• אימת החודש - אוקטובר 2020: מהדורת האלווין מורחבת
  • ״סרט המשך בוראט״, סקירה
  • ״משולש פראי״: על תלונות שווא וניצול יחסי מרות
  • ״רבקה״, סקירה לגרסת 2020 בנטפליקס
  • במקום סרטים חדשים: מהדורת צפייה ביתית 30
  • בחזרה אל ״בוראט״, לקראת סרט ההמשך
  • ועכשיו לפרויקט שונה לגמרי: חלק א׳
  • משפט השבעה משיקגו
  • סקירה כפולה: ״תצילו את עצמכם!״ ו״הייתי פה״
  • המתמודדים בפרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר – 1
  • שמש
  • פסטיבל ניו יורק 2020: דיווח שני ואחרון
  • פסטיבל ניו יורק 2020: האנתולוגיה של סטיב מקווין
  • רצח אמריקאי
  • ״דיק ג׳ונסון מת״, סקירת נטפליקס
  • הנערים בחבורה
  • אימת החודש - ספטמבר 2020

מהדורת שבת: 21 ביולי 2012

21 ביולי 2012 מאת אורון שמיר

שבוע רב רושם ומרובה רשימות עבר על הבלוג. שלא תגידו שלקחנו שבוע חופש אחרי פסטיבל ירושלים. דפדפו אחורה כדי לוודא שלא פוספס אף אחד מן הפוסטים האורחים, או הקבועים שלנו. ולמרות שהיה לנו הרבה מה להגיד השבוע, יש כמה נושאים שוודאי חמקו ממקלדותינו, או שלא הקלדנו מספיק דברים עליהם. כמו למשל: "עלייתו של האביר האפל", מחווה לנורי בילגה ג'יילן בסינמטקים, כך תעזרו לממן סרט חדש של צ'ארלי קאופמן, האיימקס החדש בראשון לציון, טריילר חדש של "המאסטר", תמונה מתוך החדש של דארן ארונופסקי, "פשיטה" בסינמטק חולון, חיפושי גוגל שעשו לנו את זה ועוד כל מיני. כמובן שהתייחסנו כולנו גם לטבח המזעזע בדנבר.

שיהיה שבוע של חדשות קולנועיות טובות בלבד.

אור

השבוע ברחתי למילואים בצפון כדי להמנע מהשיח הבלתי נסבל שהקדים את "עלייתו של האביר האפל", עליו התלוננתי לא מעט פעמים. עם זאת, ביום חמישי יצאתי מוקדם כדי להספיק להגיע להקרנת העיתונאים שהתקיימה באיימקס בראשון לציון.
בתור מישהו שמאוד לא אהב את שני סרטי הבטמן הקודמים של נולאן, אני חייב להתוודות שהתיישבתי בכיסאי סקפטי ונרגן. לקח לי כמה דקות (סיקוונס הפתיחה שהרבה אנשים התלהבו ממנו לא עבד עלי יותר מדי), אבל בתום 160 הדקות של הסרט כבר הייתי בראש אחר לחלוטין. רוצה לומר: באתי לקלל ויצאתי מברך.
זה לא שאין בעיות בפרק המסיים את הטרילוגיה, אבל הן מתגמדות לעומת האפיות המפוארת של כל דבר בסרט. בעיני זה בקלות הסרט הטוב ביותר מבין כל השלושה, ואני רק מדמיין כמה שונה היה סיכום המחצית הראשונה של 2012, אם הסרט היה יוצא ביוני. שלא נדבר על פוסט 5 סרטי גיבורי העל הטובים ביותר שנדמה עתה כמעט לא רלוונטי יותר.
אבל ככה זה. העניינים משתנים במהירות.

אני חייב בכל זאת להתייחס לאירוע הטבח המחריד שקרה בדנבר בזמן הקרנת הסרט, בעיקר מכיוון שהאירוניה של האסון הזה גדולה מכדי להתעלם ממנה: כאשר יצא "האביר האפל" מלאך המוות עשה לסרט עבודת יחצנות שלא תסולא בפז כאשר החליט לקחת מאתנו בטרם עת את הית' לדג'ר. ועכשיו, מוות שוב נשזר בבכורת סרט בטמן אבל עם תוצאות הפוכות לחלוטין.
קארמה זה דבר אכזרי לפעמים, ואני רק מקווה שלא נשמע על אירועים כאלה יותר לעולם.

ואגב עניינים רוחניים, הביטו בתמונה הבאה וספרו לי מה אתם רואים.

אם תשובתכם היא: "ברור! מדובר בסט של תיבת נוח שנבנה לטובת סרטו החדש של דארן ארונופסקי", אז או שאתם גאונים או שאתם עוקבים אחריו בטוויטר.
אני הגעתי לתמונה דרך הבלוג המפוקפק awardsdaily.

משפט קצר שהיה אמור להופיע שבוע שעבר, אך לא יצא לפועל: אני רוצה למסור ברכות לחברי הטוב והמוכשר באופן מרגיז יניב לינטון על זכייתו בפרס סרט הסטודנטים המצטיין של פסטיבל ירושלים. הסרט נקרא "טעטא" ואני בטוח שעוד נשמע עליו.

אז כהרגלינו לסיכום – קומץ מינימלי של דברים שאנשים חיפשו השבוע בגוגל והובלו אלינו:
שילובים של שמות סרטים יחד עם שמות בני אדם תמיד מייצרים משהו משעשע. כמו למשל החיפוש הזה: "קח את זה כמו גבר אורי קליין". פחות טוב אך מצחיק למדי הוא "אורון שמיר בדרך אל החתולים".
חיפוש השבוע: האם מדובר בחיפוש על איש העכביש, או על השכן הזקן והפרברטי מלמעלה? כנראה שלעולם לא נדע מה פשר החיפוש – "משחקים של שפידרמן המופלה".

עופר

אולם האיימקס החדש בראשל"צ אומנם לא מציע חווית איימקס אמיתית, אבל הוא כן מציע חווית שני סרטים בכרטיס אחד – בפינה השמאלית התחתונה של האולם מוקרן הסרט "כחול" של דרק ג'רמן – אך בלי הסאונד, שזה קצת הורס סרט שמורכב כולו רק ממסך ככחול. הבעיה היותר גדולה היא שזה מפריע לצפייה בסרט ששמו כן מופיע על הכרטיס. חלק ניכר מן המסך פשוט כחול, או מואר מדי. האם זה מסובך מדי לשים גגון מתחת למסך על מנת לחסום את תאורת החירום? יש לציין שזה לא האולם היחיד בארץ בו הבעיה קיימת, אך במקרה זה האור גדול מן הרגיל. זהו אולם אשר משלמים עליו מחיר מיוחד ומצפים לתנאי הקרנה משופרים (ובכל בחינה אחרת – תנאי ההקרנה בהחלט מצויינים) וזה נראה צורם במיוחד.

מכירים את הקטע שבמאי מבקש עזרה באינטרנט למימון הסרט שלו? אז כזה, רק שבמקום במאי אלמוני – צ'ארלי קאופמן. המטרה כבר הושגה, אבל עוד כסף לא יכול להזיק.

אבנר שביט מדווח בוואלה על האירוע הקולנועי הבולט של החודש הבא – מחווה מקיפה לנורי בילגה ג'יילן, במאי שעושה בעיות עבור אלו שטוענים כי כבר לא נעשה קולנוע אמנותי ברמה גבוהה וכי לקולנוע אין לאן להתקדם. ג'יילן הוא משורר של אמצעים פשוטים, דרמות קטנות ובניית משמעות בעזרת נוף. כל מה שהופך את סרטיו ללא ניגשים. אבל זה שווה את זה, ללא ספק שווה את זה. מה גם שהיו זמנים באנטוליה סרט השנה שלי מהשנה שעברה, יעלה סוף כל סוף להקרנות מחסריות. מה שיגרום להרבה אנשים לזעום על ההמלצה שלי. אבל אני מעדיף שעוד בן אדם יגלה את ג'יילן, גם במחיר של עשרות שיקמו ויעזבו באמצע.

שורה אחת בתגובה של כריסטופר נולאן לאירוע שאני מנסה לשכנע את עצמי בכך שהוא לא ממש קשור לקולנוע מצמררת אותי כל היום: "בית הקולנוע הוא ביתי". גם אני מרגיש כך, אני מרגיש שהשבוע בוצעו פיגועים נגד שתי האומות בהן אני חבר, ישראל ואומת חובבי הקולנוע. איני יודע כיצד להגיב עדיין למתקפה נגד האומה השנייה. אני חושב שאדם כזה היה מוצא תירוץ זה או אחר לזרוע הרס גם אם לא היה קולנוע בעולם, אבל זה כן כואב יותר שהוא הושפע מסרט שאני אוהב, בין היתר משום שהיחס של הסרט לנושאים בהם הוא דן הוא לא מטיפני ולא מציג את הדברים הצורה של טוב ורע. אני מרגיש שבור.

אורון

למחפש את דעתי על "בדרך אל החתולים" – לצערי אין אחת כזאת, כיוון שלא צפיתי בסרט (עדיין). מתנצל, קורה לי לפעמים.

ביום חמישי האחרון הגיעו לסיומן ציפיות בנות ארבע שנים. או שמא אומר, עשרים ושבע שנים. ומיד לאחר הקרנת העיתונאים של "עלייתו של האביר האפל", הייתה ההקרנה המסחרית הראשונה של הסרט באולם האיימקס החדש-חדש בראשון לציון, בשעה 0:50. מתוך סקרנות, בדקתי את מצב מכירת הכרטיסים. ההקרנה הייתה מלאה כמעט לגמרי. וכך גם ההקרנות של שישי בבוקר! התרגשתי מכך לא פחות מאשר מהסרט עצמו. מסתבר שאני חי בין חובבי קולנוע/קומיקס/נולאן אובססיביים וחסרי סבלנות ממש כמוני, ולא ידעתי זאת. כלומר, לפעמים אני שוכח. מישהו או מישהי היו בהקרנות ורוצים לדווח על הצפיפות באולם? האם התאורה הכחולה הנוראית בצד השמאלי התחתון של המסך עדיין חירבה רבע מהסרט? ומה לגביי אולמות אחרים בארץ? אני חושב שהצפייה הבאה שלי תהיה באולם "רגיל", כדי לברר האם האימפקט של הסרט זהה.

מאידך, תמיד חייב להגיע איזה אידיוט ולהרוס את החגיגה. אני לא יודע מה אני יותר אחרי אירוע הירי בבכורה של "עלייתו" בדנבר – מזועזע, כועס, מאוכזב מהעולם, עצוב או אולי ערבול של כל הנ"ל ועוד, מכל מיני סיבות שחלקן אגואיסטיות. השורה התחתונה היא שאני לא מרגיש שזה הזמן לבדיחות, הדרך היחידה שלי להתמודד עם מצבים מסוג זה. אז נאלץ להמשיך הלאה פשוט.

ביום חמישי הבא-הבא, ה-2.8 ליתר דיוק, יוקרן בסינמטק חולון סרט האקשן האינדונזי המטורף "פשיטה" ("The Raid"), עליו המלצנו לכם במסגרת פסטיבל ירושלים האחרון. זוהי הזדמנות נוספת לצפות בסרט עמוס הפעולה והאדרנלין הזה על מסך גדול, הפעם באדיבות חברת yes, אשר רכשה אותו להקרנות טלוויזיוניות בהמשך החודש הבא. כאמור וכזכור – מומלץ.

אחרי שני טיזרים אניגמטיים ומעוררי תיאבון ועניין, מגיע הטריילר הראשון של "המאסטר" ("The Master"), סרטו החדש של (המאסטר) פול תומאס אנדרסון, בכיכובם של פיליפ סימור הופמן, חואקין פיניקס, איימי אדמס וכנראה גם סיינטולוגיה. אני מוכרח להודות שקורה לי משהו מוזר עם הסרט הזה – ככל שאני רואה יותר קדימונים שלו, כך אני מבין אותו פחות ופחות, אבל רוצה לצפות בו יותר ויותר. מוזמנים ומוזמנות להתבלבל יחד איתי:

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.