• סרטים חדשים: ״מלחמת הכוכבים: אחרוני הג׳דיי״
  • אימת החודש - דצמבר 2017: סיכום שנה
  • דיווח מסכם מפסטיבל אוטופיה 2017
  • ״המפרנסת״, סקירה לקראת הקרנה בסינמטק חולון
  • פרדיננד
  • תשיעיית הפיינליסטים לסרט הטוב ביותר בשפה זרה
  • ״מלחמת הכוכבים: אחרוני הג׳דיי״, סקירה
  • כל המועמדים לפרסי איגוד השחקנים
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 58
  • מצעד 20 הסרטים הגדולים של בילי ויילדר, על פי עופר
  • ״פרחים בבוץ״, סקירה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 57
  • ״בהתחלה הם הרגו את אבא״, סקירה אורחת
  • ״גלגל ענק״, סקירה לסרטו החדש של וודי אלן
  • ״המוזיאון״, סקירה
  • מבט מפורט בפסטיבל הקולנוע היהודי 2017

"Monsters", סקירה

20 בפברואר 2011 מאת אורון שמיר

בשבועות האחרונים יצא לי לצפות בלא מעט סרטים מדוברים ומעניינים, אשר לא הגיעו (וגם לא יגיעו) אל בתי הקולנוע. זאת לצד השלמת סרטי אוסקר כגון "הילדים בסדר" (אני לא מבין מי קרא לסרט הכבד והמדכא הזה קומדיה קלילה) וגם "127 שעות" (במילה אחת: מטופש). מדובר בסרטים כמו "Buried" שמצולם כולו בתוך ארון קבורה, "Never Let Me Go" היפהפה של מארק רומאנק, הניסוי הקולנועי של גאספר נואה המתקרא "Enter the Void" וגם "Let Me In", הרימייק האמריקאי למותחן הערפדים השבדי והמעולה מלפני כשנתיים. על כולם אני קורא שוב ושוב באתרי קולנוע מובילים בעולם, מתוך ידיעה שהדרך היחידה לצפות בהם היא לא על מסך ענק, אלא בדי.וי.די. (באדיבות האוזן השלישית). החלטתי שלא להתאפק ולהמתין שמפיצי הסרטים יואילו בטובם לעשות את עבודתם ולהיזכר בקיומו של סרט באיחור של שנה (ע"ע "הדרך", שעלה לאקרנים לפני שבועיים). אני מקווה לכתוב כאן בבלוג כמה שיותר התרשמויות מן הסרטים הללו. בידיעה שאסור לי לשכוח את החלק השלישי והחשוב מכל בסדרת "אמיתי או מזויף", הפעם על "Exit through the gift shop", שבינתיים הפך מועמד לאוסקר הדוקומנטרי ואשר אעז ואתייג אותו כאחד הסרטים התיעודיים הטובים ביותר שראיתי בחיי. אבל מספיק עם הטיזינג.

אתחיל עם "Monsters" (להלן "מפלצות"), סרט מפלצות/חייזרים שנראה כמו 100 מיליון דולר למרות שהופק בכחצי מיליון. וגם סרט שאולי יש יותר מה להגיד על תהליך ההפקה שלו מאשר על התוצרת הקולנועית, למרות שגם היא ראויה בהחלט.

הסרט מתרחש בעולם שבו השאלה העתיקה "האם אנחנו לבד ביקום?", הוחלפה באחת מאיימת יותר – איך למנוע מחייזרים שהתרסקו במקסיקו לפני שש שנים, להתפשט ולהשתלט על כדור הארץ בכלל וארה"ב השכנה בפרט? התשובה של הממשל האמריקאי הייתה גידור שטח המחייה של החוצנים, הפיכותו ל"איזור הנגוע" והצבת חומות ענק בגבול בין ארה"ב למקסיקו. זהו העולם בו מתרחשת עלילת הסרט. מציאות שבה הצבא האמריקאי מנהל מלחמה יומיומית במפלצות המאיימות להרחיב את הטריטוריה שלהן, האזרחים המקסיקנים אינם מתרגשים במיוחד מקיומן של צורות החיים המשונות ותיירים רבים פוקדים את האיזור הנגוע מסיבות שונות ומשונות.

אחד מהם הוא אנדרו (סקוט מקנרי) צלם עיתונות הרפתקן וציני, אשר חולם מזה זמן רב ללכוד חוצן בעדשתו. לכן, הוא עט על משימה לא שגרתית שמנחית עליו המעסיק שלו – להחזיר את ביתו (של המעסיק) הביתה בשלום, מענייניה במקסיקו הנגועה. הבת היא סמנתה (וויטני אייבל), אשר מתחילה את סיפורינו עם טראומה מינורית ויד מגובסת. אנדרו וסמנתה ינסו לצלוח את דרכן בחזרה לארה"ב, דרך יערות בהם מתחבאים החזיירים, מעין שילוב של דיונון ענקי עם כדור ברקים כזה שמוכרים בחנויות פיצ'פקעס. ולא פחות מפחיד – מלכודות תיירות מקסיקניות ותושבי המקום שלמדו לעשות כסף מן המצב המסובך. כל זאת בזמן שהצופים ירעבו לזמן מסך של איזו מפלצת או שתיים.

חוק מספר אחת בסרטי מפלצות הוא: אל תחשוף את המפלצת מיד בפתיחה. הראה איזה תל חורבות שהשאירה אחריה בהתקף של הרס, חכה כמה דקות עד שתיתן איזו רגל או קצה זנב ורק במערכה האחרונה חשוף את המפלצת שלך ב-Money Shot שכולם חיכו לו. הסרט ששבר את החוק הזה בצורה המבריקה ביותר שאי פעם ראיתי היה "המארח" של הדרום-קוריאני בונג ג'ון-הו. אל המקום השני ייתכן ומגיע הסרט הנ"ל. לא אחשוף את הטריק של "מפלצות", אבל בואו נגיד שהוא שובה את תשומת הלב של הצופים כבר בפתיחה וסוגר את הסרט באופן מחוכם למדי.

אך הורדת הכובע האמיתית מגיע כאשר צופים ביומני ההפקה. לאורך כל הסרט, מצאתי את עצמי משתאה אל מול העולם הריאליסטי שבראו יוצרי הסרט: שלטים המתריעים שלא להיכנס לאיזור המסוכן בכל מקום, גוויות של מטוסים מופלים בכל פינה בג'ונגלים, גראפיטי המכסה את קירות הרחוב במפלצות מפחידות, מסוקי קרב המפטרלים תדיר בשמי מקסיקו, טנקים השועטים ברחובות וחומה עצומת מימדים בגבול מקסיקו-ארה"ב. כל אלה יוצרים את תחושת המציאות החיונית להנאה מן הסרט והדבר המדהים הוא שכולם-כולם עשויים אנימציית מחשב. במהלך הצפייה לא חשדתי בכלום, אבל מסתבר שרוב מה שראיתי היה CGI. וזו גם התשובה לשאלה שניקרה במוחי – מאיפה היה להם תקציב לכל זה?

רואים את הגראפיטי? אין גראפיטי!

רואים את החומה? אין חומה!

מסתבר שככה זה כאשר הבמאי, גארת' אדוארדס, הוא בכלל איש אפקטים במקור. אבל התעוזה הקולנועית שלו, בסרטו הארוך הראשון, אינה מסתכמת בתעתועי מחשב בלבד – מתברר שרוב הסרט מאולתר לחלוטין. אדוארדס פשוט לקח מצלמה, איש סאונד, רעיון כללי ואת שני השחקנים הראשיים שלו ויצא לעשות סרט. כל המשתתפים האחרים הם מקסיקנים שאין להם שום קשר למשחק ואשר נקרו בדרכו של הצוות המצומצם. כאשר שופטים את התוצאה הסופית וכה שלימה שהוא השכיל להשיג, ההערכה מתגברת עוד יותר. משום ש"מפלצות" כלל לא נראה מאולתר או דל תקציב. להיפך.

בימים בהם סרטים איומים ונוראים כמו "מחוז 9" זוכים להצלחה קופתית וביקורתית, בימים בהם סרטים קצרים של במאים אלמונים צצים ביוטיוב כשבלולים אחרי הגשם, תוך שהם נראים כמו תצוגת תכלית של במאים בשאיפה – בימים כאלה טוב שיש את "מפלצות". זו הפעם הראשונה בה השתכנעתי שיש עתיד לסרטי המדע הבדיוני דלי התקציב וזה הסרט הראשון שראיתי מתת-הז'אנר הטכני הזה שהרגיש קודם כל כמו סרט קולנוע ראוי. כזה עם חזון, עוצמה וביצוע מספק. נכון, גם הוא נופל לעיתים לקלישאות של אמירה ותוכן. ונכון, גם הוא משחק על הנושא החם של הגירה ממקסיקו לארה"ב ועל מוטיב "החייזרים שבינינו". אבל בניגוד למתחריו, יש לו עוד מה להציע. אז אם מתחשק לכם סרט מפלצות מותח, בשילוב עם סיפור מסע והתקרבות של שני זרים בעולם עוין – בטח כבר הבנתם מה לקחת מספריית הדי.וי.די שלכם.

תגובות

  1. מיכאל 23 הגיב:

    מחוז 9 איום ונורא? זה דורש הסבר מצידך. סרט מעולה.

    1. אני דווקא חושב שזה דורש הסבר מצידך 🙂
      אבל אתה צודק, להגיד סתם "הסרט חרא" לא יעזור לאף אחד, בטח לא כשמדובר באחד הקונצנזוסים של 2009. מצד שני, להגיד "הסרט מעולה" (ולהוסיף שאני אידיוט כמו שעשו חלק מן המגיבים בכתבה שלי עליו), זה טיפשי באותה מידה.
      אז הנה הניסיון שלי להסביר מה לא אהבתי בסרט. אתה מוזמן לקרוא (גם את התגובות המעטות לפוסט ההוא, שם עוד הסברים שלי) ואז לשוב לכאן ולהגיב. ייתכן שתהיה זה שסוף-סוף פוקח את עיניי לגביי מה כל-כך מעולה בסרט הזה. אני אופטימי.

  2. היי אורון,

    קשה לי להאמין כי אתה מעדיף את הסרט הזה על פני 'מחוז 9' המצוין.
    Monsters סרט בסדר גמור אבל הוא אלגוריה קלושה וחיוורת, נטולת יצורים (כמעט)
    והניסיון שלו ליצור דרמה רומנטית לא כ"כ צולח. ציפיתי להרבה יותר.

השאר תגובה