סרטים חדשים: "נברסקה", "רובוקופ", "השורד האחרון", "דבש", "הדייט שהביך אותי"
6 בפברואר 2014 מאת אורון שמירחמישה סרטים חדשים עולים השבוע בבתי הקולנוע, ונראה שהפעם יש משהו לכל אחד ואחת: דרמת אינדי מינורית, סרט אקשן פטריוטי, סרט אקשן אנטי-פטריוטי, קומדיית חבר'ה וסרט לא-אמריקאי. אה, כתבתי "משהו לכל אחד ואחת"? התכוונתי לכתוב "לכל ינקי וינקית". אבל בואו לא נתחיל בטון שלילי, שכן בהחלט יש מה לראות הסופש. למשל, את גארי אולדמן.
"נברסקה" (Nebraska) הוא סרטו החדש של אלכסנדר פיין ("היורשים", "דרכים צדדיות"), על פי תסריט ביכורים של בוב נלסון. הוא גם הנציג השבועי של המועמדים לאוסקר, עם שש קטגוריות בהן הוא יתמודד בטקס ההולך ומתקרב (סרט, בימוי, שחקן ראשי, שחקנית משנה, תסריט מקורי וצילום). ברוס דרן מגלם אלכוהוליסט קשיש ממדינת מונטנה, שתרמית דואר זבל גורמת לו להאמין שזכה במיליון דולר. אשתו (ג'וּן סקוויב) לא משתפת פעולה ובנו טוב הלב (וויל פורטה) נאנס להסיע את אביו ליעדו (נחשו מהו. רמז: שם הסרט). וזה הרבה יותר מצחיק, מרגש ומצולם-בשחור-לבן ממה שזה נשמע. הוכחות אפשר למצוא בביקורת שלי על הסרט עבור עכבר העיר, ובסקירתו של עופר כאן בבלוג.
"רובוקופ" (Robocop) הוא, תאמינו או לא, רימייק של סרט הקאלט מ-1987 אודות השוטר רודף הצדק אלכס מרפי (ג'ואל קינאמן, שנכנס אל נעלי המתכת של פיטר וולר) שלאחר ניסיון התנקשות בחייו גופו משוקם באופן שהופך אותו לחצי אדם וחצי מכונה. טוב, לא בדיוק חצי-חצי, האחוזים משתנים. הפעם הסרט הולך חזק על עתיד דיסטופי בו ארה"ב נאבקת בשאלה האם למלא את רחובותיה מוכי הפשע ברובוטי שיטור חסרי רגש והססנות, או לשמר את הגורם האנושי של אכיפת החוק בצירוף חמלה. התעשיין מאחורי תעשיית רובוטי הלחימה (מייקל קיטון) פוקד על המדען הראשי שלו (אולדמן יקירנו) לשלוף קלף שיכריע את דעת הציבור לטובתו, וכך הופך מרפי לרובוקופ. עוד משתתפים: אבי קורניש, ג'קי ארל הלי, ג'יי בארושל וסמואל אל. ג'קסון, בתפקיד סמואל אל. ג'קסון. ביים: ג'וזה פדליה ("יחידת עילית"). סקירה: אור (ויש גם ביקורת משלי בעכבר).
"השורד האחרון" (Lone Survivor) מביא את סיפורה (האמיתי, אלא מה?) של יחידת מארינס הנשלחת ללכוד בכיר אל קאעידה, אבל מה שנראה פשוט וחלק על הנייר הופך לאחד הקרבות האלה שארה"ב חייבת לעשות עליהם סרט מור"ק. פיטר ברג ("באטלשיפ") התגייס מיד למשימה, ופקודיו הם מארק וולברג, טיילור קיטש, בן פוסטר ואריק באנה. יש לי הרגשה שרק אחד מהם ישרוד, אבל אין לי מושג מאיפה זה בא לי. נקרא לזה תחושת בטן. אור פרק כמה תסכולים בסקירתו על הסרט.
"הדייט שהביך אותי" (That Awkward Moment), סרט הביכורים של טום גורמיקן, מאגד שלושה חברים צעירים המצויים בתסבוכות קומיות-רומנטיות שונות. השלושה הם זאק אפרון, מיילס טלר ומייקל בי. ג'ורדן, והם מוקפים בנשים עם שמות מגניבים (אימוג'ן פוטס, מקנזי דייויס, כאלה).
"דבש" (Miele) הוא סרטה דובר האיטלקית של ולריה גולינו, שחקנית ("לרקוד עם טייסים") שהפכה לבמאית. במרכזו עומדת אשה בשם אירן (יסמין טרינקה), שתחת הכינוי "דבש" מסייעת לחולים סופניים להיגאל מייסוריהם, עד אשר היא מפתחת קשר לא רגיל עם אחד מהם (קרלו צ'קי). אור צפה בסרט אי אז במסגרת פסטיבל חיפה 2013.
אגב, הערב (6.2) בשעה 21:00 בסינמטק חולון יש הקרנה נוספת של עין הדג לגרסה האנגלית של "לשבור את הקרח" (Frozen), שכל כך התבאסתי להמליץ עליו בלי אופציה לצפות בו בגרסה המקורית. אז הנה, יש אופציה. קחו את המזחלת ורוצו.
תגובות אחרונות