פסטיבל קאן 2013: מבט מעמיק ותחזית לתחרות הרשמית

בשנה שעברה, עם פרסום סרטי התחרות הרשמית לפסטיבל קאן, ישבתי לכתוב פוסט תחזית קצר בו הצלחתי לפוגע לא רע לגבי השיח שיעוררו הסרטים ולגבי סיכויי הזכייה שלהם, כולל סימון הפייבוריט לדקל הזהב, אהבה שגם זכה בסוף. בסופו של דבר הפסטיבל של השנה שעברה הביא עימו כמה מן הסרטים שיותר אהבתי ב-2012, כגון חלודה ועצם, מנועים קדושים, אור לאחר החשכה והורג אותם ברכות. טובי המוחות עדיין מנסים להבין מה עשה העיתונאי באותו פסטיבל, אבל התחושה היא כי בשנים האחרונות פסטיבל קאן שוב מבסס את עצמו כפסטיבל הבכיר בעולם לסרטים אמנותיים והוא אף פותח פער מן הפסטיבלים המתחרים – ונציה, ברלין ושאר העולם.

יחד עם זאת, מבט על סרטי התחרות השנה מכיל יחסית מעט שמות מסקרנים באמת, לפחות בכל הקשור לקולנוע לא אמריקאי או שלא קשור להוליווד. אבל בהחלט סביר שהיכנשהו ברשימת המועמדים מסתתרות יצירות המופת של השנה.

בראש חבר השופטים השנה יעמוד סטיבן ספילברג, הבמאי הכי הוליוודי שיכול להיות – מה שבכלל לא אומר שכשופט הוא לא יעדיף סרטים ניסיוניים יותר ורחוקים יותר מעולמו. שנה שנייה ברציפות, אין סיבה לגאווה ישראלית בתחרות הרשמית ואני יכול לסקור אותה בלי לעסוק ברגשות הקשורים ללאום. מאוד קיוויתי והאמנתי שסרטו של ארי פולמן "כנס העתידנים" (או "הקונגרס") יכלל בתחרות הראשית, אבל הוא ישתתף במסגרת השנייה בחשיבותה של "השבועיים של הבמאים" – כבוד גדול גם כן. הימורים על סרטים שכמעט אף אחד בעולם לא ראה היא עסק מטופש למדי, אבל בכל זאת אני משתתף בו זו השנה שנייה ברציפות.

הפרס הכי חשוב בתחרות הוא פרס דקל הזהב, שבעבור לא מעט אנשים נחשב ללא פחות מהאוסקר. רק אחריו מגיע הפרס הגדול של חבר השופטים. לאחר מכן הפרסים האחרים – במאי, תסריט, פרס חבר השופטים, שחקן, שחקנית ופרסים נוספים, אם מתחשק לחבר השופטים לחלקם. ויש גם צוותי שיפוט אחרים שמעניקים פרסים בתחומים אחרים, אבל בהם לא אגע. ויש גם פרסים למסגרות האחרות בפסטיבלים ופרסים חוצי מסגרות, גם בהם לא אעסוק. והכי אשמח אם יזכה דווקא סרט שלא ניבאתי הצלחה בפרסים.

עדכון מה-28 לאפריל: סרט נוסף הצטרף לתחרות – החדש של ג'ים ג'ארמוש. על ערפדים.

סרטי התחרות (בסדר אלפביתי) ונבואותיי:

Behind The Candelabra

מי הבמאי: סטיבן סודרברג, טרי אחרי הפרישה מן הקולנוע. מה שמעלה שאלות איך סרט של במאי שפרש (וביים כמה וכמה סרטים מאז הודעת הפרישה) מציג סרט בתחרות. סודרברג הצהיר כי הוא ימשיך לביים בטלוויזיה והסרט הזה הוא אכן סרט טלוויזיה אשר נכנס משום מה לתחרות הראשית של פסטיבל קולנוע, דבר שנראה קצת תמוה. בכל מקרה, סודרברג הוא במאי אהוב שזכה כבר על הפיצ'ר הראשון שלו, סקס שקרים וודיאוטייפ בפרס הבמאי בפסטיבל. מאז הוא ביקר בו עוד כמה פעמים.

על מה הסרט:  סיפור מערכת היחסים בין המוזיקאי הנודע ליברצ'ה, שהכחיש כי הוא הומוסקסואל, ובין סקוט תורסון, שעבד כנהג וכמלווה של ליברצ'ה וטען בבית משפט כי היה מאהבו. נושא של מיניות והעמדת פנים, כמו גם מאבק משפטי, נשמע מתאים מאוד לבמאי. מייקל דאגלס מגלם את ליברצ'ה ומאט דיימון נראה מבוגר מדי על מנת לגלם אדם שהיה בין 16 עד 22 בשנים בהם היה בניהם קשר רומנטי. בתפקידי משנה: דן אקרויד, רוב לאו, דבי ריינולדס ועוד.

סיכויי זכייה: למרות כל השמות הגדולים, נראים כנמוכים. ראשית, הפרישה מעולם הקולנוע נראית כהתנגדות לפילוסופיה של ספילברג שדוגל לא רק במסך הגדול אלא ממשיך לצלם בפילם ועד לפני שנים ספורות אפילו נמנע מעריכה דיגיטלית. שנית, משום הכללה של הסרט הזה בתחרות מריחה יותר מדי כניסיון למשוך כמה שיותר כוכבים גדולים לפסטיבל, מחלה בה הנהלת הפסטיבל לוקה מזה שנים והיא מחמירה יותר בתקופה האחרונה. מצד שני, משעמם זה בטח לא יהיה, לא סביר שזה יהיה רע ואם זה יהיה מופתי, (טריטוריה בה סודרברג לא ממש בילה בעבר) גם זכייה אפשרית. כל עוד אף אחד לא יברר איזה סרט ביים התסריטאי לאחרונה (דווקא סרט לא רע, אם מישהו שואל).

Borgman

מי הבמאי:  אלכס ואן וורמרדאם הוא שחקן, תסריטאי, במאי וצייר הולנדי. אולי הוא מוכר לכם מ"גרים" או מ"השמלה". הסרטים שלו נוטים להומור שחור ואפל והוא נוכח די הרבה שנים בפסטיבלי הקולנוע, כולל כמה פרסים בוונציה, אך התחרות בקאן היא מסגרת חדשה עבורו.

על מה הסרט: משפחתם של טייקון תקשורת וציירת עוברת טלטלה בעקבות מפגש עם קאמיל בורגמן, שהיא אולי לא מה שהיא נראית. מותחן אימה עם אלמנטים קומיים.

סיכויי זכייה: סרט שדי מפתיע למצוא בתחרות, הוא כנראה כאן כי בקאן אהבו את מה שראו. מתח ואימה הם דברים שראש חבר השופטים די אוהב, אבל הוא גם יכול להרגיש כי הוא עושה אותם טוב יותר. כנראה יסתפק בהופעה המכובדת במסגרת ויהפוך לאחד מסרטי הז'אנר המוצלחים והמדוברים של השנה, אבל קשה לראות אותו זוכה באחד מן הפרסים הבכירים.

 Un Chateau En Italie

מי הבמאית: בשנה שעבה הפסטיבל ספג ביקורת על כך שאין נשים בקרב המועמדות לדקל הזהב. והנה השנה יש "תיקון": אישה אחת. קלייר דני וסופיה קופולה נדחקו למסגרת המשנית והניסיונית יותר לרוב, "מבט מסוים", ומי שהכניסה סרט לתחרות היא ואלריה ברוני- טדסקי. שחקנית ותיקה (למשל ב"5X2" שהבמאי שלו מתחרה בפסטיבל גם הוא) שלה זהו סרט שלישי. אתם מכירים אותה אבל בתור אחות של קרלה ברוני וזוגתו של לואי גארל. או כבת למשפחה האיטלקית עם השדכנית הכי טובה בצרפת.

על מה הסרט: כותרת הסרט בתרגום לעברית היא "בית באיטליה" ועל זה כנראה הסרט. על משפחה צרפתית שמנסה למכור את אותו הבית. הבמאית ובן זוגה מככבים.

סיכויי זכייה: נראה כמו סרט קטן וחביב. הפסטיבל תמיד מכניס סרטים צרפתיים והוא היה צריך אישה בשביל יחסי הציבור, אבל אני מקווה כי יוכח שמדובר ביצירה בעלת ערך. אבל קשה להאמין כי מסתתרת כאן יצירת מופת וזכייה בפרס כלשהו תהיה הפתעה.

La Grande Bellezza

מי הבמאי: פאולו סורנטינו, אחד מן הבמאי המוכשרים בעולם והוא אוהב להראות זאת בכל שוט ובכל קאט, בצורה שלפעמים נראית ראוותנית מדי, אבל כמעט תמיד מרשימה מאוד. "היופי הגדול" נשמע כמו תיאור הוגן לקריירה שלו – "תוצאותיה של אהבה" "האלוהי" ו"זה בוודאי המקום" בין היתר. אורח די קבוע בפסטיבל, זכה בפרס חבר השופטים על "האלוהי".

על מה הסרט: סופר מזדקן מסתובב ברומא וחושב על נעוריו. טוני סרווילו, הקבוע של הבמאי, מככב. לא נשמע מלהיב מדי, אבל כנראה תהיה חוויה ויזואלית לא שגרתית.

סיכויי זכייה: טובים. במאי טכני נהדר תמיד, שמתבגר מסרט לסרט, גם אם לאט. כנראה שלא ייקח את דקל הזהב, אבל לא סביר שיצא בידיים ריקות.

Grisgris

מי הבמאי: מאמט שלח-חארואן. בכלל לא בטוח שכך צריך לאיית את שמו, אבל די בטוח שהוא בכיר במאי צ'אד ואחד מבכירי הבמאים באפריקה. "אדם צועק" היה סרטו האחרון והמצליח ביותר, כולל זכייה בפרס חבר השופטים בקאן.

על מה הסרט: צעיר חולם להפוך לרקדן, רק שהוא משותק ברגל אחת, ובגלל המחלה של הדוד שלו פונה לחיי פשע. יכול להיות שהבמאי גם יחתוך בצל מול עיניי הצופים על מנת להעצים את האפקט.

סיכויי זכייה: מצד אחד, מיקום אקזוטי מעצים את ההערכה וסרטים מארצות שלא נודעות בתעשיית הקולנוע שלהן נוטים לזכות בפרסים, לפעמים רק מכוח התגלית. ותגלית חדשה הבמאי כבר לא יהיה. יכול להיות שזה הסרט שיגע ללב השופטים בצורה הבולטת ביותר ואז הוא יזכה בפרס כלשהו, אולי אפילו פרס גדול, אבל משהו בתקציר מריח כמו קלישאה אחת יותר מדי. אבל לא כדאי לסמוך רק על התקציר. בקיצור, לא אחד מן הפייבוריטיים, אבל אם יזכה לא אפול מן הרגליים, משותקות או לא.

 Heli

מי הבמאי: אמט אסקלנטה, יליד ספרד הפועל במקסיקו. סרטיו משלבים בין אמירה חברתית לפשע. ויש בהם דם. לאחד מהם קוראים "דם" ולאחר "הממזרים", מה שאומר לכם משהו על הסגנון. עד כה סרטיו הוצגו במסגרת "מבט מסויים" בפסטיבל וזכו להערכה מן הביקורת.

על מה הסרט: הסרט זכה במעניק פיתוח מסאנדנס ב-2010 ומאז התעכב, עד עכשיו, בבואו למסך. הגיבור חי בעיר בה תעשיות הסמים והניצול המיני פורחות והוא מחפש את אביו שנעלם.

סיכויי זכייה: הסרט מסמן וי על עיסוק בנושאים חברתיים טעונים וכנראה שגם יגע בנקודות הרגש של חבר השופטים, כלומר אסור להוציא אותו מאפשרות של זכייה בפרס כלשהו. אבל השם של הבמאי לא גדול מספיק על מנת להחשיב אותו כפייבוריט, אף כי זה בהחלט יכול להיות הסרט שיהווה עבורו קרש קפיצה לליגה של הגדולים באמת.

 The Immigrant

מי הבמאי: ג'יימס גריי, במאי אמריקאי עצמאי שביים בין היתר את "אודסה הקטנה" "הלילה הוא שלנו" ו"שתי אהבות". זהו ביקור רביעי שלו בתחרות הרשמית אבל הוא מעולם לא זכה בפרס או בהערכה ביקורתית גורפת כלפי אחד מסרטיו, למרות שאין מחלוקת על כך שהוא יודע קולנוע.

על מה הסרט: סרט תקופתי, עד כמה שהבנתי מתרחש בסוף המאה ה-19 או ראשית המאה העשרים. מהגרת יהודיה מפולין נאלצת לעבוד במופעי בורלסק (כלומר להיות חשפנית) בעוד אחותה כלואה באליס איילנד. קוסם צעיר מנסה לעזור לה. הקאסט כולל את מריון קוטיאר, ג'רמי רנר וחואקין פיניקס, הקבוע של הבמאי. הוא לא כולל את מוני מושונוב. אגב, ברוב המקומות, כולל IMDb, הסרט ידוע בשם  Lowlife – אני מניח שזה ישתנה בקרוב.

סיכויי זכייה: הסרטים של גריי בדרך כלל מגיעים לקאן ובדרך כלל לא זוכים בכלום. בשנה שעברה הימרתי על קוטיאר בתור זוכה אפשרית בפרס השחקנית ולמרות שזכתה להערכה רבה, הפרס חמק ממנה. על מנת שהיא תזכה השנה, היא תצטרך לשחק טוב באנגלית, דבר שעד כה היא לא ממש היטיבה לעשות, עם כל החיבה לסרטי כריסטופר נולאן.

 Inside Llewyn Davis

מי הבמאים: צמד יוצרים בשם ג'ואל ואיתן כהן. אומר לכם משהו?
יש להם היסטוריה די ארוכה בפסטיבל קאן: "ברטון פינק" זכה בפרס דקל הזהב, הבמאי והשחקן – מה שהוביל לשינוי התקנות לגבי כמות הפרסים שניתן להעניק לסרט אחד. הם  זכו שוב בפרס הבימוי על "פארגו", "האיש שלא היה שם" והציגו בתחרות גם את "הקפיצה הגדולה", "אחי, איפה אתה", "לחסל את הליידי" ו"ארץ קשוחה".

על מה הסרט: סרט של האחים כהן, באמת אכפת להם על מה הוא? בשנות הששים מסה לווין דיוויס הצעיר לפרוץ כזמר-כותב בסצנת הפולק הניו יורקית. טי. בון ברונט על המוזיקה, ואוסקר אייזק בתפקיד הראשי. שחקני המשנה כוללים את ג'סטין טימברלייק, קארי מאליגן ואיחוד מרגש בין האחים כהן לג'ון גודמן.

סיכויי זכייה: קשה לי לראות איך אני לא אוהב את הסרט הזה, אבל אני כן רואה איך הוא יוצא מן הפסטיבל בלי פרס: כולם מצפים להרבה מן האחים כהן וסרט שנראה מינורי יותר יכול לגרור אכזבה, או לתת את הפרסים ליוצרים שלא זכו עד כה בדקל הזהב או בפרס הבמאי שלוש פעמים. אבל באופן טבעי, זה הסרט המדובר ביותר בקאן לפני התחרות ולכן גם סרט מדובר במהלך התחרות, סרט שטבעי יהיה למצוא אותו ברשימת הזוכים.

Jeune Et Jolie

מי הבמאי: פרנסואה אוזון, שהפך בהדרגה מן הילד הרע של הקולנוע הצרפתי לשם שמוכר ואהוב גם בקרב חובבי קולנוע פחות פרובוקטיבי, אבל תמיד יש בו משהו ממזרי. באופן מפתיע, יחסית לאחד מן הבמאים הצרפתיים הידועים ביותר והפורים ביותר בשני העשורים האחרונים, בתחרות בקאן הוא היה רק פעם אחת, עם "בריכת שחייה".

על מה הסרט: דיוקן של נערה בת 17 דרך 4 עונות ו-4 שירים. אם זה נשמע לכם משעמם, היא בוחרת לעסוק בזנות בשביל הכיף. שרלוט רמפלינג בתפקיד משנה. נשמע כמו סרט של אוזון.

סיכויי זכייה: יעורר מחלוקת, יזכה לכמה ביקורת מהללות ולא סביר שיקבל את פרס דקל הזהב כי הנושא לא ממש נשמע כמו כוס התה של ספילברג. אבל זה נשמע כמו כמו סרט שזוכים עליו בפרס השחקנית, אז אולי כדאי ללמוד איך מבטאים את השם מריאן Vacth.

Jimmy P
(Psychotherapy of a Plains Indian)

מי הבמאי: ארנו דפלשן, הבמאי הצרפתי עם הכי הרבה ותק בתחרות בקאן השנה. מועמד בתחרות 4 פעמים, בפעם האחרונה על "סיפור חג" שהוא גם סרטו המוכר ביותר בארץ. הוא טרם זכה.

על מה הסרט:  הסרט שנקרא גם Jimmy Picard הוא סרטו הראשון של דפלשן בארה"ב ומככבים בו בניסיו דל טורו ומתייה אמלריק. סיפורו של אמריקאי שלחם בחזית הצרפתית במלחמת העולם השנייה, שמטופל אחרי המלחמה בידי פסיכולוג צרפתי בארה"ב.

סיכויי זכייה: היותו גם סרט אמריקאי וגם סרט צרפתי מעלה את האהדה לסרט בקאן, שהשנה נראה כאמריקאי במיוחד. מה גם ששמעתי שספילברג אוהב סרטים שקשורים למלחמת העולם השנייה. יחד עם זאת, אני אופתע אם הסרט יזכה במשהו, אולי פרס לשחקנים.

Michael Kohlhaas

מי הבמאי: ארנו דס-פאליריה, לא לבלבל עם הבמאי של הסרט הקודם. הרקורד שלו הרבה פחות מרשים ונטול עבר בקאן.

על מה הסרט: עיבוד לנובלה היודעה של הנרייך פון קלייסט, שהייתה השראה גם לסרט הישראלי "תנועה מגונה". סיפורו של אדם הנאבק לתקן עוול שנעשה לו מול גוף בעל כוח שממש לא כדאי להתעסק עימו. מאס מיקלסאן וברונו גאנץ משחקים, בין היתר.

סיכויי זכייה: סרט תקופתי על פי קלאיסקה ספרותית עם קאסט של כוכבים אירופאים הוא לא משהו שיש לפסול מזכייה באחד הפרסים המשניים, אבל הוא רחוק מלהיות פייבוריט.

Nebraska

מי הבמאי: אלכסנדר פיין, מן השמות הבולטים של הקולנוע האמריקאי העצמאי של שנים האחרונות. בתחרות של קאן הציג את "אודות שמידט" שלא זכה, אבל לא מזמן זכה באוסקר על "היורשים" ויצר גם את "דרכים צדדיות", "בחירות או לא להיות" ו"החברות של רות". מבחינתי, הקריירה שלו נטולת נפילות.

על מה הסרט: כותרת הסרט מחזירה את פיין למדינה בה התרחשו שלושת סרטיו הראשונים והעלילה עוסקת באדם השב לאותה מדינה ממדינה אמריקאית נידחת אחרת, מונטנה. הוא צריך להיפגש עם בנו המתנכר לו על מנת לאסוף פרס של מיליון דולר. בין המשתתפים: ברוס דרן.

סיכויי זכייה: טובים. פיין הוא במאי אלגנטי ולרוב מקורי שהסרטים שלו מצליחים להצחיק ולרגש ולרוב מרגישים כאילו הם חומקים מקלישאות. הוא כבר שם גדול מספיק על מנת שחבר השופטים יראה בו מראש מועמד בכיר. מצד שני, אני לא היחיד שחש שלמרות שאין לו נפילות בקריירה, גם אין לו יצירות מופת של ממש (והוא קרוב לכך יותר דווקא בסרטיו הראשונים) וספק אם הסרט החדש יהווה את עליית המדרגה בקריירה שלו, למרות שהכותרת דווקא מבטיחה. דקל הזהב יהיה הפתעה, כל פרס אחר יהיה צפוי.

Only God Forgives

מי הבמאי: יש!!! כלומר, ניקולאס וינדינג רפן, במאי דני עם נטייה לאלימות מאוד גרפית וסגנון קולנועי מאוד מרשים. זכה בקאן על הפרס הבמאי על "דרייב" לפני שנתיים. ביים גם את "ברונסון", ו"פיר X". וסרטי "פושר".

על מה הסרט: ניקולאס וינדינג רפן חוזר לשתף פעולה עם ריאן גוסלינג, זה הולך להיות אלים ומרהיב ואני לא רוצה לדעת יותר מדי פרטי עלילה. משהו על סמים ונקמה בבנגקוק. גם כריסטין סקוט תומאס שם.

סיכויי זכייה: פרס הבמאי לפני שנתיים נחשב להפתעה, אבל השנה הוא כבר אחד מן הפייבוריטים, ייבחן בזכוכית מגדלת ויצטרך לחדש ולהתעלות על עצמו. וזה יהיה קשה בז'אנר וסגנון שבדרך כלל נתפס כאלים מדי לזכייה בפרסים, ובראש חבר השופטים יושב השנה הנציג המובהק ביותר של המיינסטרים. אבל אפשר לקווות. שחזור פרס הבמאי נראה אפשרי והמגרש השנה פתוח גם לפרס הגדול, אין יותר מדי דארדנים או האנקה בתחרות.

Only Lovers Left Alive

מי הבמאי: ג'ים ג'ארמוש, יוצר אמריקאי עצמאי יוצא דופן שהקריירה שלו התנהלה די במקביל לאחים כהן, רק שבעוד הם מצדיעים לנראטיב הקאלסי, הוא סולד ממנו ושובר אותו בדרך חדשה בכל סרט. אותו הדבר נכון גם לגבי אמצעי מבע קולנועיים. התוצאה היא שיש לו מעריצים מושבעים אבל כמעט כל סרט שלו גם מכיל קבוצה לא קטנה של מתנגדים. כל ההקדמה הזו צריכה לבהיר כי מדובר בבמאי שפסטיבל קאן אוהב: הוא זכה בפרס מצלמת הזהב, המוענק לסרט הביכורים הכי טוב, על סרטו "זרים" (או "זרים מגן עדן") רק אל תספרו לאף אחד שזה למעשה סרטו הארוך השני. הוא גם זכה בדקל הזהב לסרט קצר על הסרט הקצר השלישי בסדרת "קפה וסיגריות "(זה עם איגי פופ וטום ווייטס) ששולב עשור לאחר מכן בסרט ארוך. בתחרות הרשמית הוא הציג את "נרדפי החוק" "רכבת המיסתורין" (זכה בפרס על" תרומה אמנותית", פרס שכבר לא מוענק באופן קבוע), "איש מת" "גוסט דוג" ו"פרחים שבורים" – כמעט כל הסרטים שלו.

על מה הסרט: ערפדים במשולש רומנטי! אבל בטח הכי רחוק מ"דמדומים". טום הידלסטון הוא אדם, מוזיקאי-ערפד המחדש את הקשר עם הערפדית איב (טילדה סיוונטון בתפקיד עצמה), אהובתו במשך מאות שנים. אבל האחות שלה, אווה (מיה ווסיקובסקה), גם בתמונה וההתנהגות הפרועה שלה משנה את הקשר ואולי גם את גורל העולם, אי אפשר לדעת כשמדובר בערפדים.

סיכויי זכייה: תוספות מאוחרת הן דבר שגרתי בקאן כך שלא צריך לפרש את זה כמרמז על איכות הסרט, מה גם שג'ארמוש הוא אורח קבוע – וגם מפסיד קבוע של דקל הזהב הגדול, למרות שהסרטים שלו תמיד מדוברים. הסיבה היא שעל מנת לכבוש את לב השופטים צריך לייצר הסכמה רחבה בקרב חבר השופטים והסרטים שלו תמיד מפלגים את הקהל, מה שסביר שיקרה גם בסרט הזה. אבל אולי תומכיו בקרב חבר השופטים יהיו נחרצים מספיק בדעתם על מנת להעניק לו פרס כלשהו.

The Past

מי הבמאי: אסגר פרהדי האירני, פעם ראשונה בקאן אבל סרטו הקודם "פרידה" זכה בברלין וניצח איזה זוכה פרס תסריט בקאן באוסקר.

על מה הסרט: פרהדי, כמו הרבה במאים אירנים גדולים אחרים, כבר לא יוצר במולדתו. הסרט מתרחש בצרפת, מה שמהווה שינוי כיוון עבור הבמאי. העלילה מספרת על רומן בין נערה אירנית לגבר צפון אפריקאי. כך לפי התקציר. לפי הטריילר הסרט מדבר על גירושין של זוג, על צאצא שצריך לבחור בין אמא ואבא ועל סוד מן העבר. פיתוח של נושאים מסרטו הקודם של הבמאי אבל בפאריז, עם ברניס ביז'ו ("הארטיסט").

סיכויי זכייה: מבחן המעבר מאירן הוא קשה ולרוב מוביל להערכה פחותה, ראה ערך עבאס קירוסטאמי (שאת סרטו הראשון במערב אני מאוד אהבתי), אבל נראה שזו דרמה חזקה מאוד ולדעתי אחד מן הסרטים שיכולים לזכות בדקל הזהב. נושא של השפעת הפרידה על ילדים קרוב לליבו של ראש חבר השופטים.

(Soshite Chichi Ni Naru (Like Father, Like Son

מי הבמאי: הירוקאזו קורה-אדה, אחד מן הבמאים היפנים המרתקים של העשורים האחרונים. היה בתחרות בקאן עם "מרחק" ו-"איש אינו יודע" ולא זכה. יצר בין היתר גם את "עדיין מהלכים" ולאחרונה את "המשאלה".

על מה הסרט:  איש עסקים יפני מגלה כי בנו הביולוגי הוחלף בלידה. עכשיו הוא צריך לבחור לגדל את בנו האמיתי ולא את הילד שגידל במשך שנים.

סיכויי זכייה: עוד אחד מן הבמאים האלו שזוכים למחיאות כפיים סוערות וביקורות מחמיאות, אך לא נחשבים למהפכנים מספיק על מנת לזכות בפרסים. אבל יש קסם סנטימנטלי בסרטיו שעשוי לקסום לחבר השופטים ולעומד בראשו – כך שיכול להיות שהוא ייצא עם פרס כלשהו. ואם היה בפסטיבל קאן את פרס חביב הקהל, הוא היה מועמד בכיר בהרבה.

(Tian Zhu Ding (A Touch of Sin

מי הבמאי: זי'ה ז'אנג-קה, או אם תרצו ז'אנג-קה ז'יה (בתמונה, כי תמונות מהסרט אין). במאי סיני מוכר בפסטיבלים עם סרטים כמו "העולם" ו"טבע דומם" ובפסטיבל קאן עם "תענוגות לא ידועים" ו"עיר של 24 שעות". בשנים האחרונות יצר בעיקר סרטים תיעודיים ועכשיו הוא חוזר לקולנוע עלילתי.

על מה הסרט: קשר שנוצר בין אנשים שחיים בחלקים שונים של סין של ימינו, בסרט שמנסה להיות עכשווי אבל גם פואטי ורוחני.

סיכויי זכייה: מדובר בבמאי הפועל לפי מה שהפסטיבילם אוהבים: שוטים ארוכים, קצב איטי, ניסיון לקולנוע רוחני, תיאור של הסביבה המודרנית בארץ שהמערב מסוקרן לדעת עליה יותר. סרט שיכול להיות מופתי ומשעמם בו זמנית ואין לדעת איך חבר השופטים יקבל אותו. יש מעט מדי במאים ברשימה השנה שהסרטים שלהם מתכווננים לכיוון הזה, מה שהופך את פוטנציאל הזכייה של הסרט לגבוה.

Venus in Fur

מי הבמאי: רומן פולנסקי, מגדולי הבמאים של המאה העשרים. בתחרות בקאן התמודד עם "הדייר" וזכה עם "הפסנתרן", ויצר הרבה סרטים נהדרים חוץ מזה, שלא לדבר על כותרות נהדרות בעיתונים. סרט תיעודי שהפיק בראשית שנות השבעים יוצג גם כן בפסטיבל, מחוץ לתחרות.

על מה הסרט: שחקנית מנסה לשכנע במאי שהיא מתאימה לתפקיד. השחקנית היא אשתו של פולנסקי עמנואל סנייה, ואת הבמאי מגלם מתייה אמלריק. סרטו הקודם של פולנסקי "אלוהי הקטל" התרחש ברובו המכריע בדירה אחת וגם הסרט הזה קאמרי במספר הדמויות וחלל התרחשות, ואף הוא מבוסס על מחזה. הכותרת מרמזת על קשר ליחסי סאדו-מזו.

סיכויי זכייה: פולנסקי הוא שם שאי אפשר להמעיט בגדולתו, אבל התחושה היא כי הוא כבר קיבל את הפרסים שלו והסרט המינימליסטי הזה לא יראה לחבר השופטים כתגלית ולכן יצא בידיים ריקות לבמאי, אך עם הרבה הערכה ואולי גם עם פרס לשחקנים. מאידך, פולנסקי אוהב להפתיע.

La Vie d’Adele

מי הבמאי: עבדלאטיף קשיש, במאי טוניסאי הפועל בצרפת ומרבה לדון במהגרים וללהק שחקנים לא מקצועיים ("הגרגר והדג", "ונוס השחורה"), בהשפעת הניאו-ריאליזם, אם כי זה כנראה זה פחות רלוונטי לסרט הנוכחי. למרות זאת, פעם ראשונה בתחרות הרשמית, גם אם לא פעם ראשונה בקאן.

על מה הסרט: גם אני אוהב את הקול שלה כזמרת, אבל היא לא קצת צעירה מדי לביוגרפיה על חייה? אה, זה לא על האדל הזו. אני מניח, עד שיוכח אחרת, כי הכוונה היא ל-Blue Is the Warmest Color ומדובר בעוד סרט על נערה בגיל ההתגברות. במקרה הזה, לאחר שליבה נשבר היא מבינה כי היא נמשכת לנשים.

סיכוי זכייה: נמוכים. נמצא בפסטיבל בזכות, אך סרטים על גיל התבגרות לעיתים נדירות זוכים בפרסים הללו.

(Wara No Tate (Straw Shield

מי הבמאי: טאקשי מייקה, במאי שעובד בקצב מהיר ומייצר סרטים עתירי אלימות וסגנון קולנועי משוחרר, לא בדיוק הטעם של הפסטיבלים הגדולים, אבל הוא זוכה להערכה במסגרת המשניות והוא אליל של חובבי קולנוע ז'אנרי. בשנים האחרונת זוכה ליותר כבוד ולתחרות בקאן נכנס עם "חראקירי", רימייק לקלאסיקה יפנית. זה היה לפני שנתיים. מאז הוא ביים עוד ארבעה סרטים, לא כולל הסרט הזה. אתם אולי מכירים אותו בזכות "13 מתנקשים", "איצ'י הרוצח" או "אודישן" (ואם ראיתם את "אודישן", אני מקווה כי התאוששתם).

על מה הסרט: שוטרים מנסים להביא למשפט רוצח שאיש עסקים הצהיר כי יעניק פרס כספי גדול למי שיהרוג אותו. הרוצח הסגיר את עצמו, אך המשימה של השוטרים לא פשוטה וחוץ מזה מדובר ברוצח אכזרי, אז בטח אין להם יותר מדי סימפטיה כלפיו.

סיכויי זכייה: לא נראה לי, אבל זה יכול להיות מגניב. אולי פרס הבמאי, או פרס חבר השופטים. בכל זאת, אם מדובר באחד מן הסרטים להם מייקה הקדיש הרבה זמן (נגיד, שבועיים) זה יכול להיראות נהדר. מצד שני, לחלק מסרטי הבמאי יש נטייה להיות… לא ממש טובים.