"ג'יי אדגר", סקירה

העולם שבו אנחנו חיים איננו ניתן להבנה. כל הקיום שלנו מורכב מתילי תילים של תעלומות יומיומיות שכבר הפסקנו לשים לב אליהן. כמו למשל כשקורה לנו משהו ממש רע למרות שממש לא הגיע לנו, או כשמישהו זורק אותנו למרות שהכל נראה נפלא. כמעט כל הזמן אנחנו תוהים איך ישנם טוקבקיסטים שיכולים להיות כל כך מטומטמים, איך אנשים יכולים לשנוא קבוצות של אנשים אחרים באופן כל כך צורב בלי שום סיבה אמיתית, או סתם איך פעם אחת יצאה לנו ארוחה ממש טובה ואז כששחזרנו אותה אחד לאחד היא יצאה בלתי אכילה בעליל.
זה קורה לכולנו כל הזמן ורובינו פשוט מתעלמים וממשיכים הלאה, אחרת שפיותינו לא תחזיק יותר מדי זמן.

אחת התעלומות הגדולות בחיי, בלי צל של ספק, עונה לשם קלינט איסטווד. לפעמים אני חושב שבשבילי אגדת הקולנוע הזאת היא כמו הפסל במרכז החדר במחזהו של ז'אן פול סארטר "בדלתיים סגורות" – הוא פה רק בשביל שלעולם לא אצליח לפענח את טיבו האמיתי. או במילים אחרות, מה דה פאק נסגר עם הבחור הזה?

אם אתם שואלים אותי משהו פה פשוט לא הגיוני. לא יכול להיות שמי שביים את "מיליון דולר בייבי" ביים גם את "אינוויקטוס", אין מצב שמי שביים את "עולם מושלם" ביים גם את "מכאן והלאה" וממש ממש לא ייתכן שמי שביים את "הבלתי נסלח" – שאת ההלל כבר גמרתי עליו בפרויקט החמישים (איזה גמרתי? לא התחלתי אפילו) ביים את "גראן טורינו", "גיבורי הדגל", רצח מתקתק" ואת התוספת החדשה לרשימה המפוקפקת הזו "ג'יי אדגר" ("J. Edgar").
אם יתברר יום אחד שכמו כריסטיאן בייל ב"יוקרה", למעשה יש פה שתי דמויות כשחשבנו שיש רק אחת (אגב, זה היה ספויילר. מצד שני, חברים, עברו שש שנים מאז שהסרט יצא). ולמעשה יש בעצם קלינט איסטווד שמביים סרט מדהים פעם בעשור, נעלם למחתרת, ובמקומו מגיע איזה דושבאג שמביים סרט בממוצע של פעם ב10 חודשים – זה יהיה הפתרון ההגיוני היחידי לעניין הזה. היחידי.
כל שנה. כל שנה אני יושב מול סרט של איסטווד ומנסה להבין איפה הבמאי הגאון הזה שעשה את "High Plain Drifters" ואת "בירד". אני חייב שמישהו ייתן לי תשובות.

לכן, גמלה החלטה בלבי לפנות לאיסטווד ישירות. אבל מכיוון שהוא לא דובר עברית, ככל הידוע לי, אאלץ לפנות אליו באנגלית למקרה שהוא יעשה לעצמו גוגל. אני עד כדי כך נואש. עמכם הסליחה.

Dear Mr. Eastwood. My name is Orr and I am a film-fan, a film-blogger and a graduated film-student from Israel. I’ve been seeing all of your films and I really really need you to answer me this question because I am getting kind of crazy here.
Please tell me how you were able to make such a lousy bad-to-the-core film such as J. Edgar. I mean, seriously, you directed Unforgiven for crying out loud. You know a thing or two about film-making.
Hope you could response. I really believe that your answer to this mystery will make me a better man.
Sincerely, O.

 אז עד שאיסטווד יתפנה אלינו…

"ג'יי אדגר" הוא סרטו החדש של קלינט איסטווד כבמאי. את התפקיד הראשי – דמותו של מי שפחות או יותר הקים את הFBI ונותר עדיין אחת הדמויות השנויות ביותר במחלוקת בהיסטוריה המודרנית של ארצות הברית – הוא העניק לליאונרדו דה-קפריו. לעניות דעתי, אחד השחקנים היותר ראויים שידע הקולנוע באלף החדש.

הצפייה וההתייחסות ל"אדגר" מבחינתי לא מתאפשרת בלי להזכיר שניים מסרטים אחרים שהופקו בהוליווד בשנים האחרונות ושניהם, על אף פגמיהם, מצליחים להסביר למה "ג'יי אדגר" הוא אחד הסרטים הגרועים ביותר שראיתי לפחות מאז "אינוויקטוס".
הראשון הוא "הטייס", סרטו של מרטין סקורסזה מ2004 שככל שהזמן עובר כך אני מבין כמה אני במיעוט באהבתי אליו. הוא קופץ לראש בהקשר שלנו מכיוון שגם שם דה-קפריו גילם דמות אמריקנית איקונית בסאגה היסטורית.
גם המקטרגים על "הטייס", וכאמור ישנם לא מעט, יכולים להסכים על העובדה שהוא סרט מרהיב. כל שוט בו, כל קאט, כל תו מוזיקלי, הכל נועד כדי להעניק חוויה קולנועית בסגנון ההוליוודי מנקר העיניים. המשחק שם מצוין אפילו מצד אנשים כמו קייט בקינסייל ויש שם לפחות סצנה אחת או שתיים שמפילות את הלסת. אמנם יש אנשים שמצאו אותו חלול או מתאמץ מדי או ארוך מדי או סתם משעמם באופן קיצוני, כל אחד וטעמו שלו, אבל סקורסזה רותם שם את כל יכולותיו. הוא עובד קשה בסרט הזה, וזה נראה על המסך.
ככל ש"ג'יי אדגר" התקדם נמלאתי געגועים אל "הטייס". רציתי איזשהו שוט מעניין, איזה קליימקס, בניתי על איזו הופעת מחץ א-לה קייט בלאנשט. באיזשהו שלב פשוט התפשרתי עם עצמי בציפייה שלפחות המוזיקה תכנס ברגע נכון. גם זה לא קרה.

הסרט השני שעולה לתודעה באופן אוטומטי, נמצא בראש כבר משלב הקרדיטים. זהו "מילק" של גאס ואן סאנט. עוד ביוגרפיה קולנועית שבמרכזה הומו מפורסם, ושתיהן נכתבו על ידי דאסטין לאנס בלאק, שהוא גם גיי בעצמו וגם בחור נורא יפה. בטוח שהוא יותר יפה מאשר שהוא תסריטאי מחונן.
על "מילק" בלאק זכה באוסקר. אל תשאלו אותי למה. על "ג'יי אדגר" יש לו סיכוי לא רע לקבל מועמדות לפטל הזהב. דווקא לזה יש לי תשובה.
הדבר היחיד שלא אהבתי ב"מילק" זה התסריט שלו. באמת הדבר היחיד. הבעיה העיקרית שלי הייתה החד-ממדיות בה הוצגה הדמות הראשית של הארווי מילק (שון פן בהופעה שרק אוסקר אחד לא עשה לה צדק מבחינתי). מכיוון שמדובר בביוגרפיה ריאליסטית ייחלתי לאיזושהי העמקה בחקירת דמותו של מילק, שהקריב כל כך הרבה למען כל כך הרבה אנשים, אבל הדיון בסרט נשאר ברמת ההספד. בלאק כנראה שמע את הטרוניה הזו ולכן החליט לשבור את ההגה הצידה בעיצובו את דמותו של ג'יי אדגר וכתב את אחת הדמויות הכי בלתי נסבלות ובלתי ניתנות לאהדה שראיתי לאחרונה.
למעשה התסריטים של "ג'יי אדגר" ו"מילק" מאוד זהים כמעט בהכל וזה פשוט בית ספר לבימוי איך ואן סאנט ניסה והצליח להתעלות מעל כל המכשולים ב"מילק" ואיך איסטווד פשוט ביים מתוך שינה, כפי הנראה. אין רגע אחד בסרט שהוא לא מתוסרט לעייפה או אפילו אמין. הסצנות נופלות אחת אחרי השנייה כמו בלוקים, בלי התפתחות או שיא כלשהו. הסרט לא מצליח להמריא לרגע ויש שם כמה סצנות שקשה להישיר אליהן מבט, כמו הרגע בו אדגר שם על עצמו את בגדי אימו המנוחה, במה שנראה כמו פריקוול ל"פסיכו" שבויים על ידי אבל פררה.

לא שאני מעוניין לרדד את רמת הדיון פה או משהו, אבל שתכירו שככה נראה התסריטאי של הסרט.

ליאונרדו דה-קפריו, שחתם מהר מדי על התסריט, מצליח להחזיק לא רע את הסרט על אף האיפור הכבד שאפילו ג'ורג' רומרו היה חושב פעמיים אם להשתמש בו. קשה להגיד שליאו הוא סיבה מספיק טובה לצפות בסרט, אבל הוא לפחות לא גורם לך להצטער על הדקות שבזבזת. האכזבה העיקרית באמת היא ארמי האמר שהיה כל כך נפלא ב"הרשת החברתית". אבל אי אפשר להאשים אף אחד אחר בתפקידו הרע פה מלבד איסטווד, שהכריח אותו לשבור צלחות על הקיר ברגעי התפרצות. כאילו שיש איזה שחקן שיכול לשרוד דבר כזה בכבוד ( מה שרק גורם לך להעריך את קווין ספייסי יותר). האיפור שבו כיסו אותו גורם לו להיראות כמו גרסת הפרקינסון לדחליל מ"הקוסם מארץ עוץ" ודי מקשה עליך לקחת אותו ברצינות. שזה גם מוזר, כי דווקא האיפור של נעמי ווטס מאוד מוצלח…

מה אגיד לכם, צופי קולנוע אדוקים, אני מניח שהנקודה ברורה. אני מקווה שהבנתם שהכעס שלי מגיע ממקום של תסכול עמוק כי הרי אף אחד לא מפקפק בעובדה שאיסטווד יודע לביים כשהוא רוצה. אני באמת ממליץ לכם לוותר על הסרט הזה או לחילופין לראות אותו כדי ללמוד איך לא כותבים תסריט או מביימים סצנות.
ועם זאת, אופטימי שכמותי, אני סמוך ובטוח שאיסטווד עוד יפציץ עם איזו דרמה מהודקת ומטלטלת נוספת כפי שהוא טורח לעשות מדי פעם. עד אז, נאלץ לחכות בסבלנות ולשרוד כל מיני "מכאן והלאה" ו"'ג'יי אדגר" למיניהם.
אף אחד לא הבטיח שזה יהיה קל.