• סרטים חדשים: ״אמא!״ מגיע לבתי הקולנוע
  • על היחס הביקורתי לסרטים ישראליים בידוריים
  • ״סיפורי מאירוביץ׳״, סקירה וניתוח
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 46
  • ״אנשים ומקומות״, סקירה
  • פרויקט כל זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר - פרק 45
  • דיווח שני ואחרון מפסטיבל הקולנוע של ניו יורק
  • גם בניו יורק יש פסטיבל קולנוע
  • פסטיבל חיפה 2017: הסיכום של עופר
  • פסטיבל חיפה 2017 - סיכום ופרידה של אור
  • ״חזק יותר״, סקירה
  • בלייד ראנר 2049
  • כל הנציגים לאוסקר הסרט הטוב ביותר בשפה זרה
  • המשחקים של ג'ראלד
  • קינגסמן: מעגל הזהב

פסטיבל חיפה 2010 – היום השני

25 בספטמבר 2010 מאת אור סיגולי

יום ארוך אך מצויין עבר על כוחותינו בכרמל. ארבע סרטים בהספק היומי, שניים מהם נפלאים ושניים פחות, אך מעניינים גם הם בדרכם.
קראו ושימו לב מתי ההקרנות הנוספות…

סיבוב הופעות
Tournee
אני לא יכול להציג את עלילת הסרט זוכה פרס הבמאי בפסטיבל קאן האחרון. לפחות לא בדרך שעלולה לגרום לכם לרצות לראות אותו. עם זאת, מעלותיו של הסרט כה נדירות שאפילו אגדיל ואומר שאם אתקל במהלך הפסטיבל בעוד סרט אחד המשתווה לרמת ההנאה שלי מ"סיבוב הופעות", מדובר בהצלחה גדולה מאוד.
הישגיו העיקריים של הסרט הם בכך שהוא מאותם סרטים נדירים המתארים את עולמן של נשים ברמה אינטימית למדי אך שלא כמו סרטי נשים (המבויימים על ידי גברים) אחרים כדוגמת "לחזור", "סקס והעיר הגדולה" ו"הנשים של ד"ר טי", לא מחולל אצל הצופה הממוצע מיזוגניה מסוג חדש.
"סיבוב הופעות" לא חזק בנראטיב או בדרמה, אך רמת הרגישות, החמלה והאנושיות שבו הופכת אותו כמעט לאירוע חד פעמי. מרמת עיצוב הפריימים המרתק ועד הנגיעה הרגשית בעולמן של דמויות מוכרות אך חדשות, דרך איזושהי תחושת זרימה מהפנטת, הסרט מייצר, באמצעים מינימאליים אך מסעירים למדי, עולם אוהב ועדין שסובב סביב כמה נשים וגבר אחד שכבר מזמן עברו את שיאם. אפשר לציין רק סצנה אחת קטנה ולא משמעותית בהכרח, שמתרחשת בתחנת דלק. שני אנשים באמצע הלילה נתפסו ברגע שמבויים, כתוב ומשוחק בדיוק כל כך רב שאני מצאתי את עצמי מתרגש עד כמעט דמעות.
מאתייה אמרליק, בסרטו הרביעי, הצליח לתפוס משהו כל כך חמקמק וכל כך נדיר שאין ספק במוצדקות הפרס שלקח הביתה מפסטיבל קאן. מומלץ לגמרי.

הקרנות נוספות: 26.9, 10:00

רחם
Womb
באופן מפתיע למדי התגובות סביבי לגבי "רחם" היו חמות למדי. משום מה לא קיבלתי וייב חיובי מהקהל בזמן הצפייה אבל אולי השלכתי על זה מעצמי. האמת שציפיתי להרבה מ"רחם" בידיעה שזה יכול להיות מפואר או קטסטרופה באותה מידה. ככה זה עם במאים אקספרימנטאליים.
את שני העלילתיים הקודמים של הבמאי בנדק פליגאף אהבתי מאוד עם הסתייגויות. "דילר" ו"יער" תפסו אותי די חזק אבל לא לאורך כל הדרך. "רחם", עם זאת, הוא מה שקורה כשיוצר אקספרימנטלי בנפשו מנסה להכניס את עצמו לעולם הנראטיבי. יש משהו שלא לגמרי מרגיש טבעי שם.
"רחם" בכלל מתאים במהותו לפסטיבל אייקון יותר מאשר לפסטיבל חיפה. הוא שואל שאלות מאוד יפות על אהבה, מוות, שחרור ואנושיות. אלה הרבה נושאים, תסכימו איתי, והעיסוק בהם מעניין. הבעיה של "רחם" היא שהוא קליני מדי. כרגיל אצל פליגאף, מצולם מרהיב, אבל נטול נשמה. אני חושב שהבחירה באווה גרין כשחקנית הראשית היא טעות. הבחורה פשוט לא חדירה. היא לא נותנת אפילו הצצה פנימה אל מאחורי העיניים היפות שלה ובסופו של דבר אני נשארתי רחוק מכל תהליך נפשי או רגשי שעלול לקרות בסרט.
ישנם כמה רגעים נפלאים בסרט שמחזקים את השאלות המהותיות של הסיפור. כמו היחס אל הדינוזאור צעצוע שמפציע בשלב מסוים (מעולם לא הייתה סצינת קבירת צעצוע קורעת לב יותר מאשר בסרט הזה) או שוטים מפוארים של הבקתה שעל החול. עדיין, מכיוון שהסרט לא נוגע בשום נקודה רגשית, הוא נשאר ברמת הוידיאו-ארט. מרהיב. אבל וידיאו-ארט.

הקרנות נוספות: 26.9, 17:00

וול סטריט: הכסף מדבר
Wall Street: Money Never Sleeps
מעודן. זו המילה היחידה מכל המילים בכל הלקסיקונים שבה לעולם לא אבחר כדי לתאר את אוליבר סטון הבמאי. אני נשבע לכם, רוב הזמן בצפייה בסרטיו – גם הטובים שבהם – אני נמצא תחת התחושה שסטון עומד מעלי וצועק. הבן אדם נזהר מכל פן של רמיזה או סאבטקסט כמו ממגיפה.
סרטו החדש דווקא מתחיל לא רע בכלל, האמת. יש בדיחה די טובה כבר בסצינה הראשונה, שיר מעולה של דיויד ביירן ברקע, שמות ענקיים בקרדיטים. הכל סוחף וגדול והוליוודי וניינטיזי בטירוף. תענוג.
אחר כך הדברים נכנסים לפרופורציה ומתחילים להתדרדר. אני, הדיוט בכל הנוגע לנושאים פיננסיים, לא הבנתי כלום מפיתולי העלילה. סטון ידע את זה ולכן השתמש בכל פטיש בארסנל שאפשר להכות בו על ראשי. עריכה קצבית לרמת האפילפסיה יחד עם דיאלוגים מייגעים בפאתוס מהדהד, כוכבים ענקיים בתפקידי אורח בזה אחר זה, וכמה אימג'ים שכיום, אחרי שהקולנוע עשה סיבוב שלם מפוסט-מודרניזם חזרה לריאליזם קלאסי, נראים די מגוחכים. כמו למשל המונטאז' הקצרצר סטייל "שנינו טיילר דירדן" כאשר הגיבור מגלה שגורדון גקו הוא המושך בחוטים כל הזמן. נו, באמת. מזל שישבתי באותו הרגע. כאילו שמישהו ציפה שדמותו הידועה של מייקל דאגלס (מלא הכריזמה) תהפוך להיות יודה בהשתחררותו מהכלא.
גם עלילת המשנה שכוללת את הזוג הצעיר (שיה לה-בוף שעדיין לא הצליח לשכנע אותי שהוא שחקן וקארי מאליגן בתפקיד שמעורר געגוע לקייטי הולמס) והמשמשת בתור הלב של עלילת הסיקוול – שככל סרט המשך מספר את אותו סיפור בדיוק רק עם יותר דמויות ויותר עלילות משנה – לא באמת מחזיקה וסגירת הקצוות בסוף תביך אפילו את רכי הלבב שבינכם.
סטון הוא דינוזאור והוא מביים כמו דינוזאור. על אף שישנו מימד כלשהו של הנאה בצפייה בראזל-דאזל של אוליבר סטון, איך נאמר את זה, הראשון היה יותר טוב.

הקרנות נוספות: 25.9, 13:30 / 28.9, 10:00

ממלכת החיות
Animal Kingdom
הסרט האוסטרלי הזה שזכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל סאנדנס האחרון, היה אחד הסרטים שהכי חיכיתי להם בפסטיבל. אני שמח לבשר שכגודל הציפייה גודל השמחה. "ממלכת החיות", סרטו הראשון של דיוויד מישוד שיהיה בריא, הוא דרמה עוכרת שלווה ועשויה באופן מבריק.
משוט הפתיחה של הסרט שהוא, על אף צניעותו, מהמרשימים שראיתי לאחרונה, הסרט סובב סביב ג'וש הצעיר שכל פשעו הוא שהוא שייך למשפחה הכי לא נכונה במלבורן. במין מיני-סאגת פשע באמצעים מינימאליים למדי, מישוד וצוותו מביאים קו עלילתי – שלמרות שראינו כמוהו מספר פעמים בעבר – הצליח להדביק אותי לכסא ולהשאיר אותי קפוץ רוב הזמן.
בנוסף, ג'קי וויבר היא כרגע הפייבוריטית הרשמית שלי לפרס שחקנית המשנה באוסקר הקרוב. היא מעצבת את אחת הדמויות המאטרנליות המחשמלות ביותר של השנים האחרונות. הסרט עצמו כבר הופץ בהפצה מוגבלת בארה"ב ויש רק להתפלל שישימו אליו לב ואולי משאלת האוסקר שלי לא תהיה כל כך מופרכת. על הדרך אפשר לקוות גם שהסרט יצא להקרנות מסחריות בארץ ובכך יותר אנשים יוכלו להיחשף לסרט הקטן והאינטנסיבי הזה.

הקרנות נוספות: 29.9, 22:30 / 1.10, 10:00

תגובות

  1. והקוסם הגיב:

    רק רציתי לציין שלסרט הקודם של בנדק פליגאף קראו שביל החלב, ולא יער. מעניין אותי האם זאת טעות בשם, או שמא באמת חשבת על סרט אחר?

    ובלי קשר, אותו יום שישי היה פשוט יום מזהיר. כמות הסרטים המצויינים שהוקרנו בו (חלק מהם ראיתי באותו יום, חלק מהם ביום שבת או ראשון) היתה כמעט בלתי נתפסת. הפסטיבל של שנה שעברה קצת אכזב אותי, לא ראיתי בו הרבה סרטים שנשארו איתי, אבל בפסטיבל הזה כבר עד עכשיו ראיתי בו לפחות 4 סרטים (סיבוב הופעות, ממלכת החיות, רחם ואימא) שאני יודע שישארו איתי עוד הרבה מאוד זמן. ועבר רק חצי פסטיבל. תענוג.

    1. אור סיגולי הגיב:

      אני לא כל כך מחשיב את שביל החלב כסרט עלילתי. אבל יכול להיות שאתה צודק.
      בכל מקרה, לחלוטין התכוונתי ליער. סרט מעניין למדי.
      http://www.imdb.com/title/tt0358670/

  2. קש הגיב:

    עברה שנה מאז אבל רק עכשיו אני מגלה את הבלוג.. קראתי כמה ביקורות, בקשר לרחם, אני מזדהה בחלק שאתה מתאר את השחקנית הראשית שלא רואים מעבר לעיניים היפות, וזה נשאר כל הסרט כמו וידאיו ארט.. נראה לי שזה מה שהוא ניסה להשיג.. אני אישית זוכרת את החוויה באולם כדי מוזרה בכלליות, שהסתכלתי על אנשים במהלך הקטעים "הקריפים" לכולם היה מבט של WTF אגרסיבי כזה.. אני לא נתרעתי מהסרט כמו הרבה שכן הביעו רגשות כשהבינו שהבן שוכב עם אימא שלו – עדיין יש משהו בסרט שעשה לי את זה, אולי הרגשה כזאת של לנסות למתוח גבולות עם הקהל, להעלות שאלות קשות על גילוי עריות.. אהבה… בדידות. עדיין החוויה הייתה בלתי נשכחת ובגלל זה החלטתי להגיב, אחד הסרטים שקשה לי לשכוח.

השאר תגובה