25 בפברואר 2017 מאת מערכת סריטה
הקדמת סריטה: בפסקה הבאה ואילך מובא לכם ולכן במלואו וכלשונו הפרק ״רב תרבותיות פצועה״, מתוך ספרו של ד״ר אריאל שוייצר ״קולנוע ישראלי חדש״ שיצא לאור בעברית בהוצאת כרמל החודש. מדובר בגרסה משודרגת לספר שנכתב והודפס בצרפתית ב-2013, כולל תוספות עדכניות מסרטים ישראליים שנעשו מאז ועד היום. שוייצר הוא היסטוריון, אוצר ומרצה לקולנוע, שפועל בישראל ובצרפת, בין היתר כחבר מערכת בכתב… להמשך קריאה
24 בספטמבר 2014 מאת אורון שמיר
אתמול סיכמנו עוד שנה של פעילות בבלוג, רגע לפני שהאופירים הסתיימו להם ודרשו גם הם התייחסות מסכמת. והערב תיכנס בשערים שנה עברית חדשה, הרגע בו אנחנו כאן בסריטה מביטים מעבר לכתף על הקולנוע הישראלי של אשתקד - ובדרך כלל מחייכים. לפעמים החיוך מנומס, לפעמים הוא נובע מעומק הלב ונעצר רק באוזניים. כמו השנה, למשל. החל ממחר בערב - רק דברים… להמשך קריאה
2 בדצמבר 2013 מאת פבלו אוטין
אחת הבעיות הגדולות שלי עם תיאוריה קולנועית היא כאשר היא קובעת אמות מידה להערכת או הבנת סרטים. מצד אחד התיאוריה מספקת לנו כלים לחשיבה, מושגים ומונחים שניתן להיאחז בהם כדי לחשוב, לנתח, לפרש ולשים לב לדברים שאולי ללא הכלים לא היינו שמים לב אליהם: מתנועות מצלמה וסוגי עריכה ועד קונפליקטים אדיפאלים ודימויי אבז'קטיות. מצד אחר תמיד קיימת הסכנה שהכלים והמושגים… להמשך קריאה
17 בנובמבר 2013 מאת פבלו אוטין
כשעליתי לארץ ב-1996, ידעתי שאני מגיע למדינה לא מפותחת מבחינת תעשיית הקולנוע שלה. הסרט הישראלי היחיד שראיתי היה "סיפורי תל-אביב" שהוצג בפסטיבל הקולנוע הישראלי בבואנוס איירס ב-1995. זה היה סרט חביב בהחלט, אבל מאוד בוסרי, ובכל מקרה אני מניח שחלק גדול ממנו בכלל לא הבנתי בגלל ההקשרים התרבותיים. באופן כללי לא שמעתי הרבה על סרטים ישראלים ובטח שלא באמת ראיתי… להמשך קריאה
8 בנובמבר 2013 מאת עופר ליברגל
מדובר בסיפור ישן, נצחי ואהוב - מאבק של ילד מול מפלצת הבאה לטרוף אותו. ב-99.9 אחוז מן המקרים, המפלצת מנצחת. לילד אף פעם אין באמת סיכוי, אבל אנחנו מרותקים. כי דוד ניצח את גוליית. הקולנוע מספק לנו בריחה, הוא מרבה לתת לילד לנצח. אבל הסיבה לאהוב קולנוע היא גם כי הוא משקף אמת על העולם ולא רק כי מספק מפלט.… להמשך קריאה
8 בנובמבר 2013 מאת אורון שמיר
שישה סרטים חדשים עלו אתמול בבתי הקולנוע, והם מתפרשים הפעם על פני קשת גדולה למדי. בקצה האחד של הסקאלה נמצא סרט הוליוודי עתיר תקציב והבטחות לאוסקרים מונפים וקופות שבורות. מצידה האחר אפשר למצוא סרט ישראלי קטנטן ויפהפה. שניהם, אגב, סובבים סביב אנשים אבודים בשממה, בין אם של הנגב הישראלי או של החלל. יש לנו גם פארודיה אמריקאית, אינדי אמריקאי, קומדיה… להמשך קריאה
15 ביולי 2012 מאת אורון שמיר
זה נכון שאנחנו עדיין מתאוששים מעשרה ימים של אווירת פסטיבל וצריכה מסיבית של סרטים, אבל הגיע הזמן לסכם. שישה דיווחים בזמן אמת (שניים שלי, אחד של אור ועוד ארבעה של עופר החרוץ), בתוספת כמה וכמה המלצות שכתבנו מבעוד מועד - והנה פסטיבל הקולנוע ה-29 של ירושלים כבר מאחורינו. לנוחיות הכל, וכדי להיזכר שגם השבוע הקרוב יהיה מרגש במיוחד מבחינה קולנועית, הפוסט הבא… להמשך קריאה
14 ביולי 2012 מאת עופר ליברגל
היום היה יומו האחרון של הפסטיבל. מאז הדיווח האחרון שלי צפיתי בלא מעט סרטים נוספים אך לא על כולם אני אכתוב כרגע. על חלק מהם אולי עוד אכתוב. צפו לסיכום פסטיבל משותף לאורון ולי מחר, ובכך נשים מאחורינו את הפסטיבל העמוס הזה. בדיווח הזה אספר על 9 סרטים: "האשה ממיכל השופכין" שהיה נציג הפיליפינים לאוסקר הקודם, "ים עמוק כחול" של… להמשך קריאה
13 ביולי 2012 מאת אורון שמיר
סוף שבוע אחרון של פסטיבל ירושלים. אני תוהה ביני לבין עצמי האם עדכנו מספיק את הבלוג (בטח לא), האם ראיתי מספיק סרטים (ודאי שלא), האם הייתי נחמד לאנשים גם כאשר לא היו לי האפשרות או הזמן לעשות זאת (אולי). שאלות שאוכל לענות עליהן רק בפרספקטיבה של זמן, אני מניח. מה שאני כן יודע הוא שהיום ומחר יהיו דלילים מאוד בסרטים… להמשך קריאה
הקדמת סריטה: בפסקה הבאה ואילך מובא לכם ולכן במלואו וכלשונו הפרק ״רב תרבותיות פצועה״, מתוך ספרו של ד״ר אריאל שוייצר ״קולנוע ישראלי חדש״ שיצא לאור בעברית בהוצאת כרמל החודש. מדובר בגרסה משודרגת לספר שנכתב והודפס בצרפתית ב-2013, כולל תוספות עדכניות מסרטים ישראליים שנעשו מאז ועד היום. שוייצר הוא היסטוריון, אוצר ומרצה לקולנוע, שפועל בישראל ובצרפת, בין היתר כחבר מערכת בכתב… להמשך קריאה
אתמול סיכמנו עוד שנה של פעילות בבלוג, רגע לפני שהאופירים הסתיימו להם ודרשו גם הם התייחסות מסכמת. והערב תיכנס בשערים שנה עברית חדשה, הרגע בו אנחנו כאן בסריטה מביטים מעבר לכתף על הקולנוע הישראלי של אשתקד - ובדרך כלל מחייכים. לפעמים החיוך מנומס, לפעמים הוא נובע מעומק הלב ונעצר רק באוזניים. כמו השנה, למשל. החל ממחר בערב - רק דברים… 
אחת הבעיות הגדולות שלי עם תיאוריה קולנועית היא כאשר היא קובעת אמות מידה להערכת או הבנת סרטים. מצד אחד התיאוריה מספקת לנו כלים לחשיבה, מושגים ומונחים שניתן להיאחז בהם כדי לחשוב, לנתח, לפרש ולשים לב לדברים שאולי ללא הכלים לא היינו שמים לב אליהם: מתנועות מצלמה וסוגי עריכה ועד קונפליקטים אדיפאלים ודימויי אבז'קטיות. מצד אחר תמיד קיימת הסכנה שהכלים והמושגים… 
כשעליתי לארץ ב-1996, ידעתי שאני מגיע למדינה לא מפותחת מבחינת תעשיית הקולנוע שלה. הסרט הישראלי היחיד שראיתי היה "סיפורי תל-אביב" שהוצג בפסטיבל הקולנוע הישראלי בבואנוס איירס ב-1995. זה היה סרט חביב בהחלט, אבל מאוד בוסרי, ובכל מקרה אני מניח שחלק גדול ממנו בכלל לא הבנתי בגלל ההקשרים התרבותיים. באופן כללי לא שמעתי הרבה על סרטים ישראלים ובטח שלא באמת ראיתי… 
מדובר בסיפור ישן, נצחי ואהוב - מאבק של ילד מול מפלצת הבאה לטרוף אותו. ב-99.9 אחוז מן המקרים, המפלצת מנצחת. לילד אף פעם אין באמת סיכוי, אבל אנחנו מרותקים. כי דוד ניצח את גוליית. הקולנוע מספק לנו בריחה, הוא מרבה לתת לילד לנצח. אבל הסיבה לאהוב קולנוע היא גם כי הוא משקף אמת על העולם ולא רק כי מספק מפלט.… 
שישה סרטים חדשים עלו אתמול בבתי הקולנוע, והם מתפרשים הפעם על פני קשת גדולה למדי. בקצה האחד של הסקאלה נמצא סרט הוליוודי עתיר תקציב והבטחות לאוסקרים מונפים וקופות שבורות. מצידה האחר אפשר למצוא סרט ישראלי קטנטן ויפהפה. שניהם, אגב, סובבים סביב אנשים אבודים בשממה, בין אם של הנגב הישראלי או של החלל. יש לנו גם פארודיה אמריקאית, אינדי אמריקאי, קומדיה… 
זה נכון שאנחנו עדיין מתאוששים מעשרה ימים של אווירת פסטיבל וצריכה מסיבית של סרטים, אבל הגיע הזמן לסכם. שישה דיווחים בזמן אמת (שניים שלי, אחד של אור ועוד ארבעה של עופר החרוץ), בתוספת כמה וכמה המלצות שכתבנו מבעוד מועד - והנה פסטיבל הקולנוע ה-29 של ירושלים כבר מאחורינו. לנוחיות הכל, וכדי להיזכר שגם השבוע הקרוב יהיה מרגש במיוחד מבחינה קולנועית, הפוסט הבא… 
היום היה יומו האחרון של הפסטיבל. מאז הדיווח האחרון שלי צפיתי בלא מעט סרטים נוספים אך לא על כולם אני אכתוב כרגע. על חלק מהם אולי עוד אכתוב. צפו לסיכום פסטיבל משותף לאורון ולי מחר, ובכך נשים מאחורינו את הפסטיבל העמוס הזה. בדיווח הזה אספר על 9 סרטים: "האשה ממיכל השופכין" שהיה נציג הפיליפינים לאוסקר הקודם, "ים עמוק כחול" של… 
סוף שבוע אחרון של פסטיבל ירושלים. אני תוהה ביני לבין עצמי האם עדכנו מספיק את הבלוג (בטח לא), האם ראיתי מספיק סרטים (ודאי שלא), האם הייתי נחמד לאנשים גם כאשר לא היו לי האפשרות או הזמן לעשות זאת (אולי). שאלות שאוכל לענות עליהן רק בפרספקטיבה של זמן, אני מניח. מה שאני כן יודע הוא שהיום ומחר יהיו דלילים מאוד בסרטים…
תגובות אחרונות