סרטים ישראלים חדשים: אפריל-מאי-יוני 2012

טוב, מספיק עם הפסח הזה – חזרה לעניינים. בקרוב מאוד יתחילו לצוץ בבתי הקולנוע כמה וכמה סרטים ישראלים חדשים ומסקרנים, בשנה שבינתיים לא השכילה לייצר להיט בסדר גודל כלשהו. איגדתי יחדיו את רוב הסרטים הישראלים עליהם יכולתי למצוא מידע, חילקתי לכאלה שיש להם תאריכי עלייה לאקרנים ולאחרים, אלה שנמצאים בשלבים שונים של עשייה עדיין. מהיכרותי עם הקולנוע הישראלי, סרטים ללא תאריך רשמי עדיין עלולים להתעכב מאוד ואף להידחות עד השנה הבאה, או אפילו זו שאחריה. לכן, אתייחס רק לסרטים שאמורים לעלות ממש בחודשים הקרובים, גם הפעם תוך נקיטת משנה זהירות בדמות הדיסקליימר שתאריכי הפצה אף פעם אינם סופיים ומוחלטים. כלומר, עד אשר הם אכן מתממשים. לסיום, כללתי מספר סרטים עצמאיים שמחפשים תאריך ובית קולנוע שיקרין אותם, בתקווה רבה שימצאו.

מי שרוצה לקרוא מידע ראשוני וחלקי על הסרטים החדשים של אבי נשר, יוסף פיצ'חדזה, גור בנטביץ', דובר קוסאשווילי ועוד – בשביל זה ישנה הכתבה בגרסת עכבר העיר אונליין. מי שיותר בקטע של סרטים שאשכרה אפשר יהיה לראות בזמן הקרוב, במקום טיזינג חסר פואנטה בדרך כלל – הנה שישה סרטים, פלוס ארבעה עצמאיים, שינסו לרומם את שנת הקולנוע הישראלי הנוכחית. הם כוללים את החדשים של ערן קולירין, שמי זרחין, איתן פוקס ודינה צבי ריקליס, כמו גם את בכורות הבימוי של מאיה קניג והגר בן אשר. שיהיה בהצלחה, נדמה לי שזקוקים לה.

הרי בחלוקה שרירותית למדי לשנים לועזיות, קשה לומר ששנת 2012 נפתחה בסערה עבור הקולנוע הישראלי. מאז "הערת שוליים" לא היה כאן להיט אחד לרפואה, וזה לא שחסרו ניסיונות. ינואר, פברואר ומרץ הביאו עימם סרטים כמו “נמס בגשם”, "אמא של ולנטינה”, "סרק סרק”, "רסיסי אהבה" ו-"אנחנו לא לבד", אשר כשלו מלייצר עניין. אפילו חזרתו של אסי דיין לעניינים, עם "ד"ר פומרנץ" ההפכפך, לא משכה קהל. "חתולים על סירת פדלים" מנסה להגשים את פוטנציאל הקאלט שכולם מנבאים לו, אבל עלה למסכים רק עכשיו ובכל מקרה לא מצפה להפוך ללהיט שיסחוף אחריו מדינה שלמה.

כך שלא נותר אלא להביט קדימה בתקווה ולנסות לנחש איזו מן שנה קולנועית צפויה לנו, לפחות עד בואם של פרסי אופיר אי שם בספטמבר. נתחיל עם הסרטים שצפויים לעלות לאקרנים בראשית הקיץ, מסודרים לפי תאריך – מן המוקדם למאוחר. בברכת שנת קולנוע ישראלי מוצלחת, לפחות כמו קודמתה. אם לא יותר.

אורחים לרגע – 26 באפריל

סרט הבכורה של מאיה קניג הוא גם חזרה מבורכת למסכים של גור בנטביץ', בן זוגה של הבמאית. קניג ערכה את "פרילנד" של בנטביץ', והוא בתמורה מככב בתפקיד הגברי הראשי בסרטה הראשון, בתור האב הלא מתפקד של הגיבורה – נערה בת-עשרה בשם ליבי (אליה ענבר). היא מגיע לביקור בארץ אחרי שגדלה רוב חייה עם אימה בארה"ב, ומוצאת כאן אבא שנמצא "בין דירות". עלילת הסרט מתרחשת בימי מלחמת לבנון השניה, והצמד מחליט להתחזות לפליטים מהצפון ולמצוא מקלט אצל משפחה ירושלמית (צחי גראד וסלעית אחי מרים). מדובר בניסיון כן ליצור דרמת אינדי קאמרית ומקסימה א-לה ג'ונו ודומיו, עם דיאלוגים שנונים ומאוד ישראליים מאת קניג ודנה דימנט. הסרט התחרה בפסטיבל ברלין, הוקרן בפסטיבל ירושלים (שם כתבתי עליו לראשונה), ואף זיכה את בנטביץ' בפרס השחקן הטוב ביותר. כיוון שמדובר בקראוד-פליזר קלאסי, מסקרן יהיה לראות האם הקהל ירעיף עליו אהבה או ייכשל מלהתחבר לייחודיות.

ההתחלפות – 3 במאי

איך מווסתים את ציפיות הקהל אחרי קונצנזוס בסדר הגודל של "ביקור התזמורת"? אם תשאלו את יוצר הסרט ההוא, ערן קולירין, האופציה העדיפה היא יצירת עוד סרט אינטימי וזעיר, שאיש לא מצפה שיהפוך ללהיט. אם כי בניגוד ל"ביקור", נדמה שסרטו השני השלישי של הבמאי קומוניקטיבי הרבה פחות ואמנותי אפילו יותר. זהו סיפורו של אדם פשוט ושגרתי, אשר חוזר יום אחד לביתו בשעה לא מוכרת ומתחיל להרהר בחייו ולנסות להילחם בשעמום ובאותה שגרה שוחקת. רותם קינן כבר זכה לשבחים על תפקידו בסרט, עת הוקרן בפסטיבל חיפה האחרון (אז כתב עליו יניב), ולצידו ניתן למצוא את שרון טל, דב נבון ושירילי דשא. קולירין כתב וביים את הסרט, שכבר נמכר להקרנות מסחריות בכמה מדינות באירופה ואף עורר מיני-סערה בקנה מידה מקומי כאשר משך את השתתפותו ברגע האחרון מפרסי אופיר של אשתקד, אבל השתתף בפסטיבל ונציה זמן קצר לאחר מכן. ההפקה טענה שהסרט לא היה מוכן בזמן, אבל בקרוב מאוד הוא יגיע אל בתי הקולנוע, מוכן ומזומן.

ברקיע החמישי – 3 במאי

סרטה החדש של דינה צבי-ריקליס (“שלוש אמהות”) גם הוא מיבול פסטיבל חיפה האחרון. זוהי דרמה תקופתית המבוססת על ספרה של רחל איתן, אותו עיבדה הבמאית במשותף עם עלמה גניהר. העלילה מתרחשת בפלשתינה של שנת 1944, במעון לילדות עזובות אליו מגיע נערה בשם מאיה (עמית מושקוביץ). למרות שאביה הוא זה שהפקיד אותה שם, גורלה זהה לזה של שאר יתומות המקום ויהיה עליה להשתלב. בנוסף, היא תתאהב בלוחם מחתרת (גיא אדלר) שמבטיח לקחת אותה הרחק מכאן, ותפתח קשר מיוחד עם הרופא המקומי, ד"ר מרקובסקי (יחזקאל לזרוב). שחקני משנה בולטים נוספים הם אסתי זקהיים, אקי אבני ורותם זיסמן כהן, המספקת את ההופעה המרשימה בסרט. מרשימות לא פחות הן התלבושות של רונה דורון, ובכלל, חבל שאין יותר דרמות תקופתיות בקולנוע הישראלי העכשווי.

הסיפור של יוסי – 17 במאי

עניין נדיר למדי בקולנוע הישראלי החדש הוא סרטי המשך, כך שנחמד לשמוע שאיתן פוקס עמל על המשכון ל"יוסי וג'אגר" פרי עטו, גם אם הפעם מדובר בתסריט של איתי סגל ופוקס מופקד רק על הבימוי. בסרט שנבחר לפתוח את פסטיבל טרייבקה, השחקן הנפלא אוהד קנולר חוזר לתפקיד של יוסי, עשר שנים לאחר אירועי הסרט הקודם. כעת הוא רופא מוערך בבית חולים גדול במרכז הארץ, אשר מפגש עם אמו של ג'אגר (אורלי זילברשץ) משנה את הפרספקטיבה שלו וגורם לו לבחון מחדש את חייו. בין טלטלה רומנטית אחת לשנייה, יוסי מחליט לנפוש באילת ומוצא שם אהבה חדשה. עוז זהבי, האהוב הטרי, ינסה להתעלות על הכימיה של קנולר עם יהודה לוי בסרט המקורי והאהוב. ליאור אשכנזי, גילי דסיאנו ביטון ואולה שור סלקטר משלימים את הקאסט. האם הקהל יחבק גם את ההמשכון? אם כן, אולי יש כאן פתח לעוד פרקים של סרטים מצליחים נוספים, עניין שעבד היטב עד לפני עשור או שניים, עם טרילוגיות כמו "אבא גנוב" או סדרות אינסופיות כגון "אסקימו לימון". "הערת שוליים 2: גרסת גרוסמן", מישהו?

הנותנת – 17 במאי

קצת קשה להאמין שזהו רק פיצ'ר הבכורה שלה, משום שנדמה כי הגר בן אשר היא כבר שם שגור בקולנוע הישראלי. אולי בזכות סרט הגמר שלה כסטודנטית לקולנוע ("משעולים") או העובדה שיצא לה כבר לשחק בסרטים ("ג'וליה מיה") וסדרות ("רביעיית רן"). כעת מגיע סרטה הארוך הראשון בעל השם הפרובוקטיבי אך הדו-משמעי – "הנותנת". הוא כבר נחשף בפסטיבל ירושלים האחרון כאן (כתבתי עליו די בהרחבה בזמנו) בארץ ובפסטיבלי קולנוע נוספים, ביניהם קאן, גם בעולם. עלייתו להקרנות מסחריות אינה דבר של מה בכך, משתי סיבות עיקריות. ראשית, מדובר בסרט אמנותי מאוד, השם דגש על אווירה, אסתטיקה וסאבטקסט ולאו דווקא על עלילה או דרמה שפונות לקהל הרחב ביותר. שנית, הוא מכיל כמות לא מבוטלת של סצינות סקס שמתחילות כנועזות מאוד ואז עוברות את הגבול וגולשות לפורנוגרפיה של ממש. בן אשר, שאף כתבה את התסריט, מגלמת מושבניקית חד הורית, אם לשתיים, אשר נוהגת לספק מינית את גברברי המקום. כאשר מגיע בחור (ישי גולן) שנראה כאילו הוא מעוניין בה לקשר מחייב יותר מאשר סיפור צרכים רגעי, ההגמוניה במושב מתערערת ומשפיעה מיידית על חייה של הגיבורה.
(דרך אגב – אתם לא מאמינים מה מביא עימו גוגל כשמחפשים בו "הנותנת" בניסיון למצוא תמונות מתוך הסרט…)

העולם מצחיק – 14 ביוני

שש שנים (וספר אחד) אחרי "אביבה אהובתי" שמי זרחין חוזר סוף סוף עם סרט חדש. כמו קודמו, גם הוא מתרחש בטבריה. הפעם זהו סיפורן של כמה וכמה דמויות, כולן חברות בסדנת כתיבה בספריה הציבורית ולכל אחת קו עלילה ייחודי: נער שמתעורר אחרי שנים של תרדמת, סוכנת נסיעות המגלה כי היא בהריון למרות שלא שכבה עם אף אחד כבר שנים ושדר רדיו שמנסה להקים מחדש את "הגשש החיוור" כדי להציל את אהובתו ממוות.
הקאסט הבלתי נגמר (אותו אפשר לראות בתמונה לעיל, כי תמונות מהסרט עצמו לא מצאתי לצערי) כולל בין היתר את: אלי פיניש, אסי לוי, דני שטג, שייקה לוי, ישראל קטורזה, זאב רווח, שלומי קוריאט, רותם אבוהב, אלון נוימן, אבי גרייניק, דרור קרן, יוסי מרשק, יחזאל לזרוב, שרית וינו-אלעד, רותם זיסמן כהן, עירית קפלן… טוב, הבנתם את הנקודה. אם זה לא להיט בטוח, אני כבר באמת לא יודע מה כן.

לקינוח, ולשם העצמת גל הקולנוע העצמאי שהיתמר מעלה מעלה בשנה שעברה, הנה ארבעה סרטים ישראלים עצמאיים שעדיין מחפשים הפצה נאותה. מי יתן ויימצא בית הקולנוע שיאמץ אותם אל חיקו.

2 בלילה – הפיצ'ר הראשון והמקסים/בוטה של במאי הקליפים רועי ורנר והשחקן ירון ברובינסקי, על זוג תל-אביבים שמחפשים סטוץ ובעיקר חנייה. ברובינסקי וקרן ברגר מככבים, תורמים אינטרנטיים השתתפו במימון.

מעשיה אורבנית – אח ואחות יוצאים למסע בעקבות אביהם האבוד, בלווי חברה של האחות. בדרך הם יפגשו גלריית טיפוסים מרהיבה ויעשו הרבה סקס, ייתכן שלעיתים אפילו זה עם זו. סרטו של אליאב לילטי.

אף פעם לא מאוחר מדי – סרטו של המוזיקאי עדו פלוק, גם הוא מומן חלקית מתרומות גולשים (ביניהם עבדכם הנאמן). נוני גפן מגלם את הרצל, החוזר לישראל וחורש אותה לאורכה ורוחבה, בניסיון להשלים הכנסה וזיכרונות.

לא בתל אביב – שוב נוני גפן, הפעם בתפקיד הבמאי והשחקן הראשי. הוא מגלם מורה להתעמלות שמתחרפן וחוטף תלמידה. חולקים עימו את המסך: יערה פלציג, רומי אבולעפיה וטל פרידמן "בתפקיד עופר שכטר”.