פסטיבל אוטופיה 2014: הזוכים והזוכות

אמש ננעל ברוב הדר פסטיבל הקולנוע ״אוטופיה״ לסרטי ז׳אנר (או ״מדע, דמיון והעתיד״ כפי שמנסח זאת האירוע עצמו), אחרי שמונה ימים כיפיים של סרטים, הרצאות וכנסים בסינמטק תל אביב ומוקדים נוספים ברחבי העיר. בדרך כלל במקרה של אוטופיה, או גלגוליו הקודמים, טקס הסיום מכיל מספר זוכים מצומצם יחסית בשל מיעוט המסגרות, מה שהופך את סרט הנעילה לסיבה העיקרית להגעה. הפעם היה זה ״חיים בצללים״ (What We Do In The Shadows), קומדיית הערפדים בניצוחו של ג׳מיין קלמנט (״טיסת הקונקורד״) שסיימה את החגיגות ושעליה המלצנו מבעוד מועד.

מהנה לא פחות היא רשימת הזוכים, משום שהפעם לראשונה בתולדות הפסטיבל התקיימה גם תחרות ישראלית לסרטים באורך מלא, לצד תחרות הקצרים המסורתית, שתי מסגרות מקבילות לסרטים בינלאומיים (תודה על המחמאות שקיבלתי השבוע, אבל הקרדיט מגיע לצוות התוכניה האמיתי של הפסטיבל שאנחנו רק סייענו לו) ושני מענקים בשיתוף עם שתי קרנות הקולנוע הגדולות בארץ שיבטיחו כי גם בשנים הבאות יהיו מספיק סרטי ז׳אנר כדי להתחרות באוטופיה – מענק פיתוח תסריט לסרט באורך מלא, ומענק הפקה לסרט קצר. גם בקטגוריות אלה הייתה לנו מעט זכות החלטה, כך שנדמה לי שזהו זמן מעולה להודות למשפחת אוטופיה על הבמה, האחריות והאירוח בסינמטק ומעבר לו בשבוע האחרון – אורי אביב, יניב ואליק, אליהו זיגדון, לימור לוי, גילי פורת וכל מי שהתרוצץ אבל לא הייתי קשור אליו ישירות.

הנה רשימת הזוכים, לפי סדר חשיבות שאני המצאתי (קודם ישראלים, אחר-כך בינלאומיים) עם תובנות בזק שלי מאתמול. עופר כמובן שומר לעצמו את הזכות לסיכום משלו או לפוסט נוסף, אבל אנחנו מוכרחים כבר לחשוב על הערב, אז יתקיים טקס פרסי אופיר. רק כדי לסבר את האוזן והעין – היום הוא תאריך יום ההולדת של הבלוג, הוא כבר בן 4, אבל יש כל-כך הרבה אירועים פתאום עד כי החגיגות העצמיות יידחו להמשך השבוע. כנ״ל לגבי סיכום השנה העברי המסורתי שלי והתייחסות לראש השנה המתדפק כבר על הדלת. אז בואו נפנה לו מקום צעד אחד צעד, ונתחיל עם הנצחתם של המנצחים באוטופיה 2014.

התחרות הישראלית לסרטים באורך מלא:

הזוכה:
״התאבדות״
של בני פדרמן

לפני הפסטיבל, סימנו את ״התאבדות״ של בני פדרמן, ״מסווג חריג״ של בועז ארמוני ואת ״סופעולם״ של רוני קידר כשלושת החזקים מתוכם כנראה ייצא הזוכה. אלה הם בדיוק שלושת השמות שהרשימו את חבר השופטים מספיק כדי להיות מוזכרים בטקס הנעילה. ״התאבדות״, אחד מכוכבי פוסט ״שמע נא תחינתי״ שדווקא לא תוכלו למצוא בטקס האופיר מחר, מקבל את הכבוד הראוי לו כמותחן פשע דיסטופי עם השפעות של קומיקס מצד אחד (לנו עלה ״האביר האפל״) ואיכויות של בי-מובי מצד אחר. כחלק מהפרס, הזוכה הראשון של פסטיבל אוטופיה יטוס בעוד כחודש לפסטיבל סיטג׳ס הספרדי, מהגדולים והחשובים שבפסטיבלי הז׳אנר באירופה ואולי גם בעולם.

כך שזה רק הגיוני שיושב ראש חבר השופטים, מייק הוסטנץ׳, הוא סגן המנהל של הפסטיבל ובעצם עשה יותר פרוגרמציה מאשר שיפוט, כאשר לצידו בחבר השופטים ישבו המפיקה נעמי לבארי והמבקר והתסריטאי יאיר רוה. הוסטנץ׳ ציין לשבח את ״מסווג חריג״ ואת ״סופעולם״ ואמר שישמח לראות אותם בשנה הבאה בסיטג׳ס במסגרת תוכנית ישראלית של סרטי ז׳אנר (מסתבר שיש לנו מספיק היצע לטעמו), ואני בטוח שצופי הקולנוע כאן בארץ ישמחו לראות אותם מוקרנים כאן אצלנו. מה שגם ייתן לבלוג הזדמנות נוספת לכתוב עליהם, מעבר למחשבותיי הראשונות מפסטיבל דרום, גם שם התחרו זה בזה.

התחרות הישראלית לסרטים קצרים:

השופטים במסגרת זו הם האחים הבמאים יואב ודורון פז (״פובידיליה״, ״מתים לרגע״ ובקרוב גם ״JeruZalem״ כפי שנחשף לראשונה בפסטיבל), המפיק ההוליוודי בעל המוצא הישראלי שקד ברנסון, והאנימטור סשה בלסון, אשר זכה בפרס זה בשנה שעברה עם ״נחשים וסולמות״. גם השנה המקום הראשון מאכלס סרט אנימציה – "משא", בבימוים של ניב שפיגל ורוברט רומנו. השופטים נימקו את בחירתם בעובדה כי הסרט "משא" יצר עולם בעל חיות יוצאת דופן. סרט שהוא גם מרגש וגם ברמה טכנית גבוהה. צפיתי בסרט במסגרת פסטיבל ירושלים ואני חייב להוסיף שהוויזואליה שלו מרהיבה וייחודית (להלן תמונה), והסיפור המטאפורי על אדם המשייט בספינה עמוסת מסכים שבכל אחד מהם מוקרן שוב ושוב זיכרון שלו, התפרש אצלי קצת אחרת מן המתואר בתוכניה. בעיניי, בשל גילו המופלג של המפליג, ייתכן והוויתור על הזכרונות והשלכתם אל הים היא דווקא הפרידה שלו מן החיים, אולי אפילו בעקבות מחלה.

בציון ״innovation״, סוג של ציון לשבח על פי קטגוריה זו, זכה הסרט "זמן להרוג", בבימויו של רפי שור בשל שילוב פתרונות לואו-טק והיי-טק בסרט. הסרט מספר על אריק ואלונה שיוצאים למסע נוסטלגי בזמן אשר מלהטט בין העבר האישי והלאומי והעתיד האפשרי, באמצעות עירבוב של פנטזיה וסוריאליזם, מציאות ודמיון. בסרט הזה לא צפיתי, אבל עכשיו אני מסוקרן למדי.

מענקים לסרטים ישראלים מטעם קרנות הקולנוע:

יוזמה מבורכת של אוטופיה בניסיון למסד את הקולנוע הז׳אנרי בארץ הוליד חבירה אל שתי קרנות הקולנוע הגדולות בישראל במטרה לייצר הן סרטים קצרים והן סרטים באורך מלא לשנים הבאות ובתמיכה ממסדית. קרן רבינוביץ' משתפת פעולה זו השנה השלישית עם פסטיבל אוטופיה במטרה לתמוך בהפקת סרט ז'אנר ישראלי, והשנה שיתוף הפעולה בין הקרן לבין הפסטיבל היה תמיכה בהפקת סרט גמר של סטודנטים, בסכום של 20,000 ₪. הסרט הזוכה הוא "מפעיל" של בן חכים מהחוג לקולנוע באוניברסיטת ת"א (אבל מוכר לא פחות כמוח מאחורי ״דיבוב מצחיק״), על פי תסריט של ליאור זלמנסון (״צלליות״). שניהם אנשים יקרים שאני שמח בזכייתם ומצפה כבר לתוצרתם המשותפת הראשונה (מה לגבי אוטופיה הבא בתור בכורה? הדבר אפשרי?)

על מענק פיתוח תסריט לסרט באורך מלא הייתה מופקדת קרן הקולנוע הישראלי, שהייתה אדיבה מאין כמוה הפעם. לא רק זוכה יש לנו השנה, אלא גם פרס מיוחד למקום השני – פרס לעריכה מלווה, כלומר מעין חונכות תסריט כבר בשלב ההתחלתי. הזוכה: ״המשפחה הראשונה שלי״ של במאית והתסריטאית מיה זיידמן. נימוקים – ״תקציר המבטיח סרט בעל עומק מחשבה, העוסק בהיפוך של יחסי הורים-ילדים ובורא עולם מדע-בדיוני קלאסי אך ייחודי ליוצרת. אפילו בכליו המצומצמים של הסינופסיס הצליחה מיה זיידמן לברוא כמה דמויות בעלות אמינות פסיכולוגית רבה, שהצליחו לרגש אותנו, ולשרטט מתווה עלילה ראוי להתפעלות, שבעבודה נכונה יכול להפוך ליצירה מקורית ולא קונבנציונלית. הרעיונות המרכיבים אותו נשארו עמנו והוספנו להרהר בהם זמן רב לאחר הקריאה״.

מענק קרן הקולנוע הישראלי בשיתוף עם פסטיבל אוטופיה בשווי 25,000 ש״ח לפיתוח תסריט לסרטי ז'אנר באורך מלא, לשנת 2014 הוענק לפרויקט: ״ציפורניים״. תסריטאי: איתמר שדה, במאי: בועז ארמוני (לילה מוצלח למדי לארמוני, שגם ביים את ״מסווג חריג״ כזכור), מפיק: יואב רועה. נימוקים – ״התקציר הזה רדף ועודנו רודף אותנו כמו רוח זדונית ואף הדיר שינה מעיניהם של חלקנו. חתיכת הישג כשמדובר בסך הכל בסינופסיס ולא בתסריט מלא. מסקרן אותנו מאוד לראות את התקציר המכשף הזה הופך לסרט ולגלות כיצד תבוא המיתולוגיה המרומזת שלו לידי ביטוי ויזואלי. יש כאן הבטחה לסרט מטריד ואפל, המהלך בין הז׳אנרים של אימה, מותחן פסיכולוגי וסרט פנטסיה על-טבעי. הבחירה להשאיר את ההכרעה בסוגיות מסוימות בידי הקורא/הצופה, יחד עם תיאורו של עולם ריאליסטי אך בעל עוצמה מיתית, היא החלטה אמיצה שהרשימה אותנו בתעוזתה״.

התחרות הבינלאומית לסרטים באורך מלא:

הזוכה:
״מתחת לעור״
Under The Skin

במסגרת התחרות בחרו השופטים עדי רייס, שהרה בלאו ואיימן סיכסק לתת את פרס הסרט הטוב ביותר לסרט "מתחת לעור" בבימויו של ג'ונתן גלייזר. לדבריהם מדובר בסרט שמעניק לצופה חוויית צפייה נדירה; יש בו איכות כמו-היפנוטית והוא לוכד את הצופה פנימה ומציף שאלות עומק סביב מהות האנושיות והיחסים בין המינים. כמו כן, בשל התכתבותו של הסרט עם סמלים אוניברסליים רבים ומגוונים, מצאו השופטים שהוא עונה על שתי הגדרות הפרסים הנוספים, פרס הסרט האוטופי ופרס הסרט הדיסטופי. על כן בחרו השופטים להעניק את לו שלושת הפרסים האפשריים במסגרת זו.

האם יש בהחלטה זו כדי להעיד על איכותם של שאר הסרטים? אני לא משוכנע. ״מתחת לעור״ הוא באמת סרט ששואב את מלוא תשומת הלב ומתבדל באופן שמקשה על הרעפת אהבה כלפי סרטים אחרים. אני מקווה ומאמין שתהיה עוד הזדמנות לצפות בו על המסך הגדול, הדרך היחידה לצרוך אותו בעיניי (לכל אלה שראו אותו בבית באיכות מבאסת ואמרו לי שהוא ״לא עובד״ – אולי זה מערכת הסאונד שלכם לא רגישה לעבודה המונומנטלית של הסרט הזה עם המימד האודיאלי, או שהמסך בו צפיתם בו לא מספיק טוב כדי להעביר את כל סוגי האפלה שיש בסרט).

התחרות הבינלאומית לסרטים קצרים:

השופטים במסגרת זו: אדריה מונס, ג'ייסון ווישנאו, מארין אוורלאן. הסרט הזוכה הוא ״הוואנה״ (Habana) בבימויו של אדוארד סאליה. הסרט מספר על קבוצת מורדים בהוואנה הכבושה המתכננת פיגוע באמצעות נשק ביולוגי חדש ומפחיד שהם מפתחים. סרט עתיר אפקטים, אקשן, ומסר חברתי, כך לפי התקציר. גם בו לא צפיתי כך שאין לי דעה, אבל זה בדיוק הזמן לנסות להשלים. או אולי דווקא לצבור כוחות לקראת שלל האירועים שמצפים לנו במהלך החגים, כאשר הגדול שבהם הוא כמובן פסטיבל הקולנוע של חיפה. כבר כתבתי כמה אני שמח ומאושר מההפרדה בינו ובין אוטופיה? טוב, אז הנה כתבתי שוב. תודה אוטופיה, גם על זה ובעיקר על שמונת הימים האחרונים שהיו נפלאים במיוחד בכל מובן סינפילי שהוא.