לקראת הקרנת הפרויקט ״50 סרטים, 50 שנים, 50 במאים גרמנים״ בסינמטקים

השנה מצויינות 50 שנים לכינון היחסים הדיפלומטיים בין ישראל וגרמניה, שתי מדינות שמערכת היחסים ביניהן יכולה למלא אגף מחקר אקדמאי. אבל עבור חובבי הקולנוע ציון הדרך הזה מאפשר פתח לחגיגה, שכן מכון גתה לתרבות גרמנית, שתמיד מארגן אירועים מושקעים של חשיפת תרבות גרמנית בארץ, החליט לחגוג את כינון היחסים באחת מתוכניות הקולנוע העשירות והארוכות שנראו בארץ – סוג של פסטיבל קולנוע גרמני שימשיך לאורך כל שנת 2015.

הפרוייקט נקרא "50/50/50" והוא יציג מדי שבוע סרט גרמני בסינמטקים השונים בארץ – בימי שני בסינמטק תל אביב, בימי שלישי בירושלים, בימי רבעי בחולון ובימי ראשון (לא יום לפני תל אביב, אלא כמעט שבוע אחרי) בחיפה. הסרטים מחולקים על פי הקריטריון של סרט אחד בשנה, בכל שנה משנת 1965 ועד לשנת 2015, כאשר כל סרט נוצר על ידי במאי אחר. בניגוד לשם הפרוייקט לא מדובר בדיוק בחמישים במאים שונים, אבל נגיע לכך בהמשך. הרשימה שהתגבשה איכותית מאוד וכוללת ייצוג מגוון למדי של במאים גרמניים נהדרים, מוכרים ולא מוכרים. לצד יצירות פופוליריות שרבים מכירים, כמו "אגירה: זעם האל" או "מלאכים בשמי ברלין", הפרוייקט יחשוף גם לא מעט סרטים נהדרים שפחות מוכרים בארץ, כאשר כל סרט אכן היה בזמנו אחד מן האירועים המכוננים של אותה שנה קולנועית בעולם. לשם הדגמה, הסרט הלפני האחרון ברטרוספקטיבה, יהיה "תחנות הצלב" אשר גם אני וגם אורון דירגנו מאוד גבוה ברשימת הסרטים הטובים של השנה האחרונה.

בעולם אופטימאלי, הייתי רושם משהו על כל סרט וסרט, לפני או אחרי הקרנתו. אבל בגלל היעדר זמן פנוי אני מוותר מראש ורק אציין שמבין הסרטים שראיתי אשר יוצגו במהלך השבועות הבאים – אין אחד שהוא לא מרתק. בכל זאת, אתמקד מעט בסרט הפתיחה אשר יוצג השבוע ובעוד יצירה בה מעורב במאי הסרט, אלכסנדר קלוגה.

הסרט הפותח של הפרויקט נקרא "פרידה מאתמול" (Abschied von gestern), המוכר גם בשם "נערת האתמול", ואין מתאים ממנו על מנת לפתוח תוכנית הנוגעת לקולנוע הגרמני המודרני. זאת משום שהסרט הוא, במידה רבה, נקודת הפתיחה של הקולנוע הגרמני החדש מבחינת סגנון ונושא עיסוק. הוא יצירה שנותרה עד היום רעננה מבחינה סגונונית ומבחינה פוליטית מסמנת גל של יוצרים שעסקו בצורה ביקורתית בנוכחות של העבר האפל של גרמניה, בהווה שלה.

בשנים שלפני עליית הנאצים לשלטון, הקולנוע הגרמני היה אחד מן המובילים בעולם הן בהצלחות מסחריות והן בתעוזה אמנותית. התקופה הנאצית שמרה על רמת עשיית גבוהה, אך עם שליטה של המפלגה בחומר המופק, הצטמצמה במידה רבה היכולת של יוצרים לייצר אמירה אישית, בטח אמירה של התנגדות למשטר (זו כמובן הבעיה המשנית בקולנוע הגרמני של אותה תקופה, אך היא מובאת בופסט זה רק כהערת שוליים). לאחר המלחמה, הקולנוע המזרח גרמני החל להעלות סרטים מעניינים החל משנת 1946, אבל במערב גרמניה לא ממש צמחו יוצרים חדשים.

קלוגה,  יליד 1932, עבד כעוזר של פריץ לאנג הגדול כאשר זה שב לעבוד בגרמניה לאחר שנים ארוכות בהוליווד, הוא אחד מן החתומים על המניפסט אשר בסופו של דבר הביא רוח חדשה לקולנוע הגרמני. מדובר ב"מנשר אוברהאוזן" שפורסם ב-1962 ויצא נגד תעשיית הסרטים המערב-גרמנית, אשר מימנה סרטים קונבנציונאליים בצורה ובנושא, בניגוד לסרטים קצרים של במאים גרמנים צעירים אשר התנסו בסגנון חדש וזכו לפרסים בעולם. המנשר מסתיים בקריאה ללקיחת סיכונים ובהכרזה כי הקולנוע הקונבנציונאלי מת וכי החתומים מאמינים בקולנוע חדש.

במידה רבה, מנשר זה הושפע מן הגל החדש הצרפתי, אשר העלה טענות דומות נגד הקולנוע הישן והיוצרים שלו זכו לעבור בסרטים קצרים וארוכים בשנים שלפני 1962. אך בשונה מן הגל החדש הצרפתי, הקולנוע המוקדם של החתומים על המכתב היה לא רק חדשני בצורה, אלא לרוב גם ביקורתי יותר כלפי התרבות השלטת. שלושת השבועות הראשונים של פרוייקט "50/50/50" יציגו סרטים של במאים החתומים על המנשר: אחרי קלוגה יוצגו גם סרטיהם של פטר שאמוני ואדגר רייץ. בסופו של דבר, רוח המנשר מצאה את הביטוי המוצלח ביותר שלה לא בדור החתומים עליו, אלא בדור שבא אחריו והתחיל לייצר סרטים קצרים בשנים העוקבות וסרטים ארוכים החל מסוף שנות הששים. מבין החתומים על המכתב, רייץ וקלוגה הפכו למוכרים ביותר וקלוגה הוא זה אשר פרץ גבולות חדשים בדרך הניסיונית ביותר.

הדבר ניכר ב"פרידה מאתמול" סרט שהוא גם פרידה מן הסגנון הישן של הקולנוע, או לפחות שאף להיות כזה. הדרך בה הסרט ערוך נראית רעננה וניסיונית גם כיום, תזכורת לכך שהקולנוע המודרני שהיה דומיננטי בשנות הששים כבר פחות דומיננטי היום. הסרט מבוסס על סיפור קצר של קלוגה (שהוא לא רק קולנוען אלא גם סופר פורה) והעלילה שלו היא די פשוטה – צעירה יהודיה אשר היגרה ממזרח גרמניה לא מצליחה להשתלב בחברה של מערב גרמניה. היא נשפטת על גניבה זוטרה בפתיחה ולמרות שיש אנשים שמנסים לעזור לה, העולם הגרמני החדש פשוט לא מתאים לה.

קלוגה ליהק לתפקיד הראשי את אחותו, אלכסנדרה קלוגה (הוריהם כנראה לא היו יצירתיים במיוחד במתן שמות), והיא מספקת הופעה קולחת וטבעית בתפקיד הראשי – כל הזמן מנסה למצוא את מקומה, אבל כל הזמן משדרת מבוכה וחוסר התאמה. הדמות שלה היא תזכרות תמידית לפשע הגרמני נגד היהודים, וגם להיפרדות הפוליטית ממזרח גרמניה. לגיבורה לא היה טוב תחת המשטר הקומוניסטי, אבל דומה כי הקפיטליזם משפיל אותה עוד יותר. במידה רבה, המשטר עדיין רודני כלפיה והיא נרדפת משום שהיא שונה. למרות שלכאורה, גרמניה היא כבר מקום פלורליסטי ופתוח. בקולנוע של קלוגה פשעי הנאצים ממשיכים להתבצע, גם אם בצורה מרומזת יותר.

הסרט לא רק מראה את חוסר היכולת של הגיבורה להשתלב בחברה, אלא גם את הניכור של החברה הבורגנית כלפי המציאות, אפילו כלפי האופציה לאהבה. הדבר נעשה בראש ובראשונה באמצעות העריכה המרהיבה של הסרט, אשר דומה כי אין בו קאט שגרתי אחד. העריכה לא משדרת קשר בין שוט אחד לזה הבא אחריו, אלא מגבירה את תחושת הזרות וחוסר ההתאמה. העולם מתנהל לפי חוקי הגיון ברורים, אבל החוקים האלו מונעים יצירת קשר של ממש. נקודת המבט של הסרט היא מה הדמות רואה, אלא מה הדמות מרגישה – סוג של תחביר קפקאי בו העולם תמיד מאיים בעצם קיומו. למרות סגנון העריכה הנידון, הסרט קל מאוד להבנה ולמעקב.

סרט הרבה יותר מאתגר לצפייה, וגם הרבה יותר מטריד פוליטית, הוא הפרוייקט השני בו קלוגה מעורב אשר יוצג בתוכנית, הסרט אשר בגללו האמירה של "50 במאים" אינה מדוייקת. שכן "גרמניה בסתיו" המייצג את שנת 1978 נוצר על ידי 11 במאים שונים. חלקם, כמו קלוגה ורייץ, מיוצגים בתוכנית גם על ידי סרט אחר.

"גרמניה בסתיו" (Deutschland im Herbst) נוצר בעקבות אירועי סתיו 1977, בו שלושה חברים בארגון הטרור באדר-מיינהוף לכאורה התאבדו בכלא. הסרט מציג סרטים קצרים השזורים אלו באלו (מבלי לציין מי ביים איזה קטע), שמצידם בעיקר מציגים שאלות לגבי היכולת של המדינה למשול ולגבי שימוש בכוח, כל סוג של כוח. מכיוון שרוב הסרטים מפורקים וחלקיהם משולבים בנקודות שונות ביצירה בלי הפרדה, קשה לראות אותה כאוסף של סרטים קצרים, אלא יותר כאמירה מפורקת על תרבות מפורקת ואמירה מיואשת על כל סוג של משטר.

הסגמנט הארוך ביותר הוא זה שפותח את היצירה ומככב בו הבמאי שלו, ריינר וורנר פאסבינדר (ש"רוכל ארבע העונות" הנהדר שלו גם יוקרן במסגרת הפרויקט). פאסבינדר מצלם את עצמו (ואת המאהב שלו) בעירום ודן בעשיית סרטים ולקיחת סמים, כמו גם במצב הפוליטי, כאשר יש לו הרבה ביקורת כלפי העבר הגרמני והמציאות הגרמנית. הוא גם לא מרחם על ייצוג של עצמו ושל משפחתו כייצוג של כל הבעיה. בשיא הסרט הוא מתעמת עם אמו ומאלץ אותה להודות כי היו דברים יותר נוחים תחת המשטר הנאצי. בכך הוא מראה את הדחף לאלימות ואפלה הקיים בכל אדם, נושא אשר הטריד את פאסבינדר ואת כל הקולנוע הגרמני באותן שנים. רוב הקולנוע הגרמני החדש (כלומר זה שנוצר החל משנות הששים) הוא קולנוע רדוף על ידי העבר של המדינה שלו. קולנוע של יוצרים המיוסרים על ידי כך שהמדינה בה הם פועלים מבוססת על פשע איום ונורא נגד האחר – ועל כך שהאנושות עדיין מונעת מתאוות בצע וכוח, גם על חשבון היריב.

לסיום, ולשימוש עתידי, רשימת כל סרטי הפרויקט לפי סדר הצגתם, התאריכים נכונים לסינמטק ת״א (את השאר אפשר לחשב לפי השיטה שהוצגה בראש הפוסט). אפשר להיעזר באתר מכון גתה לתקצירים ומידע נוסף.

רשימת הסרטים ומועדי הצגתם בסינמטק:
1965 – ״פרידה מאתמול״ (Abschied von Gestern), אלכסנדר קלוגה [יוקרן ב-5/1/2015]
1966 – ״עונה אסורה לציד שועלים״ (Schonzeit für Füchse), פטר שאמוני [12/1]
1967 – ״ארוחות״ (Mahlzeiten), אדגר רייץ [19/1]
1968 – ״לכי על זה, מותק״ (Zur Sache, Schätzchen), מיי ספילס [26/1]
1969 – ״המתנקש״ (Der Attentäter), ריינר ארלר [2/2]
1970 – ״אני אוהב אותך, אני הורג אותך״ (Ich liebe Dich- Ich töte Dich), אובה ברנדנר [9/2]
1971 – ״רוכל ארבע העונות״ (Händler der vier Jahreszeiten), ריינר וורנר פאסבינדר [16/2]
1972 – ״אגירה, זעם האל״ (Aguirre, der Zorn Gottes), וורנר הרצוג [23/2]
1973 – ״האגדה על פול ופאולה״ (Die Legende von Paul und Paula), היינר קארוב [2/3]
1974 – ״יעקב השקרן״ (Jakob der Lügner), פרנק באייר [9/3]
1975 – ״הכבוד האבוד של קתרינה בלום״ (Die verlorene Ehre der Katharina Blum), פולקר שלנדורף
1976 – ״הים הצפוני הרצחני״ (Nordsee ist Mordsee), הארק בוהם [23/3]
1977 – ״אישיות מושפלת מכל עבר״ (Die allseitig reduzierte Persönlichkeit), הלקה סאנדר [30/3]
1978 – ״גרמניה בסתיו״ (Deutschland im Herbst), במאים שונים [6/4]
1979  – ״המחלה ההמבורגאית״ (Hamburger Krankheit), פטר פליישמן [13/4]
1980  – ״סולו סאני״ (Solo Sunny), קונארד וולף [20/4]
1981 – ״הזמן כעופרת״ (Die bleierne Zeit), מרגרטה פון טרוטה [27/4]
1982 – ״האיש על החומה״ (Der Mann auf der Mauer), ריינהארד האוף [4/5]
1983 – ״שוגר בייבי״ (Zuckerbaby), פרסי אדלון [11/5]
1984 – ״האישה והזר״ (Die Frau und der Fremde), ריינר סימון [18/5]
1985 – ״גברים״ (Männer), דוריס דורי [25/5]
1986 – ״40 מ״ר גרמניה״ (40qm Deutschland), תאופיק באזר [1/6]
1987 – ״מלאכים בשמי ברלין״ (Der Himmel über Berlin), וים ונדרס [8/6]
1988 – ״החתול״ (Die Katze), דומיניק גראף [15/6]
1989 – ״בכל מקום בו איננו נמצאים טוב יותר״ (Überall ist es besser wo wir nicht sind), מיכאל קליר
1990 – ״ילדה איומה״ (Das schreckliche Mädchen), מיכאל ורהובן [29/6]
1991 – ״מלינה״ (Malina), וורנר שרוטר [6/7]
1992 – ״הארץ מעבר לקשת בענן״ (Das Land hinter dem Regenbogen), הרוויג קיפינג [13/7]
1993 – ״קאראקום״ (Karakum), ארנד אגתה [20/7]
1994 – ״להתראות, אמריקה״ (Auf Wiedersehen, Amerika), יאן שוטה [27/7]
1995 – ״הרוצח״ (Der Totmacher), רומואלד קארמאקר [3/8]
1996 – ״מעבר לדממה״ (Jenseits der Stille), קרולינה לינק [10/8]
1997 – ״החיים הם אתר בנייה״ (Das Leben ist eine Baustelle), וולפגנג בקר [17/8]
1998 – ״ראן לולה ראן״ (Lola rennt), טום טיקוור [24/8]
1999 – ״האישה המנודה״ (Die Unberührbare), אוסקר רוהלר [31/8]
2000 – ״הביטחון הפנימי״ (Die innere Sicherheit), כריסטיאן פצולד [7/9]
2001 – ״קופסה שחורה BRD״ (Black Box BRD), אנדראס פייל [14/9]
2002 – ״חצי מדרגה״ (Halbe Treppe), אנדראס דרזן [21/9]
2003 – ״אורות״ (Lichter), הנס כריסטיאן שמידט [28/9]
2004 – ״קרוקו״ (Kroko), זילקה אנדרס [5/10]
2005 – ״מתחת לקרח״ (Unter dem Eis), אלרון גוטה (12/10)
2006 – ״געגועים״ (Sehnsucht), ולסקה גריסבך [19/10]
2007 – ״בקצה גן עדן״ (Auf der anderen Seite), פאטי אקין [26/10]
2008 – ״הרלן – בצילו של היהודי זיס״ (Harlan – Im Schatten von Jud Süß), פליקס מולר [2/11]
2009 – ״כל האחרים״ (Alle Anderen), מארן אדה [9/11]
2010 – ״בצללים״ (Im Schatten), תומאס ארסלן [16/11]
2011 – ״סכום כל חלקיי״ (Die Summe meiner einzelnen Teile), הנס ויינגרטנר [23/11]
2012 – ״חמלה״ (Gnade), מתיאס גלזנר [30/11]
2013 – ״מערב״ (Westen), כריסטיאן שבוכוב [7/12]
2014 – ״תחנות הצלב״ (Kreuzweg), דיטריך ברוגמן [14/12]
2015 – סרט הפתעה! [21/12]