סקר 50 הסרטים הטובים ביותר של המגזין Sight and Sound

התקנאו להם אנשי המכון לקולנוע בריטי ב"רשימת 50 הסרטים של סריטה" שפורסמה ממש פה בנובמבר, והם החליטו להרים רשימה משלהם.
או כך הייתי רוצה לחשוב. האמת היא שהם עושים את זה כבר 60 שנה.

מאז 1952, בדיוק כל עשר שנים, מארגן המגזין Sight and Sound משאל רב מימדים הכולל כ846 מבקרים, מנהלי תכניית, אקדמאים ומפיצים, ובסופו של דבר נבחרים 50 הסרטים הטובים ביותר.
ברוח המהפכות העולמיות של 2012, לראשונה מאז 1962, הודח השולט בכיפה "האזרח קיין" מראש הטבלה, משל היה מובארק.
שלא תחשבו שבמקומו נכנס איזה "זה ייגמר בדם" או משהו – הרשימה הזאת ממשיכה להתנהל כאילו הפסיקו לעשות קולנוע מתישהו ב1955 – אבל אין ספק שזה מסמך חשוב לכל מי שרוצה להשלים כמה קלאסיקות ולהכיר את החשובים והמשפיעים על אומנות הקולנוע, גם אם אין זו רשימה מסעירה או מקורית במיוחד. אולי זה לטובה.

בהמשך הפוסט תוכלו לראות את הרשימה המלאה ועוד כמה סטטיסטיקות שהכנתי. 50 הסרטים מדורגים לפי סדר יורד, עם תוספות מאוד לא הכרחיות שלי.

מומלץ ביותר להדפיס ולשמור.

אז קצת אינפורמציות לפני שצוללים לרשימה:
ז'אן לוק גודאר הוא הבמאי שמופיע הכי הרבה פעמים עם ארבעה סרטים. אחריו עם שלושה קארל תאודור דרייר, פרנסיס פורד קופולה ואנדריי טרקובסקי.
אלן? ליאונה? הוקס? פולנסקי? אנגלופולוס? אלטמן? אף אחד מהם בכלל לא ברשימה.
ארצות הברית מובילה עם 15 סרטים, אחריה צרפת עם 12, ואז איטליה עם 5. בסך הכל: 13 מדינות. ישראל לא אחת מהן, אבל איראן כן. שווה לחשוב על זה לפני שתוקפים.
הכי הרבה סרטים יש מהסיקסטיז (15) ואחר כך מהפיפטיז (12). מכל האייטיז יש רק סרט אחד ואני יכול להבטיח לכם שאף אחד לא באמת ראה אותו (חוץ מעופר, כפי הנראה).
הסרט החדש ביותר ברשימה הוא "מלהונלד דרייב", והישן ביותר הוא "אניית הקרב פוטיומקין".

אבל מספיק עם הספויילרים.
אלו הם 50 (ושניים) הסרטים הטובים ביותר על פי משאל Sight and Sound: שנת 2012

#1
"ורטיגו" – אלפרד היצ'קוק, 1958. ארה"ב
סרטו המפורסם של היצ'קוק (מקום 18 אצלנו) עקף את "האזרח קיין" לראשונה מאז שנות השישים. בסקר הקודם הוא היה במקום השני.
האמת היא שבאופן אישי אני מעדיף את "האזרח קיין", ובעיני להיצ'קוק יש סרטים גדולים יותר מזה ("חלון אחורי" ו"פסיכו" אם לזרוק כמה), אבל אין פה על מה להתלונן. היצ'קוק רולז וכאלה.

#2
"האזרח קיין" – אורסון וולס, 1941, ארה"ב
יש כמה שטוענים שזה סרט משעמם שרק כמה אקדמאים יבשושיים באמת אוהבים. אבל זה שטויות. מדהים כמה הסרט הזה עדיין מעולה גם בצפיות עכשוויות. מקום 6 ברשימה שלנו.

#3
"סיפור טוקיו" – יאשוז'ירו אוזו, 1953, יפן
זה למשל סרט שמעולם לא הבנתי את החיבה הכל כך גדולה אליו. קראו לי אספסוף, אבל הוא באמת שעמם לי את הצורה.
הקלאסיקה היפנית הזו הופיעה לראשונה בסקרי המגזין בשנת 1992, אז שובצה במקום השלישי. בסקר הקודם, של 2002, היא ירדה למקום החמישי.

#4
"חוקי המשחק" – ז'אן רנואר, 1939, צרפת
סרטו של הגאון הבלתי מנוצח ז'אן רנואר היא בהחלט צפיית חובה שהשפיע רבות על הקולנוע שבא מאז. "פארק גוספורד" של אלטמן? סוג של רימייק.
בסקר הקודם "חוקי המשחק" לקח את המקום השלישי. בסבנטיז, באייטיז ובניינטיז, הוא ניצב במקום השני.

#5
"זריחה" – פ.וו. מורנאו, 1927, ארה"ב
הסרט האילם הגבוה ביותר ברשימה.

#6
"2001: אודיסיאה בחלל" – סטנלי קובריק, 1968, ארה"ב
אז כנראה סרט המד"ב הגדול ביותר בכל הזמנים. אבל סוג של ידענו את זה כבר. בנוסף, הוא נשאר בדיוק באותו מקום בטבלה כמו בסקר הקודם ב2002.
בדירוג שלנו, יצירת המופת המאתגרת של קובריק וארתור סי. קלארק ניצבה במקום ה16.

#7
"המחפשים" – ג'ון פורד, 1956, ארה"ב
אני מניח שלא הרבה יתווכחו אתי אם אכתוב שזה אולי הסרט האמריקני המשפיע ביותר בכל הזמנים. זאת אומרת, אני בטוח שכמה יתווכחו, אבל לא המון.
הסרט נשמט מהסקר הקודם, אך בשנות התשעים הוא ניצב במקום החמישי.

#8
"האיש עם מצלמת הקולנוע" – דג'יגה ורטוב, 1929, ברית המועצות
רציתי לכתוב "הסרט התיעודי הגבוה ברשימה", אבל לכו תשייכו את הסרט הזה לאיזשהו ז'אנר. חתיכת עלייה הוא עשה מהמקום ה27 בסקר הקודם מ2002.

#9
"הפסיון של ז'אן דארק" – קארל תאודור דרייר, 1927, צרפת
אחד הסרטים הטובים והמפורסמים ביותר בתולדות הקולנוע. פיסת הטריוויה החביבה ביותר על הסרט האילם הבלתי נתפס הזה היא שדרייר, הבמאי המשוגע, החליט להתעלל עד תום בשחקנית מריה פלקונטי  בכדי להוציא ממנה את המיטב (ובדיעבד להכניס אותה לדברי ימי הקולנוע כאחד התפקידים הטובים אי פעם) עד למצב שבו האישה האומללה איבדה את דעתה והתאשפזה בתום הצילומים. בן מדינתו לארס פון טרייר מנסה לפענח איך הוא עשה את זה עד היום.

#10
"שמונה וחצי" – פדריקו פליני, 1963, איטליה
איך אפשר בלי הסרט הזה, הא? לחיות, אני מתכוון. איך אפשר לחיות בלי הסרט הזה?
ירידה של מקום אחד מהסקר הקודם. אצלנו הוא קיבל את המקום ה20.

#11
"אונית הקרב פוטיומקין" – סרגיי אייזנשטיין, 1925, ברית המועצות
הסרט שנודע כ"אבי העריכה המודרנית". ועוד כמה תארים במהלך ההיסטוריה. הסרט מעולם לא איבד את מקומו בעשירייה הפותחת של הסקר מאז הקמתו ב1952.

#12
"לאטלאנטה" – ז'אן ויגו, 1939, צרפת

#13
"עד כלות הנשימה" – ז'אן לוק גודאר, 1960, צרפת
18 שנות סינפיליה, 5 שנים כסטודנט לקולנוע, ועדיין לא הצליחו להסביר לי למה הסרט הזה טוב. "כי יש בו ג'אמפ-קאטים" היא ממש לא תשובה, אגב.

#14
"אפוקליפסה עכשיו" – פרנסיס פורד קופולה, 1979, ארה"ב
אני מניח שאם הסרט האהוב עלי בכל הזמנים נמצא במקום ה14, זה אומר משהו סביר. כפי שאתם וכמה ממנויי סינמטק חולון ודאי זוכרים – זהו המקום הראשון והמפואר של "50 הסרטים של סריטה". עכשיו ולעולם.

#15
"אביב מאוחר" – יאשוז'ירו אוזו, 1949, יפן
אוזו הוא הבמאי הראשון ברשימה עם מעל שני סרטים.

#16
"בלתזאר" – רובר ברסון, 1966, צרפת
הסרט הכי גבוה ברשימה בכיכובו של חמור.

#17+18
"שבעת הסמוראים" – אקירה קוראסווה, 1954, יפן
"פרסונה" – אינגמר ברגמן, 1966, שבדיה
תיקו ראשון! אני ממש לא מבין איך קוראסווה ראשון במקום 17 אחרי שני סרטים של אוזו? בני כמה האנשים שהצביעו לסקר הזה?

#19
"מראה" – אנדרי טרקובסקי, 1974, ברית המועצות
כניסה ראשונה הסקר לאוטר הרוסי הגדול טרקובסקי. אני תמיד חשבתי ש"סולאריס" הוא הכי אהוב שלו. מקסימום "אנדרי רובלייב". ברגע של וידוי אספר לכם שאני לא באמת נהנה מהסרטים שלו. "סטאלקר" עבר לי טוב. כל השאר היו סוג של עינוי (יש סיכוי שאורון ועופר יצנזרו את המשפט הזה כדי שלא אכפיש את הבלוג).

#20
"שיר אשיר בגשם" – סטנלי דונאן, 1951, ארה"ב
המיוזיקל היחיד ברשימה.

#21+22+23
"אוונטורה" – מיכאלאנג'לו אנטוניוני, 1960, איטליה
"הבוז" – ז'אן לוק גודאר, 1963, צרפת
"הסנדק" – פרנסיס פורד קופולה, 1972, ארה"ב
איזו חבורה מוזרה של סרטים לשים ביחד… "הסנדק" נכנס למקום השני ברשימה של סריטה.

#24+25
"אורדט" – קרל תיאודור דרייר, 1955, דנמרק
"מצב רוח לאהבה" – וונג קאר וואי, 2000, הונג-קונג
מה? סרט שנעשה אחרי 1979? מישהו כנראה השתגע שם במכון הקולנוע הבריטי.
בתיקו יחד עם עוד סרט שיש בו פחות קאטים ממה שכדאי היה שיהיו מבית היוצר של דרייר, ניצב לו נציג המילניום החדש הראשון בסקר, "מצב רוח לאהבה". איזה סרט מדהים.

#26+27
"ראשומון" – אקירה קוראסווה, 1950, יפן
"אנדרי רובלייב" – אנדרי טרקובסקי, 1966, ברית המועצות
שני סרטים שהייתי אמור לאהוב אבל ממש לא הצלחתי. (בבקשה אל תלשינו עלי לנחמן אינגבר)

#28
"מלהולנד דרייב" – דיויד לינץ', 2001, ארה"ב
מעבר לזה שזהו הסרט הכי חדש ברשימה, אני חייב להודות שזה מפתיע אותי שבסופו של דבר – אחרי "לב פראי" ו"קטיפה כחולה" – זה נחשב לסרטו הטוב ביותר של לינץ'. אל תבינו לא נכון, אני עף על הסרט הזה, אבל בהרגשה שלי מאז שיצא הוא איבד מעט מההתלהבות ששררה סביבו אז. כנראה שטעיתי. ואני הכי בסדר עם זה (אבל "לב פראי" יותר טוב).

#29+30
"סטאלקר" – אדרי טרקובסקי, 1979, ברית המועצות
"שואה" – קלוד לנצמן, 1985, צרפת

#31+32
"הסנדק 2" – פרנסיס פורד קופולה, 1974, ארה"ב
"נהג מונית" – מרטין סקורסזה, 1976, ארה"ב
איזה תיקו נפלא! סרט ההמשך ל"הסנדק" הוא המקום השלישי ברשימות של סריטה, ויצירת המופת המטלטלת של סקורסזה במקום ה23.

#33
"גנבי האופניים" – ויטוריו דה סיקה, 1948, איטליה
נגיד, להכריז על הסרט הזה "יצירת מופת" זה מעליב. גם צמד המילים האלו לא יכול לתאר את הפלא שהוא הסרט הזה. "גנבי האופניים" הוא גם היחיד עד "ורטיגו" שניצח את "האזרח קיין" במאבק על המקום הראשון. זה קרה פעם אחת בלבד, בסקר הראשון בשנת 1952.
מקום 14 ברשימה של סריטה.

#34
"הגנרל" – באסטר קיטון, 1926, ארה"ב
קיטון מופיע בסקר גבוה מצ'פלין. מעניין…

#35+36+37+38
"מטרופוליס" – פריץ לאנג, 1927, גרמניה
"פסיכו" – אלפרד היצ'קוק, 1960, ארה"ב
"ז'אן דילמן" – שנטל אקרמן, 1975, בלגיה
"שטנטנגו" – בלה טאר, 1994, הונגריה
מעבר לכך שרק עכשיו הופיע סרט ראשון (ויחיד) בבימויה של אישה, ורק עכשיו גרמניה הצטרפה לרשימה – הקבוצה הזו נראית די… מדכדכת… לא?

#39+40
"400 המלקות" – פרנסואה טריפו, 1959, צרפת
"לה דולצ'ה ויטה" – פדריקו פליני, 1960, איטליה
דאבל פיצ'ר שאני יכול לראות בכל יום בשבוע. סרטו של פליני התקבע במקום ה39 של סריטה.

#41
"המסע לאיטליה" – רוברטו רוסליני, 1954, איטליה

#42+43+44+45+46+47
"פאתר פאנצ'אלי" – סטייז'יט ריי, 1955, הודו
"חמים וטעים" – בילי ויילדר, 1959, ארה"ב
"גרטרוד" – קארל תאודור דרייר, 1964, דנמרק
"פיירו המשוגע" – ז'אן לוק גודאר, 1965, צרפת
"פלייטיים" – ז'אק טאטי, 1967, צרפת
"קלוז-אפ" – עבאס קיארוסטמי, 1990, אירן

#48+49
"הקרב על אלג'יר" – ג'ילו פונטקורבו, 1966, איטליה
"ההיסטוריה של הקולנוע" – ז'אן לוק גודאר, 1998, צרפת

#50
"אורות הכרך" – צ'ארלי צ'פלין, 1931, ארה"ב
"אוגטסו מונוגטרי" – קנז'י מיזוגשי, 1953, יפן
"המזח" – כריס מרקר, 1962, צרפת
צ'פלין הצליח להלחץ פנימה לסקר ממש ברגע האחרון, ועוד בזכות הסרט הטוב ביותר (לדעתי, לדעתי). "אוגטסו מונוגטרי" הוא בעיני אחד הסרטים היפנים הכי גדולים אי פעם. וכריס מרקר, בשבוע בו עזב את עולמינו, השתלב פנימה לאחר כבוד. לא נראה שירשמו תלונות לגבי זה.