• הזוכים, הזוכות וסיכום התחרות הישראלית בירושלים
  • פסטיבל ירושלים 2017: דיווח חמישי
  • ולריאן ועיר אלף הכוכבים
  • פסטיבל ירושלים 2017: דיווח רביעי
  • ״דנקרק״, סקירה
  • חיים חדשים: ״דנקרק״ של כריסטופר נולאן
  • פסטיבל ירושלים 2017: דיווח שלישי של עופר
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 32
  • פסטיבל ירושלים 2017 - דיווח שני של עופר
  • כוכב הקופים: המלחמה
  • פסטיבל ירושלים 2017: דיווח ראשון של עופר
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 31
  • סקירת המארז השני של ״פרוייקט הקולנוע העולמי״
  • ״להציל את נטע״, סקירה
  • ספיידרמן: השיבה הביתה
  • ״אוקג׳ה״, סקירה

"מיס באלה", סקירה

26 במרץ 2012 מאת אורון שמיר

כבר שנה שאני נתקל שוב ושוב בשמו של חררדו נארנחו, אחד מן הבמאים העולים של הקולנוע המקסיקני. הסיבה – סרטו האחרון, “Miss Bala”, יצר סביבו דיבור חזק מאוד מאז הוצג לראשונה בפסטיבל קאן, לפני כמעט שנה. מאז הוא השתתף בעשרות פסטיבלי קולנוע נוספים וזכה לתשבחות וציונים גבוהים ממבקרי תבל. באוזן השלישית כבר מזמן שמו עין על הבמאי והקנו לו מקום במדפי "הדור הבא", שם תוכלו למצוא את סרטו הקודם והמומלץ "I'm Going to Explode”. לא הייתה ברירה אלא לברר את העניין שיצר סרטו הרביעי, אותו "Miss Bala”. לאחר הבירור, אני שמח לבשר שמדובר בעניין משובח למדי, עם ארומה מורגשת של אבק שריפה, סטיפות מרשרשות ומרכיב סודי שייחשף בהמשך הטקסט.

אגב, לסרט אין שם עברי רשמי אבל מלבד "מיס באלה" יש כמה טוענים לכתר – כמו "מיס בא לה" ו-"מזבלה" (במלעיל), למשל. בחרתי בתעתיק בלבד, למרות שביני לבין עצמי השם של הסרט הוא זמזום שורה מתוך הפזמון של "Get Busy", שירו של הערס החביב עליי – שון פול. שלא תגידו שאני לא מפניק אתכם. וסליחה על האסוציאציה הפרטית למדי, אני פשוט לא מבין מילה ממה שהבחור הזה שר ובראש שלי תמיד הייתה שורה שכוללת את צירוף המילים "מיס באלה באלה"… תהנו.

נארנחו בורא דרמת פשע עם רגעי אקשן גרנדיוזיים, על רקע מלחמות הסמים המקסיקניות. זה מתחיל מינורי, עת אנו עושים היכרות עם דמותה של לאורה גררו (סטפני סיגמן) בחורה צעירה החיה עם אביה ואחיה הקטן. חלומה הגדול הוא לזכות בתחרות מלכת היופי המקומית ולהיות מיס באלה (או "באחה” בספרדית, שמו של המקום ממנו באה). היא מגייסת חברה טובה ויוצאת להיבחן, עם גזרה מושלמת ובגדי סחבות. השתיים ממשיכות מן האודישן אל מועדון לילה, שם פורץ ללא שום אזהרה קרב יריות. לאורה נמלטת משם בעור שיניה, אבל הצרות והכדורים ממשיכים לרדוף אותה. ברון פשע רב עוצמה בשם לינו ואלדז (נואה הרננדז) מניח עליה את טלפיו והופך אותה למשתתפת פעילה בארגון הקרימינלי שלו. לאורה תנסה להיחלץ מאחיזתו, להציל כמה שיותר מקורבנותיו הפוטנציאליים ואף למנוע מהאש להתפשט לכיוון בני משפחתה האהובים. והיא עושה כמעט הכל בלבוש מינימלי, לשמחת הצופים.

את התסריט כתב נארנחו יחד עם מאוריציו כץ וכמו הרבה סרטים מקסיקנים נוספים מהעת האחרונה, גם הוא מכיל ביקורת חברתית ומציג סוגיות בוערות. נגע הסמים והכנופיות הסוחרות בהן, במיוחד באיזורי הגבול עם ארה"ב, גובה מספר בלתי נתפס של קורבנות על בסיס קבוע והסוף לא נראה באופק. נדמה כי בקטעי האקשן בסרט, כולם עשויים לעילא, השתדלו היוצרים לא לתת תחושה של פאן או שעשוע, אלא דווקא הדגישו את הזוועתיות והקלילות שבהן רחוב שקט או חדר במלון, הופכים ברגע למרחץ דמים ותרמילי רובה. עם זאת, אותה ביקורת חברתית מגיעה תמיד בדלת האחורית ולא פוגמת בהנאה שכן ניתן להפיק מן הסרט והסיפור הפתלתל שלו. בין אם זו התנהגותו של שוטר כאשר פונה אליו הגיבורה לעזרה, או הסצינה המופלאה של טקס בחירת מלכת היופי – העומד בסתירה גמורה למאורעות שראינו וחווינו יחד עם הדמות הראשית בדרך לטקס – מייצר איזו אשליה של זוהר ויוקרה בזמן שמקסיקו בוערת מחוץ לאולפן. דיווח חדשותי שנראה לקראת סוף הסרט, משלים את התמונה העגומה והמעוותת.

הסרט מקפיד להדהים ולהפתיע את צופיו כמעט כל העת, אבל לא רק בזכות הסיפור. הסיבה העיקרית בגינה קשה לצפות מראש כיצד סצינה מסויימת תתפתח ולקראת מה מוביל אותנו חוט העלילה, היא הבימוי של נארחו, בדגש על בנייה מפתיעה של סיטואציות וצילום וירטואוזי. רבות מן הסצינות בסרט מתחילות כך שעל הצופה קודם כל לנסות ולפענח מה הוא רואה והיכן הוא נמצא, לפני שתנועת מצלמה חושפת באיטיות את התשובה הנכונה. גם סרטו הקודם של הבמאי היה מצולם היטב, אבל הציוות הנוכחי עם מתיאס ארדלי מאחורי המצלמה, מייצר סרט גדוש בשוטים ארוכים ומורכבים שסוחפים את הצופה פנימה אל האקשן וההתרחשויות הדרמתיות. בלי להרוס יותר מדי, אתן דוגמה רק מן הדקות הראשונות – שימו לב כמה זמן מצליח הבמאי להשהות את הקלוז-אפ המתבקש על פניה של הגיבורה עימה הוא פותח את הסרט, בעזרת קומפוזיציות מתוחכמות. או למספר הפעמים שבו היא מצולמת מעורפה. המסר עובר – לאורה גררו היא כל אחת ואף אחת. היא נערה מקסיקנית שתחרויות יופי, ברוני פשע ובמאי קולנוע רוצים בגלל גופה החטוב, אבל אף אחד לא מסתכל לה ישר בעיניים. שם, כנראה, העצב גדול מדי.

"Miss Bala”. בימוי: חררדו נארנחו, מקסיקו 2011, 108 דק', ספרדית עם תרגום באנגלית.

הסרט נצפה באדיבות האוזן השלישית.

הטקסט הנ"ל התפרסם בגיליון עכבר העיר בתאריך ה-22.3 ובאתר עכבר העיר אונליין.

תגובות

  1. אסף קורמן הגיב:

    ראיתי את הסרט בקאן. הרבע שעה הראשונה אכן מבוימת בווירטואוזיות. בערך שם אותה ווירטואוזיות הופכת למניירה מתמשכת שברגע מסוים נדמה כי כל מה שמניע את יוצרי הסרט זה לנסות למצוא עוד ועוד סיטואציות אלימות מושחתות וסוטות לכלוא בהן את הגיבורה החלולה. סרט אדרנלין שכל כולו אובר-אקטינג קיצוני של מחלקת הסאונד בעיקר. זה נהיה מכעיס כשמבינים שהסרט נעשה כביכול בשליחות כדי להתריס נגד התופעות שהוא כל כך נהנה להציג לעיניי הצופים. אין כמו קצת מירוק מצפון כקרקע פורייה לאוננות מול גברים משופמים עם כלי נשק. בכלל, למי יש כח למלחמת הזין המתישה בין במאי העולם – מי מצליח לעשות אלים ומזעזע יותר… אני מזהיר מפני מזבלה.

  2. מולכו הגיב:

    bala בספרדית זה bullet.

  3. מולכו הגיב:

    וסתם בשביל להרוס לך אורון:

    Shake that thing Miss Kana Kana
    Shake that thing Miss Annabella
    Shake that thing yan Donna Donna
    Jodi and Rebecca

    1. תודה על ההבהרה, ה-באלה במקום באחה מסביר את שמו המלא של הסרט – "Miss Bala – The Bullet Queen". אז היא בעצם "מיס קליע", במקום "מיס העיירה שממנה היא הגיעה". נחמד.
      ולא תודה על מילים אנגליות לשירים של שון פול. אני מעדיף בהרבה את שפתו הייחודית, בה יש משהו כמו 4-5 עיצורים ואינסוף תנועות. אם אדע את המילים, בטח אכעס על עצמי שהדבקתי פה שיר סקסיסטי ומפגר 🙂

      1. איתן הגיב:

        הי אורון,
        רק עכשיו, במסגרת שבוע הקולנוע המקסיקני בסינמטקים, הגעתי לסרט המצוין הזה, ואני כותב עליו עכשיו לבלוג שלי. אבל אם כבר מדברים על קליעים בשם הסרט- כדאי לך לתפוס סרט ספרדי אחד שנקרא balas 800 . 800 קליעים. פרודיה פסיכית לגמרי על מערבונים של הבמאי הפסיכי לגמרי אלכס דה לה איגלסיה (הוא ביים את הסרט הזה ב-2002, אחרי "הון משותף"). אתה תלקק את האצבעות.

        1. נדמה לי שאורון שמע על הסרט (הוא כותב בבלוג, אומנם בקצב איטי, על כל סרטי אלכס דה לה איגלסיה) בכח מקרה הקשר מעניין

השאר תגובה