"מפוצלים", סקירה

ברגע שחשבנו שדי, שנמאס, שאפשר לשחרר את הפגע הרע הזה כמו להקות בנים בניינטיז, כמו סיטקומים אולפניים בתחילת האלף, הגיע "מפוצלים" (Divergent). וממש כמו "וואן דיירקשן" או "שני גברים וחצי", שימש כזריקת אדרנלין למשהו שכבר באמת קיווינו שיקבר בהיסטוריה כטרנד שהיה-לרגע-משעשע-אבל-די-תניחו-לנו.
תגידו לי האם זה מוכר לכם: בחורה צעירה עם אופי שקט אך מרדני, החיה בעולם עתידני/פנטסטי, מגלה שהיא נועדה לשנות את כל הסדר של היקום החולה בו היא נמצאת, ועל הדרך נכנסת לסיפור אהבה עם מישהו שגורלו גם הוא להפוך את היוצרות. תחשבו כמה פעמים ראיתם את הסרט הזה, ועדיין לא גירדתם את המספר האמיתי. "דמדומים" (האחרון שבהם), "משחקי הרעב", "עיר של עצמות", "למות עליה", "האקדמיה לערפדים", "גוף מארח" ו"יצורים יפייפים", כולם סרטים מהעשור האחרון בלבד.
זה נכון שהסרטים האלה נעים כל אחד בדרכו על הסקאלה שבין הכיפי לקטסטרופלי (אם אתם שואלים אותי "גוף מארח" הוא הנורא שבהם, ו"יצורים יפייפים" הוא המוצלח מכולם. אבל אני במיעוט), אבל אין ספק שהרגשת דה ז'ה-וו מעייפת ומרדימה נחה על כולם.

אחרי כשלון קופתי שרדף כשלון קופתי (להוציא את הטירוף שהוא "משחקי הרעב") נדמה היה שעוד רגע יפסיקו עם העניין הזה ויניחו לנו לנפשינו. אבל אז "מפוצלים", המבוסס על סדרת ספרים לבני הנעורים מאת הסופרת ורוניקה רות, הגיע ואיתו הצלחה קופתית נאה שהבהירה שאנחנו לא מתקרבים לסוף.

בתור מי שהצליח לשאוב הנאה אפילו מבלה, הערפד ואיש הזאב שואבי הכריזמה של "דמדומים", אני לא מאלו שמתנגדים נחרצות לכל הטרנד הזה. אני אפילו חושב שזה נחמד שיש גל של סרטים הנותנים לנערות צעירות דמויות קולנועיות להזדהות איתן, ולא כקישוט לאיזה בחור. הבעיה היא שלרוב המסרים של הסרטים האלה מאוד שמרנים, וכמובן הצורך לייצר כמה שיותר מהם מביא לפרוייקטים פזיזים שלא עושים טוב לאף אחד.
"מפוצלים" – או כפי שהוא מכונה במסדרונות המערכת, "מגוונת" – הוא בצד הטוב של הסקאלה, בטח בהשוואה לשאר הסרטים האחרים מהשוק הנחשק הזה. וכאן נעוצה עוד בעיה – אי אפשר שלא להשוות בינהם. אין שום דרך שלא להסתכל על הסרטים האלה כתוצר של אותו מפעל, ובסופו של דבר הם נראים כמו מודעות שונות לאותו קמפיין.

"מפוצלים" הוא "משחקי הרעב" אחד לאחד, והאמת שבטווח הקרוב זה מועיל לו. לא רק בגלל העובדה המובנת מאליה ש"משחקי הרעב" הוא הסיבה ש"מגוונת" בכלל נעשה, אלא שגם לנו כקהל יותר קל לקבל את השטויות של העלילה, המניעים האוויריריים במקרה הטוב של הדמויות, ואת החורים של בניית העולם, כי כבר התרגלנו לא לשאול שאלות.
בסרט החדש אנחנו בעולם שנמצא אחרי מלחמה קטלנית, ובו כל האוכלוסיה התפצלה למספר קבוצות וכל אחת אחראית על תחומה שלה, עם מינימום התערבות חיצונית. אין שום עניין בלפרט את הקבוצות כי רק שתיים חשובות לנו בחלק הראשון של הסרט: קבוצת ההקרבה העצמית/חסרי האישיות או משהו, שהם גם אלו נמצאים בשלטון, ותפקידם להושיט עזרה לנזקקים (לא, באמת זה כל מה שהם עושים); וקבוצת ה"ללא פחד" או "עשויים ללא חת" או "חובבי פרקור אינטנסיבי" או "הלבושים בשחור", שהם המגינים של העיר ושומרי החוק.
הסיבה שרק שני אלה רלוונטים הם כי גיבורתינו נולדה אל תוך המקריבים אבל בעצם רוצה להשתייך לפרועים, ואנחנו פוגשים אותה בתקופה בה היא צריכה להחליט לאן תנתב את יעודה. אין שום קשר ל"הארי פוטר" או "יצורים יפייפיים" כפי שוודאי שמתם לב.
הבעיה היא שגיבורתנו היא "מפוצלת", או שמה נאמר "מגוונת", והיא לא שייכת מטבעה לאף אחת מהקבוצות (הכניסו מוזיקה דרמטית פה).

האמת שזה קונספט די מעניין בטח בהתחשב בעודה שמדובר בדימוי (לבחור קורסים באוניברסיטה ולדבוק בהם במשך כמה שנים טובות לא רחוק מזה) וככזה צריך להתייחס אליו, אבל הקיצוניות שמוצגת ב"מפוצלים" נראית כמו הגרסה הילדותית של "אבירי האור הקסום" המיתולוגית, שהייתה סדרת ילדים בעצמה.
יש המון חורים בבניית העולם של "מגוונת", ואני יודע שזו קטנוניות, כי האמת היא שזה לא מהדברים שמציקים במהלך הצפייה, אלא רק במחשבה לאחר מכן. אז נניח לזה כרגע.

טריס (שיילין וודלי) מחליטה למרוד בהוריה החביבים וללכת לאיפה שהלב שלה מוביל אותה, אל המגניבים הפרועים בשחור. אני חייב להודות שהסצנה בה טריס עושה את בחירתה מול אנשי העיר בטקס המסורתי – ששוב, אל תנסו אפילו להבין את ההיגיון של מתי, מי, למה ואיך – באמת ריתקה אותי. וזה החלק המתסכל של "מפוצלים": הפתיחה שלו, על אף כל החולשות ועל אף כל העייפות הנלוות, באמת מעניינת. משהו בדרך בה הסרט מתגלגל בתחילתו עובד נהדר. זה קשור לפס הקול החנפני/מדליק שלו, אבל שלא כמו שאר הסרטים מהטרנד הזה, יש בסרט הזה לא מעט מגניבות אותה הביא הבמאי ניל ברגר. אם ראיתם את שאר הסרטים אתם יודעים כמה זה לא מובן מאליו.

מבחינתי, הסרט, שבאמת התחיל לא רע, כל כך איבד אינרציה כשהוא הגיע למערכתו האחרונה (אחרי כמעט שעתיים), שהעניינים הפכו להיות מעט מגוחכים. לא אכנס לספויילרים, אבל המהירות שבה האירועים החריגים קורים, והעומס, שהוא מצד אחד מוגזם ומצד שני נטול אמינות לחלוטין, פשוט משבשים את כל מה שהיה טוב וסוחף בהתחלה.

שיילין וודלי היא טריס הגיבורה המגוונת, ועל אף שהשיער שלה מושלם מדי יחסית לטירונית שגרה במשהו כמו מערה והולכת מכות כל היום, היא נהדרת לתפקיד. היא אולי גיבורת סרטי הנערות הטובה ביותר, או לפחות נותנת פייט ראוי לג'ניפר לורנס. כולנו רצינו/חשבנו שוודלי תהיה מועמדת לפני שלוש שנים לאוסקר על תפקיד הפריצה שלה ב"היורשים" (The Descendants), שם הייתה בתו המרדנית של ג'ורג' קלוני, אבל זה לא קרה, למרבה הצער. אך עם כמה דרמות אינדי מאחוריה, ועוד כמה סרטים מדוברים למדי בעתידה, אין צורך לרחם עליה יותר.
שאר הצוות שמסביבה די חיוור, וזה כולל את קייט ווינסלט שמנסה לעשות אמה תומפסון אבל משהו שם לא הסתדר. למרות שכמה מהם שחקנים מבטיחים לפני פריצה, וכמה מהם שחקנים מוכרים למדי, איש מהם לא נרשם אצלי בראש על אף שביליתי בחברתם לא מעט זמן.

"מפוצלים" ישוב אלינו בהמשך עם כמה סרטי המשך, שעם הרקורד האחרון של האולפנים קל לנבא שיהיה טוב יותר. אם אתם רוצים להיות חלק מהחגיגה אתם מוזמנים לצפות בו, אני מאמין שלא תסבלו. אבל אין לו שום משמעות בשום דרך שאפשר לחשוב עליה.

ונסיים בפינת האירוניה, או בשפתה העממית "נו, באמת":
"מגוונת", כפי שוודאי הבנתם, מספר על נערה צעירה. נערה שטרם התפתחה לחלוטין באופן מיני, שבתחילת הסרט לבושה, כמיטב המסורת של הקבוצה שלה, בבגדים המטשטשים כל מיניות או יהירות, ולאט לאט הופכת למישהי שתילחם על שלה, שתסכן את חייה לטובת מטרה נעלה, ותתאהב במישהו (למרות שכשהעניינים יתחממו היא תעיד על כך שהיא לא רוצה להתקדם מהר מדי). היא ללא עוררין הגיבורה של הסרט, היא מופיעה בתשעים אחוז ממנו, והשחקנית שמגלמת אותה מחזיקה אותו יפה על כתפיה.
בלי קשר, זה הפוסטר של הסרט:

אז לא רק שהגיבורה עומדת מאחורי דמות גברית (שמשנית לה), היא גם עומדת עם הגב אלינו, בזווית מדויקת ומבויימת, שמצליחה להדגיש ולהבליט גם את התחת שלה וגם את הציצים שלה למרות שמדובר בנערה מתבגרת. העצמה נשית במלוא כוחה. הרי אין צורך לראות את שני צדדי פניה היפים של הדמות הראשית, אם זה עלול לסכן את הצגת כל התחת, וגם לפחות ציצי אחד.
אז יכול להיות שההיגיון שעמד מאחורי ההפצה של הסרט היה "טוב, הקהל הנשי הצעיר כבר די בכיס שלנו, ועכשיו אנחנו צריכים גם לפנות לבנים. אז נראה להם שיש פה גם מישהו שהם יכולים להריע ולהזדהות אתו, וגם נרמוז על קצת סקס אפיל של הגיבורה".
אני מצליח לראות את דרך המחשבה הזו, ולהבין אותה, אבל היו דרכים כל כך הרבה יותר מוצלחות להשיג זאת. החפצת הגיבורה, והנחתה כמשנית, היא לא אחת מהן.
האמת שזה בעיקר הזכיר לי את תמונת היח"צ הזו:

או יותר נכון, אתה הציור הלועג לה, ששאל "מה היה קורה אם כל הנוקמים היו עומדים כמו האלמנה השחורה"?

(התשובה היא, אגב, סרט שהייתי ממש רוצה לראות)