סרטים חדשים: "היטמן: סוכן 47", "הצרפתי", "החתונה של ג'ני", "פרש בודד", "לחטוף את פרדי הייניקן", "להתעורר מפחד"

שישה סרטים חדשים עולים לאקרנים מחר, אף אחד מהם לא נראה כמביא הבשורה לשיפור חודש אוגוסט. חלק מהם תוכלו למצוא במחשכים של סינמה-סיטי בשעות בהם התאריך מתחלף, אחרים הם כן סרטים בעלי פרופיל גבוה יחסית לעונה. אך כיוון שאף אחד מהם לא מרגש במיוחד, בפינת הפלוס הפצצתי בעדכונים וידיעות מסוגים שונים. נתחיל עם הסרטים, כרגיל.

״היטמן: סוכן 47״ (Hitman: Agent 47) גורם לי להרגיש ממש זקן – כשהייתי בתיכון אני עוד זוכר את אוסף הלהיטים היטמן 7, אולי 10. אלא שהסרט הוא למעשה רימייק לאקשיונר מ-2007, שמצידו מבוסס על משחק מחשב מצליח. בכל אחד מן הכותרים הללו, מככב מתנקש מהונדס גנטית בשם סוכן 47, שהפעם מגלם אותו רופרט פרנד. בסרט הנוכחי הוא צריך למצוא את הסוד של מוצאו, לפני שהאנשים הרעים יעשו זאת וישכפלו צבא של מתנקשי-על שכמותו, ולשם כך הוא חובר אל בתו של האיש שהיה אחראי על הפרויקט שיצר אותו, אותה מגלמת האנה וור. עוד בקאסט: זאכרי קווינטו, תומאס קרטשמן, ומלא שמות שלא הכרתי. הבמאי הוא אלכסנדר באך, שאין לו שום דבר אחר שקשור לקולנוע ברזומה, ואת התסריט כתבו מייקל פינץ' ("טורפים", "איש נובמבר") וסקיפ וודס, מי שכתב גם את "היטמן" של 2007. בקיצור, שום סיבה להתעודד, אבל אשתדל להגיע עם כמה שפחות דעות קדומות ומחר כבר אכתוב על הסרט לעכבר העיר.
אור כתב לסריטה.

״הצרפתי״ (La French), מכיל בדיחה משעשעת לדוברי צרפתית – השם במקור מיודע כנקבה, ובעברית כזכר. באנגלית קוראים לו "The Connection", אגב. גם הוא באיזור האקשן, עם נטייה לכיוון המתח וסרטי המשטרה. ז'אן דוז'ארדן האהוב מגלם שופט במרסיי של שנות ה-70, הממונה לעמוד בראש המאבק המשפטי והמשטרתי נגד ארגון סחר בסמים הידוע בכינוי "הקשר הצרפתי" (כן, כמו הסרטים האמריקאיים עם ג'ין הקמן), ובראשותו ברון סמים מסוכן. ז'יל ללוש וסלין סאלט תומכים, סדריק חימנז ביים וכתב במשותף עם אודרי דיוואן. יש לי הרגשה שתצא מפה סקירה.

״החתונה של ג'ני״ (Jenny's Wedding) עלול להיתפס כקומדיה רומנטית, גם בשל הליהוק של קתרין הייגל לתפקיד הראשי, אבל האמת לא יכולה להיות רחוקה יותר. מארי אגנס דונהיו ("חופים") כתבה וביימה כאן דרמה, די מעיקה יש לציין, שאין בה כמעט שום דבר קומי או רומנטי, והמתמודדת עם סוגיית קבלת זהות מינית בחברה העדיין-שמרנית של ארה"ב כיום. הייגל מגלמת בת מוצלחת במשפחה ממוצעת, שמסתירה מפני הוריה (טום ווילקינסון ולינדה אדמונד) את רצונה להתחתן עם בחירת ליבה (אלכסיס בלדל), מחשש שיתפלצו כיוון שמדובר באישה ולא בגבר. מכאן מתחילה התפוררות כללית של המשפחה והגיבורה כאחד, בסרט שלא לגמרי מצליח במה שהוא מנסה לעשות, ובעיניי גם יצאו לו כמה דברים מעניינים לא בכוונה. עוד על כך – בביקורת שלי לעכבר.

״פרש בודד״ (The Dark Horse) הוא דרמה המגיעה אלינו מניו-זילנד, עם גיבור דו-קוטבי (קליף קרטיס) שמחונן בשחמט, המחליט לגור בפארק ציבורי ולהעביר את מתנת האל במשחק המלכים לילדים החוסים במעון. הוא מבקש להפוך אותם לקבוצת שחמט תחרותית, שתתחרה באליפות הלאומית, ובדרך יצטרך להתגבר על המכשולים שמציב מצבו הנפשי. עובדה משעשעת על הבמאי והתסריטאי ג'יימס נפייר רוברטסון – באמצע שנות האלפיים הוא גילם את הפאואר-ריינג'ר האדום בעונת "עוצמת הדינוזאור". סתם רציתי שתדעו.

"לחטוף את פרדי הייניקן" (Kidnapping Mr. Heineken), קומדיית פשע המבוססת על סיפור אמיתי, מתחקה אחר קורותיה של החבורה שהחליטה לחטוף את מנכ"ל מותג הבירה שבכותרת. ג'ים סטרג'ס וסם וורתינגטון מנהיגים את כנופיית החוטפים, אנטוני הופקינס מגלם את אלפרד הייניקן, ודניאל אלפרדסון (סרטים 2 ו-3 בטרילוגיית "נערה עם קעקוע דרקון") ביים על-פי תסריט של וויליאם ברוקפילד.

״להתעורר מפחד״ (Before I Wake), סרט אימה לשם שינוי, הוא החדש של במאי "השער", מייק פלנגן, בשיתוף עם התסריטאי ג'ף האוורד. הפעם הקונספט מטיל האימים הוא הפיכתם של חלומותיו, וסיוטיו, של ילדון למציאות מוחשית מבחינת הוריו המאמצים, שרק רוצים לשמור על מחשבותיו חיוביות לפני השינה פן יתעללו בהם שדים מתת-המודע שלו. קייט בוסוורת' ותומאס ג'יין הם ההורים, והילד הוא ג'ייקוב טרמבלי. הסרט מדורג בתור PG-13 בארה"ב, מה שאומר שיותר מדי קיצוני הוא לא יכול להיות. או שמא?

פלוס – אורחים, פסטיבלים, טולקין ואור סיגולי

"היורד למעלה״ של אלעד קידן – סרט חיפאי לפסטיבל חיפאי

ברט ראטנר – מגיע להתארח בכיתת אמן בחוג לקולנוע וטלוויזיה של אוניברסיטת תל-אביב. זה יקרה מחר, חמישי ה-20.8, בשעה 17:30 באולפן שבקומה 1. המפגש מיועד לבוגרים ותלמידים בלבד, אבל אולי תצליחו להסתנן ולתפוס לשיחה את הבמאי של "שעת שיא", "דרקון אדום", "אקס-מן 3", ו"הרקולס". ואם תמיד רציתם לשאול איך זה להיות מפוטר מהאוסקר, או מה חשב עליו המורה שלו ב-NYU אמיל "מילק" קנבל ז"ל – זו הזדמנות שלא בטוח מתי תחזור.

פסטיבל חיפה – כתבנו גם בפייסבוק, אבל אני יודע שלא כולם קוראים וקוראות אותנו שם, אז הנה גם בבלוג: פורסמו הסרטים הישראליים שיתחרו בפסטיבל חיפה המתקרב ובא, ובקטגוריה העלילתית באורך מלא יתמודדו זה מול זה שבעה סרטי ביכורים. אני לא בטוח אם יש כאן הצהרת אוצרות כפי שהרגשתי בירושלים, אבל אני בכל מקרה לא זוכר שנה כזו. הסרטים שיתמודדו הם "היורד למעלה" של אלעד קידן, "באבא ג'ון" של יובל דלשד ו-"ציפורי חול" של אמיר וולף המועמדים לאופיר, "למה עזבתני" של הדר מורג שנטש את ירושלים ונחת בחיפה, "ברש" של מיכל ויניק, "אינרציה" של עידן חגואל ו"התעוררות" של גיא מאירסון. אנחנו כמובן נהיה בכרמל החל מה-26.9 ועד ה-5.10 כדי לסקר.

פסטיבל אוטופיה – שאחר גורלו אנו עוקבים בדאגה לפני ומאחורי הקלעים, התיר סוף סוף לפרסום את מה שיקרה איתו השנה (כזכור, אור ואני מתנדבים שם כלקטורים בשלב סינון הסרטים הראשוני לפני גיבוש התוכניה). אז החדשות הן לא טובות ולא רעות, אלא מעניינות – השנה יתקיים פסטיבל מפוצל, או כפול אם תרצו. בין ה-7 ל-10 בספטמבר ייערך החלק היותר אינטלקטואלי ואקדמי של הפסטיבל, הכולל כנסים, הרצאות ושאר שיתופי פעולה עם שבוע החדשנות התל-אביבי (כפי שהיה בשנה שעברה). פסטיבל הקולנוע לסרטי ז׳אנר, לעומת זאת, הוזז ל-8 עד ה-15 בדצמבר, בעקבות בלאגנים חוזרים ונשנים עם משרד התרבות וסינמטק ת״א. בעיניי זה נפלא, ההפרדה הכפויה הזו בין פסטיבל שתכליתו הוא קולנוע לבין מפגשים סביב טכנולוגיה ומדע שסרטים אינם מעניינם, אבל החבר׳ה באוטופיה בכל זאת החליטו לערבב קצת – אחד מאירועי הפופ-אפ של החלק הראשון בפסטיבל, כלומר זה שבספטמבר, הוא הקרנת סרטים במקומות לא שגרתיים כמו פאבים, גגות תל-אביביים וחללים נוספים. לצד מיטב סרטי הפסטיבל לאורך שנותיו, יהיו גם הקרנות טרום-בכורה ארציות לסרטים כמו ״נהר אבוד״ בבימויו של ראיין גוסלינג, או אקסטרווגנזת האייטיז ״טורבו קיד״ שחורך פסטיבלי ז׳אנר מתחילת השנה. אני מניח שנגיע אל התוכניה כולה קרוב יותר למועד, בינתיים העיקר שיש אוטופיה.

פסטיבל דרום – שהסתיים לו בשלב מוקדם יותר הקיץ, משיק ספר אוצרות בשם ״מדברים קולנוע דרום – שיחות עם במאים״. זה יקרה בבית הקפה של ״תולעת ספרים״ ברחוב מזא״ה 7 בתל אביב, ביום רביעי (הבא) ה-26 באוגוסט בשעה 19:30. הספר הוא למעשה ריכוז ראיונות של אנשי הפסטיבל ומכללת ספיר עם במאים ובמאיות שנערכה להם רטרוספקטיבה במהלך הפסטיבלים השדרותיים של השנים האחרונות. ביניהם, כלומר מהיוצרים המשתתפים בספר, יתארחו בפאנל משה מזרחי ונורית אביב, וכן עורכי הספר אבנר פיינגלרנט, ארז פרי ואפרת כורם, לצד יוצרים נוספים כמו שלומי אלקבץ, תום שובל, אורי סיוון וענת זלצר. לאחר מכן, בשעה 22:00, תתקיים ״מסיבה דרומית״ באלבי שברחוב הגדוד העברי 8. קיבלתי עותק של הספר ואני מקווה להספיק לעיין בו עד ההשקה.

רשת אורלנדו סינמה – סוגרת את שלושת בתי הקולנוע שלה. שניים בתל-אביב (בית ציוני אמריקה, ומוזיאון ארץ ישראל) ואחד בירושלים (בית שמואל), האחרונים נפתחו ממש בשנה-שנתיים האחרונות והוותיק יותר גם הוא איתנו רק כמה שנים. ככה זה בגלגל החיים של בתי הקולנוע, שבוע אחד אני מעדכן על מתחם רב-מסכים בירושלים, ובשבוע שלאחר מכן סוגרים בית קולנוע קטן יותר, של רשת צנועה יותר. בתל-אביב המצב קריטי יותר, שכן בעוד בפריפריה ובערי המרכז המסכים רק מתרבים, בתוך הכרך עצמו הולכים ונכחדים בתי הקולנוע השכונתיים של מסך אחד או שניים. האולם הספציפי של בית ציוני אמריקה לא יחסר לי באופן אישי, שכן היה לא קל לראות שם סרטים, אבל ההיצע של רשת אורלנדו שיצטרך למצוא עכשיו בית חדש בהחלט כן. יותר יצירות מופת כמו ״היו זמנים באנטוליה״ ו״פרנסס הא״, פחות קומדיות צרפתיות דלוחות, אבל בשביל להרכיב רפרטואר הפצתי בישראל כנראה שצריך משניהם. או שאולי גם זה כבר לא מספיק, כך מסתבר. זו מגמה מדאיגה בעיניי, ואני חסר אונים מולה.

מרתון סרטי טולקין – ביום שבת ישודר לראשונה בטלוויזיה (בכבלים ובלווין) הפרק הנועל בטרילוגיית ההוביט, ״קרב חמשת הצבאות״, ולכבוד זאת החליטו ב-yes לארגן מרתון של שתי הטרילוגיית של פיטר ג׳קסון על-פי ספרי טולקין בסופש אחד. ביום שישי תוכלו להנות שוב מסרטי ״שר הטבעות״ של תחילת האלף הנוכחי, ובשבת יושלמו הרפתקאות הארץ התיכונה עם שלושת סרטי ״ההוביט״ גב אל גב. אם מישהו מתכנן לראות הכל ולהישאר בחיים, מעניין אותי לשמוע מבט רטרוספקטיבי.

״להמשיך לנשום״ – הסרט הקצר (והיפהפה, אבל אני לא אובייקטיבי) של אור, כן אותו אחד שכותב בסריטה, זכה לפרגון בפינת ״קולנואני״ של ynet ואמיר בוגן. אפשר לראות אותו במלואו בקישור, וגם לקרוא ראיון של בוגן עם אור על נושאים כמו התפר שבין ביקורת לעשייה קולנועית, ייצוג של הקהילה הגאה בקולנוע הישראלי והאתגרים שהפקת סרט קצר מחוץ למסגרת לימודית. הכל התחיל כשאור החליט לאוורר את סרטו ביוטיוב לפני כשלושה שבועות, שנתיים אחרי שהוצג בפסטיבל הגאה, ולכד את תשומת הלב של בוגן ופינת חשיפת הקולנוענים שלו ב-ynet. לטובת מי שאלרגי או אלרגית לאתר הזה, אצרף גם כאן קישור לסרט המלא, שהוא סוג של מכתב אהבה לירושלים שגם אני זוכר שגרתי בה פעם.