פסטיבל חיפה – היום החמישי

מסיבת העיתונאים עם פול ג'יאמטי בצהריים שיבשה לי את כל הלו"ז וסופי שהצלחתי להספיק בקושי רק לשני סרטים. יש לי עוד שלושה ימים לחזור חזרה לדרכי הישנות ולתת בראש. אחלו לי בהצלחה.

אז במה צפיתי היום בפסטיבל הסרטים?

הסיפור על פי בארני
Barney's Version
יש סרטים שצריך פשוט ליהנות מהם. לא, רגע, אני אנסח אחרת: יש סרטים שרק רוצים שתאהבו אותם. זה הכל. כזה הוא "הסיפור על פי בארני", עיבוד לספרו של מרדכי ריכלר, בכיכובו של פול ג'יאמאטי. זה סרט שנורא רוצה שיאהבו אותו ועושה הכל כדי להצליח במשימה.
הסרט הסובב סביב בארני, מפיק טלוויזיה ואיש עם כמה בעיות אישיות לא פשוטות, כאשר חייו נבחנים מנישואיו הראשונים ועד תום ימיו בקפיצות קדימה ואחורה בדרך שהזכירה לי מעט את "העולם על פי גארפ" מ1982. הסרט מצחיק במידה, מרגש במידה, הפריימים צבעוניים ומזמינים, המוזיקה נעימה והשחקנים עושים עבודתם נאמנה. חוץ מאורכו הקצת מוגזם, אין סיבה לא לנתק רגע את חוש הביקורת והמחשבה ולזרום קדימה ואחורה עם בארני והדמויות שסובבות אותו.
גי'אמאטי מרשים שוב אם כי קשה שלא לחבר את הופעתו פה עם הדמויות האהודות אך הפגומות שכבר יצר באופן מצטיין יותר ב"אמריקן ספלנדור" ו"דרכים צדדיות", דסטין הופמן בתור אביו מספק כמה רגעים נפלאים, ומיני דרייבר וסקוט ספידמן הם תוספת נאה. עם זאת, זוהי רוזאמונד פייק שעשתה אותי מאושר יותר מכולם. מאז תפקיד המשנה הנפלא שלה ב"לחנך את ג'ני" שנה שעברה אני מפלל לראות אותה בתפקיד גדול ומשמעותי. כאן היא מקבלת הזדמנות נהדרת ותופסת אותה בשתי ידיים.
"הסיפור על פי בארני" מצליח יפה מאוד בתוך המסגרת אליה ניסה להשתייך – דרמה קומית מרגשת ועשויה היטב שלא תישאר במוחי זמן רב לאחר הצפייה אך מספקת חוויה מהנה ביותר וכמה רגעים חמודים למדי.

הקרנות נוספות: 29.9, 9:30

נטוש
Abandoned
במהלך כל הצפייה ב"נטוש", סרט הביכורים של אדיס בקרץ, לא יכולתי להפסיק לחשוב על "400 המלקות" של טריפו. פחות בגלל איכויותיו הקולנועיות של הסרט הבוסני, אלא יותר בגלל הדמיון בין השחקן הראשי טוני גרגה לבין ז'אן-פייר ליאו שהפך מאז צאת "400 במלקות" בשנת 1959 לפני הילדות בקולנוע. "נטוש" משתדל מאוד להמשיך את המסורת של סרטים כמו "400 המלקות" ו"אפס בהתנהגות" של ויגו, בתיאורו עולם דרך עיניו התמימות של ילד שנקלע לחיים שההתנהלות בהם אינה פשוטה.
הסרט לא רע בכלל, בסופו של דבר, אם כי לא יותר מזה. הוא מבוים ברגישות אך נדמה שהוא עדיין לא בטוח בעצמו בשביל ללכת רחוק יותר ובכך להפוך ליצירה בעלת משמעות. שתי המערכות הראשונות אשר מתרחשות בין כתלי בית היתומים טומנות בהן כמה סצינות יפות אך המערכה השלישית כל כך שונה מהשאר שנדמה שהיא הודבקה באופן די מהיר וחפיפניקי כדי לעבות את הסרט ולהפוך אותו לפיצ'ר באורך מלא. הסיום שלו מבולבל ובוגד בתהליך שעבר הצופה יחד עם הגיבור, כאילו מדובר בצילומי השלמות שיצאו משליטה.

הקרנות נוספות: 29.9, 12:00

נתראה מחר!