"רובוקופ", סקירה

זמן רב כבר מאיימים עלינו עם אתחול ל"רובוקופ". משהו כמו עשר שנים. ההתנגדות הראשונית של מעריצי הסרט המקורי – כי הרי אין סיכוי שהוליווד תצליח, או אפילו תרצה, להתעלות על הסרט הראשון ההוא, בטח בתקופה כל כך חלשה שלה כמו העשור הנוכחי בו כל קשר ליצירתיות או השראה מוטל בספק – כבר הפכה להשלמה עם רוע הגזירה, ועל אוהדי הפרנצ'ייז האייטיזי אין ברירה אלא להרכין ראשם ולקוות לטוב.

"רובוקופ" מודל 2014 היה כבר אמור לצאת לקולנוע לפני כמה חודשים אחרי שכבר השתחרר לו טריילר שלא הבטיח יותר מדי, אבל אז הפצתו נדחתה. תמיד סימן רע. הסיכויים שמשהו טוב ייצא מהאיתחול הזה הלכו והתפוגגו. תחילת ינואר, כפי שיודעים כולם, הוא מזבלה כשזה מגיע לסרטי קולנוע אמריקאיים, והפצת סרט בתקופה זו של השנה מעידה על מינימום של אמון במוצר.
אני לא בטוח מתי, אבל אצלי איזשהו חזון של אופטימיות זהירה החל להתהוות בשבועות שקדמו להפצת הסרט. התחלתי להתרגל לרעיון הזה, הדיבור על הטריילר הנוסף של הסרט היה חיובי (לא צפיתי בו), והרעיון של מייקל קיטון וגארי אולדמן על המסך חימם את לבי. במקרה הרע, חשבתי לעצמי, ייצא סרט אומלל שישכח במהרה ויאדיר את זכרון הסרט המקורי, ובמקרה הטוב נקבל איזה "השופט דראד"           (Dredd) שיהיה מפתיע ומגניב. נכון, כל העניין שהסרט הוא PG-13, כלומר, נטול אלימות קיצונית ומיועד גם לבני נוער, לא מבטיח הרבה, אבל אנחנו צופי הקולנוע תמיד מקווים לטוב.

"רובוקופ" הראשון יצא בשנת 1987. שלא כמו רוב סרטי האקשן-מד"ב שאנחנו מכירים, הסרט לא היה מבוסס על קומיקס, ספר או סדרת טלוויזיה. רובוקופ נולד אל המסך הגדול. כתבו אותו אדוארד ניומאייר ומייקל מיינר, ועל הבימוי היה מופקד הבמאי ההולנדי המבריק/מטורף פול ורהובן שכבר ביסס את עצמו במולדתו, ואז החל לביים באנגלית.
הסרט הביא אותנו אל דטרויט העתידית בה הפשע שולט ברחובות ושלטון החוק הרעוע מנסה למצוא דרך להשתלט על התפרעות הרצחנית של ארגוני הפשע. נסיונות לבנות רובוט שיחליף את השוטר האנושי עולים בתוהו (סצנת תצוגת הרובוט החדש היא בלתי נשכחת), עד שמגיעה הזדמנות פז: אלכס מרפי, שוטר אהוב ומצטיין, נפצע אנושות בהתקלות עם ראש אימפריית הפשע וגופו מוחלף במכונה קטלנית שהופכת אותו לשוטר-על. אליו מוצמדת שוטרת צעירה ויחד הם יוצאים להציל את דטרויט ולנקום את מותו של מרפי.

"רובוקופ" של 1987 הוא אחד מסרטי האקשן-מד"ב האהובים עליי ביותר, ואני שב לצפות בו בממוצע של פעם בשנה. אני לא יכול לחשוב על שום דבר שאני לא מעריץ בסרט הזה ואני לא חושב שהוא הזדקן על אף האפקטים האנלוגיים שלו. הוא קיצוני וחכם יותר מרוב הסרטים שנעשים כיום. את הסרט הזה יצא לנו לחגוג פה בסריטה, כאשר הכרזנו עליו כאחד מחמשת סרטי גיבורי-העל הטובים ביותר בכל הזמנים.
כמעריץ של "רובוקופ" מודל 87, אני לא הייתי מאלה שצריכים בחייהם אתחול מחודש, אבל גם נזכרתי שאף אחד לא שאל אותי אז זרמתי עם זה. ואני די שמח שעשיתי את זה, כי על אף שהסרט החדש בכלל לא נמצא באותה גלקסייה של פאר כמו זה שאותו הוא משחזר, הוא סרט ראוי לגמרי שלא מבייש אף אחד מיוצריו, ואף אחד מאלו שצופים בו.

את הסרט החדש ביים ז'וזה פאדיליה, במאי ברזילאי שזכה בתהילה בזכות שני סרטי "יחידית עילית"      (Elite Squad) שאני מתבייש לומר שלא ראיתי, אבל עכשיו אני קצת רוצה. השינויים העיקריים בין שתי הגרסאות הן ההתרכזות במשפחתו של מרפי, השמטת עניין השותפה החדשה, והוויתור הבעייתי/מעניין על רב-פושעים שאותו יצטרך רובוקופ לנצח בסצנת השיא. כלומר, יש איזשהו פושע מרכזי, אבל הוא לא באמת מהווה איום כשזה מגיע לשורה התחתונה.

אין ספק שיוצרי "רובוקופ" 2014 ניסו ללכת על מודל שונה של סרט אקשן. הכוונות טובות, אך הביצוע יחסית בעייתי. יוצרי הסרט החדש התרכזו הרבה יותר בדרמה מאשר בסצנות פעולה, ובזמן שהסרט באמת מרגש פה ושם, והדמויות יחסית משכנעות לסרט מהסוג הזה, בכל מה שקשור לסט-פיס או לאקסטווגאנזה של יריות, פיצוצים ומרדפים, הסרט מסרב לשתף פעולה. אני לא זוכר שראיתי סרט אקשן אמריקאי שמתייחס להרג כאל משהו בעל משמעות כמו זה, ושלא ממהר להרוס עיר שלמה במחי אפקט CGI ומתעלם מכנראה עשרות הקורבנות הווירטואלים שחרפו את נפשם בזמן שהגיבור מנסה לתפוס את הפושע.
בנוסף, הפיכת אלכס מרפי לרובוקופ לוקחת כשעה מהסרט, הרבה יותר מדי בכל אספקט שאפשר לחשוב עליו, ומשאירה מעט מאוד להמשכו. זה אומר שמי שהיה אמור להיות הרע המרכזי לא באמת מאיים, ומי שהופך להיות האיום האמיתי הופך לכזה בצורה מהירה ולא נורא אמינה.
זה היה יכול להיות אסון גדול וסרט מבאס אילולא שאר האלמנטים בו היו נותרים ללא טיפול ראוי כמו הדינמיקה בין הדמויות והמשחק. שני אלו דווקא מבליטים לטובה את "רובוקופ". האם זה מספיק טוב בשביל סרט אקשן-מד"ב? לא בטוח. אבל זה בטח לא גורם לתסכול מיותר על עוד חלקה טובה שהוליווד החריבה.

אני כן רוצה לתת קרדיט רב לעבודת הבימוי של פאדיליה. אז שוב, אין שום סצנת אקשן מדהימה, אבל מחשבה רבה מאוד הושקעה בשוטינג ובעיצוב הפריימים. יש בו שוט אחד ששמט את הלסת שלי, רק בגלל שהוא לא משהו שאנחנו נוטים לראות בסרטים מהסוג הזה: מרפי, עכשיו כבר רובוקופ, חוזר למשפחתו לאחר שהניסוי בו הושלם, ופוגש את בנו היחיד לאחר חודשים בהם לא התראו. בנו יושב על ספה בסלון ומרפי מתקרב אליו. המצלמה מצלמת אותם מהצד, בפרופיל. הילד יושב על הספה ומביט לשמאל, ומרפי נכנס לפריים מצד ימין, כשרק אמצע הגוף שלו נתפס בפריים, כלומר, מהצוואר ועד הברכיים. הוא נעצר כמטר ממנו. הילד מרים את ראשו ומביט בפניו של אביו אשר לא נמצאות בפריים, ולא מסוגל לזוז. המצלמה נשארת ככה סטטית כמה שניות ארוכות ושקטות, גורמות לנו לחוות את הרגע הזה בלי מניפולציות של עריכה וסאונד, בדממה מוזרה. לפתע נדמה ש"רובוקופ" הוא הרבה יותר סרט מהגל החדש של הקולנוע הרומני, מאשר תוצאה חיוורת של הוליווד.

שחקן הבית של סריטה גארי אולדמן – שאיכשהו הפך להיות המצפון של סרטי האקשן, אחרי שנים בהם היה הרשע האולטימטיבי (תודה, נולאן) – מושלם כהרגלו, ושמחתי שיש לו תפקיד משמעותי בסרט; מייקל קיטון, אחד השחקנים האהובים עלי, והבאטמן הכי טוב אי פעם, מנסה להתקמבק שוב, בתור ראש התאגיד שיוצר את רובוקופ. מצד אחד אני נורא שמח לראות את קיטון על המסך, ומצד שני ציפיתי ממנו ליותר.
משעשע במיוחד הוא תפקידו של סמיואל ל. ג'קסון בתור מנחה תכנית דיעה שהיא כנראה פארודיה על רשת פוקס. זה משעשע כי זה נראה כמו המשך ישיר-בעולם-שהשתבש של תפקידו ב"עשה את הדבר הנכון" (Do the Right Thing) האיקוני של ספייק לי משנת 1989. מי שצפה בסרט ההוא בוודאי יעשה את ההקשר. הסתבר לי שג'קסון לא יכול להגיד את המילה Truth בלי שאני אשלים במוחי ישר אחר כך את המילה Ruth. קטע פבלובי של סינפילים, אני מניח.
אייבי קורניש – גרסת הבייבי של שרליז ת'רון – לא רעה בתפקיד אשתו של מרפי, אבל היא עדיין לא מקיימת את ההבטחה שלה מימי "קנדי" ו"כוכב בהיר". בתפקיד מרפי עצמו, ג'ואל קינמאן עושה עובדה טובה למדי. הוא הולך עם הכיוון הדרמטי של הסרט והופך את רובוקופ לדמות טראגית, אם כי לא הכי מורכבת שיש.

בעקבות הצדדים החלשים שלו, אני לא יכול להכתיר את "רובוקופ" החדש כהמלצה. הוא יותר מפתיע לטובה מאשר סרט שאתם חייבים לראות. הוא בטח סרט האקשן הכי טוב שמוקרן עכשיו, לדעתי, אבל זה בגלל שהיריבים שלו על התואר ("ג'ק ראיין", "השורד האחרון") איומים במיוחד.
בכל מקרה, מהסקירה הזו יצאתם עם המלצות גם ל"רובוקופ" המקורי וגם ל"עשה את הדבר הנכון", שאם לא ראיתם עדיין, עדיף שתפנו להם את הזמן לפני "רובוקופ" החדש.