פסטיבל חיפה 2010 – היום השביעי

אני ממש לא מאמין שזה מסתיים עוד מעט. אוף.

מחוץ לחוק
Hors La Loi
הפקת ענק מאלג'יר שתייצג את המדינה בפרס האוסקר הקרוב. לפני שנתיים ראיתי בחיפה את הנציג האוסקרי דאז, "מסכות", קומדיה של טעויות מקסימה במיוחד. אני לא זוכר שנתקלתי במשהו אלגי'ראי מאז וחבל. נראה שיש שם קולנוע מעניין.
האפוס שלשמו התכנסנו מספר על שלושה אחים המוצאים את עצמם דמויות מרכזיות במאבקה של אלג'יר לעצמאות בסוף שנות החמישים. על אף זאת, הסרט האלגי'ראי הוא הרבה יותר "היו זמנים במערב" ו"הסנדק 2" (יש כמה סצנות שמועתקות אחד לאחד משם) מאשר "הקרב על אלג'יר" או "בלאדי סאנדיי". זהו אפוס פשע עם מעילים ארוכים, רחובות אפלים ומגבעות, הרבה יותר מהפגנות ברחוב ואלימות משטרתית (אם כי יש גם מזה).
"מחוץ לחוק" מתחיל נהדר אך מאבד כיוון. הסרט, הארוך מדי, מתחיל בתיאור של עולם ללא חוק, עולם ללא צדק והדמויות הראשיות, לוחמי החוק, רחוקות מלהיות קדושות. הסרט לא מתאר אותם אך ורק כקורבנות אומללים וטהורים. חלקם מתנהגים כמו חראות ויותר מפעם אחת.
כאמור, זה מתחיל מעניין אבל הופך לצפוי וקלישאי מאוד בהמשך הדרך. ההפקה עצמה מרשימה לחלוטין וניכר שידיים מוכשרות עסקו במלאכת ההפקה, אבל חוסר ההידוק התסריטאי והפיזור הרעיוני מנמיכים את הפוטנציאל שהיה שם.

העיר שמתחת
Unter dir die Stadt
הדבר הכי טוב שאפשר להגיד על "העיר שמתחת" זה שהוא הולך עד הסוף עם הקונספט שלו. הסרט מתאר עולם עקר, סטרילי ונטול רגשות. הסרט עצמו כתוב, מצולם ומבוים באופן עקר, סטרילי ונטול רגשות. זה לא נכתב בסרקסטיות. להיפך. עיצוב הסרט תומך באופן מרשים בתמות של העולם שבין כתליו מתרחשת העלילה. זהו יקום של חליפות ומשרדים, נקי ומאורגן, שמאחורי קירותיו הצחורים מתרחשים מעשים נטולי כל טיפת מוסר ואינטרסים אפלים. אל כל זה מצטרף משחק מצוין ועיצוב חלל מלא מחשבה.
זאת הייתה יכולה להיות יצירת מופת גדולה אם זה לא היה סרט כל כך משעמם.
יוצרי הסרט הלכו כל כך צמוד אל הקונספט שאותי הסרט איבד ולא מצא לנכון להשיבני. זהו מותחן שלא רוצה שידעו שהוא מותחן ובנוסף, הכפור והניכור שלו לא אפשר לי רגע אחד של צלילה אל תוכו והשאיר אותי מבולבל ורחוק.
אולי מדובר – גם פה – בעניין של הדיוק, אולי הבעיה יותר כוללנית, אני לא יודע. במקומות מסוימים הזכיר לי הסרט את "אמריקן פסיכו" שמתעסק באותו עולם ובאותו רשע. העניין הוא ש"אמריקן פסיכו" הוא, באופן די מובן מאליו, אמריקני, ולכן מאוד מוחצן. "העיר שמתחת" הגרמני הוא מודחק ומופנם כמעט לרמת האוטיזם.
אבל משהו בסרט הזה לא הרפה ממני. ככל שהוא מתקדם אתה מרגיש שאולי קורה פה משהו גדול יותר מהנראה לעין. זאת הייתה צפייה מאוד מתסכלת כי הרגשתי שיש בסרט הזה משהו מדהים שאני לא מצליח לפענח. כאילו הסרט מקודד וברגע שאני אצליח להבין מה בעצם נאמר בין המילים, אני אטולטל עד עמקי נשמתי. אז אמנם לא טולטלתי, אבל מנוחה לא באה לי ממנו.

דבש
Bal
החלק השלישי בטרילוגיית יוסוף של הבמאי הטורקי סמי קפלנוגלו שהחלה ב"ביצה" והמשיכה ב"חלב", שהוקרנו בחיפה ובירושלים, בהתאמה. הסרט זכה אמנם בפרס הגדול של פסטיבל ברלין האחרון אבל אחרי הנפילה של שנה שעברה עם "חלב של צער", גם הוא גרף את אותו התואר, הזוכה בדב הזהב מעורר בי חשדות לא פשוטים.
על פניו יש הרבה במשותף בין שני הסרטים הזוכים. הם שניהם נטולי נראטיב ברור וחד, אנתרופולוגיים במידת מה ומתעסקים עם מינימום דיאלוג ומקסימום אווירה בעולמו של גיבור/ה סגור/ה ואבוד/ה, שניהם גם בעלי מימד ויזואלי מרשים (כן, אני יודע, תיארתי בערך כשבעים אחוז מסרטי הפסטיבל). אבל בזמן ש"חלב על צער", שקיבל מועמדות לאוסקר הסרט הטוב ביותר בשפה זרה שנה שעברה, היה מבחינתי פצצת שיעמום בלתי נסלחת, "דבש" הילך עלי קסם כמעט לכל אורכו.
קודם כל, מבין 23 הסרטים שראיתי עד כה בפסטיבל (פלוס שלושה מהתוכנייה שראיתי לפני) זהו הסרט הכי מפעים ויזואלית מכולם. יש שם שוטים שנראים כאילו וורמיר עצמו בא להעמיד ולהאיר אותם. אין שם פריים אחד שהוא אינו אומנות בפני עצמה. בנוסף, הילד שמגלם את יוסוף כל כך מקסים שברגע שהיה נדמה לי שאיבדתי את הסרט, קלוז אפ אחד על פניו החזיר אותי חזרה לתלם.
זהו סיפור התבגרות עם ניואנסים כל כך דקים שמספיק למצמץ בשביל להפסיד אותם אבל זה לא גורע מהפלא שהוא "דבש". לא ראיתי את שאר הסרטים בטרילוגיה (התגובות על "חלב" שהוקרן בפסטיבל ירושלים שנה שעברה לא היו חמות במיוחד) ולכן אני יכול להבטיח שהוא עומד בפני עצמו. יפיפה ושווה צפייה.

וכרגיל, ממש אשמח לשמוע את דעתכם על הסרטים האלו אם ראיתם אותם. אלו סרטים שלגמרי שווים את הדיון עליהם.

מחר יום אחרון לפסטיבל. עכשיו זה הזמן לתת רייס בכל הכח…