ניתוח "הנוקמים" דרך הדמויות

יש משהו מוזר בכתיבת ניתוח על הסרט הנוקמים (The Avengers) משום שהחסרון הבולט של הסרט בעיניי (חוץ מהתלת מימד) הוא פשטנות יחסית. כלומר, הוא לא חוקר את הגיבורים שלו לעומק, דוגמת כריסטופר נולאן. מצד שני, הדבר נעשה לעיתים נדירות בסרטי גיבורי על ולעומת הסרטים הקודמים, שהציגו את הדמוית שבו, ייתכן ולנוקמים יש בכל זאת משהו לומר. כלומר, בעצם לכל סרט יש משהו לומר.

לכן אני מציע ניתוח לסרטו של ג'וס ווידון, על ידי חלוקה לדמויות השונות המרכיבות אותו. כי למרות שזה קודם כל סרט בידורי, אין כזה דבר בידור נטו, לפחות לא בידור שעובד על קהל גדול. וגם מקרטגיו חייבים להודות כי הסרט הזה מצא קהל גדול.

אם טרם ראיתם את הסרט, יש גם סקירה נטולת ספוילרים של אורון.
מכאן והלאה, ספוילרים מובטחים.

הוקאיי/קלינט ברטון

את ג'רמי רנר נראה בלא מעט סרטי פעולה בזמן הקרוב, אבל אי אפשר לומר שראינו אותו בהנוקמים. ניתן היה אולי לצפות כי האקספוזיציה הארוכה של הסרט תרחיב מעט יותר על הדמות שלו, אשר בניגוד לדמויות האחרות, זכתה רק לסצנה קצרצרה בסרטים הקודמים וגם קל היה לפספס אותה. אז ב"ת'ור" למדנו שהוא ממש טוב בחץ וקשת ובסרט החדש הוא ממשיך להיות ממש טוב בחץ וקשת. לא ממש ברור עם בימי השגרה הוא סוכן רגיל ב- S.H.I.E.L.D, חייל, מרגל או בעל עמדה בניהול הארגון. הוא מבלה את החצי הראשון של הסרט כסוג של זומבי בשירות לוקי ואנחנו לומדים עליו בעיקר דרך דבריה של האלמנה השחורה, שאולי מאוהבת בו. למעשה, הדמות שלו, גם לאחר שהיא חוזרת לשגרה, משמשת בעיקר על מנת להאיר את הדמות שלה. ואכן, בעיקר בה אנחנו עוסקים אחר כך. אם במארוול קיוו להשתמש בדמות של הוקאיי על מנת להשיק פרנצ'יז נוסף, הסרט הזה לא נותן להם שום דבר לעבוד עימו.

הסוכנים פיל קולסון ומריה היל

למעשה, פיל קולסון הופיע בסרטי הסדרה הקודמים לא פחות מניק פיורי ובלא מעט מקרים היה אחד מן הדברים הטובים בהם. קלארק גרג מגלם סוכן ממשלתי הממלא פקודות בסך הכל, אבל משדר גם הבנה וגיקיות. הוא בעצם הנציג של הצופים בסרטים – מעריץ ומוכן לקרב. בסרט הזה הוא זוכה למעט יותר פיתוח – נמסר כי יש לו קשר רומנטי, מתגלה כי הוא ופפר פוטס מיודדים בדרגה שגורמת לטוני סטארק מעט אי נוחות, הוא נחשף כמעריץ נלהב של קפטן אמריקה (קו עלילה קטן שעובד היטב ובונה את הדמות) והוא גם זוכה לרגע שלו, בניסיון להציל את העולם ולומר שורת מחץ תוך כדי. ובסרטים/סדרות של ג'וס וידון, אם אתה לא שנון במהלך הקרב הגורלי אז אין באמת טעם. הוא גם מקריב את עצמו למען המטרה, שזו התמצית של הדמות שלו וגם דבר המאפשר לג'וס לעסוק בתחביב שלו – הריגת דמות חשובה מבלי לסכן אף המשך עתידי. אגב, מכיוון שניק פיורי הוא זה שמודיע לנו ולכולם על המוות שלו, יש אפשרות שהוא לא באמת מת, ופיורי רק רצה לתת לנוקמים מוטיבציה, כפי שהוא אומר בעצמו.

ויש גם את הסוכנת היל, שאמורה למלא את הפונקציה של הסוכנת הנאמנה לצידו/בהעדרו של קולסון. אם קולסון הוא נציג הגיקים בסרט, היל היא מי שהגיקים היו רוצים לצאת עימה, לפחות בתיאוריה. היא מראה כישורי לחימה לא רעים בסצנת הפתיחה, אבל מעבירה את שאר הזמן בניהול מאחורי הקלעים ובלי להטיל יותר מדי ספק בעמדה של הבוס שלה. אין בה מספיק עומק על מנת להוות דמות נשית דומיננטית נוספת בסרט, אך ייתכן שיש בה פונטציאל לפיתוח בסרטים עתידיים. קובי סמולדרס מתגלה כשחקנית די מוגבלת , אך אולי ניתן היה לנצל אותה יותר עם הדמות שלה תתמודד עם קונפליקט כלשהו.

קפטן אמריקה/סטיב רוג'רס

הדמות אשר הכי הרבה סצנות בכיכובה ירדו בחדר העריכה, היא גם הדמות אשר עדיין זוכה להכי הרבה זמן מסך. אם כי רוב הזמן היא האלמנט השולי בסצנה. הסרט משתמש בה רוב הזמן כדמות פונקציונלית יעילה -קפטן אמריקה, בגילומו של כריס אוונס, הוא אדם מחוץ לזמן, המרגיש כל הזמן במבוכה לא רק מהלחימה, אלא מעצם ההימצאות בעידן אשר לא מתאים לערכים המיושנים שלו. ולמרות שהוא חש שהערכים שלו לא מתאימים, הוא האדם הנחוש ביותר מבחינה ערכית מכל הצוות. הוא, במילים אחרות – החנון. הניגוד בינו לבין איירן מן, הנאבק עימו בסמוי או בגלוי על הנהגת הצוות, הוא מוצלח בעיקר מבחינה קומית. לעומת הסרט בכיכובו, הנוקמים לא ממש מפתח את הדמות, אבל עושה שימוש באלמנטים שלה בצורה מרוכזת ויעילה – הצדקנות וההקרבה העצמית של רוג'רס עובדים טוב יותר כחלק מסרט ולא כמשהו שצריך לסחוב את כל הסרט על כתפיו.

האלמנה השחורה/נטשה רומונוב

לא היה חסר הרבה שרומונוב תהיה בסרט הזה רק על תקן קישוט. זה פחות או יותר מה שהיא הייתה ב"איירון מן 2" וזה גם מה שסקרלט ג'והנסון עשתה בחלקים ארוכים מדי של הקריירה שלה. אבל הפעם, הדמות שלה נראית מעט מורכבת יותר – אמנם המניע של ניסיון לכפר על פשעי העבר שלה הוא לא הכי מקורי בעולם, אבל לפחות בכל הנוגע ליחס שלה אל הוקיאיי/ברטון, הסרט עדיין משאיר מספיק מקום למיסתורין. לווידון יש גם ניסיון מסוים בטיפול בדמות הבחורה היפה שהולכת מכות וכאן הוא הלך לכיוון של שימוש במראה שלה כסוג של מקבילה לכוח על.  או לפחות כעזר ליכולת שלה לשכנע אנשים, על ידי דיבור שנע בין השקר לאמת. הסרט מציג אותה גם כמרגלת יותר מאשר לוחמת ולמעשה היא הדמות היחידה בקרב הנוקמים שנאמנה בצורה מלאה לS.H.I.E.L.D ולא לעצמה. אם כי קשה לסמוך על נאמנות של מרגלת, אשר עושה שימוש מיומן ביכולת הלחימה שלה ובבעיקר בדיאלוגים שלה עם דמויות אחרות. בכלל, היא קיבלה כמה מן הדיאלוגים הבולטים בסרט.

איירון מן/טוני סטארק

הדמות הזו הציבה בפני וידון אתגר שונה מיתר הדמויות: היא כבר הגיעה לידי מיצוי בסרטים שלה באופן ייחודי, הנבדל מגיבורי על אחרים, אופן שלא יהיה טעם לשנות. מצד אחד, איירון מן בגילומו של רוברט דאוני ג'וניור הוא סוג של מניה בטוחה (פרט לצופים שלא סובלים את השחקן). מאידך הוא צריך לעשות את המעבר מסחיבת סרט שלם על הכתפים לתפקיד של חבר בקאסט. הדבר נכון גם לגבי הדמות מול הסרט וגם לשינוי שעוברת הדמות עצמה: מאיש אשר שם את השם שלו על המגדל, לאיש אשר קורא לאותו מגדל על שם החבורה כולה. גם בסוף הסרט הוא עדיין לא משחק טוב עם אחרים (במשך כל הקרב המכריע הוא פועל פחות או יותר לבדו, אם לא מחשיבים קשר רדיו) אבל מבין כי כוחם של האחרים חשוב לא פחות טוב מכוחו. כפי שניתן לראות למשל בסצנה הטובה ביותר שלו בסרט, העימות המילולי עם לוקי – הוא מאיים עליו לא בחליפה של איירן מן, אלא כאדם אשר סומך על החיילים אחרים. זה חתיכת שינוי עבור מי שלא שש לתת לאחרים לשחק עם הצעצועים שהוא בונה.

למעשה, איירון מן נוגע בכל התחומים בהם עוסק הסרט ודרכם אדון בדמויות אחרות: בפער בין הכוח לאינטלקט, בבעייה של צבירת כוח צבאי רב מדי (אם כי הרובד הזה נידון דרכו בצורה ישירה יותר בסרטים הנושאים את שמו) ובצורך לפעול כחלק מקבוצה/משפחה. אבל בואו ונדון בנושאים אלו דרך הדמויות האחרות.

האלק/ברוס באנר

הנה דמות שהיא בסיסית אך מרתקת – אדם בעל יכולת שכליות יוצאות מגדר הרגיל וכוח יוצא מגדר הרגיל, רק לא באותו זמן. השינוי בין היישויות השונות שלו מתבצע לכאורה בעקבות זעם, או אם לנסח אחרת, כשהוא מגורה. מעין ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד כמובן, והדמות של האלק פתוחה להרבה פרשנויות. היא גם יכולה לתפקד כדמות קומית בצורה יוצאת מגדר הרגיל, כפי שהוכח בסרט הזה (נתיב שלא נוסה כלל בסרטים הקודמים). דומה כי גם הצופים שלא אהבו את הסרט – הרבה מהצפוי בארץ – אהבו את הדמות הזו. הדבר המתבקש הוא לצלם עימו מחדש סרט ארוך, הפעם כמו שצריך. אך למרות שהטיפול של ווידון את מארק ראפלו בדמות אכן טוב משל הבמאים הקודמים, עדיין נראה לי כי הדמות תתקשה לסחוב סרט שלם, לפחות מבלי והסיף לה עוד רבדים.

הגדולה של הדמות הזו היא באינטרקציה שלה עם שאר הקבוצה – כולם רוצים/חוששים מן הרגע בו באנר יהפוך להיות האלק. הוא יותר חזק מכולם, או כך זה נראה, כשהוא במצב הירוק ופחות אסרטיבי מכולם כשהוא במצב הרופא/מדען. הוא לא ממש רוצה להיות גיבור על, לא ממש רוצה להיות על הספינה ולא ממש רוצה לחיות. לכן אגב הוא "תמיד עצבני" כפי שהוא מכריז לפני הטרנספורמציה השנייה שלו. הוא למד להיות עצבני ועצוב מבלי להפוך ל"האחר". בסיקווונס השיא הוא גם שולט על "האחר" בצורה לא רעה- הוא אפילו מצליח לומר פאנץ' ליין בעזרת מילים. אם כי כנראה שהפאנץ' שהוא הכניס לת'ור מייצג אותו יותר. יש סברה כי על הספינה האלק לא היה בשליטה בעקבות מגע עם החומר ששיגרו אנשיו של לוקי במטרה לעוות את שיקול דעתו וכך גם ניתן להתעלם ממה שנראה כחור הגדול ביותר בעלילה בנוגע עליו.

יש בדמות הזו משהו נואש. באנר המדען המוביל בתחומו בעולם, אך הוא כושל כשהוא מנסה לפתור את הבעיה בעזרת המדע. כשהוא מתבסס על כוח חייתי, הוא מוחץ ואלים. אפשר להכליל ממנו גם לגבי שאר האנושות, באופן המתייחס גם לעיסוק של הסרט בסוגיות נשק – המין האנושי הוא הרבה יותר יצרי והרבה פחות מאוזן מכפי שהוא מוכן להודות.

ניק פיורי

הנה עוד סוג של תקדים של הסרט הזה, וגם הסרטים שקדמו לו – כוכב על מופיע לתפקיד של דקה בארבעה סרטים, רק על מנת לבנות את דמותו עבור סרט בו הוא יהיה חלק מן הקאסט. פיורי, שגם עוצב מחדש לפני כעשור בקומיקס בדמותו של סמואל אל. ג'קסון, מקבל בסרט שתי הזדמנויות להפגין את כישורי הקרב שלו אבל נשאר רוב הזמן בחדר הפיקוד, מנסה להיעזר/לתכמן את גיבורי העל להם קרא. בסרט הזה אנו נחשפים לראשונה גם לבוסים שלו ורואים שגם בו, הדמות הסמכותית, יש אופי של מרדן. בעיקר כשהוא נחוש שלא לעשות שימוש בנשק גרעיני.

אולם, הוא גם פיתח נשק בעל עוצמה רבה יותר, שיקר פחות או יותר לכולם ומוצג בסרט כמי שמבין כי יש לנוקמים סיבה טובה לפקפק במניעיו. המסר הפוליטי הדי ישיר של הסרט הוא שלא כדאי להתעסק עם אנרגיות המכילות כוח רב, כי אז יימצא האדם אשר יגרום להן להפוך לאנרגיות המביאות להרס רב, אפילו תוך תירוץ של מניעת התקפה, או פעולה לטובת הכלל. אסור להנהגה לחשוב שהיא נעלית על העם ויודעת יותר טוב כיצד לפעול. פיורי מצד אחד פועל מתוך אמונה בערכים אלו ומצד שני לוקה בהם בעצמו. היכולת של גיבורי העל שלו להיות באמת גיבורי על היא העדר ההשתכרות מהכוח (חוץ מת'ור, אשר התגבר על כך בסרט הנושא את שמו). גם לגבי התחליף של פיורי לנשק גרעיני, הנוקמים, הסרט נותר מעט אמביוולנטי. אם ההתעסקות עם הקוביה הובילה לכדור הארץ את המתקפה של הסרט הנוכחי, הנוקמים עצמם יביאו את המתפקה הבאה, למרות שהם לכאורה נשק לצורך הרתעה.

ת'ור ולוקי

אני שם בכפיפה אחת את הגיבור שהכי פחות התפתח, או היה הכי פחות מעניין בסרט הזה (מבין אלו שזכו לכמות סבירה של זמן מסך), ואת הנבל של הסרט, נבל אשר הצטיין יותר ברגעים הקומיים מאשר ברגעים המפחידים. אני שם אותם יחד כי המהות שלהם היא הלב של הסרט – מלחמה בין עולמות בצד, זה קודם כל קרב בתוך המשפחה, קרב על להפוך למשפחה אלטרנטיבית. לוקי (טום הידלסטון) הוא מאומץ, אבל עדיין משפחה. ות'ור (כריס המסוורת') מוכן להילחם בו, אבל לא לגמרי לוותר על קרבתו.

ברמה חשובה יותר, אנו עדים ללידתה של משפחה חדשה – משפחה לא מתפקדת, בה כל האחים (גיבורי העל) רבים זה עם זה ונלחמים זה בזה לא פחות מכפי שהם נלחמים באויבים, אבל בסוף גם יודעים כי עליהם לעבוד יחד בקרב על עתיד האנושות. וגם בסעודה המשפחתית המסורתית של שאוורמה. יותר משיש כאן חבורה של אנשים יוצאי דופן שמצילים את העולם, הם מצילים את עצמם בכך שהם מוצאים דרך לחיות עם האנשים החולקים עימם סוג של מטען גנטי, משהו שמחבר בין אנשים שונים מאוד.