בכל תפקיד בו נתקלתי בה. גם היא מצליחה באופן מפתיע לעצב דמות עמוקה ומרגשת יותר מהאופן בו היא כתובה.
"עמק" הוא סרט שעוסק בנושא חשוב, שחובה על כולנו חובה להישיר אליו מבט, בעיקר בסצנות הקשות ביותר לצפייה – זוהי סוג של חובה חברתית. מעבר לכך, הסרט מגלה לנו לא רק את הקאסט המופלא, אלא בעיקר את סופי ארטוס – קול מוכשר ומסקרן ביותר שנוסף לבמאים ישראליים אחרים מהשנים האחרונות שזהו סרטם הראשון באורך מלא. אני כבר יותר ממצפה לסרטה הבא, משום ש"עמק" העניק לי חוויה ייחודית ועוצמתית למרות מגבלותיו, לכן אני מקווה שסרטה בה אך יעניק לי את אותה חוויה ואף מעבר לה וביתר שאת.
/// התמונות מתוך הסרט צולמו בידי רן מנדלסון ומקשטות את הסקירה באדיבות סרטי יונייטד קינג והיח״צ
כתבת מצוין שני! אני לא חשבתי שהסרט צפוי או בוסרי, כלומר הוא כן מדי פעם נופל לנוסחתיות מסוימת, אבל אין זה הרגיש כגורע מהמכלול העלילתי המהדהד הרבה אחרי כתוביות הסיום.