מהדורת שבת: 24 במרץ 2012

שבוע מעניין עבר על הבלוג, שמתחיל עם פסטיבל הקולנוע הצרפתי ונגמר עם "משחקי הרעב". בתווך היו לנו המון דיסקליימרים ומצבי רוח מהורהרים ומטא-בלוגריאליים. אבל היו עוד כמה דברים שרצינו להגיד לכם ולא הספקנו. אור בחופשה, אז תאלצו להסתפק ב: "משחקי הרעב", "חתולים על סירת פדלים", "רחוב ג'אמפ 21", פסטיבל סרטי הסטודנטים, החוג לקולנוע של אוניברסיטת ת"א חוגג 40, האוזן השלישית חוגגת 25, וגם קצת על התסריטאי הוותיק טונינו גוארה שהלך לעולמו השבוע.

עופר

התרחשו השבוע כמה דברים המצריכים פוסט גדול יותר, אבל לא נראה לי שיהיה זמן. אחד מהם הוא מותו בגיל מופלג של טונינו גוארה (Tonino Guerra), שרשימת הסרטים בהם היה מעורב כתסריטאי היא כנראה המרשימה בתולדות הקולנוע, באיכות כמו גם במגוון. גוארה נהג לשוחח עם הבמאים ולעצב יחד איתם את העלילה ונושאי הדיאלוג, כאשר הוא מצליח לזקק את חזונו של הבמאי לתמצית המורכבות שלו ולהכניס את העמדה הפילוסופית שלו לגביי החיים. הסרטים בהם היה מעורב כמעט תמיד שילבו בין קודרות לאהבת החיים והקדישו את נקודות החוזק של הבמאי: למשל, הסרטים בהם שיתף פעולה עם פליני היו היותר קוהרנטים של הבמאי, מבלי לוותר עם שימוש בדמויות קיצוניות ומבנה עלילה רופף. שלא לדבר על אנטוניוני ואנגלופולוס, שגוארה היה מעורב פחות או יותר בכל הסרטים הגדולים שלהם. אבל הרשימה לא נגמרת בשמות הגדולים הללו: גוארה תרם כמעט לכל הבמאים הגדולים של איטליה, החל מדה סנטיס ודה סיקה, דרך מוניצלי והאחים טביאני ועד ג'וזפה טורנטורה.

ומן העבר של הקולנוע האירופאי, אל העתיד של הקולנוע האמריקאי. היו הרבה בעיות במשחקי הרעב, ואני מבין את רוב התלונות של אורון, אם כי עבורי אף בעיה לא הייתה כל כך חמורה. הסרט איכשהו סביר. והוא סביר בגלל ג'ניפר לורנס שמוכיחה דווקא בסרט הבעייתי הזה, שהיא אכן שחקנית יוצאת דופן. הופעת הפריצה שלה בקר עד העצם היא עדיין שיא הקריירה שלה, אבל היכולת שלה לגלם דמות ראשית דומה אבל שונה, מראה כי לא היה מדובר בהבלחה חד פעמית. הצרה: היא עכשיו מחוייבת לשתי סדרות סרטים (יחד עם X-מן) ולא ברור עם יהיה לה זמן להתפתח בתפקידים מעניינים יותר. מבט על הצפוי לה בעתיד הקרוב מבטיח טובות: אחרי תפקיד משנה בסרט מתח ותפקיד ראשי בסרט אימה, היא תכבב ב-2013 בשני סרטים של במאים יוצאי דופן: דיויוד או. ראסל (בראיון שנתנה לוואלהמתגלה כי הוא ביים את הסרט האהוב עליה, או שהיא למדה את כללי החנופה הנכונים) וסוזנה באיר. אם הם ישכילו לקחת את הקשיחות שלה לכיוונים חדשים זה יהיה מעניין. מצד שני, ייתכן כי לורנס היא מסוג השחקניות המתקשות לייצר כימיה על המסך עם פרטנר רומנטי, מה שעלול אולי להגביל את הקריירה שלה. מצד שני, היא כבר שיחקה בסרט שביימה ג'ודי פוסטר, שסבלה ממגבלה דומה מסיבות שונות ובכל זאת יצרה את אחת מן הקריירות העשירות והמרתקות בהוליווד.

החוג לקולנוע של אוניברסיטת תל אביב חוגג השנה 40 להיווסדו. בוגרים המעוניינים לקחת חלק במפגש מחזור שיתקיים במסגרת פסטיבל סרטי הסטונדטים, יכולים להירשם בטופס הזה. התלמידים הפעילים של החוג יזכו בתחילת אפריל ליום סדנאות מרוכז (וסגור) עם מיטב הבוגרים מן התחומים השונים.

פסטיבל סרטי הסטונדטים, כמו כל פסטיבל אחר הנערך בסינמטק תל אביב, היה צריך להתחשב בבעיות שיוצרת הארכיטקטורה הבלתי אפשרית של הבניין, אשר אינה מאפשרת ירידה נוחה לאולמות במקרה של לו"ז צפוף. הדבר די פגע בחוויה שלי בפסטיבל הקולנוע הצרפתי השבוע. ובכל זאת, אני מבטיח בקרוב דיווח על לפחות סרט נוסף אחד מפסטיבל זה.

חוץ מזה, רחוב ג'אמפ 21 הוא סרט מהנה מאוד.

אורון

אני מרגיש צורך לפתוח עם "משחקי הרעב". הטקסט שלי הוא אחד האמוציונליים שכתבתי בשנותיי הקצרות כמבקר. משהו בסרט הזה הכעיס אותי באמת באמת, וניסיתי להסביר למה. להפתעתי, הקונצנזוס שהסתמן בתום ההקרנה בה נכחתי החל להיסדק. פתאום יצא לי לקרוא דעות שליליות מצידם של יאיר רוה בסינמסקופ וליאור אלפנט ברוזבאד. פתאום אני לא לבד וכל הפרובוקציות בסקירה שלי נראות מעט מיותרות. בסוף השבוע התחלתי לקרוא את הספר עליו מבוסס "משחקי הרעב", כדי לנסות להבין טוב יותר את דעתי. בינתיים הולך טוב, אדווח כשאסיים (אני מזהיר מראש, אני קורא ספרים בקצב איטי עד בלתי אפשרי). ומחר בבוקר תעלה כאן בבלוג דעתו המסנגרת והאוהדת של יניב אידלשטיין על הסרט, בשביל הקונטרה.

אתמול ביליתי שעות לא מעטות בבית האוזן השלישית, אשר חגגה 25 שנים לקיומה. האמת היא שבאתי לקחת סרטים, אבל נשארתי להופעות של אבי הזמר, שהיה קורע ומעולה, וגם רובין היצ'קוק ו-Venus 3 (הנגנים של REM) שנתנו בראש, ב-רוק וב-רוך. 25 שנים היא שוות ערך לשנות חיי שלי פחות או יותר, ומדהים בעיניי שמוסד תרבות אלטרנטיבי יחסית מצליח להתקיים לאורך זמן כה רב, בטח ובטח בעידן הנוכחי. אולי אני לא דוגמה כי בשבילי האוזן היא גם קצת בית (עבדתי שלוש שנים בסניף הירושלמי), אבל פשוט אין תחליף להיצע הקולנועי שלה. זהו בית הספר הטוב ביותר לקולנוע בו למדתי ובו הרחבתי את אופקיי ואני מקווה שכל מי שעבר שם, במקרה או שלא, במהלך חגיגות סוף השבוע, עצר להרהר ולהבין שכל הדבר הזה שנקרא האוזן השלישית הוא ממש לא מובן מאליו. כן, למרות כל מה שאנשים פחות אוהבים באוזן. אולי יום אחד אכתוב את "עובד הדלפק באוזן, המדריך למשתמש: כך תצליח לקבל שירות לשביעות רצונך בשלושה צעדים פשוטים". עד אז, נסו לחייך, להיות ברורים ולהקשיב. לא יודע, לי זה עובד.

בניסיון להזריק מעט ייחוד לגרסת הטוויטר של הבלוג, אני מודיע כעת על קטע חדש שאנסה להתמיד בו. היות ויוצא לי לראות לא מעט סרטים בשבוע, אבל לכתוב רק על חלק מהם, אכתוב מעתה את דעתי הראשונית והמקוצרת על כל סרט בו אני צופה מיד בתום ההקרנה. אני חושב שיהיה מעניין לבדוק מה מתוך זה נכנס לסקירה עצמה, במידה ותהיה, ועד כמה משתנה הדעה שלי ככל שעובר הזמן, השפעת הסרט פגה והוא שוקע פנימה, מחלחל באמת. או מתאדה. כרגע לא ממש ברור מי יהיה הסרט שישיק את העניין, כי מחר ומחרתיים אני מתוכנן לראות שני סרטים שכבר ראיתי – "חתולים על סירת פדלים" (פעם שלישית) והרימייק של "רחוב ג'אמפ 21" (שראיתי בליל שבת בזכות עירנותו של יניב, אשר קלט את ההקרנה ההזויה). על שניהם יהיה ניתן לקרוא סקירות מלאות בסוף השבוע הבא, עת יעלו לאקרנים.
בינתיים, אצטרף לדעתו האוהדת של עופר על "רחוב ג'אמפ 21" – איזה כיף של סרט! כל-כך אחר ממה שציפיתי שיהיה, ורק לטובה. ובאשר ל"חתולים", אתם עומדים לקרוא עליו לא מעט בבלוג בשבוע הבא, אז בינתיים עדיף שתראו ותשמעו משהו – קליפ של "חתול מפלצת" גרסת אתניקס, קאבר לשירו של פורטיס שנוצר במיוחד עבור הסרט. תהנו.

http://www.youtube.com/watch?v=FB-pEPEAOZc