סיכום 2011: הסרטים הכי טובים שהופצו וגם אלה שלא

איך לעזאזל מסכמים שנה בקולנוע? בתור בהתחלה, אין לי בכלל מושג איך מגדירים שנה. לדוגמא, בשנה שעברה התייחסתי רק לסרטים שהוקרנו מסחרית בארץ ב-2010. אבל השנה יש יותר מדי סרטים שראיתי שטרם הוקרנו בארץ (או לא יוקרנו מסחרית כלל) ואני ארגיש כי אם אגביל את עצמי רק למה שכבר הופץ, אהיה רחוק מלתאר את השנה הקולנועית המוצלחת שעברה עלי. לכן, קבלו את שנת 2011 רבתי – כולל סרטים שנוצרו ב-2010 וסרטים שיופצו כאן (בתקווה) רק בשנה הבאה.

עד כמה מוצלחת הייתה 2011? בסיכום שעבר, רשמתי שמכאן והלאה הוא מועמד ראוי לרשימה, שמנתה אז 10 סרטים. השנה, הוא אפילו לא היה נכנס לרשימה הארוכה בהרבה שאני אפרסם. מצד שני, זו הייתה שנה יותר מוצלחת לקולנוע ה"אמנותי" מאשר לזה ההוליוודי. הרשימה שלי נראית בחלקה העליון כמו רשימה של סנוב מתנשא, סליחה. הוליווד כן יצרה השנה כמה סרטים טובים מאוד (בעיקר אם היו מעורבים בהם ברמה כזו או אחרת אנשים בריטים) אבל לא היה אף שובר קופות שבאמת הסעיר אותי, לעומת הקולנוע האמנותי אשר חווה שנה נהדרת, אולי אפילו נדירה. או שאולי רק אני נהניתי והתרגשתי השנה מכל כך הרבה סרטים. חלק מן הסרטים ברשימה הם פגומים, אולי אפילו פגומים מאוד, אך היה בהם משהו שצד אותי ועדיין לא הרפה. אני מנסה לראות בכל סרט את הרגעים בהם הוא הצליח לייצר משהו ייחודי או עוצמתי ולא את הרגעים בהם הוא נכשל, או נפל לקלישאות. והרבה סרטים מן הרשימה הזו לא הכילו נפילות כאלו. למעשה, אני תמיד מוצא משהו כפוי מאוד ברשימה. סרט שמדורג בעשיריה השלישית יכול היה להיות מדורג בעשירה הפותחת, לו הייתי עורך את הדירוג ביום אחר. בשורה התחתונה, אני עומד מאחורי כל הסרטים ברשימה וגם מאוחרי אלו שלא נכנסו אליה בסוף.

לפני הרשימה, אציין כי אני לא מדרג את הסרטים הישראלים ביחד עם הלועזים. מכיוון שבסוף השנה העברית לא רשמתי רשימת סרטי שנה, הנה 10 סרטים ישראלים מ-2011 שאהבתי, בסדר א-ב:

אורחים לרגע, אחותי היפה, ג'ו +בל, הדירה, הערת שולים, לא רואים עליך, הנותנת, פלנטה אחרת, השוטר, 2 בלילה. אין ספק, ההחלטה לשנות את שם הסרט ל"אורחים לרגע" מן הכותרת המקורית, "שקרים בז'" – השתלמה לפחות בדבר אחד.

מעט פרסי חימום:

הסרט הטוב ביותר שהופץ כאן אבל לא קיבל בכלל תשומת לב:

לוחם (Warrior) של גאווין אוקונר הוא סרט אמנויות לחימה הנע בין טרשיות מכוונת לרגעים של איכות. הסיפור שלו מכיל לא מעט קלישאות: לוחם אחד הוא עריק מן המלחמה המחדש קשר עם אביו שהתעלל בו ובאימו; היריב שלו הוא לוחם שפרש מן הספורט בלי הצלחות גדולות, אבל נלחם על מנת לא לאבד את הבית שבנה למשפחתו. השניים הם גם אחים. לפחות מבחינת המשחק, זהו סרט איכות לכל דבר, עם תפקידים מעולים של טום הארדי וניק נולטי, אשר אפילו קיבלו בחו"ל באז אוסקר רגעי, בערך במקביל להפצת הסרט בארץ. התעצלתי מלכתוב על הסרט בזמן אמת וכעת נהיה קשה לשכנע אנשים שהוא אכן הופץ כאן.

האפוקליפסה הטובה ביותר

אני לא יודע אם זה רק השנה, או שלאורך כל תולדות הקולנוע במאים נהנו להשמיד את העולם, או רק את האנושות. השנה חזיתי שוב בהשתלטות הקופים על הכוכב, בבליעת כדור הארץ בידי כוכב אחר, בהתפוררות מוחלטת של שכבת האוזון שגרמה למופע לייזר משמיד, בסופות המשמידות את החיים ובסרט שתיאר את כדור הארץ מן המפץ הגדול ועד לסופו. אך הסוף האפקטיבי ביותר עבורי היה העולם הדועך באיטיות בסוס מטורינו – לאט לאט, יש בסרט הזה פחות ופחות. עד שכבר אין כלום.

הסצנה הרעה ביותר, שממש הרסה סרט

המלצתי לאנשים על מסיבת רווקות. לא מעט מהם פנו אלי בזעם על כך שהצלחתי לראות משהו טוב בסרט שיש בו סצנה כזו. לא משנה כמה אשבח את בניית הדמויות, את היכולת של נשים להצחיק ולהיכנס לז'אנר הגברי של "סרטי חברות" ולא לסרטי החברות הנשיים השונים במהותם. שלא לדבר על כך שזו אולי הקומדיה הרומנטית הטובה של השנה. אבל מה לעשות, בסופו של דבר מה שזוכרים מן הסרט זו סצנה בו הגיבורות הוציאו מגופן כל הפרשה אפשרית. זה היה ארוך מדי, וולגרי מדי, נטול עידון ובעיקר לא מצחיק. וכן, בסופו של דבר זה הזיכרון היחיד שלי מן הסרט הזה. בזמן אמת חשבתי שיש לו הרבה איכויות.

נבל השנה

התואר הזה אמור היה ללכת לכריסטופר וולץ שהציג השנה מגוון יפה של 4 נבלים, כל אחד מהם במבטא אחר (הצרעה הירוקה, שלושת המוסקטרים, מים לפילים וכן, גם אלוהי הקטל). אבל התואר הזה הולך לעזרא מילר על חייבים לדבר על קווין – פשוט בגלל שאני חושש שיש לו כוחות מיסטים לקרוא הכל ואני ממש מפחד ממנו.

30. טבלואיד – לו זה היה סרט עלילתי, היינו פותרים את זה בכך שמדובר בסיפור מאוד לא אמין, עד כדי גיחוך. אבל זה אמיתי וזה נהיה הרבה יותר מוזר לקראת הסוף.

29. משחק – אז היום הראשון שלי בפסטיבל ירושלים היה מוצלח. אחד מן הסרטים היותר מטרידים בשנה מטרידה.

28. Meek's Cutoff – המשפט "במערב אין כל חדש" מעולם לא היה כל כך מוחשי.

27. טטרו – העולם יכול להמשיך לטעון כי קופולה איבד את זה. אין לי בעיה להיות היחיד שמתענג על יצירות כאלו.

26. רנגו – בשנה שפיקסאר די מפשלים, עדיין נמצא סרט אנימציה אמריקאי שהוא כולו תענוג. האמת, בהתחלה נראה כאילו שום דבר טוב לא יכול לצאת מעוד סרט של חיות מדברות, הפעם בז'אנר המערבון עם הרבה מחוות קולנועיות/פארודיות. אז אין בסרט הזה שום דבר חדש, אבל כל מה שיש בו נעשה ביעילות ועם יותר הברקות ממה שיש בכל סדרות שרק ועידן הקרח ביחד.

25. דרייב – הרבה אנשים יטענו כי מיקמתי אותו נמוך מדי. אחרים יטענו כי הוא לא צריך להיות ברשימה. בגלל זה הוא חייב להיות בה.

24. בלדה טריסטה – חגיגה של אלימות מדממת, ביקורת פרועה על המשטר הפאשיסטי ואולי על דת בכלל, עלילה מאוד סוערת, קרקס של צבעים ודם. ומספר רגעים פיוטים על הנפש של ליצן טרור פסיכוטי.

23. סוף שבוע (Weekend) – עוד סרט שראיתי בניו יורק, אבל לא מצאתי מה לכתוב עליו. מה שמתחיל כסטוץ בין שני גברים, מתפתח לקשר מורכב יותר. הצרה היא שאחד הגברים עומד לנסוע לצד השני של העולם בסיום סוף השבוע. הרבה לא קורה, הרבה לא יכול לקרות. אני אוהב סרטים המציגים דיוקן של מערכת יחסים לאו דווקא ייחודית בין שתי דמויות.

22. ג'ס + מוס – הנה עוד דוגמא.

21. תפוס מחסה ( Take Shelter) – אני עומד מאוחרי המילה שלי: זאת ההופעה הטובה ביותר של ג'סיקה צ'סטיין השנה, אחד מן הסרטים הכי מפחידים של השנה ודרמת משפחה יוצאת דופן.

לתפוס מחסה נראה כמו רעיון טוב

20. אלוהי הקטל – 4 דמויות, פחות מ-80 דקות, לוקשיין אחד, קונפליקט שהיה אמור להיפטר בדקת הפתיחה. אבל אנשים עושים בעיות לפעמים. כולל את סצנת ההקאה הטובה ביותר הזכורה לי.

19. על אלוהים ואנשים – הניגוד לסרט הקודם. סרט שכולו אמונה בטוב ליבם של בני אדם, גם כאשר המציאות אומרת אחרת.

18. צוללת (Submarine) – לא בזכות השירים של אלכס טרנר, לא בזכות הליהוק המשובח של הנערים והמבוגרים כאחד, לא בזכות הנופים היפהפיים המלווים את הסרט, לא בזכות העיסוק העדין גם בנושא אהבה הראשונה וגם בנושא יחסי הורים-ילדים, לא בזכות הקריינות הלא-לגמרי מהימנה, לא בזכות דמויות הנראות חד מימדיות ומתגלות כמורכבות יותר, לא בזכות הרגע הכואב בהתחלה בו אנו חוזים בגיבור שלנו מאמלל חיים של נערה ומצדיק את זה, אפילו לא בזכות האושר בחיזיון של נערים צעירים הולכים מרצונם החופשי(!) לראות את הפסיון של ז'אן דארק, גרסת דרייר. כל אלו היו יכולים להיות סיבות להכללת הסרט ברשימה. אבל המיקום הגבוה הוא בזכות סצנת הסיום, סצנה עדינה, פשוטה, שאין בה דבר שלא ראינו בסרטים אחרים. אבל יש בה משהו שמרומם את הסרט.

17. מלנכוליה – כשמו כן הוא. פון טרייר תמיד מעדיף דמויות המסתכלות על העולם בצורה שונה מדמויות המתנהלות לפי כללי החברה. הפעם הוא מביט על שתי אחיות המייצגות את הקטבים הללו. זאת המדוכאת הרבה יותר מורכבת ומעניינת, אך גם בהתבוננות בדמות היחסית שיטחית שמנסה להחזיק את הראש מעל המים יש ערך. הליהוק של קירסטן דאנסט הוא לדעתי הליהוק המפתיע של השנה והוא עובד בצורה מדהימה. חוץ מזה, העולם נגמר בצורה די מרהיבה בהתחלה ובסיום. לא שזה העיקר.

16. החפרפרת – יש הרבה אנשים שלא הצליחו לעקוב אחרי העלילה. אני עקבתי אחרי הדמויות ולא הייתה לי בעיה מיוחדת. הרבה מעבר למתח ולעשייה המקצועית, זהו סרט על התחושה של להיות בוגד בכל דרך אפשרית ולהמשיך לאהוב את הבוגד, להמשיך לאהוב את המטרה גם כשהיא אבודה. סרט על לשמור על פנים חתומות כשהעולם סביבך קורס.

15. פרידה (A Separation) – הנציג האירני לכל מיני פרסים, מברלין של תחילת השנה ועד היום, מתחיל בפרידה, עובר לטיפול בקשיש ומגיע לויכוח מר בו כל צד צודק וטועה במידה מסוימת. סרט שבמהלך הצפייה לא מרשים במיוחד, אך משתפר מסצנה לסצנה ומשאיר לא מעט אחרי הצפייה.

14. החבובות – כל כך הרבה סרטים מדכאים יש ברשימה שלי. מזל שכל פעם שנהיה עצוב מדי, אני רק נזכר ברגע אקראי מן הסרט הזה, כנשק של הפצת אושר לכל הגילאים. מנה מנה.

13. חוף מבטחים – גם סרטים על הגירה לא חוקית יכולים להיות סיבה לחייך.

12. פינה – מעריצי פינה באוש שבים ואמורים לי כי הסרט רחוק מלמצות אותה או להציג את הריקוד שלה. שמעתי אפילו טענה כי הוא מבזה את זיכרה. אז נסכם את זה כסרט המחול האופטימלי להדיוטות וכהפתעה הקופתית היפה של השנה בארץ.

11. הוגו – על סמך עותק עבודה בלבד. כלומר, יש לו הזדמנות לטפס אפילו יותר גבוה בדירוג שלי.

נראה שהוא מתחיל לטפס כבר עכשיו

10. חייבים לדבר על קווין – אבל לא חייבים לדבר עכשיו, טקסט ארוך יגיע בקרוב. בינתיים רק אזהיר כי הסרט לא מומלץ לנשים בהריון/הורים לילדים/אנשים עם ריבה בבית.

9. עץ החיים – אותו הדבר כמו שכתבתי על "דרייב" רק פי מאה מבחינת רמת העצבים/דברי שבח. אם רבע השעה האחרונה של הסרט הייתה טיפה יותר טובה, היה מתמקם איפשהו בשלישיה הראשונה שלי.

8. אומץ אמיתי – גדולה אמיתית.

7. בלו ולנטיין – סיפור של אהבה שנידונה מראש לכישלון. וגם מפגש פיסגה בין שניים מגדולי השחקנים של זמננו.

6. עותק נאמן למקור – סרט על אמנות ובדיה, או על החיים עצמם, כי אין באמת הבדל.

5. מרגרט ( Margaret) – זה בכלל אמור היה להיות אחד מסרטי השנה של 2005 או 2006. בסופו של דבר, סרטו של קנת לונרגן הוקרן בארה"ב רק עכשיו. האם הוא גם יוקרן בארץ?

4. הארטיסט – ב-12 לינואר בארץ. אז תבינו כיצד במאי צפרתי של פארדיות ריגול (מצויינות) עושה בסרט אילם את קפיצת המדרגה לליגה של הגדולים.

3. בושה (Shame) – קבלו גם את טריילרי השנה. חבל שבארץ מוקרן בינתיים טריילר אחר, הרבה פחות טוב. ראשית, הביצוע הקולי של השנה:

בסרט, השיר יותר מרשים. הטריילר השני הוא למבוגרים בלבד:

2. הסוס מטורינו – הקולנוע של בלה טאר מגיע למיצוי ביצירת מופת אחרונה. איטית, אוהבת אדם ואופטימית, אפילו שהענקתי לה גם את תואר האפוקליפסה הכי טובה.

1. היו זמנים באנטוליה – במהלך הפוסט הזה, נתתי הרבה מחמאות ותיאורים לסרטים. נדמה לי שכולם מתאימים גם לסרט הזה. סיפור מורכב? בודאי. סיפור פשוט וקטן? ללא ספק. מדכא עד דמעות ומפיץ שמחה. מלא באהבת אדם. זה מערבון, זהו סרט שלא דומה לאף סרט אחר ועומד בפני עצמו.

מחוץ לרשימה: הרבה סרטים נשקלו ונותרו בחוץ, בהם:

Day is Done, חצות בפאריז, מסיבת רווקות, טיפש מטורף מאוהב, מאניבול, משחקי השלטון, מערת החלומות הנשכחים, כוכב הקופים: המרד, נערה עם קעקוע דרקון, מכאן והלאה, אי שם, העתיד, התפשטות.

ואם אני משאיר סרט מוצלח של וודי אלן מחוץ ל-40, כנראה שבאמת אהבתי הרבה דברים השנה.