• סרטים חדשים: ״אמא!״ מגיע לבתי הקולנוע
  • ״סיפורי מאירוביץ׳״, סקירה וניתוח
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 46
  • ״אנשים ומקומות״, סקירה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 45
  • דיווח שני ואחרון מפסטיבל הקולנוע של ניו יורק
  • גם בניו יורק יש פסטיבל קולנוע
  • פסטיבל חיפה 2017: הסיכום של עופר
  • פסטיבל חיפה 2017 - סיכום ופרידה של אור
  • ״חזק יותר״, סקירה
  • בלייד ראנר 2049
  • כל הנציגים לאוסקר הסרט הטוב ביותר בשפה זרה
  • המשחקים של ג'ראלד
  • קינגסמן: מעגל הזהב

מבט לקראת "מבט נוסף – פרוייקט קולנוע אירופאי משוחזר" 2014

14 בינואר 2014 מאת עופר ליברגל

לפני כשנה המלצתי לכם על הפרוייקט/פסטיבל/אירוע המאוד משמח שהתרחש בסינמטקים, "מבט נוסף: פרויקט קולנוע אירופאי משוחזר". זה מה שכתבתי אז, רוב מילות ההקדמה רלוונטיות גם הפעם. מדובר בפסטיבל העוסק בשימור והוא נוצר מתוך הכרה של האיחוד האירופאי בחשיבות הקולנוע לתרבות ובחשיבות של שימור סרטי מופת מכל אחת מארצות האיחוד. לכן, בכל שנה מממן הפרוייקט שחזור של סרטי מפתח.

ואז מגיע השלב הנוסף, ההקרנה, שמעלה על נס מימד חשוב נוסף, שגם נמצא היום במשבר: המסך הגדול, היציאה לקולנוע. סרט על מסך ביתי, לא משנה מה תנאי ההקרנה הבייתים ומה איכות העותק המשוחזר, לא ישתווה לאולם קולנוע איכותי, בטח כאשר מדובר בעותקים חדשים של סרטי מופת. בשנה שעברה בחר דן חיוטין להציג 10 מסרטי המופת והשנה הוא מגדיל את המנה – 13 סרטים מחודשים מ-13 מדינות. הפעם הסרטים חולקו לשתי מסגרות: "בבטן הרכה", לקולנוע על המציאות הכואבת, ו-"בדיונות"- כותרת שדי מסבירה את עצמה. חלק מן הסרטים הינם קלאסיקות שכיף להכיר מחדש, חלקם יצירות מעוררות מחלוקת, ואני הכי מסתקרן לגלות את הסרטים בהם טרם צפיתי, על חלקם אפילו לא שמעתי. אבל בפוסט המלצות זה, אתמקד כמובן בקצרה בסרטים שראיתי – חמישה כאלו יש הפעם. את כולם אני מעריך ואוהב, אבל לא על כולם אני ממליץ לכל צופה. מועדי ההקרנה המצויינים הם לסינמטקים השונים.

נשף מכבי האש
Horí, má panenko

סרט הפתיחה של התוכנית הוא ממתק קומי-אנרכיסטי אמיתי. וכיאה לסרט פתיחה, אחד מן ההימורים היותר בטוחים של התוכנית. הסרט נכנס לקטגוריה של "בדיונות" עקב היותו סאטירה פרועה למדי, אבל הוא גם סרט בעל ביוקרת פוליטית נוקבת על אוזלת ידו של המשטר ובעיקר הגחכה של טקסים באשר הם טקסים, בטח של מדינה קומוניסטית. הסרט נעשה בצ'כיה בתקופת האביב של פראג, בידי מילוש פורמן, שנודע בזכות הסרטים שעשה בהוליווד, ברבים מהם היו דמויות מרדניות או אנרכיסטיות במרכז. אבל רק בסרטים שיצר בצ'כיה (ובמידה רבה גם בסרט "התפשטות" שיצר בארה"ב) גם הקולנוע שלו היה פרוע, משוחרר ופורץ מוסכמות. זהו סרט "קטן", מעט יותר משבעים דקות, כולו מתרחש בלילה אחד באירוע אשר הכותרת שלו מצויינת בשם הסרט. לכאורה, ערב מכובד לרגל יום הולדת של מפקד ותיק ולא ממש מתפקד של מכבי האש. בתפריט: הגרלת פרסים (שכולם נגנבים) טקס תחרות מלכת הנשף וגם שריפה אמיתית. דברים שלא ידעתם שיכולים להשתבש – משתבשים. עם כניסת הכוחות הרוסים לפראג ב-1968 הוחרם הסרט, פורמן ברח לארה"ב וניהל קריירה מאוד מצליחה, כאמור, כמו גם אחד משותפיו לתסריט, איוון פאסר.

מועדי הקרנה: תל אביב 16.1.14 – 21:00 | ירושלים 21.1.14 – 21:00 | חיפה 15.1.14 – 20:30

היפה החיה
La belle et la bête
La-Belle-et-La-Bete-de-Jean-Cocteau

משורר, מעצב, צייר, מחזאי, סופר, תיאורטיקן וקולנוען – ופורץ דרך בכל תחום – קשה מאוד לסכם את האישיות המהפנטת של ז'אן קוקטו, מענקי התרבות של צרפת והעולם. הקולנוע של קוקטו נוטה לשילוב של פשטות בעלילה ומעבר לעולמות של פנטזיה ודמיון, סטים פשוטים המוארים ביד אמן ויוצרים חזיונות שאולפנים הוליוודיים לא מתחרים בעוצמתם. לאחר מלחמת העולם השנייה ביים קוקטו את הסרט הזה, על פי האגדה הידועה. קל לקרוא משמעויות אלגוריות בסרט: החל מן המשבר הכלכלי שהוביל להפקרת המולדת בזרועות החיה (הנאצית) ועד חיה שהיא בעצם דמות אוהבת וטהורה (צרפת משתפת הפעולה). אבל הסרט הזה, הנגיש ביותר של קוקטו, הוא יותר קסום מפוליטי. וכמו כל סרטי הבמאי, הוא גם הרהור על המציאות עצמה ועל האמנות עצמה.

מועדי הקרנה: תל אביב 19.1.14 – 19:00 | ירושלים 28.1.14 – 18:30 | חיפה 25.1.14 – 19:00

רומא עיר פרזות
Roma, città aperta
Roma-città-aperta

במסגרת "בבטן הרכה" יוקרן הסרט הזה, אחד מן הידועים והחשובים בתולדות הקולנוע האיטלקי. הסרט נחשב לסרט הניאו-ריאליסטי המובהק הראשון, שחזור של אירועי המלחמה ברומא תחת הכיבוש הנאצי. עקרנות הניאו-ריאילזם באים כאן לידי ביטוי: שימוש בשחקנים לא מקצועיים (לצד מקצועיים), צילום בלוקיישנים בלבד ובתאורה טבעית, מבלי לנסות להעניק לתמונה יופי אסתטי. אבל בפועל ובחלוף הזמן, מתגלה כי ריאליזם הוא עניין של תקופה. עלילת הסרט נראית היום מאוד דרמטית, על סף המלודרמה, שלא לדבר על השימוש אשר עושה הבמאי רוברטו רוסליני במוזיקה ועל המשחק של הכוכבת אנה מאנייני. יחסית לסרט שיצא נגד הקולנוע המסחרי, הוא נראה קרוב למיינסטרים לעומת הסרטים שהושפעו ממנו. אך הסרט עדיין שווה צפייה, בשל השחזור של אירועים אמיתיים זמן קצר לאחר התרחשותם ומראה של חורבות העיר רומאף שלמרות היותה מפורזת סבלה גם מלחימה. בזכות המשחק של מאנייני, שחקנית עוצמתית וייחודית שהמראה שלה בסרט העניק לקולנוע את אחד מן הדימויים הנודעים ביותר שלו. בזכות אהבת האדם והחיים העמוקה של רוסליני, שעוברת גם שהוא מנסה לזעזע. אגב, את הדיאלוגים לסרט כתב פדריקו פליני, בעבודתו הקולנועית הראשונה.

מועדי הקרנה: תל אביב 18.1.14 – 21:00 | ירושלים 19.1.14 – 19:00 | חיפה 17.1.14 – 16:00

גם גמדים התחילו קטנים
Auch Zwerge haben klein angefangen
b6vtlc

אולי סרטו המטורף ביותר של ורנר הרצוג, במאי שהוא בכל מקרה בחור מאוד יוצא דופן, בלשון המעטה. מי שבשנים האחרונות זוכה להכרה בעיקר דרך סרטיו התיעודיים, בהם הוא בוחן בלי שיפוט את הטבע האנושי בעקבות מקרים קיצוניים או היסטוריים תוך הבעת עמדה ערכית, נע לאורך כל הקריירה שלו בין העלילתי לתיעודי, הקצר לאורך, הניסיוני לפופולרי, הדרמטי לקומי. קשה להחליט איפה למקם את הסרט הזה: קומדיה מאוד שחורה על חבורת נמוכי קומה המשתלטים על מוסד לחולי נפש ומפתחים במקום חברה חופשית משלהם, אשר מבוססת לא מעט על השפלות הדדיות, אכזריות ואלימות. הסרט יעורר היום זעם לא בשל העדר התקינות הפוליטית שבכותרת, אלא גם בשל התעללות בחיות, כולל הרג. אבל הסרט הוא גם סוג של אלגוריה על החברה האנושית כולה, כמו "נשף מכבי האש", רק שכאן האכזריות תופסת מקום מרכזי בהרבה, כואב בהרבה. סרט מוזר מאוד, שהיה יכול לעבוד מצוין בתור הקרנת חצות. הרצוג הינו יוצר מרתק בכל סרט, ואל הסרט הזה, סרטו העלילתי השני, מומלץ לבוא בראש פתוח – זו חוויה לא רגילה.

מועדי הקרנה: תל אביב 24.1.14 – 22:00 | ירושלים 29.1.14 – 19:00 | חיפה 29.1.14 – 21:00

חדשות מן הבית
News From Home
akerman

ונסיים ביצירה אוונגרדית באמת, "בבטן הרכה" טוטאלי, קולנוע אשר בו אין ממש עלילה, רק שני מבטים מצטלבים על המציאות. הבמאית פורצת הדרך שנטל אקרמן מצלמת את מנהטן, אבל לא בדרך בה אתם רגילים לראות את מנהטן, אלא בדרך נטולת כל זוהר או עושר. עד כאן ערוץ התמונה. בפסקול, קוראת הבמאית מדי פעם מכתבים שכתבה לה אימה מבריסל, לכאורה "בית". את הקשר בין המכתבים לתמונה צריך לפרש הצופה, כמו גם את תחושת השייכות וחוסר השייכות של הבמאית לכל אחד מן המרחבים – זה הנראה וזה אשר אינו נראה. הסרט הוא במידה רבה סרט על תחושה של זרות, אבל גם על יכולת להתסגל לכל עולם, להיבלע בכל עולם. אקרמן תמיד עובדת בשוטים ארוכים, ובכל סרטיה היא בוחנת את גבולות הסבלנות של הקהל. בנקודה בה הוא משתעמם, האמירה שלה מתחילה לצוץ, התמונה הלא ייחודית נראית לפתע יפהפייה. סביר להניח כי כמות היציאות באמצע הסרט הזה תהיה הרבה ביותר מבין סרטי האירוע, ממש כשם שסביר שמי יאהב אותו יגלה יצירה קסומה ומהפנטת בדרכה.

מועדי הקרנה: תל אביב 29.1.14 – 21:00 | ירושלים 25.1.14 – 21:30 | חיפה 18.1.14 – 17:00

השאר תגובה