פסטיבל ירושלים 2012: הפיצ'פוינט

אחת המסורות הקבועות והמרשימות של פסטיבל ירושלים הוא אירוע הפיצ'ינג השנתי, שמתקיים זו השנה השביעית.
לאלו שאינם בקיאים ברזי תעשיית הקולנוע: פיץ' (pitch), על רגל אחת, הוא השלב בו במאי, תסריטאי או מפיק, מציג את רעיון לתסריט לקבוצת משקיעים כדי לזכות בתמיכה כספית לפרוייקט שלו. הקונספט הזה, שהפך להיות מקובל מאוד כיום, מייצר בעייתיות לפעמים כי לא תמיד לדובר יש יכולת ורבאלית מופלאה ולכן המשימה לגלות את איכויותיו של התסריט לעיתים קשה ממה שנדמה.

שלא כמו אירוע פיצ'ינג יוקרתי נוסף שהתקיים השנה בפסטיבל – "חממת התסריטים" שהקים רנן שור – הפרוייקטים שמגיעים לפודיום במשכנות שאננים אינם סרטים שמחפשים מימון, אלא מפיקים ובמאים שמבקשים לעניין אנשי תעשייה מחו"ל. אחד-עשר הסרטים שהוצגו היום מול הלקטורים הם סרטים שכבר חברות הפקה וקרנות עומדות מאחוריהן, והפיצ'פוינט נותן הזדמנות לייצר קופרודקוציות בין הפקות ישראליות לבתי הפקה מחו"ל ולהפיץ את הקולנוע הישראלי בעולם.
"השוטר", "לבנון", "למלא את החלל" ו"בוקר טוב, אדון פידלמן" הם פרוייקטים שנחשפו לראשונה באירוע הזה, שנוסד על ידי כתרי שחורי וגילי מנדל.

זה מה שהופך את הפיצ'פוינט למעניין – מדובר בסרטים שכבר קיבלו אור ירוק, סרטים שסביר שנראה על המסכים בשנה או שנתיים הקרובות, ומרתק לשמוע את היוצרים מדברים עליהם כאשר הם רק מתחילים לנבוט. וחלקם, כפי שנחשף היום, יהיו סרטים ישראלים מאוד מעניינים.

עדכון: בסוף הפוסט יופיעו שמות הזוכים.

לפני שאספר לכם על הפרוייקטים היותר מעניינים של האירוע, תכירו את האורחים מחו"ל שייבחרו את שלושת הזוכים: אנדריי דה מרז'רי, מנהל קשרי החוץ של ARTE; דניאל לקונטה, מפיק ובמאי, מנהל חברת ההפקה Film en Stock; ג'נין מרמוט, מפיקה ומנהלת חברת ההפקה Hot Property; דן איי. ז'אנווי, מפיק ("חיות הדרום הפראיות"); פטרי קמפינן, מפיץ ויו"ר מחלקת ההפקה של קרן הקולנוע הפינית; טוני ווסק, מפיק קנדי; ופול סטיבנס, מפיק ("באפילה" המועמד לאוסקר מטעם פולין ו"אוליבר שרמן" שהוקרן בפסטיבל חיפה האחרון).

הפרוייקטים הבולטים:
הסרט הראשון שפתח את האירוע הוא עבודתם הבאה של האחים יואב ודורון פז, שהיו אחראים על אחד הסרטים המרעננים של ישראל בשנים האחרונות, "פובידיליה", שנייה לפני שקולנוע ז'אנרי עשה את דריכת הרגל שלו ביצירה המקומית. סרטם החדש, "תכנית א'", נשמע די מרתק. זהו סיפור אמיתי – הכולל דמויות כמו אבא קובנר (הנה לכם אתגר ליהוקי) – על ניצולי שואה שיצאו לנקום בפושעים נאצים. החלק היותר מעניין הוא שהסרט מיועד להצטלם כולו באולפן עם שימוש במסך ירוק ועוד מיני אקפטים מיוחדים. בסיום הפיץ' הקרינו האחים קליפ קצר שכולל עדויות אמיתיות של כמה מהאנשים שהסרט מספר את סיפורם. היה קשה להשאר אדיש לזה.
את הסרט יפיק אביהם יונתן פז ("רכבת העמק הפקות").

מי שעקב מעט אחרי ספירת הסרטים הקצרים של השנים האחרונות, ודאי נתקל ב"סיור מודרך" של בנימין פריידנברג. ואם נתקלתם בו בוודאי גם תשמחו לשמוע שפריידנברג פיתח את הסרט ההוא (שזכה בתחרות הבינלאומית בפסטיבל סרטי הסטודנטים הקודם, וגם הפך לאחד הסרטים הקצרים האהובים על אורון) לפיצ'ר באורך מלא וכבר קיבל את הגב של המפיק איתי תמיר ("לילה הפקות") – שהביא לנו כמה מהסרטים הישראלים הכי מרתקים של הזמן האחרון ובינהם "השוטר", "לא בתל אביב" שזכה במקום הראשון בפסטיבל שדרות, ו"אליס" שהתחבב מאוד על אורון ועופר כשהוקרן אתמול במסגרת התחרות הישראלית של הפסטיבל – כמו גם תמיכה מקרן רבינוביץ' והמיזם לירושלים.
אני מכיר את פריידנברג מלימודי הקולנוע שלי ולכן מכיר את היכולות שלו מול אנשים. זה עבד גם הפעם. אני לא אהיה מופתע אם סרטו "קפיצת דרך" יהיה בין הזוכים.

גם יונתן גבע נתן פיץ' מעולה לסרטו "אבוללה" – מין גרסת ירושלים ל"אי.טי", שכלל סרטון קצר שהכין כדוגמא. מסוג הסרטים שלדעתי עדיין לא נעשו בארץ ואולי הגיע הזמן שכן. הפיץ' של גבע כלל גם הסברים מפורטים ומצחיקים ממש על המפלצת, כוחותיה ואפיוניה, בעזרת רצף איורים מקסים. הדבר היחיד שהיה קצת חבל הוא שגבע הקריב את תאורת הבמה לטובת המצגת, ובכך בקושי נראה לקהל. את הסרט יפיק דויד מנדיל מ"מוביפלוס הפקות".

למפיקה קרן מיכאל היו שלושה פרוייקטים באירוע. בעיני המעניין מבניהם היה זה שנכתב (ויבויים) על ידי שירה גפן, זוכת מצלמת הזהב בקאן על סרטה "מדוזות" שעשתה עם אתגר קרת.
גם שירה, על אף שקראה מדף, הצליחה לעניין ואפילו לרגש, כאשר גוללה את רצף המקרים שגרמו לה לחשוב על סרטה "בורג" שמתאר את סיפורן של שתי נשים – ישראלית ופלשתינית – והקשר שבין לידה ומוות. זה נכון שלצופים הישראלים רק ההתחלה של "סיפורן של ישראלית ופלשתינית" עלול לייצר אנחת ייאוש ארוכה, אבל משהו בדרך שבה גפן דיברה שכנע שהפעם מדובר במשהו קצת אחר.

המפיק מרק זונבאום ("הנותנת" ועוד משהו כמו מיליון סרטים ישראלים אחרים) והבמאית קרן ידעיה ("אור" ו"כלת הים") היו האחרונים שהציגו במהלך השעה וחצי הלא פשוטה של האזנה ליוצרים. השניים נכנסו לאולם בצחקוקים שרמסו לגמרי את הרשמיות הגם ככה שבירה של האירוע. בהתחלה זה היה מעט מוזר, אבל ברגע שידעיה החלה לספר על הפרוייקט החדש שלה "הרחק מהעדרו" הקהל חזר להיות קשוב.
"הרחק מהעדרו" עלול להיות – לפחות על פי ידעיה – אחד הסרטים היותר פרובוקטיביים שנעשו בישראל. מסוג הסרטים שמוציאים החוצה נשים זועמות מהקרנות אקדמיה. הפעם, לעומת זאת, אני אומר את הדבר לחיוב. ידעיה ורוזנבאום מבקשים להתעסק בטאבו החברתי של גילוי עריות, בסיפורם על צעירה בת 22 המנהלת יחסי גילוי עריות עם אביה במשך שנים ארוכות. אני לא מעריץ גדול של סרטיה של ידעיה אבל אני חייב להודות שהדרך בה היא דיברה שכנעה אותי לחלוטין שיש לה מה ואיך לומר בנושא בדרך אינטילגנטית ומסקרנת.

פרוייקטים נוספים:
שני סרטיה הנוספים של קרן מיכאל היו: "הקפות" על פי תסריט של לי גילת, ובבימויה. על אף שגילת מעט הסתבכה עם תיאור העלילה של הסרט, מילות הסיכום שלה על האפקט הרגשי של הסרט והדברים אותם היא רוצה להעביר, הפכו את הפיץ' לאחד המעניינים של האירוע; השני הוא "העמק" שנכתב ויבויים על ידי סופי ארטוס;
המפיק ריקי שלח הציג את סרטו "טוביאנסקי" המגולל סיפור ריגול בהולדתה של ישראל, על פי תסריט של מייקל בר-זוהר; "טזטה – נוסטלגיה" של בזי גטה, בהפקת חגי ארד ואלעד פלג, על גבר מבוגר ממוצא אתיופי ועל מסעו הנפשי מול הערכים הישנים ומשפחתו בישראל; מאיה דרייפוס הקסימה בפיץ' מבולבל ומפוזר שניצל על ידי חינניותה והאותנטיות של התרגשותה לסרטה "ההיא שחוזרת הביתה"; ארז תדמור ("סיפור גדול") הציג את "נמל בית", שנשמע כמו דרמה-קומית על השחיתות ויחסי הכוח בנמל אשדוד, על שלל הטיפוסים המעניינים שבה. אחד המשפטים היפים שנאמרו במהלך הפיץ' היה שהעיר אשדוד ספוגת שמש, זיעה וסינוור, "ממש כמו דמויות הסרט עצמן". בתור סאקר של סרטים על יחסי דמויות-ערים, אני הייתי לגמרי איתם.

השלב הבא של אירוע הפיצ'ינג יתקיים היום ומחר, כאשר היוצרים יישבו לשיחות אחד-על-אחד עם הלקטורים וידברו על הפרוייקט.

הזוכים: פרס CNC: שירה גפן; פרס ון ליר: קרן ידעיה; פרס ARTE: בנימין פריידנברג.
ציון לשבח: לי גילת.