סרטים חדשים: ״מסווג חריג״, ״באבא ג׳ון״, ״מגי״, ״שובר את הכלים״, ״מר הולמס״, ״צמרמורת״, ״אני נפוליטני״

שבעה סרטים חדשים עולים לאקרנים באחד מסופי השבוע האלה שבהם אני הכי אסיר תודה על המצאת האסקיפיזם. אם גם אתם ואתן כאלה, תוכלו לבחור בין שני סרטים ישראליים ומגוון די רב של הפקות בינלאומיות, כמעט לכל קהל שהוא. חלק מסרטי השבוע אפילו מפלרטטים עם עולם האימה, כיאה לחודש אוקטובר האמריקאי (ולצערנו השנה גם הישראלי).

״מסווג חריג״, גם ישראלי וגם ז׳אנריסטי, הוא מחביבי הבלוג כבר למעלה משנה. זה הגיע מבחינתנו לשיא באירוע טרום-הבכורה שלנו בשבוע שעבר (תודה לכל מי שבא ובאה!), והתחיל עוד כשפגשתי בו לראשונה בפסטיבל קולנוע דרום. על דרכו מאז כבר כתבתי מספר פעמים, החל מפסטיבלים נוספים ועד לאופירים, אז נשוב אל העלילה – ג׳ובניק מבוהל (איתי זבולון) יוצא לשבוע שמירות בבסיס מרוחק, על גבול הנטוש, כשלצידו שלושה קרביים המתעמרים בו (אסף בן שמעון, ערן פרץ ועופר רוטנברג). במקום ממתינים להם סמל הזוי (קאי קורבלניקוב), אנטנה מסתורית, בונקר שאסור להיכנס אליו, והמון הפתעות מתת-ז׳אנר מפתיע של קולנוע אימה. אה, כן, וזו קומדיה. הכי מצחיקה שתראו השנה בעברית, לטעמי. הזדמן לי סוף סוף להרחיב מעט על הסרט בביקורתי בעכבר העיר, וקבלו אותו גם בתור המלצת מערכת גורפת, אם זה היה מרומז מדי עד עכשיו.

״באבא ג'וּן״ היה אמור להיות הסרט הישראלי הגדול והמומלץ לשבוע זה, אבל כפי יותר מדי עם זוכי אופירים, לא תמיד יש קליק ביני וביניהם והדבר משבש מעט את שיקול דעתי. סרט הביכורים של יובל דלשד, הדוקומנטריסט-בדרך-כלל, גרף חמישה פסלוני אופיר בחודש שעבר, והספיק גם להתמודד בתחרות החיפאית. כתבנו עליו בקצרה במסגרת יום הקולנוע הישראלי, ואני מקווה שנמצא איך לפרט את מעלותיו הלא מעטות של הסרט החביב הזה, כפי שניסיתי לעשות בביקורתי עבור עכבר העיר. העלילה מתמקדת במשפחה ממוצא פרסי המגדלת תרנגולי הודו בדרום הארץ, עתיד אותו מבקש שלא לרשת מוטי בן ה-13 (אשר אברהמי), המתעניינת במכונאות והמצאות. שאר הקאסט של הסרט דובר הפרסית הינו בינלאומי.

״שובר את הכלים״ (Pawn Sacrifice) מציג את טובי מגוויר בתפקיד השחמטאי האגדי בובי פישר, שנאבק בשגעון ובגאונות בעת שהוא עצמו משמש כלי משחק במלחמה הקרה בין ארה״ב לרוסיה. הסרט מתמקד באליפות העולם בשחמט בשנת 1972, עת התמודד פישר מול בוריס ספסקי האגדי רק מעט פחות. סרטו של אדוארד זוויק, במאי עם חוש לקרבות אפיים (״הסמוראי האחרון״, ״התנגדות״), עם שלושה תסריטאים מאחוריו.

״מגי״ (Maggie) כולל בחירת ליהוק לא לגמרי שגרתית – ארנולד שוורצנגר בהחלט מתאים לסרט המתרחש בעת אפוקליפסת זומבים, אבל לא בטוח שהוא השחקן הראשון שקופץ לתודעה כשמדובר בדרמת אינדי. בסרט זה, ארני הוא על אב המתעקש לגדל את בתו המתבגרת (אביגייל ברסלין) בזמן שהיא עוברת שינוי שבסופו תהיה למתה-מהלכת. את התסריט הזה הגה ג׳ון סקוט השלישי (כך במקור), שגם הפיק בפועל, וביים אותו הנרי הובסון, מעצב כותרות פתיחה במקצועו. מעניין מה זה אומר על סיקוונס הכותרות של הסרט הזה.

״האיש האחרון״ (Z for Zachariah) גם הוא מתרחש בעולם דיסטופי, ובו מתפתח משולש רומנטי בין שלוש הנפשות האחרונות ששרדו אסון קולוסאלי שפקד את האנושות. ועכשיו תסבירו לי את השם העברי (הלוואי שהוא לא ספוילר). בכל מקרה, מסכנה מרגו רובי שצריכה לבחור בין כריס פיין וצ׳ואטל אג׳יופור. קרייג זובל (״ציות״ המרגיז והאוברייטד) ביים על פי תסריט של ניסאר מודי, שעיבד את ספרו של רוברט סי. אובריאן המנוח.

״מר הולמס״ (Mr. Holmes) מצטרף אל טרנד פירוק המיתוסים שמעסיק את הקולנוע העולמי בשנים האחרונות, עם איאן מקלן בתפקיד הבלש הספרותי הנודע בערוב ימיו. הולמס של מקלן הוא בלש בדימוס, זקן שמוחו המפורסם מתחיל לקהות וחשבון נפש תמידי בו הוא נמצא מוביל אותו להיות נרדף בידי עברו. במיוחד התעלומה האחרונה שאותה לא לגמרי פתר, לפחות לא מול עצמו. לורה ליני ומיילו פארקר הצעיר תומכים בשחקן הראשי הנהדר כתמיד, באחד הסרטים הכי בריטיים באופן מענג שראיתי לאחרונה. מקווה למצוא מתי ואיך לכתוב עליו קצת יותר.

״צמרמורת״ (Goosebumps), כפי שמרמז שמו, הוא מעין עיבוד קולנועי לספריו הפופלאריים של אר.אל. סטיין, המגולם כאן בידי ג׳ק בלאק (בלתי נסבל מאי פעם). סטיין הוא השכן המשונה של גיבור הסרט, תיכוניסט בשם זאק (דילן מינט) שבדיוק עבר לעיר חדשה ומשעממת עם אמו (איימי ריאן), סגנית המנהל התיכונית. לשכן יש גם בת בגילו של הגיבור (אודיה ראש) שלוכדת את תשומת ליבו, וגורמת לו לגלות את סודה המשפחתי – כל ספרי ״צמרמורת״ שכתב אביה כלואים בספרייתם פן יברחו מתוכן המפלצות. נחשו את ההמשך לבד, או צפו בסרטו של רוב לטרמן (״מסעות גוליבר״, ״מפלצות נגד חייזרים״) שגם עליו משום מה חתומים שלושה תסריטאים.

״אני נפוליטני״ (Song'e Napule), אחרון חביב לשבוע זה, הוא קומדיה בלשית שמגיעה אלינו מאיטליה. האחים מרקו ואנטוניו מנטי רקחו עלילה השולחת פסנתרן מחונן אך מובטל אל שורות המשטרה, שם הוא מתבקש לנצל את כישוריו כדי להתלוות לזמר פופ. זאת משום שהכוכב אמור לשיר בחתונה הקשורה למאפיה הנאפוליטנית (קומורה או גומורה, כמו הסרט והסדרה), ובה אמורים לנכוח גם הבוס הגדול וגם מחסל אכזר המכונה ״הפנטום״, משום שהמשטרה לא מצליחה ללכוד אפילו את פניו, קל וחומר אותו. אולי בזכות המגוייס החדש שלהם הסיכויים יהיו לטובתם.

פלוס – סופש בסינמטק והאחים כהן

שישי בסינמטק א׳ – בבוקר יום שישי הקרוב, ה-16.10, תתלווה אל הקרנת הסרט המדמיע ״איפה אלה-קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?״ גם סדנה של הבמאית דבורית שרגל, בה תספר איך עושים סרט דוקומנטרי חורך אולמות בלי תמיכת הקרנות וגופי השידור, ומגיעים עד כדי נגיעה מזכייה בפרס אופיר על המאמץ וההשקעה. זו גם הזדמנות נוספת לצפות באחת התופעות הייחודיות של השנה הקולנועית אם טרם עשיתם או עשיתן זאת. פרטים וכרטיסים באתר הסינמטק התל-אביבי.

שישי בסינמטק ב׳ – ואם אתם ואתן כבר שם, כלומר בסינמטק ת״א, גשו אל ספריית המקום לחידון ראשון של טריוויה קולנועית במה שעתיד להיות שעשועון מתמשך. מומלץ להירשם מראש, אפשר גם פשוט להגיע לפי מיטב הבנתי. וגם הפעם פרטים נוספים תמצאו באתר הסינמטק, שאר הלינקים מובילים לדף אירוע פייסבוקי.

הריעו לקיסר! – החשש היחידי שיש לי לגבי הסרט החדש של האחים כהן הוא השם העברי האפשרי שלו. גם תאריך היציאה שלו, אמצע פברואר, לא מרתיע בעיניי כמו תרגומים אפשריים שיתעללו ב-״Hail, Ceaser!״. בינתיים אני מתענג על הטריילר, שהוא הקדימון הכי מדהים ומרומם ציפיות שראיתי השנה, מה שלוקח את התואר מהטיזר-טריילר של ״ג׳וי״. בטח כבר ראיתם וראיתן אותו במהלך השבוע, אבל בצפייה נוספת מתגלים כל מיני פרטים נחמדים. כמו למשל שם האולפנים בהם מצטלם הסרט הפיקטיבי שבתוך הסרט, שקשור לסרט אחר של הכהנים על עולם הקולנוע ההוליוודי ושלח אותי לחלום על רף איכות חדש.