סרטים חדשים: "לוק", "פארטי גירל", "נקודת שיוויון", "יום הבוחר" ולינקים לחג

ארבעה סרטים חדשים לכבוד השנה העברית החדשה, שמתחילה בעצם היום. את רובם ראינו והם יסוקרו כאן אט אט במהלך סוף השבוע הארוך-ארוך הזה, ומכיוון שאין לנו ממש כתבת חג בומבסטית כנהוג במקומות אחרים החלטתי להרחיב ולהגדיל את פינת הפלוס השבועית, כדי שתוכל לספק תעסוקה בין ארוחה לסעודה. אבל קודם כל הסרטים, בשבילם הרי אנחנו כאן.

"לוק" (Locke) הוא הניסיון השני של התסריטאי הוותיק סטיבן נייט לביים. בין הסרטים שהוא כתב בעבר ניתן למנות את "סימנים של כבוד", "דברים יפים מלוכלכים" וגם "מסע של מאה צעדים" שמוקרן כעת בבתי הקולנוע. "גאולה" עם ג'ייסון סטתהם היה ניסיון הבימוי הראשון שלו, לפני כשנה, וכעת מגיע אלינו השני. התקציר – שעה וחצי, פחות או יותר בזמן אמת, עם דמות המגלם טום הארדי שמצוי בנסיעה של חייו ומתקשר עם כל הגורמים בחייו באמצעות הטלפון הסלולרי. יותר מזה לא אספר כי האקספוזיציה נחשפת בסרט לכל אורכו. מוזמנים אל הסקירה של אור כדי לפצח את המסתורין ולגלות את תוצאות הניסוי הקולנועי. אגב, אחרי "ריאן ריינולדס בארון קבורה", "רוברט רדפורד על יאכטה" ועוד סרטים מהטרנד, אני ממש בעד "אמה סטון במיטת שיזוף", נגיד. או דמות נשית כלשהי, גברים מיוסרים זה לגמרי ממוצה.

"פארטי גירל" (Party Girl) מגיע אלינו הישר מפסטיבל קאן, שם פתח את תחרות "מבט מסויים" ולבסוף זכה בפרס מצלמת הזהב, המוענק לסרט הביכורים הטוב ביותר. את ההישג חולקים שלושת הבמאים (מארי אמשוקלי-ברסק, קלייר בורג'ה וסמואל תאיס) עם כוכבת הסרט, אנג'ליק ליצנבורג'ה, אימו של אחד היוצרים המגלמת פחות או יותר את עצמה. אנג'ליק היא אשה כבת שישים שעדיין עובדת, כמו בכל חייה, בקבארט (הסיקו מכך מה שתרצו על מקצועה) ומתגוררת במועדון לילה בו היא מנהלת חיי לילה של בת עשרים. גבר המבקש לאהוב אותה משנה את סדרי העדיפויות שלה ומכניס לתמונה את בני משפחתה וילדיה הרבים, שעם חלקם לא שמרה על קשר. עופר יכתוב על הסרט אצלנו בסריטה.

"נקודת שיוויון" (The Equalizer) מהווה פגישת מחזור של הבמאי והשחקן הראשי של "יום אימונים מסוכן" – אנטון פוקווה ודנזל וושינגטון. הכוכב האמריקאי מגלם גבר מסתורי בעל עבודה אפורה והרגלים קבועים, אשר מפגש עם זונת רחוב (קלואי גרייס מורץ) גורם לו לצאת למסע של השבת הצדק אל בוסטון מוכת הפשע. הסרט מבוסס על סדרת הטלוויזיה בעלת אותו שם לועזי, שבעברית נקראה "המשווה". בתקציר הכל נשמע די מלהיב, אלא שלסרט יש כמה בחירות לא שגרתיות בנוגע לאופן פרישת העלילה שלו, בין היתר. אור יפרט אותן בסקירתו, אני עשיתי זאת בביקורת שכתבתי עבור עכבר העיר.

"יום הבוחר" (Draft Day) מביא למסך את סיפורה של להקת "זקני צפת", סביב שירם המפורסם "שישי שבת". טוב, האמת שממש לא, אבל תודו שזה יותר הגיוני מאשר סרט פוטבול שמגיע להקרנות מסחריות בישראל. וכשאני כותב "הקרנות מסחריות" אני מתכוון לרשת סינמה סיטי בלבד ובשעות כמעט בלתי אפשריות ברוב המקרים, קצת כמו שקרה עם "השער" בשבוע שעבר. את דרמת הספורט הזו ביים איוון רייטמן (הידד?) ומככב בה קווין קוסטנר, כמאמן קבוצת ה-NFL של קליבלנד שניגש אל יום הדראפט (בו קבוצות מגייסות שחקנים צעירים, בדומה ל-NBA) ומעוניין בשחקן מבטיח (צ'דוויק בוסמן) שיכול לשנות את עתיד הקבוצה. גם כאן יש מספר פרצופים בתפקיד עצמם. ואת ג'ניפר גארנר.

פלוס – המוסף לחג (סוג של)

קודם כל עבודה, אחר-כך תענוגות. פרויקט "מנה ראשונה", מבית גרינפרודקשנס, מחפש סרטים קצרים נוספים לאוסף ההולך וגדל שלו. מדובר במיזם המלקט ומציג סרטים ישראליים קצרים ומעלה את המודעות לפורמט בכללותו. אם ראיתם סרט מקומי קצר לפני הפיצ'ר בו הגעתם לצפות בסינמטקים, זה בזכות "מנה ראשונה". ואם יש לכם או לכן סרט שעונה על ההגדרות שהם מחפשים, הגישו אותו וזכו גם אתם בהפצה. הנה הקול קורא, כל הפרטים שם.

סרטים בחינם זה תמיד משהו שמשמח להמליץ עליו, ואירוע סינמה שמיים מספק הזדמנות לצפות ב"טעם החיים" של מונטי פייתון תחת כיפת השמיים, בליווי יין מיקב רמת הגולן וגבינות (החלק הזה פחות בחינם, אבל כתוב בקומוניקט "בתשלום סמלי"). זה יקרה בגן העצמאות התל אביבי, ביום ד' ה- 1.10.14, בשעה 20:30 (האירוע יתחיל כשעה קודם, הסרט בשעה הנקובה). דיסקליימרים: הכניסה מגיל 18, והישיבה על הדשא אז כדאי להיערך בהתאם עם כסאות/מחצלות/ביגוד נוסף למקרה שיהיה קריר. או לפחות ככה הם כותבים, אני לא רואה מקום שצריך בו ביגוד אקסטרה לצפייה בסרט מלבד האולמות הממוזגים.

קצת חומר קריאה לחג – אדגר רייט, מועמד אוטומטי לתואר איש השנה של הבלוג גם בלי סרט חדש השנה, החליט לפנק את קוראיו לכבוד יום הולדת 10 של "שון של המתים" (אבוי, הזדקנתי). הוא העלה לאתר שלו את כל שלושת התסריטים של טרילוגיית הקורנטו, אותה החל עם "שון" וסיים אשתקד עם "סוף העולם" כאשר "שוטרים לוהטים" מהווה את הנדבך האמצעי. בהיותו של אדגר רייט אחד האנשים הכי מגניבים/חנונים על הפלנטה, הגרסאות של התסריטים שהעלה הם אינטראקטיביות. זה אומר שבזמן שאתם מנסים לקרוא את השורות המבריקות, העיניים יימשכו דווקא לכל מיני פתקים שנסרקו והוצמדו לדף הרלוונטי, תמונות מהסט ועוד הפתעות שאני לא מעוניין להרוס. שלא תגידו שמשעמם בחג.

אם בכל זאת נשארו איזה שעתיים פנויות, וזה כנראה מה שקרה לסטיבן סודרברג (אפרופו אנשי השנה) כשהחליט על הרעיון הזה, כדי שתקדישו אותן לגרסת סודרברג ל"שודדי התיבה האבודה". הגרסה הזו נטולת דיאלוג או מוזיקה, למעט פסקול אלקטרוני שהולבש על הסרט, והיא בשחור-לבן. למה? כי סודרברג רצה ללמוד על ה"העמדה" של הסרט וזו הדרך הטובה ביותר לדעתו, אז הוא החליט לחלוק. האם מותר לו לקחת סרט של פאראמונט / ספילברג ולעשות בו כרצונו? לא, אבל עובדה שזה מה שהוא עשה ואז כיסתח את עצמו וכתב "למטרות לימודיות בלבד". קשה שלא להעריץ את האיש הזה, אחד הנסיינים הגדולים של הקולנוע בימינו שתמיד רעב לחקור וללמוד, בעיקר מהמאסטרים. אני עדיין לא בטוח מה דעתי לגבי התוצאה הסופית, מלבד שתי מסקנות – הסרט הזה פשוט יפהפה בשחור-לבן, ולגמרי עובד דרמטית בתור סרט אילם. סודרברג מסביר על כך באתר אליו העלה את הסרט, ששווה ביקור בפני עצמו.

שנה טובה וחגים שמחים כבר אמרנו?