סרטים חדשים: "שרקייה", "כח משיכה", "יחי ההבדל הקטן", "הבן האחר", "דיברנו מספיק", "משחקי למות מרעב" ותזכורת לחגיגות ה-3 של "הטרמפיסט"

שישה סרטים חדשים עלו אתמול בבתי הקולנוע, והם מתפרשים הפעם על פני קשת גדולה למדי. בקצה האחד של הסקאלה נמצא סרט הוליוודי עתיר תקציב והבטחות לאוסקרים מונפים וקופות שבורות. מצידה האחר אפשר למצוא סרט ישראלי קטנטן ויפהפה. שניהם, אגב, סובבים סביב אנשים אבודים בשממה, בין אם של הנגב הישראלי או של החלל. יש לנו גם פארודיה אמריקאית, אינדי אמריקאי, קומדיה איטלקית, וישראלי-צרפתי אחד (זה ממש נהיה טרנד, הא?).

"כח משיכה" (Gravity) מתחיל מבחינתי באופן רשמי את עונת הסרטים המפומפמים באמת. אלה שהוליווד שמרה לסוף השנה כי היא הכי מאמינה בהם. באופן אישי, אני לא צריך לדעת הרבה יותר מאשר כמה עובדות על הסרט הזה כדי לרצות לצפות בו ומהר. ובאיימקס. כמו למשל שביים אותו אלפונסו קוארון ("הילדים של מחר"), צילם אותו עמנואל לוביצקי ("הילדים של מחר") ושהוא מכיל לא מעט סנדרה בולוק וג'ורג' קלוני מעופפים בחלל חסר הגרביטציה. לפרטים נוספים, אנא פנו אל הביקורת של אור בעכבר העיר. או אל הסקירה של פבלו כאן אצלנו בבלוג.

"שרקייה" של עמי ליבנה, על פי תסריט של גיא עפרן, היה הזוכה הגדול של פסטיבל ירושלים. מודל 2012. כבר אז התפעלתי עמוקות וארוכות מהסרט הקטן-גדול הזה, ונשגב מבינתי מדוע לקח לו כמעט שנה וחצי עד שמצא את עצמו בהקרנות מסחריות. הסיפור עוקב אחר בדואי בשם קאמל (עדנן אבו ואדי) המתגורר באמצע שום מקום עם אשתו ועם משפחתו של אחיו, בפחון המיועד להריסה לו הם קוראים בית. קאמל יוצא למאבק איטי ושקט ברשויות המאיימות להרוס את ביתו, ובזכות היותו של הסרט כה אנושי ומרגש (לא מעט הודות לבועז יהונתן יעקב הצלם) קשה שלא להיות בעדו, לא משנה מה הדעה הפוליטית שלכם ושלכן. עופר הרחיב עליו בסקירתו.

"יחי ההבדל הקטן" (Viva la liberta) הוא קומדיית טעויות ממוצא איטלקי, הסובבת סביב פוליטיקאי (טוני סרבילו המופלא) שפורש ממפלגתו, ובעקבות צניחה בסקרים מוחלט במפלגה להחזירו מפרישה באמצעות שימוש באחיו התאום (שוב סרבילו). רוברטו אנדו ביים וכתב, ולריה ברוני טדסקי משתתפת אף היא. אור צפה בסרט בפסטיבל חיפה האחרון, והרחיב עליו באתר עכבר העיר. גם עופר הצטרף לסיקור. סרט נוסף שעולה השבוע ונכתב עליו בעכבר (הפעם אני זה שכתב) הוא "דיברנו מספיק" (Enough Said) של ניקול הולופסנר, היוצרת של "חברות עם כסף" ו-"Please Give". במרכזו גרושה שמנסה להתחיל מחדש (ג'וליה לואיס דרייפוס), ומגייסת לעצמה בתקופה קצרה גם חברה חדשה (קתרין קינר) וגם אהוב חדש (ג'יימס גנדולפיני ז"ל). אקדים ואומר שאני לא קהל היעד של הסרט הזה בשום צורה, ולכן אולי הביקורת שלי לא תעזור הרבה. לעזרתכם, עזרתכן ועזרתי נחלצה שירה, בסקירה אורחת כאן בבלוג.

עוד עולים השבוע – הדרמה הצרפתית ישראלית "הבן האחר" (Le fils de l'autre), על נער ישראלי ונער פלסטיני שמגלים כי הוחלפו בילדותם (בימוי: לורן לוי), וה"פארודיה" על סרט/י "משחקי הרעב" המתקראת "משחקי למות מרעב" (The Starving Games), מאת אהרון זלצר וג'ייסון פרידמן, האנשים האלה שמבלבלים שוב ושוב ביצירותיהם בין טאמבלר לבין קולנוע.

אבל זה לא הסרט הגרוע ביותר שתוכלו לראות הערב, ובטח שלא המהנה ביותר. זאת משום שהערב בשעה 22:00 בסינמטק התל אביבי יתקיימו חגיגות שלוש שנים להקרנות הקאלט של "הטרמפיסט". שישה מגולשינו וגולשותינו שזכו בשלושה כרטיסים זוגיים יהיו שם, כמו גם הזוכה במארז המשולב, וגם אנחנו, שנשתטה כמו שרק "הטרמפיסט" מאפשר לנו. לא תבואו?