פסטיבל חיפה 2011: הנה זה מגיע

לפני שנה בדיוק, כש"סריטה" היה בחיתוליו, יצאתי אלי פסטיבל חיפה – מזה שלוש שנים עשרת הימים האהובים עלי בשנה. במהלך הפסטיבל השארתי לאורון כל לילה פוסט ארוך שסיכם את אירועי היום, אותו הוא היה צריך לתקן מחמת שגיאות הדפוס שנגרמו על ידי העייפות המצטברת, להוסיף תמונות כרצונו ולהעלות בבוקר שאחרי. התוצאה – הסיקור האינטנסיבי ביותר של הפסטיבל בבלוגספירה העברית ולימים נקודת ההזנקה של הבלוג.
השנה זה קורה שוב. אני אהיה שם לאורך כל הפסטיבל (אורון ייתן איזו גיחה בתקווה) ואכתוב מדי יום לבלוג ומדי פעם גם ל'עכבר העיר און-ליין' אז תוכלו להתעדכן גם שם.

אז אנחנו מתחילים מעכשיו. והפעם – קצת סדר בתוכנייה.

לפני הכל – הנה פוסט הפתיחה לפסטיבל הקודם. קפצו לסוף הפוסט כדי לקרוא קצת טיפים ואינפורמציה חיונית על הפסטיבל.
חזרתם? מעולה.

זאת התכניה המלאה לפסטיבל חיפה 2011. מאוד קשה לעשות סדר ולבחור מבין כל הסרטים המסקרנים יותר ופחות שמצויים ברשימה. ופסטיבל קולנוע, באופן טבעי, הוא תמיד מופע של הימורים. יכול להיות שהסרט הכי טוב בתכנייה הוא סרט שאיש לא שמע עליו והסרט עם הכי הרבה המלצות הוא שעמום מחץ (כל נוטשי "הסוס מטורינו" בפסטיבל ירושלים יעידו על כך). העניין הוא כזה – אין איך לנצח את זה. כמה שיותר תקראו, ככה תתבלבלו יותר. ולכן, במקום להביא בהמלצות שמבוססות על ספקולציות שהגיתי ממוחי הסינפילי הקודח, החלטתי לפרק את רוב סרטי התוכנייה לקטגוריות ובכך תוכלו לעשות בעצמכם את השיקולים הנכונים. אני כמובן גם ממליץ לפחות פעם אחת ללכת על עיוור. מה אכפת לכם?

סרטים שכבר ראינו:
שבעה מסרטי הפסטיבל כבר הספקנו לראות במהלך השנה ולכן אנחנו יכולים גם אשכרה לעמוד באופן מוחלט מאחורי מקלדתינו.
הראשון הוא כמובן "היו זמנים באנטוליה" הטורקי שכבר הוקרן בפסטיבל ירושלים. נכון לשנייה זו זהו הסרט הכי טוב שראיתי השנה (סביר להניח שזה ישתנה עוד 15 פעם) ועופר כתב עליו פוסט ארוך ומחכים. אם יש לכם אורך רוח, אל נא תחמיצו הזדמנות נוספת לצפות ביצירה הזו על מסך גדול, לו היא ראויה.
השני הוא להיט הדי.וי.די "לעולם אל תתני לי ללכת" שאורון הרחיב עליו במילים לפני משהו כמו מאתיים שנה. בעיני זוהי המקבילה השנתית ל"רחם" מחיפה 2010 – סרט עם קונספט מעניין אך קר ומאכזב שמצא את עצמו בחיפה במקום באייקון.
אף פסטיבל קולנוע לא שלם בלי איזה ארט-האוס איראני. הפעם מדובר ב"הצייד" של ראפי פיתס. סרט שקצת היה קשה לי אתו, כי הוא לא מחולל עניין רב על אף שהוא בסך הכל ב80 דקות. לא מהמפוארים מסרטי אירן, שכל כך פופולריים בקרב צופי ישראלי, אבל הוא עשוי טוב ויעניין את מי שאוהבים קולנוע עולמי נטול דיאלוג ורב סאבטקסט.
"הצבעים של ההר" הוא סרט מקסים על ילדות בכפר קולומביאני הקרוע בין המליציות הצבאיות והמורדים. הוא אמנם קצת נאיבי ומפוזר מדי (ועמוס פייד-אאוטים מעצבנים) אבל הוא מנצח בזכות הצילום המרהיב וצוות הילדים המקסים. קצת הזכיר לי את "דבש" הטורקי, אם כי הוא הרבה פחות אווירתי ממנו.
נציג האימה (אימה קיצונית, יש לציין) הוא "הבית הדומם" מאורוגוואי. סקירה שלי נרחבת תוכלו למצוא כאן.
שלושת הבאים הם סרטים מהתחרות הישראלית שראינו במהלך סיקור פרסי אופיר: "הפנטזיה הגדולה של סימיקו הקטן" שהפתיע את כולם עם 6 מועמדויות לפרסי אופיר; "ברקיע החמישי" שלא הפתיע איש כשזכה באותו הטקס בפרס עיצוב התלבושות; ו"לא רואים עלייך" של מיכל אביעד. אני לא כל כך רוצה להכביר במילים על הסרטים האלה כרגע, לפני שקיבלו הזדמנות מול הקהל הרחב. לצורך העניין אומר שבאופן אישי אמליץ לכם לרכוש כרטיסים לסרטים אחרים. אך גם אסייג ואומר ש"סימיקו הקטן" עלול להיות הצלחה בקרב הקהל אם ייצא לבתי הקולנוע.

ללכת על בטוח:
הרשימה הזאת מורכבת מחמישה סרטים והיא מיועדת למי שאין בו יצר הרפתקנות פסטיבלי. תמיד ישנה האופציה ללכת על כמה סרטים בעלי פרופיל גבוה למדי, המשופעים בשחקנים מוכרים ואפיל רחב יותר, שרמת הסיכון שלהם נמוכה יחסית.
הראשון הוא הסרט שאני הכי מצפה לו בפסטיבל שלא נאמר הכי מצפה לו השנה (אחרי "בושה" של סטיב מקווין): מדובר ב"דרייב". מעבר לפרס הבמאי בפסטיבל קאן ולביקורת המעולות להן הוא זוכה, לסרט שתי סיבות מעולות לצפות בו: הבמאי הדני ניקולס וידנין רפן שכבר צפיתי בכל סרטיו עד היום, וגם אם לא כולם טובים, הוא בקלות מהבמאים הנערצים עלי. סרטו הטוב ביותר עד כה היה "ברונסון" שהוקרן בפסטיבל חיפה לפני שנתיים והציג לעולם את טום הארדי ("התחלה", ובקרוב כרשע המרכזי בבאטמן החדש של נולאן) באחד התפקידים הטובים ביותר של העשור הקודם. שנה שעברה הוקרן בחיפה "ולהלה" שאני אישית מאוד אהבתי אך איכזב רבים. רפן גם מפורסם בעקבות טרילוגיית "פושר" וסרטו "בלידר", מסרטי הפשע הטובים שאני ראיתי. הסיבה השנייה היא השחקן הפורץ בכוח ראיין גוסלניג שאחרי מועמדות לאוסקר ב2006 נחת בלב המיינסטרים השנה עם "טיפש, מטורף, מאוהב" ובסרט הבא ברשימת ה'ללכת על בטוח'…
"משחקי השלטון" (the ides of march) הוא גם סרט הפתיחה של חיפה, גם סרטו החדש של ג'ורג' קלוני וגם שחקן מרכזי במירוץ הקרוב לאוסקר. זוהי דרמה פוליטית שתצא ממש בקרוב לקולנועים בארץ ובה מככבים, מעבר לגוסלינג וקלוני עצמו, גם פיליפ סימור הופמן, פול ג'יאמאטי, מרסיה טומיי ואוון רייצ'ל ווד (מלכת לואיזיאנה מהעונה השלישית של "דם אמיתי").
סרט הנעילה של הפסטיבל הוא "התפשטות" האפוקליפטי של סטיבן סודרברג. עוד במאי שאני הולך אחריו בעיניים עצומות גם אם סרטיו לא תמיד אחידים. בין אם סרטו החדש מוצלח או לא, הוא טומן בחובו הופעות של (שימו לב) מאט דיימון, מריון קוטיאר, לורנס פישבורן, גווינת' פאלטרו, ג'וד לאו, ג'ון הוקס ("קר עד העצם") וקייט ווינסלט. מלא סיבות טובות לבוא לראות.
אותו הוקס שהיה מועמד שנה שעברה לאוסקר, משחק גם בלהיט האינדי "מרתה מייסי מיי מרלין" שאומץ בחום על ידי הביקורת אחרי פסטיבל סאנדנס ושאפו רציני לפסטיבל חיפה על ההחלטה להביאו אלינו. זוהי דרמת מתח מסתורית בכיכובה של אליזבת' אולסן שמייצרת המון באז אוסקרי בעקבות הופעתה בסרט.
האחרון הוא "החוב" של ג'ון מאדן ("שייקספיר מאוהב") שגם יכבד אותנו בנוכחותו. זהו רימייק אמריקני לסרט ישראלי לא פחות, שאולי זכור לכם משנת 2007. הסרט עצמו, בו הלן מירן נכנסת לנעליה של גילה אלמגור, הוא מותחן על ניסיון לתקן את טעויות העבר ואפילו יש בו גם נאצים. אני חייב להודות שהסרט עצמו לא עושה לי ויברציות של התרגשות, בואו נאמר, אבל יש בו את מירן ואת ג'סיקה צ'סטיין ("עץ החיים", "העזרה") ודי מעניין לראות מה עשתה הוליווד לסרטו של אסף ברנשטיין, שגם הוא לא כל כך הגניב אותי, מעבר לצילום המצויין של גיורא ביח.

חוף מבטחים

המתמודדים לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר:
63 סרטים מהעולם נרשמו לתחרות הסרט הזר של האוסקר הבא. "הערת שוליים" הוא נציג ישראל, כזכור. מתוך הרשימה הזו, פסטיבל ירושלים הקרין שישה (בלגיה: "ראש שור", נורבגיה: "שמחה כפולה", הונגריה: "הסוס מטורינו", יוון: "אטנברג", אלבניה: "סולחה", והדאבל-דיפ של חיפה: "היו זמנים באנטוליה" מטורקיה). נציג גרמניה, "פינה", מוקרן בקולנועים בארץ.
פסטיבל חיפה ייתן הזדמנות להקדים את חברי האקדמיה האמריקנית עם עוד שישה סרטים:
פינלנד: "חוף מבטחים" של הבמאי האהוב אקי קאוריסמקי שגם יוקרן בהקרנות מסחריות בארץ.
איטליה: "טרה פרמה" שזכה בפרס חבר השופטים בונציה על המהגרים באיטליה. סרטו הקודם של הבמאי, "המסע אל החלום", בכיכובה של שרלוט גינסבורג הוקרן בארץ.
אורוגוואי: "הבית הדומם", סרט אימה מסקרן למדי.
קולומביה: "הצבעים של ההר", סרט התבגרות שזכה בפרס בפסטיבל סאן-סבסטיאן.
סלובניה: "סונטה חרישית"
רומניה: "מורגן"
בנוסף יוקרן נציג אסטוניה לאוסקר הקודם "הפיתוי של טוני הקדוש". חשוב לציין שאף אחד מהסרטים האלה, להוציא אולי את פינלנד, לא נמצא בראש טבלאות ההימורים.

ריחוק

במאים מפורסמים:
מעבר לשמות שהוזכרו עד כה , פסטיבל חיפה מביא, כמובן, גם חופן סרטים של במאים ידועים שוודאי נתקלתם בכמה מסרטיהם בעבר.
אמיגו: סרטו החדש של ג'ון סיילס, במאי אמריקני בעל רזומה עשיר ומעורר קנאה. הוא היה מועמד לאוסקר על תסריטו ל"כוכב בודד" וחתום גם על בימוי "האנידירפר" (2007), "דג התשוקה" המקסים מ1992, ו"עיר של תקווה".
אריראנג: דוקומנטרי הפעם של הבמאי העלילתי בדרך כלל קים קי-דוק שהיה מאוד פופלרי בישראל במהלך העשור הקודם בזכות "אביב, קיץ, סתיו, חורף… ושוב אביב", "להרגיש בבית", "הקשת" ו"זמן". בסרטו החדש קי-דוק מפנה את המצלמה לעצמו ולתוכו.
בראבו: סרטה הראשון של מארי סוויני, העורכת הקבועה של דיויד לינץ' לא פחות.
הסרט הנמכר ביותר בעולם: דוקומנטרי נוסף של הבמאי הפופולרי והפופוליסט מורגן ספרלוק שמנע מאתנו לאכול המבורגרים (למשך בערך יום) אחרי "לאכול בגדול" בו האביס את עצמו במקדונלדס.
ילנה: "השיבה", סיפורם של שני אחים צעירים שיוצאים למסע טראגי בנופי רוסיה עם אביהם הנעדר, היה הצלחה מרשימה בארץ בשנת 2003. זה היה סרט הביכורים של אנדרי זוויאגניצב. סרטו השני "הגירוש" הצליח פחות על אף פרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל קאן של 2007. "ילנה" הוא סרטו השלישי שגם היה בעל הסיכויים הגבוהים ביותר לייצג את רוסיה באוסקר השנה אבל לבסוף הוחלט לשלוח את "שמש בוגדנית 2" במקומו ובכך לחסל את סיכויי המדינה להתברג לחמישיית הסרטים הזרים.
ריחוק: 14 שנים אחרי שטלטל לנו את הצורה עם "אמריקה איקס" הבלתי נשכח, סרט שממנו פוטר לפני תום הצילומים דרך אגב, מגיע הבמאי טוני קיי עם דרמה הנוברת במערכת החינוך האמריקנית. אדריאן ברודי, בראיין קרנסטון ("שובר שורות"), מרשה גיי הארדן, והסיבה הכי טובה, כריסטינה הנדריקס (ג'ואן מ"מד מן" שגם מופיעה ב"דרייב" הנ"ל) מככבים.
סוס אפל: למי שלא נמאס לו ממופעי הפרברטיות של טוד סולונדז ("אושר", "ברוכים הבאים לבית הבובות", "חיים בזמן מלחמה", "אגדות וסיפורים") יש הזדמנות לראות את סרטו החדש. קראתי איפשהו שהסרט הזה פחות מטריד מסרטיו האחרים, אבל אני עדיין קצת מהוסס לגביו. סולונדז לא בדיוק מקפיץ לי את השעועית, אם להיות כן.

העלילתיים הישראלים:
עדיין אין לי מושג מה איכותם של הסרטים (זה יתוקן), אבל אנחנו ב"סריטה" תמיד שמחים לעודד צפייה בקולנוע הישראלי. לא עולה לנו כסף.
אז מעבר לשלושת הסרטים שהוזכרו בתחילת הפוסט, יוקרנו גם "ד"ר פומרנץ" של אסי דיין שאיננו חלק מהתחרות הרשמית. לסרט קאסט נהדר שכולל את יבגניה דודינה, מיכאל הנגבי ורבקה מיכאלי בין היתר. צילם בועז יהונתן יעקב ("עג'מי", "בוקר טוב, אדון פידלמן"), ערך זוהר סלע ("בופור") והלחין עמית פוזננסקי ("הערת שוליים").
"תנאת'ור – התפוררות" הוא סרטו המצופה של תאופיק אבו-ואיל שעשה ב2004 את "עטאש – צמאון", מהסרטים הנפלאים שאי פעם נעשו בארץ. עוד סרט שוודאי יפוצץ את האולם הוא "ההתחלפות" של ערן קולירין, פוסט "ביקור התזמורת", שייצג אותנו נאמנה בפסטיבל ונציה האחרון.
"אנחנו לא לבד" הוא סרטו של ליאור הר-לב עם אוהד קנולר בתפקיד הראשי. את הסרט הלחין ישי אדר ("בופור", "וביום השלישי") וצילם שי גולדמן, שלשמו פאקינג שלושה סרטים בפסטיבל הזה לבד (גם "ההתחלפות" ו"ברקיע החמישי"). תוסיפו לכך את "המשוטט" משנה שעברה ואת "השוטר" עליו היה מועמד לאופיר האחרון וגם אצלכם תתעורר השאלה – מתי הוא מספיק לישון?
עוד שני סרטי בכורה מעניינים הם "עד סוף הקיץ", סרטה של נעה אהרוני על התבגרות בקיץ 78; ו"אף פעם לא מאוחר מדי" של עדו פלוק. הפיק גל גרינשפן, ילד הפלא של עולם ההפקה הישראלי, וצילם איתי מרום ("בנא"). שחקנים: נוני גפן, קרן ברגר (מועמדת לאופיר על "2 בלילה") ועמי ויינברג.

ושוב אזכיר שזהו רק קצה הקרחון. קחו לעצמכם כמה דקות שקטות ותעברו על התכנייה. אם יש לכם המלצות משלכם, אל תהססו להוסיף בתגובות.
נתראה שם.