פרסי אופיר 2014: הימורים ומשאלות

בעוד יממה וחצי יתכנסו ציפיות והכנות של מספר חודשים לשיא אחד בן מספר שעות – טקס פרסי אופיר ה-25, אשר יסכם שנה מופלאה במיוחד בתולדות הקולנוע הישראלי. זה נכון שרק חלק קטן ממנה נחשף לציבור הרחב, אבל אלא הם חוקי האופיר וגם מה שכבר הוצג בבתי הקולנוע זכה להצלחה נאה. לפי החישובים שלנו כאן בבלוג נחצה כבר מזמן רף מיליון מכירות הכרטיסים לסרטים ישראליים בשנה זו, מה שאומר שגם על פי הקהל היה מעניין מספיק השנה כדי להשתתף בחגיגה. להשלמת השמחה, מומלץ לצפות מחר (21.9) בטקס שיועבר בשידור ישיר בערוץ 10 החל מהשעה 21:00. אנחנו, כלומר חברי הבלוג שהחל מהשנה הם גם חברי אקדמיה, נהיה במשכן לאמנויות הבמה אשר באשדוד ונדווח משם. מוני מושונוב ינחה, אם צריך עוד סיבות לשבת מול המרקע.

כדי לנסות ולהוסיף קצת עניין ספורטיבי ותחרותי, אנחנו מפרסמים כאן כבכל שנה את ההימורים ומשאלות הלב שלנו לגבי כל קטגוריה וקטגוריה (כך זה נראה אשתקד). אזכיר ואומר שזה בעיקר לשם השעשוע והעצמת המתח גם בפרסים שלכאורה יש בהם עניין פחוּת ולא כדאי להתייחס להימורים שלנו בשום דרך אחרת. כל אחד מאיתנו אהב השנה הרבה יותר מסרט אחד, או אפילו שניים, ולו היינו מצביעים זה ודאי היה גובל בעינוי בניסיון להכריע בין הסרטים. לכן, הימורינו מתחלקים לשניים – תחזית לגבי מי הולך לזכות, וסימון של מי שאנחנו באופן אישי היינו רוצים לראות עם הפסלון. תתפלאו כמה פעמים זה לא אותו הדבר.

פרסי אופיר 2014 הוזנקו בחודש מאי עם פרסום רשימת המתמודדים הראשונית, שכללה 37 סרטים עלילתיים באורך מלא, וגם עשרות דוקומנטריים, ורשימה של סרטים קצרים שהתחלקה אף היא בין התיעודי והעלילתי. בעוד אנחנו מתבוננים כיצד פסטיבלי הקולנוע של הקיץ (סטודנטים, דרום, ירושלים) מעצבים רשימה אפשרית של מועמדים, הגיעו הקרנות האקדמיה לסופן והעת עבור חברי וחברות האקדמיה להצביע. בשלב זה שטחנו בפני האקדמיה את תחינתנו להתייחס גם לאנדרדוגים, ופרסמנו את רשימת המועמדים הפרטית שלנו לפני שהגיע הרשימה האמיתית והרשמית. לאחר מכן אור סקר את כל מה שכדאי ונחמד לדעת על מועמדי ומועמדות השנה, בעוד החל סבב ההצבעות לזוכים ולנו לא נותר אלא להמתין בצד לשעת השיא. כעת היא סוף סוף כאן, אז זה הזמן לנחש ואז גם להתרגש. מוזמנות ומוזמנים להצטרף, זה קל וכיף.

כמעט והתחלנו עם תמימות דעים מדהימה. כלומר, שלושתנו מסכימים שאורית אזולאי המופלאה תסיים את הערב עם עוד אופיר (בקטגוריה שהיא פרי יוזמתה), אבל אור דווקא נוטה לכיוונה של לימור שמילה מבחינת משאלת לב. שזה מצחיק במיוחד משום שאור משחק בתפקיד קטן ב"אפס ביחסי אנוש".

שוב שבירת קונצנזוס של אור בשורת הרצונות האישיים, ושוב הסכמה פה אחד שההימור הנכון יהיה על קרין גבע ששינתה את פניה של דאנה איבגי לחלוטין והתמודדה עם אתגרים רבים נוספים (פציעות וחבלות, למשל). גבע, אגב, מועמדת גם על "יונה", ואור הכי העריך באופן אישי את אורלי רונן שהתמודדה עם שלבים שונים של הצגת זיקנה ב"מיתה טובה".

כאן זה כבר מתחיל להיות מעניין, משום שההימורים שלנו מתחלקים לשניים. בעוד שלושתנו התפעלנו מעיצוב עולם הסאונד המוגבר והמודגש של אביב אלדמע ב"הגננת", כולנו גם חושבים שחברי האקדמיה לא יסכימו עימנו. אור ואני מאמינים כי אותו אלדמע יזכה דווקא על עבודתו ב"מיתה טובה", בעוד עופר הלך על איציק כהן, תולי חן ועל עריכת והקלטת הדיאלוגים המתנגשים של "גט" כזוכה בקטגוריה זו.

אוקיי, כפי שאפשר לראות בטבלה – אין לנו שמץ של מושג מי הולך לקחת את הקטגוריה הזו. עופר הלך על הסרט בו מוזיקה היא דבר נדיר ולכן מורגש, אני מהמר על הזוכה של פסטיבל ירושלים שבו המוזיקה כה מורגשת עד כי אי אפשר שלא לשים אליה לב, ואור מהמר על סרט עם שיר באמצע והמון רגש שמושג באמצעים מוזיקליים לכל אורכו. אל תתפלאו אם שלושתנו נטעה.

האמת היא שגם אני התלהבתי מהעיצוב של בורג, בניצוחו של ערד שאואט המבריק תמיד ("הערת שוליים", "מי מפחד מהזאב הרע"), אבל הערכתי יותר את הדיוק והשחזור של צה"ל 2003-4 בסרט שהכי אהבתי השנה. עופר גם מהמר על שאואט כזוכה השנתי, בזכות המועמדות הכפולה שלו, בעוד אור ואני נצמדים לחוק של "סרט תקופתי תמיד זוכה בפרס העיצוב" ומהמרים על אבי אביבי ו"יונה".

חוק ידוע נוסף הוא שעיצוב ותלבושות הולכים יחדיו, במיוחד בסרטים תקופתיים. אז כולנו מהמרים על התלבושות של מיכל דור וענבל רוזנטל עבור "יונה". באגף הרצונות, שני קצוות הספקטרום – הספקטקל הצבעוני של אדם קלדרון ב"פרחים של מרציפן", מול הסולידיות וההברקות של לי אלמביק ב"גט".

סרט הסטודנטים הבולט של השנה, ובצדק אם יורשה לי, הוא "פריז על המים" של הדס איילון מהחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב. כולנו בעדנו, שני שליש מאיתנו מהמרים עליו, אבל תמיד קיים הסיכוי שהשמות המוכרים והוותיקים (במקרה זה ארז תדמור וגיא נתיב עם "אלוהים יקר") יקסמו למצביעים.

הקטגוריה הזו שבה לא ממש ראינו מספיק סרטים כדי להיות בעד מישהו. מבחינת ההימורים, אור ועופר עושים את הדבר הנכון כשהם הולכים על אחד הסרטים המדוברים מאז שהוקרן לראשונה בפסטיבל דוקאביב, ואני הולך לטעות לגמרי בהימור שלי על דורון צברי בתור שם שמצביעים לו. או להיפך.

מסתמנת עוד שנה מעולה לקולנוע הישראלי התיעודי, והדבר מתבטא גם אצלנו. שלושה הימורים שונים, ושם נוסף בשורת הרצונות. כלומר, ארבעה מתוך החמישה מוזכרים כאן, והיחידי שלא, "משפטי חיים", לא כאן רק משום שהוא מרגיש לנו קצת רחוק (זוכה פסטיבל ירושלים שעבר). הכל יכול לקרות כאן.

עוד קטגוריה שתמיד מספקת את הסחורה באופירים לא מאכזבת גם השנה. אור הוא יוצא הדופן הן בהימור על הווירטואוזיות של זיו ברקוביץ' והן ברצון הלב לגבי זכייה של הצילום הפואטי של נדב הקסלמן. עופר ואני מתואמים להפליא לגבי הערצת העבודה הקולנועית המפעימה של שי גולדמן אבל הימור על הצילום החם (מבחינת צבעים) של טובי הוכשטיין לסרט על הקרירות של המוות.

גט גט גט.
You Gotta Get Gett.
ז'ואל אלכסיס חייבת לקחת אופיר על הגאונות העריכתית שהיא הסרט הזה. והיא תיקח.

גם פה עשינו באלגן. הדבר החכם ביותר לעשות באופירים הוא לא להמר בנפרד על סרט-בימוי-תסריט, וזה בדיוק מה שאור עושה (למרות שהוא מסכים איתי ש"אפס" ראוי יותר). עופר ואני בכל זאת מפרידים ומקווים שלפחות בקטגוריה הזו טליה לביא תזכה להערכה. ועופר בכלל היה רוצה שהתסריט שמעולם לא ראינו כמותו של נדב לפיד יילך הביתה הביתה עם הפסלון. מתכוננים לשברון לב ושמחה בו זמנית.

אם היינו באוסקר האמריקאי, לא היה לי שום ספק ששחקנית צעירה אך מספיק מוערכת ומיוחסת תסחוף בקלות את קטגוריית המשחק עם דמות משנה שלוקה בשכלה. יכול להיות שזה תקף גם לאופיר, אם לשפוט על פי תקדים מיכאל מושונוב. לגבי משאלות ליבנו, אנחנו מעט יותר מגוונים, אבל גם אור וגם אני נריע ארוכות לאיבגי כשהיא תעלה לבמה, לא רק עופר.

זוכרים את קטגוריית העריכה? זו הייתה הסנונית שמבשרת כי הטבלאות שלנו מתחילות להצטמצם לכיוון הקונצנזוס. וכן, ברור שגבאי תמיד מצויין ולפעמים מותר גם לחשוב על פרגון לאחרים, אבל איך אפשר שלא להעריץ את האיש שממציא את עצמו בכל תפקיד מחדש? אי אפשר. או לפחות, אנחנו לא יכולים.

קטגוריה חזקה באופן יוצא דופן השנה, והפעם תורי להיות מיוחד ולשבור קונצנזוס. לא מפני שאינני מעריך את אלקבץ ופועלה (חס וחלילה), אלא משום שיש לי הרגשה של דאבל משחק נשי ל"את לי לילה" (והעובדה שבן שלוש גם כתבה את התסריט בהשראת סיפורה האישי ודאי לא תזיק לסיכויים שלה).

אין על הגברים של "גט" השנה, למרות שמפתה מאוד להמר על זאב רווח ב"מיתה טובה" או לדחוף עד הסוף את נווה צור המצויין על משחקו ב"עמק". אבל מה שמנשה נוי עשה השנה ב"גט" זוכה בצדק לתואר "תפקיד חייו", ועל תפקיד כזה בסרט כה אהוד מקבלים אופיר.

כאמור, באקדמיה לא מרבים לפצל את קטגוריית הסרט הטוב ביותר והבימוי הטוב ביותר. ולמרות שאני מבין את ההיגיון, והייתי אף מזדהה עימו לו יכולתי להצביע, היה נחמד לו התחרות הייתה מרגישה יותר פתוחה ודווקא בשנה כה חזקה הייתה נוצרת הפרדה בין בימוי וסרט. אם כי אני, וגם עופר, האחרונים שנתלונן אם וכאשר האלקבצים יעלו לבמה לאסוף את האופירים שלהם על מלאכת המחשבת שהיא "גט".

כפי שודאי כבר הסקתם והסקתן, אנחנו מהמרים על "גט" כפייבוריט לזכייה כוללת. אור כבר הכריז שזה הסרט שהוא רץ איתו השנה, אני ממשיך לשמור אמונים ולהחזיק אצבעות ל"אפס ביחסי אנוש" אבל מתקשה להמר עליו ברגע האמת, ועופר מצטרף למחנה שלי אחרי שסרט השנה שלו, "הגננת", לא הגיע לחמישיה. אשוב ואבהיר שנשמח ונצהל במקרה של זכייה של "גט", או של כל סרט אחר בחמישיה לצורך העניין. זו הייתה שנה מצויינת שעשויה להיזכר לדורות בזכות המכלול והמגוון, לא רק הודות לסרט אחד.