שובו של עין הדג

השבוע קרה הבלתי ייאמן. זה התחיל כבר קודם, כאשר דני עידכן בתגובות שמחליפים את המים. לחיצה אקראית על הקישור במועדפים שסירבתי בעקשנות למחוק, שהיה אנדרטה של עצמו במשך שנה – העלה געגוע בסופש שעבר. והנה מתחיל לו השבוע הזה והידיעות המרגשות זורמות ברחבי הרשת – עין הדג חזר. כמו פעם, רק אחרת טוענת הכותרת. וכמה שהיא צודקת.

בתירוץ להספד שכתבתי כאשר ירד האתר, אי שם באוקטובר 2009, ראיתי בהסתלקותו מן הנוף את מותו של האינטרנט הישן. כך שלא מפתיע אותי שבהודעת השיבה שלו, מסביר דורון פישלר (AKA רד פיש) על המראה החדש והנוצץ של עין הדג 2010. והאקווריום החדש הולם אותו עד מאוד, אם יורשה לי. המתכונת החדשה היא למעשה ביטול השיטה הישנה של "כל אחד יכול להיות מבקר" והפיכת האתר לבלוג הקולנוע הפרטי של פישלר. בשורה משמחת בעיניי, שכן אחת הדעות שהכי חסרה לי לאחרונה בבואי לקרוא על סרטים היא זו של פישלר. ואיזה עונג זה לקרוא את דעותיו (בפורמט העין-דגי המוכר כולל תגובות מעשירות) על "התחלה" ו-"סקוט פילגרים", שני הסרטים האהובים עליי השנה שאני מוצא את עצמי כל הזמן בעמדת הסנגור שלהם.

שובו של הדג הוא גם שובם של עמודי אינטרנט יקרים מפז כמו תאריכון הסרטים (לשעבר "לא סופי"), יחד עם הגיעם של פינות חדשות ומבטיחות. עמוד ההגיגים למשל, בו אפשר לכתוב מאמרים שלמים על תרגומים נלוזים של שמות סרטים מבלי שאיש יהרוס את המסיבה.

האמת היא שלקח לי כמה ימים רק לעבור על שלל החידושים ולהתרגל ללוק החדש, כך שלא מיהרתי להיות בזרם הראשוני שפשוט הכריז על האתר לפני שבדק אותו. וגם כי אני די מתרגש. לא מתרגש כמו הפעם ההיא שבה פגשתי את דורון והתנהגתי כמו הטמבלים האלה שפוגשים את הזמר הנערץ עליהם ואז קלטתי את זה ועברתי לאדישות מטופשת (אירוע שטרם סלחתי לעצמי עליו), אבל מתרגש. אוכל לשוב אל הזהויות הבדויות ולהגיב ולקרוא ולהגיב עדש שיכאב בעיניים ובקצות האצבעות. אפשר גם להחליט שאגיב שם מעתה בשמי שלי, כפי שאני עושה בכל מקום באינטרנט מלבד בעין הדג. הבעיה היא, שעדיין לא מצאתי פיתרון לבעיה שהולידה את הפסבדונים הרבים מלכתחילה – אני לא מספיק חנון ולא מספיק מגניב כדי להיות מגיב בעין הדג. מעולם לא הייתי, אבל תמיד שאפתי.